לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על אהבה, יראה ופתרון מצוקת הדיור

על אהבה, יראה ופתרון מצוקת הדיור

אם היינו מפנימים את הרעיון שאנחנו בעצם משכן, כלי לדבר קדוש, ההכרה הזאת תלווה גם בסוג של יראת כבוד לעצמינו.

מאת

בפרשת השבוע (תרומה) נכתב "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.". כלומר כל אחד יתרום לבניית המשכן לפי רצונו הטוב.

מרכז העבודה הרוחנית של עם ישראל, המשכן, מבוסס על רצון טוב, על התנדבות ונתינה. נתינה ואהבה. ככל שאתה אוהב יותר, אתה נותן יותר.

כמו כן הרעיון המרכזי בפרשה הוא: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם". נכתב "בתוכם" ולא "בתוכו", כיוון שהמטרה המרכזית היא בניית המשכן הפרטי בתוכנו ולפנות מקום לקדושה שבנו, הנשמה שבנו, השכינה, החלק שמאיר את חיינו.

הרב עדין שטיינזלץ כותב בביאורו לספר התניא: "אי אפשר שתהיה אהבה אמתית בלא שתהיה עמה גם יראה. בהכרח, כאשר האהבה היא רצינית נלווה אליה גם צד של יראה - החשש לאבד את האהבה. הדבר נכון ביחסים בין בני אדם וביחס של בני אדם לכל דבר, אפילו לדברים דוממים שאינם רואים ואינם מרגישים. כאשר יש באדם יחס של משיכה לדבר יש בהכרח גם יחס של דרך ארץ כלפיו. יש לבני אדם יחס כזה לעבודה, ליופי, לבעלי חיים ואפילו למאכלים ולמשקאות. אדם שיש לו יחס ליין טוב ינהג בו בסוג מסוים של כבוד, אדם שיש לו חיבה למאכלים מיוחדים יזדעזע אם יערבבו יחד שני מינים שאינם שייכים זה בזה..."

כלומר, אהבה אמתית בהכרח באה עם תחושה של יחס מיוחד וכבוד, ויראה לאבד את האהבה ולפגוע בה. אם אדם אוהב את מכוניתו הוא ינהג בה בזהירות שלא תשרט, או תתקלקל. אם אדם אוהב מכשיר מסויים הוא ינהג בו בזהירות. ולהבדיל אלפי הבדלות, אדם האוהב את אשתו באמת יחוש יראה עם אהבה זו, לא רק יראה מלאבד את אשתו חלילה, אלא גם יראה מלאבד את עומק הקשר עם אשתו. אדם כזה יחשוב פעמיים לפני שהוא מרים עליה את הקול או פוגע בה, לו רק מהחשש שהיא תתרחק ממנו נפשית לכמה שעות או ימים. זו לא חרדת נטישה, אלא תענוג גדול שבא מאהבה גדולה ויראה ומודעות שלא לאבד את התענוג הגדול הזה בשביל הנאה רגעית של "לצאת צודק" או חזק יותר.

אם אנחנו מפנימים את הרעיון שאנחנו בעצם בית מקדש, כלי לדבר קדוש, ההכרה הזאת תלווה גם בסוג של יראת כבוד לעצמינו. בצורה הפשוטה ביותר, אם ניקח היום אדם ממוצע מן הרחוב ונמנה אותו למנכ"ל חברת טבע, מיד הוא ישתנה. סגנון הדיבור שלו ישתנה, ההערכה העצמית שלו תשתנה, הוא יתבגר מעט, הוא יעשה פחות דברים ילדותיים ממה שעשה קודם.

כנ"ל בהתייחסות שלנו לעצמינו. אם לרגע היינו חושבים על הפוטנציאל האינסופי שלנו, הכוחות הגנוזים בנו, ומה שאנחנו יכולים להיות, אולי היינו מתייחסים לעצמינו קצת אחרת. לקדש משהו, זה אומר קודם כל להפוך אותו לשונה ומיוחד. אם היינו מייחסים לעצמינו קצת יותר קדושה, אולי היינו נמנעים מלהכניס לנו לראש ולגוף דברים מזיקים, כמו תזונה לקויה, כמו רכילות, כעס, עצבות, ציניות, טינה, תקשורת רדודה, תכנים שליליים, ועוד דברים שאנחנו מכניסים ביומיום בלי לשים לב.

הגוף שלנו הוא כלי. הכלי יכול להכיל קדושה שזו הנשמה שלנו עם כל האהבה, תחושת האחדות, היצירתיות והאושר שבה. אך כדי שהכלי הזה יוכל להכיל זאת צריך לפנות אותו מהאגו שלנו שאחראי על כל הכעס, עצבות, פחדים, טינה, עצלות, דאגה לעצמינו בלבד ועוד. עיקר העבודה על פי תורת החסידות,  הוא ריקון הכלי מהאנוכיות והאגו שבו כדי לפנות מקום לדברים הרבה יותר איכותיים

בספרי קבלה, מתואר הבורא כסוג של אנרגיה אינסופית שאנחנו לא יכולים לתפוס אותה. ככל שאנחנו עולים ברמת הרוחנית, כך אנו מתקרבים אליו יותר וכאשר אנחנו יורדים ברמה הרוחנית אנו מתרחקים ממנו. הקרבה אליו נמדדת ברמת האושר שלנו. ככל שאנו יותר קרובים אליו אנחנו יותר מאושרים, ואם אנו בדיכאון, זהו סימן שהתרחקנו ממנו. מקובלים מתארים חוויות מיסטיות שהם עברו כאושר השווה בעוצמתו לאלף אהבות. הרב שטיינזלץ מתאר במקום אחר בספרו הנ"ל שיראת השם היותר מפותחת זו היא לא הפחד מעונש, אלא היראה מלהתרחק מהעונג הזה. לכן אדם העושה עבודה רוחנית באהבה ויראה יחשוב פעמיים לפני שהוא כועס, מתעצבן, מרכל, מתעצל, נעלב, מעליב, נעצב, וכו' בידיעה שכל כניעה כזו ליצר שלו מרחיקה אותו מהעונג הרוחני שהוא חש כרגע.

ככל שנאהב יותר את האל אהבה אמתית, ונעריך את הקדושה הנמצאת בכל אחד ואחת מאתנו, כך ממילא נכבד יותר את עצמינו ונרחיק מעלינו דברים המשרתים את האגו שלנו ופוגעים באהבה הזו, נוכל לפנות מקום לשכינה שבתוכנו. כשזה יקרה, נהיה קצת יותר מאוחדים, קצת פחות תחרותיים, קצת יותר ערכיים ומוסריים. כשנפתור את מצוקת הדיור הפנימית שלנו, אז ורק אז, תיפתר גם מצוקת הדיור הגשמית.

שבת שלום.תיאור: https://ci6.googleusercontent.com/proxy/VG_x2_neQ1CePmgJMSQBVDrP3fpgLXjOtAzVMXEItVwmYUBwgVLQ9X-KXsmCCk1f40wVAnISITnxohVZZRu68XCAs3AYF-0S9r5z3Kap60BUIbQnVw=s0-d-e1-ft#https://www.facebook.com/images/emoji.php/v7/f4c/1/16/1f642.png

1/3/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) ראובן, 2/3/2017 07:24

מצוקת הדיור

מהכתוב, לא הבנתי מה הקשר שבין אהבת ה' למצוקת הדיור. אנו עדים שדוקא אוהבי ה' ומשבחיו יומם וליל סובלים ואילו רבים יותר בציבור, אשר אף אינם מכירים בקיומו, סובלים פחות מהבעיה. אז בכל זאת, איך תיפתר גם מצוקת הדיור הגשמית

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub