רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

איזהו מכובד?

י׳ בסיון ה׳תשס״ד י׳ בסיון ה׳תשס״ד 30/05/2004 | מאת לורי פלטניק

מצא את הטוב שבאדם.

ארבעה פרקים בפיתוח האישיות – פרק רביעי:

בן זומא אומר:
איזהו חכם?
הלומד מכל אדם...
איזהו גיבור?
הכובש את יצרו...
איזהו עשיר?
השמח בחלקו.
איזהו מכובד?
המכבד את הבריות...

(מסכת אבות, פרק ד, משנה א)

מי זוכה לכבוד ולתהילה בחברה המערבית? מי נחשב למוצלח ומכובד? שחקן כדורגל שמקבל מליון דולר על כל שער. שחקנית או זמרת ידועה. פוליטיקאים ואנשים בעלי משרות חשובות...

 מכיר את שמעון כהן?

 אתה מתכוון למיליונר מצפון תל אביב?

כן. איזה אדם גדול. מה שהוא הצליח לעשות בחיים שלו, והכול בעשר אצבעותיו ממש!

 אולם, אם אנשים אלה כל כך מכובדים, מדוע אנחנו ממהרים לשכוח אותם ברגע שמכבים את האורות, והם יורדים מעל לבימת ההצלחה?

מה קרה לכבוד? לאן הוא נעלם?

התשובה לשאלות אלה אולי קצת מפתיעה – מעולם איש לא כיבד אותם.

האנשים כבדו את יכולתו של השחקן לבעוט בכדור, הם כבדו את עושרו של המיליונר, את יופייה של השחקנית, את עוצמתו של הפוליטיקאי. ההתייחסות ניתנה למאפיינים חיצוניים וחולפים, אך לא לאישיותו ומהותו הפנימית של ה"מכובד".

אז את מי אנחנו צריכים לכבד? את ה"לא מוצלחים", את העניים? את ה"כישלונות"?

אז את מי אנו אמורים לכבד? את ה"לא מוצלחים", את העניים? את ה"כישלונות"?

כבוד" מלשון "כבד", בעל משקל וערך – היהדות מלמדת אותנו שעלינו" לכבד כל אדם באשר הוא אדם. לא משנה כיצד הוא נראה או מה הוא עושה, עמוק בתוכו טמון 'צלם א-לוהים'. יש בו נשמה, יש בו פוטנציאל. ואם א-לוהים סבור שאדם זה חשוב מספיק על מנת להמשיך ולחיות בעולמו, מי אנחנו שנקל בערכו ונזלזל בו?

את הסיפור הבא על הלל הצדיק, מלמדים בבתי הספר בשיעורי התושב"ע, והוא מראה עד כמה הוא היה נוח לבריות, אולם אנו נראה בו את המפתח לכבוד הרב שבו זכה, עד שכמעט בכל מקרה של מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, נקבעת ההלכה כדעתו של בית הלל, ודבריו ומעשיו של הצדיק נרשמו בתלמוד כמודל לחיקוי.

 החכם הידוע הלל, היה ידוע בעבודתו העצמית על אישיותו ובסבלנותו המופלגת. שני אנשים ערכו ביניהם התערבות, האחד טען שהוא יצליח לגרום להלל להפקיע את סבלנותו ולהרגיז אותו, והשני טען שאין סיכוי שהוא יצליח.

 

השניים ערכו תוכנית כיצד לבצע את הניסוי, ואז הוציאו את תוכניתם לפועל. ביום שישי אחר הצהריים, הזמן הלחוץ ביותר שבו כולם ממהרים לסיים את סידוריהם לקראת כניסת השבת, נעמד אחד המתערבים מתחת לחלונו של הלל והתחיל לצעוק: "מי כאן הלל?! מי כאן הלל?!"

הלל, שהיה באותו רגע בבית המרחץ, לבש את בגדיו, יצא אל אותו אדם ושאל: "כן בני, מה רצית מהלל?"

האדם החל לשאול אותו שאלות מעצבנות ושטותיות, והלל בענוותנותו שיבח את השואל על שאלותיו המחוכמות, וטרח להשיב לו.

השניים נפרדו לשלום.

חלפו מספר דקות, הלל חזר לבית המרחץ ואך הספיק להסיר את בגדיו כששוב כשנשמעה הקריאה: "מי כאן הלל?! מי כאן הלל?" הלל הזקן טרח ולבש את בגדיו, ויצא שוב אל אותו ה'נודניק'. "כן בני", הוא שאל בנחת, "מה רצונך?"

"בקשר למה שדיברנו קודם, התעוררה אצלי עוד שאלה... "

שוב ענה הלל בסבלנות. שוב השניים נפרדו לשלום. שוב חזר הלל לבית המרחץ, הסיר את בגדיו ושמע את הצעקה המוכרת: "מי כאן הלל?!" הוא חזר ולבש את בגדיו, יצא אל אותו אדם, הקשיב לשאלתו המחוכמת וענה בנחת ובמלוא הרצינות.

הדבר חזר על עצמו בפעם הרביעית, וגם באותה פעם לא יצא הלל מגדרו, הקשיב וענה בעמקות.

 האם גיליתם את המפתח להצלחתו של הלל?

המפתח טמון במילה הפשוטה לכאורה "בני". הלל ראה כל אדם כבנו ממש, והתמקד בטוב שבו. אף הורה לא מרים את ידיו ואומר – "די א-לוהים! נמאס לי מהילד הזה, מהבוקר הוא לא מפסיק לנדנד, קח אותו ממני ותחליף  אותו במשהו יותר מוצלח!" לעולם לא נוותר על ילדינו, אפילו אם הם יחזרו על אותן טעויות שוב ושוב. ויותר מכך, ככל שהחיסרון בילד יהיה בולט יותר, ננסה למצוא בו תכונות מוצלחות ולהתמקד בהן. בדיוק באותו אופן נהג הלל כלפי כל אדם, וכאשר לא נמצאה תכונה חיובית בולטת שבה אפשר להתמקד, התמקד ב"צלם א-לוהים" שבו.

אדם שחי את חייו תוך הבחנה מתמדת בצלם א-לוהים שבכל אדם, ראוי להערכה ולכבוד שלהם הוא זוכה.

אדם שחי את חייו תוך הבחנה מתמדת בצלם א-לוהים שבכל אדם, ראוי להערכה ולכבוד שלהם הוא זוכה.

שלמה המלך אמר: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט) – כאשר אנו ניצבים מול דמותנו המשתקפת במים והיא מוציאה לנו לשון, אנחנו לא נעלבים משום שזוהי בעצם בבואה שלנו המשקפת את מעשינו. כך גם במערכות יחסים בין אישיות, מי שאוהב – אהוב, מי שמכבד – מכובד.

עד כמה הייתה תכונה זו של הערכת הבריות חשובה להלל נוכל ללמוד מסיומו של אותו מעשה:

 "אתה הלל שכולם משבחים?" שאל המתערב החצוף את הלל והמשיך – "הלוואי שלא יהיו עוד אנשים כמוך בעם ישראל."

 אפילו הקנטה ברורה זו לא הכעיסה את הלל, והוא התייחס אליה בכבוד, כמו לכל שאר דבריו של אותו אדם. ושאל "מדוע?"

"כי בגללך הפסדתי הרבה כסף!" וסיפר לו על מעשה ההתערבות

הלל פנה אליו ואמר: "גם אילו היה מדובר בסכום גדול יותר, עדיין היה עדיף להפסיד אותו, מאשר לגרום לי לכעוס."

 כבוד הבריות הוא ערך נעלה שאינו נאמד בשום סכום כספי.

הבורח מן הכבוד

 "...וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו." משמעותו הפשוטה של מאמר זה היא שאדם אשר יתרחק מכל כבוד, בסופו של דבר יהיה מכובד.

 מספרים על אדם ש"ברח מהכבוד כל ימיו":

 "רבי." הוא פנה אל רבו בטענה, "אני לא מבין. לפי דברי חכמים, הייתי צריך להיות מכובד. כל ימי אני מבלה בבריחה מהכבוד, ועדיין איש אינו מכבד אותי."

"אכן כך" השיב לו הרב, "יש אנשים שבורחים מהכבוד כמו אש. אולם, כשאתה בורח מהכבוד, אתה כל הזמן מסתכל לאחור – מתי הוא כבר יצליח לתפוס אותך..."

לא לכך התכוונו חכמים בדבריהם. אולם למה הם כן התכוונו? האם יש סתירה בין שני המאמרים? האם אדם המכבד את צלם הא-לוהים שבכל אחד, יבלה את ימיו בבריחה מן הכבוד? ואם הוא בורח מן הכבוד, כיצד הוא יהיה מכובד?"

כאשר מכבדים אותו משום שהוא חכם, הוא חושב בלבו: "חכמה זו, אינה שלי, זוהי מתנה שקבלתי."

אדם הבורח מן הכבוד אינו מזלזל בעצמו. הוא מודע גם לצלם הא-לוהים של עצמו. אדם כזה נרתע מכל גילוי של כבוד אותו משייכות הבריות לסממנים חיצוניים שונים. כאשר מכבדים אותו משום שהוא חכם, הוא חושב בלבו: "חכמה זו, אינה שלי, זוהי מתנה שקבלתי."

לכבד פירושו לתת משקל וחשיבות לדברים, אדם שמייחס חשיבות לדברים שבאמת יש להם חשיבות, דבר זה עצמו נותן לו חשיבות- "איזהו מכובד המכבד את הבריות".

מעובד מתוך ספרה של לורי פלטניק "זכור את הנשמה"...

לחלק הקודם: איזהו עשיר?

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן