לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הכוח להודות

הכוח להודות

כאשר אדם מזהה שעליו להודות, אזי לא משנה למי ההודאה: לדומם, לבת הזוג או לריבונו של עולם.

מאת

לאחרונה נתקלתי בטרנד נפלא: יותר ויותר סלברטאים נחשפים להנהגות יהודיות שמיטיבות עמם ומשתפים את עוקביהם באינסטגרם ובפייסבוק באוצר החדש שגילו: את ערך השבת, מעלת אכילת אוכל כשר ואף אמירת "מודה אני" בכל יום על היום החדש העומד בפתח.

לא טרוויאלי לקום בבוקר בריא ושלם וללכת לעבודה או ללימודים. רק בשבועיים האחרונים שמענו על אב לילדים צעירים שנרצח רק בשל היותו יהודי, על אשת חבר כנסת שהתמודדה בגבורה במחלה נוראה עד לפטירתה, ועוד.

אנו פותחים את הבוקר באמירת "מודה אני" – מודים לבורא העולם על יום נוסף שנתן לנו במתנה.

פעמים, מלמול מילות המודה אני, משמש כמנטרה למתיחת השרירים ולסילוק קורי שינה. הכוונה מהן והלאה.

נתאר לעצמנו סדר יום של אדם מן המניין אשר הולך בבוקר למקום עבודתו. בדרכו, הוא פוגש את המנקה של הבניין. נכנס לרכב, עובר במכולת השכונתית וקונה לחמניה ויוגורט לארוחת הבוקר. הגענו לבניין המשרדים, שם הוא מניד שלום לשוער (בתקווה שהוא שת ליבו אליו, ולא מגלגל את אצבעו על פני הודעות הוואצאפ), למזכירה ולקולגה. בפגישת עבודה המזכירה מגישה לו אספרסו קצר בכוס זכוכית דקה, בדיוק כפי שהוא אוהב. את ארוחת הצהריים הוא סועד ב"מטבח של זהבה – מפרום אמיתי". הוא חוזר לביתו שמח ועייף. לריח של כביסה, גבינה צהובה מותכת בטוסט, אישה מחייכת עם מסקרה שנמרחה קצת מתחת העיניים. משוחח עם הגדול, מכין בקבוק לתינוקת. מכין אייס לו ולבת זוגו. עובר פעם נוספת על המיילים. מבחינתו, הוא סיים את היומית.

סיים, אך פספס חוט של זהב, שלוּ היה שזור לאורכו, יומו היה משתדרג, אישיותו היתה מתעצמת. מילת הקסם – תודה!

האם אנו זוכרים להודות – למנקה/לחנווני/לשוער/למזכירה/לקולגה/לזהבה/לאישה/לילדים?

מדוע להודות, אתם שואלים, הרי הם עושים את חובתם?! ובכן, כשלמדתי נהיגה אמר לי המורה שוב ושוב: "זכות קדימה נותנים, לא לוקחים" והעקרון זהה. גם אם חובתו של החנווני לשרת אותי, מחובתי להודות לו שהוא הזמין בבוקר את המוצרים, סידרם במדף ועורך לי חשבון בזריזות כדי שלא אקבל דוח.

גם אם בן זוגי רגיל כל יום לרוקן את האשפה ולשטוף כלים בערב ולעזור בהשכבת הילדים, מחובתי להודות לו, ולציין באוזניו כי נעים לי מאד שהוא לוקח חלק בעבודות הבית, אף שזו המשפחה שלו ומחובתו ליטול חלק במטלות.

ואם מלמלנו "תודה" בחטף, האם התכוונו להודות על המאמץ והטירחה? על שימת הלב לפרטים הקטנים?

הדוגמא הקלאסית להכרת הטוב אבסולוטית, נלמדת מהמקורות:

אנו מוצאים את משה רבנו, רועה האומה, מצטיין במידת הכרת הטוב.

" וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים" (שמות, ז, י"ט)

מדוע מצווה השם את משה כי אהרון יכה על היאור? מפרש רש"י: "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו. לפיכך, לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן".

רגישות מרגשת מלמד אותנו הכתוב. הרי היאור לא מרגיש ולא זוכר שהגן על משה בהיותו בתיבה. מכל מקום, אין מן הראוי שיכה עליו משה ויחזיר רעה תחת טובה.

בהמשך חומש שמות, מסופר כי בני ישראל יוצאים ממצרים וחוצים את המדבר הגדול. פרעה מבין את גודל ההפסד שלו, ופוקד על צבאותיו לדלוק אחרי העם. וכך, אנשים נשים וטף, צאן בקר ופקלאות מול ים סוף, ומאחוריהם עומדים המצרים. מייד מצווה אלוקים את משה להכות על הים, ויחצו ישראל את הים – ביבשה (אתם מוזמנים לעיין במקור המדהים, חומש שמות, פרק ט"ו)

נס! שינוי סדרי בראשית לעם כולו. כאשר אחרון החוצים מגיעים לגדה השניה, משה לא מתמהמה ומייד אומר שירה לאלוקים. מודה מעומק ליבו על החסד והנס הגדול שעשה עימם הבורא. "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה"!

היכולת הזאת, של משה, להודות בשירה לבורא, היא קשורה לעובדה שידע להודות גם לדומם. כאשר אדם מזהה שעליו להודות, אזי לא משנה למי ההודאה: לדומם, לקולגה, לבת הזוג או לריבונו של עולם.

אך לא רק משה פותח בשירה. גם אחותו, מרים הנביאה אוספת את הנשים והן פוצחות בשירה, במחולות, בתיפוף ומודות לבורא הים, על שחצה אותו. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."

ומנין היה למרים תוף? מכח אמונתה בטוב הצרוף, בריבונו של עולם, בטוחה היתה שיעשה להם ניסים. לקחה עימה תוף ממצרים, על מנת שתוכל לשיר ולהלל.

מסתבר, שמידת הכרת הטוב עוברת בגנטיקה. לא בכדי משה מצטיין בהכרת הטוב, וכפי שראינו – אף מרים אחותו.

ניצוק, איפוא, למילות ה"מודה אני" תוכן וכוונה. וכמנטרה, נשתמש בסלוגן הבא:

נתמיד ונתחזק בהכרת הטוב לסביבה,

כדי שמידה זו, תעבור לילדנו בירושה!

21/1/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub