תחרותיות

אחד מההבדלים הרבים בין המסורת היהודית ליוונית הוא התחרותיות. היוונים הם הראשונים שארגנו משחקים אולימפיים. אנשים מתמודדים, והספורטאים הטובים ביותר זוכים. אז מה רע בזה?

תפיסת עולם שסוברת שיש צורך במאבקי כוחות, זרה לחלוטין למסורת היהודית. לעתים קרובות מתרחשים בחיינו מאבקים גסים, ואף אכזריים. לעתים קרובות מדי חשים אנשים בלחץ מהסובבים אותם להתחרות בהם. היוונים הקדומים ניסו לתעל את הלחץ הבלתי נעים הזה לפעולה מכובדת - תחרות ספורטיבית. אבל הקונפליקט כאן הרבה יותר עמוק ורציני מכפי שנראה לעין.

עולמו של האדם שמאמין אך ורק במציאות החומרית של העולם הגשמי, מוגבל. מכיוון שהכל נאבקים על אותם משאבים מוגבלים, מופיעה רוח התחרותיות. רוח זו מבוססת על החשש שאם לא נשיג מיד את מה שאנחנו רוצים, מישהו אחר בוודאי יזכה בו, ואנו עלולים להפסיד משהו שהיה צריך להיות שלנו.

התורה רואה את נושא התחרות באופן שונה. נכון, העולם מוגבל, כי קיימים בו הרבה משאבים מוגבלים. אבל זה רק צד אחד שלו. מצד שני, יש לעולם בורא, שהוא אינסופי ואינו מוגבל על ידי שום דבר. הוא ברא כל אחד מאיתנו כאדם ייחודי, נתן לנו מטרה ספציפית בחיים והקיף אותנו בנסיבות מסוימות כדי לממש את המטרה הזאת. הוא ייתן לנו כל דבר שנצטרך כדי לממש את הצמיחה הרוחנית שלנו. לכן, אין מקום למאבקי כוח.

ההתמודדות האמיתית היחידה היא המאבק הפנימי שלנו. המאבק הזה נקרא המלחמה נגד היצר הרע, והיצר הרע כולל אותו יצר שאומר לנו להיאבק ולהתחרות.

אם נתחבר לבורא שלנו, ונשאף להרחיב את הפוטנציאל הרוחני שלנו, נצליח. אף אדם אחר לא יוכל לקחת את המקום שייעד עבורנו הבורא. אם כל אחד מאיתנו יתקדם הלאה אל המטרה המיועדת, נקבל כל מה שאי פעם נצטרך¹).

ההפך מתחרותיות הוא העדר מוטיבציה או הסתייגות מעשיית דברים בחיים. שניהם מבוססים על פחד מכישלון. כשאנחנו מסלקים את החשש הזה, אנו מאפשרים לצד היצירתי שלנו להכיר בפוטנציאל שקיבלנו מהבורא.

תרגיל

הגיע הזמן להירגע. מצאו לעצמכם תנוחה נוחה. עצמו את העיניים. בואו נתחיל לעבוד.

זה הזמן להירגע. לעצום את העיניים; לנשום עמוק... אנחנו נכנסים להרפיה עמוקה, עמוקה...

לְרַפּות את שרירי הכתפיים, את שרירי הגב... לרפות את כל שרירי הרגליים, כפות הרגליים והבהונות...

ההרפיה עולה עכשיו במעלה הרגליים אל שרירי הבטן והחזה. היא ממשיכה אל שרירי הגב, אל שרירי הכתפיים, הזרוע העליונה, הזרוע התחתונה, והאצבעות. שרירי הצוואר והראש שלכם מתרפים... גם השרירים שסביב עיניכם, האף, הפה והאוזניים מתרפים.

ההרפיה העמוקה והנעימה הזאת גולשת כמו גל במורד הרגליים שלכם, ויורדת עד למטה, ושוב עולה כלפי מעלה בכל הגוף שלכם...

חפשו בעצמכם חלק שמפחד מתחרות, או שלהפך - אוהב אותה.

חפשו בתוך החלק הזה שלכם הרגשה שהוא מתמודד נגד אנשים אחרים. לפעמים זאת הרגשה שולית, אבל ההרגשה הזאת אומרת לכם כל הזמן, "או שאתה מנצח, או שאתה מפסיד". זה החלק שתמיד נכנס למאבקים. אם הוא אוהב להתמודד, אם הוא אוהב לנצח, תשאלו אותו למה. מה הכוח הזה, תחושת השליטה הזאת?

מה עומד מאחוריה? מה יקרה אם תאבדו את הכוח הזה ואם הוא לא יהיה שלכם יותר?

תנו לעצמכם לגלות את הפחד עצמו, את התחושה של אובדן השליטה או הפחד מהכישלון, שאנחנו מרגישים כשאנו חשים בחוסר ביטחון. אם אתם כבר חוששים מתחרויות, בבקשה תתחברו לפחד הזה.

כשאתם מצליחים למצוא את הפחד או את תחושת חוסר הביטחון, תשאלו אותו: "מאין אתה בא?" ו"בן כמה אתה?"

זה יכול להיות ילד, או מבוגר. תחושת התחרותיות והפחדים הנלווים אליה מתעצבים לעתים קרובות כבר בילדות; לכן, החלק הזה בעצמנו הוא לעתים קרובות מאוד צעיר. בבקשה תחזרו לסיטואציה הזאת, שיצרה בכם את התחושה. כשאני אספור מחמש לאחת, אתם תהיו שם.

חמש... ארבע... שלוש... שתים... אחת.

תהיו שם! תראו את עצמכם שם. בבקשה תתמקדו בפרטים ובתחושות.

דברו אל הילד הזה, או אל הצעיר הזה, ותגידו לו שיש בורא לעולם. תסבירו לו שהוא ברא את הנשמה שלכם ושלח אתכם לעולם הזה. תגידו לו שאין בחיים דבר מקרי. תסבירו שתקבלו ממנו כל דבר שאי פעם תצטרכו כדי להתפתח. רק תגידו שוב ושוב, "הוא ייתן לנו, הוא יספק לנו, כל מה שנצטרך".

ועכשיו, תתמקדו בבקשה בנוכחות הבורא. תרשו לעצמכם לחוש בנוכחות הבורא ובאהבתו, ותגידו שאתם לא צריכים לפחד, משום שהבורא יצר כל אחד מאיתנו עם היכולות והתכונות הייחודיות שלו, כדי שנוכל למלא את התפקיד האישי שלנו. ולכן, מכיוון שאנחנו לא צריכים להשלים משימה שלא שייכת לנו, ואף אחד אחר לא צריך למלא את התפקיד שלנו, לא צריך לפחד. זה מיותר. בבקשה תנו את ההרגשה הזאת במתנה לאני הצעיר שלכם.

כעת, דמיינו את עצמכם הולכים לשם בתור מבוגרים. לעבר אור הבורא, לתוך אותו חלק בגוף שבו שוכן הפחד. בבקשה תתמקדו בתכונה החיובית החזקה ביותר שלכם ותחברו אותה לנוכחות הבורא. תשלחו את תכונת האישיות החזקה ביותר שלכם יחד עם תחושת נוכחות הבורא לתוך אותו חלק. תנו לחלק הזה לחוש בנוכחות הבורא. תנו לעצמכם לסלק את הפחד.

הרפו את עצמכם. תנו לעצמכם להירגע. זכרו שהדבר שהכי חשוב לעשות זה ללמוד על עצמכם ולהרגיש את הקשר עם הבורא. הדבר שהכי חשוב לעשות כרגע הוא לחוש בנוכחותו ולפתח את הפוטנציאל האישי שלכם. כל דבר שאתם צריכים יגיע אליכם, כי אתם לא מתחרים עם אף אחד. אתם נמצאים מעבר לזה. זאת הרגשה טובה ונעימה שמאפשרת לנו לקבל כל מה ששייך לנו ולא לקבל מה ששייך לאחרים.

גירוש הפחד הזה מסלק את תחושת האנוכיות שלנו. זאת הרגשה נעימה מאוד.

חזרו על התרגיל הזה שוב ושוב. תחיו מחדש סיטואציות רבות ככל האפשר שבהן חשבתם שאתם מתחרים עם מישהו. הכניסו את הבורא לסיטואציה וגלו שאתם לא מתחרים עם אף אחד, שכל מה שקיבלתם שייך לכם, ותמיד היה שייך לכם.

אם לא קיבלתם משהו, אמרו לעצמכם שהוא מעולם לא היה שלכם. חשוב מאוד להתמקד בזה. אם הייתם זקוקים לזה באמת, וקיבלתם את זה אחר כך, זה אומר שקודם עוד לא הגיע הזמן המתאים בשבילכם לקבל את זה. הגישה הזאת חשובה מאוד להתפתחות הרוחנית שלכם. אם אתם מוכנים, אם אתם עם הבורא, אז תמיד תקבלו כל מה שאתם צריכים.

עכשיו, כשנגיע לחמש, צאו מההרפיה העמוקה שלכם. אחת... שתים... שלוש... ארבע... חמש.

התרגיל הזה טוב מאוד לסילוק פחדים וחששות מאובדן שליטה. תוכלו לבצע את התרגיל הזה בכל זמן, ולא רק בחנוכה. אנשים רבים חשו בטוחים יותר בעצמם לאחר שביצעו אותו מספר פעמים. התרגיל הזה יכול להפוך את כל העולם הפנימי שלכם. באמצעותו נוכל להבין את חוסר התועלת בניסיון שלנו לסובב את העולם. העולם אינו עוין; הוא משקף את תכונותינו. שנו משהו בעצמכם, ואותו דבר ישתנה בעולם שסביבכם, משום שהתגובה האישית שלכם השתנתה.

1) בספר הקלאסי הזה, "מסילת ישרים", מצטט ר' חיים לוצאטו את חז"ל, כשהוא מדבר על רגש הקנאה, שקרובה וקשורה לתחרותיות: "ואמנם לו ידעו ולו יבינו כי אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא [כמו שערה דקה] והכל כאשר לכל מה' הוא ... הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת רעיהם כלל". ותרשו לי להוסיף לדבריו: כמו גם בטובת עצמם.

*המאמר מבוסס על מובאה מתוך ספרו של המחבר, Connection, מדריך שימושי לצמיחה רוחנית ורגשית מתוך לימוד לחוש בנוכחות האלוקים. אל הספר מצורף תקליטור MP3 הכולל את 60 שיעורי הרוחניות המופיעים בספר (באנגלית). במאמר זה תוכלו למצוא את אחד מתרגיליו של המחבר, שמתאים במיוחד להשגת הפוטנציאל הרוחני העצום שמציע לנו חג החנוכה לכל אחד מאיתנו.