לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הבוס שלי הוא לא אלוקים

הבוס שלי הוא לא אלוקים

לפעמים צריכים עזרה משמים כדי לא להישאר תקועים.

מאת שמחה שוינהרץ

הייתי זקוקה לעזרה כדי לשנות את חיי. אז אלוקים פיטר אותי.

הייתי מוכרחה לעזוב את העבודה שלי. אבל, עם שלושה ילדים ובעל במשרה חלקית, פשוט לא היה לי אומץ לקום ולעזוב את המִשׂרה המוצלחת שלי ככתבת.

עבדתי באותו עיתון למעלה משש שנים, אבל במשך 18 החודשים האחרונים, תחת משטרו של עורך חדש, הפך מה שהיה קודם מִשׂרה משתלמת ונחמדה, לעבודה משעממת ומייסרת.

בכל זאת, חששתי ממה שיקרה לנו מבחינה כלכלית אם אעזוב. אחרי אימוצם של שני הקטנים שלנו, והצורך לבנות גג חדש על הבית, נכנסנו לכמה חובות, וחגיגת בר המצווה של הבכור שלי, על הוצאותיה, חיכתה לנו מעבר לפינה, במרחק חודשים ספורים בלבד.

אז המשכתי לסחוב. חלמתי לבלות יותר זמן עם ילדיי, במיוחד עם שני הילדים הקטנים שלי, ילדי-גן בעלי צרכים מיוחדים בני שנתיים וארבע בסך הכל. כל כך רציתי גם לעסוק באתגר חדש בכתיבה – אולי לעבוד באופן פחות מלחיץ כפרילנסרית, אולי לכתוב ספר במקום מאמרים.

ביום כיפור שפכתי את לבי לאלוקים, והוא הגיב במהירות.

ביום כיפור שפכתי את לבי לאלוקים. תראה לי את הדרך איך להיות עם הילדים שלי, התפללתי. עזור לבעלי למצוא עבודה רווחית שלה הוא כל כך מייחל. עשה שבשנה הזאת החיים שלנו ישתנו סוף סוף לטובה.

אלוקים פעל במהירות מדהימה. בדיוק שבוע אחד לאחר אותו יום כיפור, ביום חמישי, העורך שלי פיטר אותי.

לפעמים אלוקים רואה שאנחנו זקוקים לדחיפה כדי להתחיל ללכת בכיוון שאליו החיים שלנו צריכים לפנות. אז לאחר כמעט שבע שנים, יותר מ-1000 מאמרים ושמונה פרסים, דידיתי לעבר הדלת, סוחבת בארגז כבד את כל מיטלטלי.

וזה כאב.

אותות

אבל, כשחשבתי על מה שקרה, התחלתי לחוש ברגש מתעצם של שלווה. למרות ההלם הראשוני מעצם היותי פתאום מחוסרת עבודה, מצאתי את עצמי מחייכת חיוך רחב, מתחת למטען חפציי האישיים, כשנזכרתי בימים האחרונים. הבנתי בלי ספק - את התבשיל הזה רקח עבורי אלוקים, כדי להזניק אותי מעבר לחששות שבלמו אותי.

ביום שלפני היציאה עם הארגז בידי, יציאתי משעבוד-מצרים הפרטי שלי, התרחשו שני דברים שזעקו אלי שעזרת ה' ממתינה לי מעבר לפינה. מובן שלא הצלחתי לקלוט את משמעותם עד לרגע הפיטורין.

הראשון: מפגש בלתי צפוי עם חלה

השבוע שבו פוטרתי היה אמור להיות השבוע הראשון מזה שנים ארוכות שבו הייתי צריכה לעבוד מחוץ לבית ביום ששי. הייתי מלאת מתח: איך אצליח להכין את סעודות השבת, ובייחוד, מתי אספיק לקנות חלות ואת שאר המצרכים לשבת?

ואז, ביום רביעי, נכנסתי לחנות למוצרי טבע שבה אני בקושי מבקרת, כדי לקנות לעצמי כמה חטיפי-בריאות לדרך. ושם, מולי, מעל לכל מוצרי המאפה, נחו להן, ריחניות ועטופות בנייר חום - חלות.

מעולם לא ראיתי חלות בחנות הזאת קודם לכן, או מהמאפייה הזאת. וזה היה יום רביעי! לא יכולתי להיזכר שאי פעם ראיתי בחנויות חלות לפני יום חמישי בלילה. המסר היה ברור: אלוקים רצה שאפסיק מייד לדאוג בעניין היכולת שלי להכין שבת. זה יהיה בסדר.

כפי שהתגלגלו הדברים, באותו יום ששי כבר לא עבדתי, אז ה' זרק לי כאן רמז. ביום רביעי נרגעתי מעט לגבי ארוחות השבת, אבל עדיין נסתרה ממני התוכנית האלוקית הכוללת שנועדה לפתור את בעיית העבודה שלי.

הסימן השני: חולצת טריקו עם מסר.

על ראשו של כתב תמיד מומטרים מוצרים שונים. חברות שולחות אוכל, פרחים, פולי קפה, הזמנות לתיאטרון, צעצועים, בקבוק יין... - מתוך תקווה שזה יגרום לי לכתוב משהו טוב על החברה שלהם. זה כמעט אף פעם לא עובד, אבל המטר ממשיך לרדת.

טיפת הגשם האחרונה שירדה עלי במסגרת המִשׂרה הזאת, הגיעה באותו יום רביעי בו נתקלתי בחלה. זאת הייתה חולצת טריקו מפולקסווגן, מעוכה ומעוצבת בצורה של מכונית חיפושית זעירה.

פתחתי את האריזה, ופרשתי את חולצת התכלת המקומטת מאוד. מלפנים הייתה כתובה עליה רק מלה אחת "אלוקים".

מאחור, הודפסה כתובת אינטרנט: "Forceofgood.com"

באותו זמן חשבתי שהחולצה חמודה, מעודדת, ותיראה טוב על בני המתבגר הכמעט-בר-מצווה. היא הייתה במידה שלו.

עכשיו פשוט מצחיק אותי שגם את הרמז הזה לא קלטתי. "Force of good" - כוח הטוב? אולי פולקסווגן השתמשו בביטוי הזה כדי לקדם את החיפושית החדשה שלהם, אבל בעין יהודית של מישהו שנמצא במשבר תעסוקה, המסר הזה הוא כמעט צעקה ישירה ממי שהוא כוח הטוב בעולם. "אל תדאגי. אני מארגן את הדברים לטובתך."

אילו נותרו בי אי-אילו ספקות, איתות שלישי הגיע למחרת פיטוריי. התיישבתי כדי להתקשר למקורות הכי טובים שלי. חשבתי ליידע אותם שאני כבר לא עובדת בעיתון, וסתם לומר "שלום, ותודה על כל העזרה במשך השנים." חשבתי שהם יענו, "אה – טוב, אז שיהיה לך בהצלחה", אם בכלל.

במקום זה, התגובות היו מדהימות. "אני לא יכול לחשוב על העיתון הזה בלעדייך!" אמר אחד. עורך לשעבר אמר לי שהוא חשב שאני העובדת הכי מוצלחת שהייתה לו במשך כל הקריירה הארוכה שלו.

ועם המחמאות באה ההפתעה – הצעות עבודה. באחד המקורות הכירו כתב-עת מקומי שנראה להם שמחפש עכשיו עובדים. "אני שולחת אימייל לעורך ומספרת לו עלייך, עכשיו, כשאנחנו מדברות!" אמרה לי קולגה. בסוף היום, הייתה לי רשימה שלמה של שיחות-המשך לערוך ביום שני. החששות שלי יצאו למנוחה – ברור שמצפה לי עבודה חדשה, אם רק ארצה.

בבית הכנסת, בשבת שלאחר סיום העבודה שלי, עמדתי כשדמעות זולגות על פניי, כשהוציאו את ספר התורה מהארון. הרגשתי כל כך בת מזל שאני יהודייה, שיש לי לצידי את הציבור הזה ומערכת האמונה הזאת, שיזכירו לי שלמרות שהעבודה שלי נקטעה פתאום, כל הדברים החשובים באמת נשארו אותו דבר. שני נערי בר מצווה עמדו על הבימה, במעמד שמסמל את הפיכתם ליהודים בוגרים, ומעגל החיים היהודי האדיר המשיך הלאה, כפי שעשה זאת תמיד לאורך הדורות.

הלחץ שלי נבע מהמחשבה שהמִשׂרה שלי תימשך לנצח, לא משנה כמה היא הפכה להיות לא נעימה, בעוד שבעצם, אלוקים תכנן את העולם כך שהכל משתנה, ולכל דבר יש סוף. הייתה זו טעות להמשיך לסבול בעבודה כשאלוקים רוצה שניהנה מכל רגע על פני האדמה. הגיע הזמן להתקדם, וכשנזקקתי לעזרה כדי לעשות זאת, אלוקים נתן לי אותה מיד.

כשהגיע הרגע לשיר את אחד מהשירים האהובים עלי, "אשרינו מה טוב חלקנו", חשתי בשנייה של היסוס. האם אני יכולה לומר בכנות "אשרינו! מה טוב חלקנו!" עכשיו? ואז, מצאתי את עצמי פתאום שרה בהתלהבות רבה מתמיד. כמה טוב חלקי, כן, אפילו בשבוע זה, במיוחד בשבוע זה. כמה נפלאה המורשת היהודית שלי, שנותנת לי את הכלים להבחין בעזרת ה' ולהתמודד עם אי הוודאות שבחיים.

"ופרוש עלינו סוכת שלומך", ביקשנו בהמשך התפילה, וידעתי שהתפילה הזאת נענתה, חשתי בסוכת השלום של ה' נפרשת מעליי כמו שמיכה חמימה.

הבוס האיום לא היה האלוקים שלי, הבנתי. לא היה לו כוח השפעה אמיתי על התנהלות חיי.

כוחו של האלוקים סחף אותי והחזיר את חיי למסלול הנכון, ואני הבנתי שאני מוכנה סוף סוף לעלות על המסלול הבלתי מוכר הזה, לא מתוך פחד, כי אם בשמחה.

10/3/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) טל, 13/5/2007 15:27

כמה כתבות הייתי צריכה לכתוב עד היום..

שמחה המקסימה..(!)
אני התחנכתי על הגישה הזאת ישתבח שמו לעד..הורי שלחו אותי לאולפנא ושמה כל ילד יודע ומכיר מקרוב את מונח ההשגחה הפרטית!אני כל כך שמחה בשבילך שאלוקים נשא אותך על כנפיי נשריו..
זה רק מראה שכן,גם בפרנסה-יש ביטחון!!!!חיזקת אותי מאוד עם סיפורך-תודה רבה לך!תבורכי!!!
אני לדוגמא הייתי במינוס אומנם לא גדול,אך ה' מצא לי עבודה בחסדיו(המעסיקה מצאה קו"ח שלי מחצי שנה קודם!!!)עבדתי והרווחתי בדיוק את הסכום שיכסה לי את המינוס ואז היא פיטרה אותי לאחר שבועיים בהם עבדתי בחריצות-כי לא יכולתי לבוא ביום שישי כיוון שהייתי מאוד מאוד חולה..
שתדעי,וכולנו צריכים לזכור שהוא תמיד עוזר ומכוון..הוא פשוט אבא!!!!!!

(7) כריסטינה, 18/4/2007 18:10

כמה רמזים ....בהצלחה בהממשך..

(6) חיפי, 12/4/2007 14:46

תגובה לרפול

דע לך שבזכות האמונה שה' עוזר לנו בכל דבר בחיים, זה מה שמחזק אותנו עוד יותר לעשות טוב גם לעצמינו וגם לאחרים. כמו שנאמר "שיויתי ה' לנגדי תמיד". כל פעם שאני עושה משהו אני מתפללת לאלוקים וב"ה אני נענית מאוד מהר בצורה הכי טובה בכל תחומי החיים וגם כשאני נמצאת על פרשת דרכים ואיני יודעת מה לבחור, אני מתפללת לה' שיעזור לי לקבל החלטה נכונה וב"ה בדרך כלל, אני מקבלת את התשובה הנכונה, בזמן הנכון. רק צריך לחכות מעט בסבלנות, לפקוח את העיניים ולפתןח את הלב. כי ה' הוא הטוב האמיתי.

(5) רפול, 10/4/2007 09:37

זה רק בזכותך בלבד...

הסיפור מרגש ונגע ללב,רוב בני דם עוברים משברים כאלה ואחרים וזה קשה, צריך תקווה,דרך חיים ואמנה בכוחך.
אלא מקצת הדבריםשעוזרים לאדם לצאת ממשבר.
ניסיון החיים מלמד אותי שתופעות אירועים וכו' הקוראים לאדם X אינם קשורים כלל לאלוהים ולו במעט. בשעת משבר קל להאשים את אלוהים, מסכן אין לו חלק זה כלל, לפעמים אנשים מתפללים לאלוהים במשבר וזו גם שטות לפי הפתגם באידיש אלוהים לא עוזר לאדם אם הוא לא עוזר לעצמו.
מה שקרה לך אינו קשור לאלוהים כלל וכלל, זה קשור לטוב ליבך,לחמלה שלך לנתינה שלך, כל מי שנותן חומל בלא לקבל תמורה,מראש, [ובטח לא לחשוב מה יוצא לי מזה.] מקבל "תובנות שעוזרות לו לצאת ממשבר ובסופו של דבר מצליח בחייו קרי עבודה ,משפחה וכו'.
האמיני לי מכיר אנוכי את שני הצדדים של המטבע והנכון ביותר הוא כאורח חיים הוא לתת ורק לתת ללא שום בקשת תמורה, זה חוזר אליך בדרך אחרת כולשהיא, רק צריך להיות קשבים ועירניים-כדוגמת החולצה.
אני בודהיסט במחשבתי ובאורח מעשי,הגעתי לתובנה זו לאחר גלגולים רבים ונסיונות יום יום שעה שעה.
כשרואים את שני הצדדים של המטבע ובמרה שלך אמונה באלוהים ומצד שני בודהזים מבינים עד כמה הבורות והבעות שולטת בעולם.
רק בריאות ואושר יציפו את חייך,ילדיך וכל היקרים לך.

(4) לאה, 17/3/2007 14:12

קבלת עידוד מהמאמר

הנתי מאוד לקרוא מאמר זה.
אני אמא חד-הורית ל-4 ילדים העובדת בעבודה שוחקת ורוצה לעזוב וגם אני כמו כותבת המאמר חוששת מלא למצוא מקור פרנסה אחר. עכשיו כשקראתי אאני מקבלת חיזוק שאולי כדאי כן להאמין בה' יתברך שישלח לי מקור פרנסה אחר. בעזרת ה' אנסה לבדוק אפיקים חדשים
תודה ושבוע טוב

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub