לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איך היא יכולה לעשות לי את זה?

איך היא יכולה לעשות לי את זה?

מדוע אנו נוטים לקחת כל דבר ללב, באופן אישי כל כך?

מאת

לא מזמן שלחתי אי-מייל לחברה שלי. כתבתי לה כמה אני מתגעגעת אליה, וכמה הייתי רוצה לשוב ולהתראות אתה; הסברתי לה איזה מקום חשוב ומשמעותי היא תופסת בחיי, והצעתי שניפגש בהזדמנות שתינו, לארוחת צהריים. ימים אחדים עברו, אך לא קיבלתי כל תגובה. שבועות אחדים עברו, ועדיין, לא קיבלתי כל תגובה.

אמרתי לעצמי, שכנראה שלא הבנתי כשורה את טיבה של מערכת היחסים בינינו, וכפי הנראה נפרדו דרכינו. "זה קורה", אמרתי בהשלמה. "היא בטח נורא עסוקה". והנחתי שהחלק שאני תופסת בחייה מזערי ביותר.

מה שלא אמרתי לעצמי – שהמחשב שלה התקלקל והיא פשוט לא קיבלה את ההודעה שלי. ומה שלא דמיינתי לעצמי, הייתה התגובה האמיתית שלה: "אני כל כך מצטערת. המחשב שלי היה מקולקל במשך שלושת השבועות האחרונים. אני מאד אשמח להיפגש אתך לאיזו ארוחת צהריים בהזדמנות!".

אי הבנות מצערות

לאחרונה שמעתי סיפור דומה מפי אחת החברות שלי. היא הגיעה לאירוע מסוים, וגילתה שלפי סידור מקומות הישיבה, היא אמורה לחלוק שולחן עם חברה קרובה אחרת. היא שמחה מאד על ההזדמנות שנפלה בחלקה, לבלות ערב שלם בשיחה ארוכה ונעימה עם חברתה הטובה. אולם, לאחר מספר מלים שהחליפו שתי הנשים ביניהן, קמה חברתה מהשולחן – ולא חזרה אליו עד לסוף הערב. חברתי שנפגעה עד עומק ליבה, כבר בנתה לעצמה תסריט שלם ורשימה ארוכה של טענות כלפי החברה שלה. בסופו של דבר הסתבר, שאותה חברה מצאה עצמה מעורבת עמוק בתוך שיחה אישית וחושפנית עם אדם אחר במקום האירוע, אדם שחשף בפניה את כל צרותיו ומכאוביו, ולכן לא חשה בנוח לנטוש אותו במצוקתו ולשוב לשולחנה המקורי.

חברה נוספת סיפרה לי, על חוסר הנימוס וחוסר ההתחשבות שחוותה אצל מכרה משותפת שלנו. "היא לא טורחת לומר לי שלום או אפילו לנסות לשדר לי שהיא מבחינה בקיומי", היא רטנה בפני בכעס גדול. ניסיתי, מתוך כוונה להשכין שלום בין השתיים, להתערב ולברר אצל המכרה המדוברת את העניין. "אני כרגע בחודש השמיני להריון שלי", היא הסבירה לי, "יש לי בחילות כל הזמן ואני פשוט מותשת לחלוטין. אני מעבירה את הימים שלי באופן כמעט אוטומטי, לא מסתכלת סביבי, מנסה לחסוך כל בדל של אנרגיה. תאמיני לי שאפילו לא ראיתי אותה עוברת מולי".

למה אנחנו תמיד נוטים לקחת הכל ללב, באופן אישי כל כך?

למה אנחנו תמיד נוטים לקחת הכל ללב, באופן אישי כל כך? הרי בדרך כלל זה בכלל לא קשור אלינו, וגישה שכזו עשויה להוליד בתוכנו רק רגשות של דחייה ועוינות.

האם ראיתם פעם כיצד מתכוננת נערה מתבגרת, לקראת יציאה לחתונה גדולה? היא נכנסת לפאניקה מטורפת על כל שטות – אם היא מגלה איזו "קפיצה" קטנטונת בשיער שלה, או אם היא פתאום לא אוהבת את הנעליים שלה, או אפילו אם היא מגלה איזה משהו קטן לגבי הגבות שלה... "אבל את הרי לא הכלה", אני מנסה להזכיר לה, "אף אחד לא מסתכל עלייך".

זה נשמע מצחיק כאשר זה קורה אצל הזולת, אבל כשזה מגיע אלינו, אנחנו עדיין נוטים לאבד כל פרספקטיבה. אנחנו לוקחים הכל כל כך ללב, מתייחסים לכל דבר באופן אישי מאד והתוצאה היא, שאנחנו הורסים מערכות יחסים שלמות, וגורמים הרבה נזק וכאב לעצמנו וגם לזולת. אנחנו לוקחים הכל כל כך ללב, ושוכחים לגמרי הכל אודות מצוות מהסוג של "ואהבת לרעך כמוך" – שמשמעותן – לדון כל אדם לכף זכות.

למה לקחת ללב?

בדיוק כמו מה שקרה לחברתי עם המחשב המקולקל, רוב ההסברים כוללים נסיבות חיצוניות, לא צפויות, ובעיקר – לא מכוונות מלכתחילה. לפעמים ההסבר הוא אכן פנימי ושייך באמת לאותו אדם, אולם הוא עדיין אינו מוכיח שהכוונה שלו הייתה לפעול נגדך באופן אישי. ישנם אנשים שנוטים לאחר תמיד לכל מקום. אין ברצוני להביע דעה אודות ההרגל הזה, אולם אם אותו אדם מאחר לפגישות שקבע אתך באופן קבוע, אין להניח מתוך כך דבר על טיב היחסים שביניכם, או על מידת האכפתיות שאותו אדם חש כלפיך.

מדובר בסך הכל בהשתקפות של אישיותו של האדם הזה בשלמותו. כזה הוא! ישנם אנשים שמתקשים להיכנס למסגרת של התחייבות, אנשים שלעולם אי אפשר לסמוך עליהם שיקיימו כל מה שהבטיחו. יתכן שכדאי להחליט מראש אם זוהי תכונה שהייתם רוצים אצל אחד מחבריכם, אבל חשוב עדיין לזכור – זה בכלל לא קשור אליכם באופן אישי. ככה הם! הם מתנהגים באופן זהה כלפי כל אדם אחר סביבם!

אם נכיר בעובדה, שברוב המקרים זה בכלל לא אישי, האירועים הללו לא יצליחו לשבור את רוחנו.

אפשר לחיות את כל החיים סביב פיתוח "מאגר" שלם של עלבונות ורגשי עוינות כלפי אנשים שונים. הרי קיימות כל כך הרבה הזדמנויות לשם כך – כל כך הרבה אי הבנות, תסכולים ואכזבות. אולם אם נכיר בעובדה, שברוב המקרים זה בכלל לא אישי, האירועים הללו לא יצליחו לשבור את רוחנו. במקום לנסות ולהצדיק את האינסטינקט שלנו, שאומר לנו ש"אסור לסמוך על אף אחד", כדאי פשוט להיות יותר פתוחים, מקבלים וסלחניים.

משמעות המשפט 'לדון כל אדם לכף זכות', היא הרבה יותר מסתם להאשים את הנסיבות ואת המצב הספציפי; יש צורך להתייחס כך גם לרמה האישיותית. 'לדון כל אדם לכף זכות' פירושו להניח, שבאמת כוונותיו הן טובות מיסודן. עלינו להניח שאין רצונו של איש להזיק לנו או לפגוע בנו, ויותר מזה, עלינו להניח שהוא בוודאי רוצה בקשר טוב אתנו, אולם הוא פשוט כבול בתוך מוגבלויות מסוימות, כמו שכל אחד מאתנו כבול במוגבלויות האישיות שלו.

להסתכל על העולם במשקפיים ורודות

כאשר אנו נתקלים ברכילות מרושעת או בדברים שליליים שנאמרים על אדם אחר, ניתן ללמוד מכך לא רק על אישיות אחת לקויה, אלא על השקפת עולם שלימה. האם כאשר אתם מביטים סביבכם, אתם רואים לרוב את הטוב או דווקא את הצד השלילי שבכל דבר? האם אתם מתמקדים בחצי הכוס המלאה או הריקה?

נפל בחלקי המזל הגדול, ויש ברשותי חצר אחורית גדולה ורחבה, מכוסה בדשא ירוק (אפילו בימות החורף הקרים!), בפרחים ובעצי פרי. נעים מאד לשבת שם בחוץ, מאד מרגיע ומאד מרענן – כל עוד אני מצליחה להתאפק מלהתמקד דווקא בעשבים שגדלים בכל פינה שעל הדשא, בממטרה השבורה שבולטת לי בעיניים, בשיחים שכבר מזמן היינו צריכים לקצר, בעץ האלון שכבר התייבש כולו, בתפוזים המרקיבים שנפלו מהעץ הגדול... הרי מדובר במאמץ גדול.

באנשים סביבנו יש הרבה טוב – אם רק נשכיל להתמקד בו.

אותו העיקרון חל גם על בני האדם. באנשים סביבנו יש כל-כך הרבה טוב – אם רק נשכיל להתמקד בו – ואם רק נלמד שלא לקחת הכל כל כך ללב. אם יש לכם ילדים, אתם תבינו כמה משמעותי ויעיל יהיה לפעול על פי העיקרון הזה, בעיקר לגבי בני נוער. כל ההתפרצויות שלהם, הכעסים שלהם, העוינות שהם משדרים כלפיכם (כיצד הם מסוגלים להתנהג כך אליכם, במיוחד לאחר כל מה שעשיתם למענם?!) – זה לא קשור אליכם! זה קשור אך ורק לכאב האישי שלהם, לבלבול הפנימי שלהם ולחוסר הביטחון שתוקף אותם בשלב זה של חייהם.

כך גם בחיי הנישואים. אם לבן\בת הזוג שלכם יש תכונות אופי שמרגיזות אתכם – אל תיקחו את זה כדבר אישי שהוא\היא עושה דווקא נגדכם.

אנחנו אוהבים ללעוג לאנשים שמסתכלים על העולם דרך משקפיים וורודות. אולם יתכן מאד שכולנו יכולים להפיק תועלת משמעותית מחוויה שכזו.

 

29/10/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-7 דיונים

(7) אודי, 17/9/2009 18:02

נכון

אלף פעמים כבר החלטתי ככה, הלוואי שעכשיו באמת אאמץ את זה...

(6) צילה, 12/11/2005 14:24

בקשה

אשמח אם משרד החינוך היה מקדיש שעורים כאלו כחלק ממערכת השעורים.

דורון, 19/10/2012 10:27

איזה משרד?

אנונימי, 15/9/2013 16:38

משרד החינוך...

לא מכיר את המשרד הזה?... אחראי על מערכת החינוך, תוכנית הלימודים וכו'....

(5) דב, 9/11/2005 16:07

כמה נכון

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub