לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לוותר על תפקיד המסכן

לוותר על תפקיד המסכן

לפעמים כיף להתלונן. אך האם זה משרת אותנו לטווח ארוך?

מאת

כולנו חווים כישלונות, אכזבות, חוסר מוטיבציה, עצבות, כעס ועוד רגשות שליליים כאלה מידי פעם. עם השנים זה מצטבר ומקשה עלינו לשמור את אותה שמחת ילדות שהייתה לנו פעם. פרשת השבוע (ויגש) מרתקת במיוחד ומלאה בתובנות לגבי התמודדות עם קשיים. ניגע באחד מהם:

 

בפרשת השבוע (ויגש) מתואר המפגש המרגש של יוסף ואחיו ואביו. מסופר שיוסף הפגיש בין אביו ופרעה. פרעה שאל לגילו של יעקב: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יַעֲקֹב: כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ." ויעקב עונה לו "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.".

במדרש מסופר שבגלל "תלונה" זו של יעקב, הפחיתו 33 שנים מחייו. שנה על כל מילה מתחילת הפסוק. לכן יעקב חי רק 147 שנים ולא 180 שנה כמו אביו יצחק. אחרי שהוא ניצל מבית לבן, ויצא משם עם רכוש רב, ניצל מאחיו עשיו, זכה ל 4 נשים ושלושה עשר ילדים, זכה למצוא את יוסף, ירד למצרים כמו מלך וניצל מהרעב בעולם. אחרי כל הדברים הטובים שקבל, אם הוא בחר להתלונן על חייו הקשים, מגיעות לו פחות שנים לשארית חייו.

נשאלת השאלה, למה הורידו לו שנה על כל מילה מתחילת הפסוק, שכולל גם את שאלת פרעה,  ולא רק על כל מילה מתוך התגובה השלילית שלו? התשובה לכך היא: מהמראה שלו, שהיה שפוף וזקן, נזעק פרעה לשאול לגילו, ולכן אף שאלת פרעה נזקפת לחובתו של יעקב.

נכתב בספר הזוהר: "ניתן הכל ברצונם של בני אדם, כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו... לשמוח בכל מה שיבוא עליו, הן טובות והן רעות, ולתת הודאה... ולעשות טוב בחייו. ומפרש, למה ישמח על הרעות, ואומר, כי אם המעשה שעשה גרם לו רע... יש לו לשמוח על הרע הזה שהגיע לו, כי הוא גרם לעצמו את זה, משום שהלך בלא ידיעה... ועתה כיון שכבר השיג ידיעה... כבר ידע לעשות טוב בחייו".

על פי היהדות יש לך יותר בחירה ממה שאתה חושב. אתה מזמן לחייך את הטוב ואת הרע, אם רק תלמד, תוכל לשלוט בזה יותר. ברמה הבסיסית ביותר, יש לך את הבחירה איך להגיב למה שקרה לך. הרי אם כבר נחתה עלינו המכה, מה יעזור לנו לכעוס, להיעצב, או להתמרמר?

היהדות שמה דגש מאוד חזק על השמחה. כל העבודה הרוחנית מתחילה קודם בשמחה. לנסות לעלות לדרגות גבוהות של מודעות בלי שמחה זה כמו לנסות לגלוש באינטרנט דרך המחשב כשהמחשב לא דלוק.

על כל שניה שאנו נושמים, אנו אמורים להיות אסירי תודה עליה. לכל אדם יש המון ברכות בחייו, המון סיבות לשמוח ולהכיר טובה, אם רק יתמקד בהם.

זה באופנה להתלונן ולהתמסכן. זה כיף להתלונן על שעות העבודה הארוכות, עד כמה קשה לגמור את החודש, על הפוליטיקה, על התקשורת, על הטייקונים, על זה שהילד לא נותן לנו לישון, על גברים, על נשים, על מה שביניהם, על הקור, על החום ועוד על הרבה. אלו תלונות שלא מקדמות אותנו לשום מקום.

בואו נעצור ונתבונן רגע לפני שאנו מתלוננים, מה בנו גורם לנו לרצות להתלונן? האם זה בשביל לקבל אמפטיה מהסביבה? האם זה גורם לנו להרגיש טוב יותר עם זה שאנו לא משיגים את מבוקשנו או את מטרות חיינו? האם קל לנו יותר להיות קרבן מאשר אדם שנלחם על מה שהוא רוצה? האם זה משרת את העצלות שבנו? האם זה עוזר לאזלת היד שבנו? האם קל לנו יותר להאשים אחרים ואת הנסיבות מאשר את עצמינו? האם אנו שקועים יותר בעצמינו ובמה שמגיע לנו במקום לתת לאחרים שחסר להם יותר? ועוד ועוד...

עכשיו נעצור ונישאל האם המניע שהגענו אליו שווה את התחושה של הקרבן, את הוויתור על השמחה, החיות והאופטימיות? כאשר אנו עסוקים בלהיות קרבן, אנחנו פחות מאושרים. היום כבר מוכח שאנשים מאושרים חיים יותר ובריאים יותר.

כלומר ממש כמו יעקב, אנחנו מקצרים את חיינו כאשר אנחנו חיים בתחושת קרבן!

קל לשמור על השמחה כאשר הכל טוב. החכמה היא לשמור על שמחה גם כשלא הכל הולך כמו שרצינו, לנסות לראות מה אני יכול ללמוד מהמקרה, מה זה בא ללמד אותי, איפה השיעור שלי פה, מה הלקח שאני יכול לקחת לחיים. ואז לשמוח על השיעור שקיבלנו.

הרי אנחנו משלמים הון תועפות לאנשים שיקשו עלינו. אנחנו משלמים עבור לימודי תואר, משלמים למאמן כושר ולחדר כושר, משלמים לפסיכולוגים ומאמנים שעוזרים לנו להציף כאב על מנת לפתור אותו, משלמים לדיאטנים ועוד. וכשאנחנו מצליחים לצמוח מתוך הקשיים האלה אנחנו מלאי סיפוק ושמחה.

אז יאללה! החיים נותנים לנו שיעורים בחינם. אנחנו צריכים לשמוח על המתנה ולראות למה "זכינו" לה ואיך אנחנו צומחים מתוכה. אם רק נוותר על העונג של אותה שניה של התלונה ונבחר לא להתלונן, לא להיראות מסכנים, אלא לפעול בשמחה, לשנות ולהיות אופטימיים, נהיה עוצמתיים, מלאים ומאושרים ונוכל לתת השראה לאחרים לפעול בהתאם.

בואו נהפוך ביחד את האופטימיות, השמחה והחיוניות לאופנתי!

 

קל לכתוב, קשה ליישם

 אבל בהחלט שווה לנסות...  :)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-1 דיונים

(1) חדוה גולן, 6/1/2017 09:07

מאמרים נוספים של גיל יהודה בעל הנס

האם אפשר, בבקשה, להדפיס קישור מתחת למאמר מתפרסם של מחבר זה , למאמריו הקודמים. תודה

גל, 8/1/2017 07:39

קישורים

שלום חדוה,

ניתן לראות מצד שמאל לכל מאמר תיבה עם קישורים למאמרים נוספים של המחבר.

בברכה,
גל

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub