לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




המחנך הגדול

המחנך הגדול

שנים אחר כך, כמחנך, הבנתי באמת כמה גדלות ועומק, טמונה בתפיסת העולם החינוכית של האדמו"ר מפיאסצנה: במקום כפייה. גדלות והבנה בערך התפקיד שלנו בעולם.

מאת

בחור צעיר בגיל ההתבגרות, נע ונד כעלה נידף בעולם מנוכר. שתיים בלילה. קפה שחור חזק. יושב במרפסת בגג ישיבת 'אש התורה', מול הכותל, נושם שאלות קיומיות שסותרות לי את הפנים עם הרוח. מחפש תשובות באופק השחור של הר הזיתים. הלב מנגן בעצב חלש. פורט על מיתרי הלילה הסמיך שעוטף אותי בבדידות. אני זוכר ששלפתי את מצית ה'זיפו' המוזהב שלי ועליו חרטתי שתי מילים:

'אש קודש'.

 

כולם באותו זמן, כל המורים והמטיפים נדמו לי כניצבים דמיקולו בהצגת היקום. שקרנים גרועים. זייפנים שמוציאים שם רע לאומנות ההתחזות. ורק הוא. המחנך הדגול. הרבי מתקופת התופת משום מה הצליח כל כך לגעת בי.

*

ביום שלישי, ד' במרחשוון, חל יום השנה לפטירתו של הרבי מפיאסצנא. האדמו"ר רביקלונימוס קלמיש שפירא. ספריו האלמותיים: 'חובת התלמידים' העוסק במוסר ותיקון המידות ופונה למחנכים ולהורים תוך הדגשת הקו החינוכי הרואה את ייחודיות עולמו של הילד וכתוצאה מכך את ההתאמה החינוכית המתבקשת מכך ו'אש קודש' - בהם דרשות שאמר בפני חסידיו ברגעים המכוננים והמכריעים ביותר שלהם בשואה, נכנסו למדף הזהב של ספרי ההגות החינוכית הגדולים ביותר שנכתבו במאה האחרונה.

*

אז יושב לו בחור שבור במרפסת, מחפש ואפילו לא יודע מה, מתוסכל ומאוכזב. מרגיש שהחיים נדמים עליו כקוקה קולה בטעם קריסטל שלוש בעשר במכולת. רק כזו שכל הגזים קמו וברחו לה מבלי להשאיר ולו גז אחד לרפואה. מי אני? מה כבר יצא ממני? מי תרצה להתחתן איתי? מניח את הקפה על הכיסא הימני. שולף את הסיגריה בשמאלית (הפסקתי מאז...תרגיעו) ומתחיל להפריח טבעות עשן לאוויר שנדמות עליו כמטאפורה די עצובה של חייו: אין נקודת התחלה. אין מטרה ויעד. ואין אמצע. בסופו של דבר הדרך התעקמה והתפספסה לו עד שכל חייו נראים לו כמעגלים סגורים מבלי יכולת בריחה.

פותח את 'חובת התלמידים' ונתקל במילים הבאות:

"ולמה זה תתמה כך לאמר, שכיון שאין אתה מרגיש בך שום יתרון משאר הנערים אי אפשר שתעלה תתגדל ותתקדש, האם גם את עצם שאר הנערים אתה מכיר, האם תוכו של עצם נער ישראל אתה יודע, הסכת ושמע את דברי המדרש ותשתומם (מדרש רבה איכה): אמר רבי יהודה בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקדוש ברוך הוא, גלתה סנהדרין מירושלים ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות כהנים ולוים ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם"

*

הרגשתי כאילו הוא אמר לי: למרות שאני לא מכיר אותך, כלומר אם נתעלם לרגע מאיך שאתה נראה עכשיו באופן כללי: תביא חיבוק! חזק כזה! יופי. אוהבים אותך, אחי! עזוב אותך עכשיו מכל המחשבות ורעשי הרקע, את העובדה הזו הבנת?

כל כך הייתי זקוק בתקופה ההיא לחיבוק הזה. לידיעה שלמרות הכול יש מישהו בעולם הזה שמוכר לי את הרעיון שאני מיוחד. שיש מישהו שלא רק שמאמין בי, אלא בלי לחפור ולבלבל ת'שכל ישר ניגש לנקודה הארכימדית שעליה בנויה ומעוגנת כל תחושת הכלומניקיות שלי.

*

רק הרבה שנים אחרי, כמחנך, הבנתי באמת כמה גדלות ועומק, טמונה בתפיסת העולם החינוכית של האדמו"ר מפיאסצנה: במקום כפייה. גדלות. הבנה בערך התפקיד שלנו בעולם. במקום פס ייצור וטכנוקרטיות, הכלה של הייחודיות. מה שסטודנטים נאלצים לאכול בסמסטרים שלמים בפקולטות לחינוך אודות פרדיגמות ואסכולות של נפש התלמיד, אצל הרבי מפיאסצנה זה הגיע באריזה מהודקת במשפט אחד.

*

והנה עוד שורה שמבטאת את מהות תפיסת עולמו החינוכית ואת היופי הכל כך מזוקק שלה:

 

" המחנך שרוצה לגלות את נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה שתבער באש של מעלה למרום וקדוש, וכולו אף כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה' ישתוקקו, *מוכרח הוא להרכין את עצמו אל התלמיד המתחנך על ידו* ולחדור אל תוך קטנותו ונמיכיותו עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אף נעלמה , להוציאה, להצמיחה ולגדלה" ( מתוך הקדמת הספר חובת התלמידים)

*

זה לא הילד, התלמיד שלא מקשיב לנו. זה אנחנו שלא השכלנו לדבר אליו בגובה העיניים ולהנמיך את עצמינו, שמקשים עליו להבין את המסר שלנו בגלל המרחק שטרם הצלחנו לגשר.

האדמו"ר מפיאסצנה שתורתו החינוכית נחצבה ברגעים המכריעים ביותר של החיים, הביא לעולם את המשפט הבא, שבעצם אפשר לומר מתמצת בשורה אחת, את כל מה שהוא כל כך אמתי ונכון, נוגע וזועק בעולם החינוך:

"כי מי המחנך שלך - אם לא אתה עצמך" ( חובת התלמידים פרק ג')

 

ותודה לחברי ורעי המחנך מיכה קליין, שהאיר את עיניי והזכיר לי עד כמה לפעמים, ישנם יהלומים שמאירים ומפיקים אור חינוכי נעים והם לא נמצאים מעבר לאוקיינוס מעל בימת 'הטד' אלא ממש כאן, מתחת לבית, בתוך ארון הספרים היהודי שלנו.

 

האדמו"ר מפיאסצנה זצ"ל נולד בי"ד בתמוז ה'תרמ"ט. נפטר בד חשון התש"ד.

יהי זכרו ברוך.

1/11/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 2/11/2017 08:59

כמדומני ששנת הירצחו היא תשד ולא תשעד, תודה על המאמר!!!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub