לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על אהבה ויראה

על אהבה ויראה

אהבה ללא יראה, היא לא אהבה אמיתית

מאת

פרשת השבוע (יתרו) עוסקת באירוע ששינה את ההיסטוריה והפך להיות הבסיס לדתות העיקריות בעולם - מתן התורה. התורה לא ניתנה כספר היסטוריה או כרומן לקריאה בלבד. תורה מלשון הוראה. התורה היא בעצם מדריך למשתמש.

מדריך למה? על זה נכתב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". תבלין מלשון תרופה. כלומר התורה ניתנה כמדריך לאדם לזהות את יצר הרע שבו, האגואיזם שבו, ולכבוש אותו. הרע המדובר פה אינו הרע האכזר מהסרטים, אלא ראשי תיבות "רק עצמו". כל דבר שמניע אותנו להתרכז בעצמינו כמו כבוד, עצלות, כעס, עלבון, קמצנות ועוד...

הרעיון הוא לזהות את הרע הזה שבנו ולכבוש אותו על מנת שנוכל להתחבר למהות האמיתית שזוהי הנשמה שבנו. החיבור לנשמה מתבטא באושר עילאי, אהבה אינסופית, יצירתיות ותחושה של חיבור לאחרים ולבריאה.

על הפרשה נכתב בספר הזוהר "אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולקרב אליו, אלא ביראה, שיכוון לבו ורצונו ביראה... ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, והרצון שצריך" (יתרו, אות מ"ד בביאור הסולם).

כלומר על מנת להתעלות מבחינה רוחנית יש צורך ביראה. (זה נמצא בסידורי התפילה שלנו "בדחילו ורחימו - ביראה ואהבה").

 הזוהר מתאר את האהבה והיראה כשתי כנפיים שבלי אחת מהן לא ניתן להמריא. רבי זלמן שניאור, מייסד חסידות חב"ד, גם כותב בספר התניא "ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים... היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם אתכפיא סטרא אחרא" - כלומר הדרך לכפות את היצר הרע שבנו הוא על ידי אהבה ויראה.

באיזו יראה מדובר? כמובן שיש יראה במובן של פחד מעונש, שאותה מכנה הרמח"ל שהיא טובה להמון העם. אך היראה המדוברת פה היא יראה שבה אדם כל כך מאוהב בנשוא אהבתו, עד שנזהר מלעשות כל דבר שיכול לגרום לנתק בינו לבין נשוא אהבתו.

הרב שטיינזלץ בביאורו לספר התניא כותב, שאהבה אמיתית חייבת שיהיה בה אלמנט של יראה. לדוגמא, אדם שאוהב את מכוניתו ידאג שחלילה לא יקרה משהו למכוניתו. להבדיל, אדם שבאמת אוהב את ילדו, חושש שמא יאבד ואפילו לכמה רגעים. כמובן שלא צריך להיות כל שניה ביחד אלא על היראה לאבד את הקשר לכמה שעות או לכמה ימים בגלל פגיעה באדם שהוא אוהב. כל שתיקה מרוחקת יכולה להיתפס כאובדן לאדם שכזה.

מי שיש בו אהבה ויראה לאשתו, יתאמץ בכל כוחו להכיר אותה ואת עצמו, ללמוד מה עושה לה טוב ומה לא, ויזהר שלא לפגוע בה, וישתדל לשמח אותה כמה שיוכל.

כמו כן אדם שאוהב את בוראו, יעשה כל מה שביכולתו שלא לאבד את הקשר עם בוראו, שלא לאבד את תחושת התרוממות הרוח המגיעה עם הרוחניות הזו, הוא יחיה בשילוב של אהבה גדולה ויראה שמא יתרחק מנשוא אהבתו.

למעשה אהבה ללא יראה, היא לא אהבה אמיתית. זוהי אהבה עצמית שבה האדם יותר אוהב את עצמו, ואם יקבל תענוג מהצד השני, מה טוב, ואם לא, יחפש תענוגות במקומות אחרים.

הדרך לאהבה אמיתית עוברת דרך התבוננות והכרות אינטימית, ללמוד להכיר את אשתך, את החברים שלך, את הבורא, לראות בגדלותם, באינסופיות שלהם, ולרצות לדבוק בהם בכל רגע.

אנחנו צריכים להתבונן ולשאול את עצמינו, עד כמה אנחנו באמת אוהבים את מי שאנו טוענים שאנו אוהבים? עד כמה אנחנו חוששים לפגוע בהם? כמה אנו מוכנים להשקיע כדי ללמוד להכיר אותם באמת?

זה הכי קצר ומתומצת שיכלתי לכתוב על נושא כה מורכב ועמוק :)

שנזכה לאהוב באמת!

 

שבת שלום :)

29/1/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 1/2/2018 16:01

תודה על המאמר!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub