לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




משקפי המציאות המדומה

משקפי המציאות המדומה

בעצם, כולנו מדי פעם לובשים את המשקפיים האלו ולא מאפשרים לאף נקודה של אמת להפריע לנו בסרט הכל כך אמתי שלנו.

מאת

השבוע הייתי בכנס הסייבר הארצי בחולון. בין היתר נתנו לנו לנסות משקפי מציאות מדומה שמכסים לך את כל הפנים ומדמים לך הליכה על קרש ממגדל בגובה שמונים קומות.

לפני שהרכבתי את המשקפיים המיוחדות, הסתכלתי מבחוץ על התלמידים המפוחדים שחששו לעלות על הקרש:

מה נסגר איתם? חשבתי, הם לא יודעים שזו רק מציאות מדומה?

אבל אחרי ששמתי את המשקפיים, ולמרות שהבטחתי לעצמי לא לפחד כי זו רק אשליה, פתאום הרגשתי בעולם אחר. פחד אלוהים. לקחו לי כמה שניות עד שאזרתי אומץ לטפס על הקרש.

"עכשיו תקפוץ" אמר לי המפעיל.

"תקפוץ לי אתה בעצמך" עניתי לו אינסטינקטיבית. "אני נראה לך מטורף?".

ואז הוא אמר לי: "תקפוץ נו, תרגיש פעם איך התחושה".

"לך ממני!" הזהרתי אותו. ואז ניסיתי להזכיר לעצמי שהכול שטויות וזו רק מציאות מדומה. אבל הגוף פשוט לא הקשיב לי.


ניסיתי לקפוץ, לעשות צעד ימינה או שמאלה אבל כלום. כל השרירים שלי התנגדו וכמו זעקו לי: "מה, אתה דפוק? לקפוץ מקרש בגובה של 80 קומות?".


ניסיתי להרגיע את עצמי דרך החרכים של המשקפיים. מחפש נואשות אחר נקודת אחיזה יציבה. הקרקע. אבל המשקפיים האלו היו פשוט אטומות וסתמו לי הכול. לא היה לי שום קשר עם האמת מלבד המציאות שנדמה לי מעבר לפיקסלים המזויפים של המשקפיים.

הרגשתי מגוחך. לא מבין איך נקלעתי למצב המביך הזה.

אבל ככל שסובבתי את הראש, ימינה ושמאלה המציאות המדומה רק השתלטה עליי יותר.

בסוף קפצתי. והתחלתי להרגיש את הנחיתה ורגע לפני ההתרסקות עצמתי עיניים...


*

אחרי שהורדתי את המשקפיים חשבתי כמה מסכנים אלו שחיים בסרט ולא מאפשרים לאף טיפה של מודעות לחדור להם מבעד למציאות המדומיינת שלהם.

ובעצם...כולנו באיזה שהוא שלב בחיים או ביומיום לובשים את המשקפיים האלו ולא מאפשרים לאף נקודה של אמת להפריע לנו בסרט הכל כך אמתי שלנו:

אם זה כעס שמכסה את כל הפנים שלנו, מטריף אותנו וגורם לנו להרגיש בקומת ה VIP-ואם זה פחד ודמיונות שנמצאים רק בראש שלנו, נגיעות אישיות שמשחדות אותנו, קנאה, גאווה ועוד.

וכמה אנחנו צריכים באותו זמן את החרך הקטן הזה, את המישהו מבחוץ שינסה לחדור לנו את המציאות האטומה שלנו ולהזכיר לנו שזה בסדר ובעצם אין לנו ממה לפחד כי אנחנו לא באמת נמצאים בגובה של שמונים קומות.

ואם רק נפקח את העיניים, נגלה שבעצם הקרקע הרבה יותר יציבה ממה שחשבנו ושהיא נמצאת ממש לידנו.

אנחנו רק צריכים לעשות את הצעד הראשון לכיוונה.

7/4/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 10/4/2018 15:06

תודה על המאמר המשל והנמשל ...

אנו נמצאים לעיתים במצב כזה שצריך לעשות את הצעד הראשון ולקוות לטוב כי גם ככה התוצאות לא בשליטתנו אלא רק בשליטת בורא העולם. שרוצה בטובתנו לכן הקרקע תמיד תהיה יציבה כי מה שלא יהיה גם אם זה נראה לא טוב מבחינתנו בורא העולם מכוון את הכל ובסוף הכל מסתדר כמו פאזל ותמיד לטובה ולצמיחה.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub