בפרשת השבוע (בהר) נכתב "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.". כלומר התורה מצווה אותנו לעזור לאנשים בעת צרה ולתמוך בהם בעת הצורך. הפרשנים מוסיפים שלא רק שעליך לעזור ולתרום, אלא זה חשוב גם למה אתה עושה זאת.

על פי דברי הקבלה, יש שני כוחות שפועלים בנו בו זמנית. הנשמה שבנו שכולה טוב והשפעה, והאגו שבנו שאחראי על הכעס, עצבות, עצלות, אגואיזם במובן הקלאסי של המילה ועוד. כחלק מההתפתחות הרוחנית, עלינו ללמוד את מנגנוני האגו ולרסן אותו על מנת שנוכל להתחבר יותר לנשמה שבנו ולעלות בדרגות האושר, המודעות והאהבה.

בדוגמה הנ"ל, אדם שנותן כסף לצדקה יכול לעשות זאת כדי להרשים את חבריו, כדי שירגיש טוב עם עצמו, או כי הוא חושב שיקבל על זה שכר מהאל. למרות שאדם זה עשה מעשה חברתי יפה, הוא עדיין היה נגוע באינטרס אישי ולכן מעשה זה לא ממש מקדם אותו רוחנית. לעומת זאת, אדם אשר בקושי גומר את החודש, ולאחר לבטים עצומים מוציא מעט מכספו מתוך כוונה טהורה על מנת לעזור לאחר וזאת ללא כל אינטרס, הצליח להתגבר עוד קצת על האגו שלו ובכך לעלות בדרגות הרוחניות.

כלומר היהדות שמה דגש על הכוונה ממנה פועלים: האם זה מתוך אינטרס אישי או לא. כאשר אנחנו נגועים באינטרסים, כאשר אנחנו לא מקבלים את מבוקשינו, בשלב מסוים נפסיק לתת.

עוד דבר: לרוב לא נהיה שבעי רצון מהנתינה. כלומר, הרצון שלנו לספק את צרכינו האישיים אף פעם לא יתמלא. כך נפסיק להשקיע בזוגיות, אם האישה לא מפנקת כמו שחשבנו, או הגבר לא תומך כמו שציפינו, נפסיק להשקיע בעבודה אם הבונוס לא לרוחנו, נוותר על תפקידים פוליטיים ועל הזדמנויות להשפיע ולתרום למדינה אם זה לא משרת את שאיפות הקריירה שלנו או את דעתנו הפוליטית.

לעומת זאת אדם שלא מונע ממניעים אישיים, ייתן תמיד, גם אם הוא לא מקבל חזרה, גם אם הוא לא מקבל תודה, גם אם זה לא משרת אותו. אדם כזה לא יצפה לכלום ולכן גם אף פעם לא יתאכזב. אדם זה לא יתעייף מלתת, כי האגו שלו לא יהיה עסוק במחשבה של "מה יוצא לי מזה" והוא יהיה יותר מאושר ויותר בעשייה. אדם כזה יתמוך לרוב בבת זוגו, יעזור לחבריו, ייתן למשפחתו, יפעל לטובת מעסיקיו. אדם כזה בתפקיד ציבורי, יחפש תמיד את המקום שבו יוכל לתת המקסימום לטובת העם, גם במחיר תשלום פוליטי אישי, גם במחיר עלבון, גם אם הדרך לא תמיד נראית לו. אדם כזה יסתכל בד' אמותיו ויבחן מה המקסימום שהוא יכול לעשות למען האחר.

אם נאמץ ולו במעט גישה זו, יהיו פחות נזקקים, פחות תככים ומזימות, פחות גירושין, יותר עשייה, יותר נתינה, יותר אהבה ויותר שפע לכולם.

נשמע טוב?