פרשת השבוע (כי תצא) פותחת בפסוקים "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה."

ספר הזוהר מבאר את הפסוקים האלה כחלק מתהליך ההתפתחות האישית שלנו. האויב המדובר הוא יצר הרע שאחראי על הכעס, קנאה, עצלות, ספקות, פחדים ועוד. "שבית שביו" הכוונה היא שלמדת לשלוט ביצר במקום שהוא ישלוט בך. האישה המדוברת היא בעצם הנשמה שבנו.

ספר הזוהר מתאר כיצד נצא למלחמה ביצר ונלמד לשלוט ביצרים ובתאוות שלנו במקום שהם ישלטו בנו. כאשר נוציא מהלקסיקון שלנו את האמירות "ככה אני", "לא שולט בזה", "זה גדול ממני", "זה האופי שלי", נראה שאנחנו יכולים להיות מי שנרצה, ואז נגלה את הנשמה שבנו, שהיא "יפת תואר", מלאה אושר, אהבה, נתינה ויצירתיות.

חודש אלול הוא חודש של התבוננות וצמיחה. זהו זמן מיוחד לחשבון נפש. לגלות חסרונות ולתקנם.

למי שקשה למצוא בעצמו יצרים ושחושב שהוא די בסדר, אז באה הקבלה ואומרת שהפגמים שאנו רואים בעולם החיצוני לנו הם ראי של המצב הנפשי שלנו. אם נתבונן מה קורה סביבנו נוכל ללמוד במה עלינו להשתפר.

אם אני חי בתחושה שאין מנהיגות בארץ, אז אולי זה בגלל שאני אינני מנהיג את עצמי. אולי אנחנו לא שולטים בעצמינו מספיק, אולי אנחנו לא מנהיגים בקהילה שלנו, או במשפחה שלנו. אולי גם לנו אין חזון ואנחנו נותנים לחיים לזרום ואנחנו איתם...

אם אנחנו מרגישים שאי אפשר להאמין לאף אחד, אולי זה בגלל שאנו לא יכולים להאמין לעצמינו. כמה פעמים הבטחנו לאחרים דברים ולא קיימנו? כמה פעמים הבטחנו לעצמינו דברים ולא קיימנו? כמה מסיכות אנחנו שמים כשאנו עם אנשים אחרים? אילו מניפולציות אנחנו מפעילים כדי למצוא חן בעיני אחרים?

אם אנחנו מזדעזעים מעריפת הראשים של דאעש, למה אנו לא מזדעזעים מ"עריפת הראשים" במדינה שלנו? השיח ברשת מראה זאת בכל יום. בקלות בלתי נסבלת, אנו חורצים גורלות של אנשים על כל שמועה בתקשורת ויוצאים בהאשמות פרטניות ומגדריות.

על פי הקבלה, השפלה של אדם חמורה מרציחתו. הרצח פוגע רק בגופו הזמני, ההשפלה פוגעת בנשמתו הנצחית.

אם מפריע לנו מונופול הגז, חוסר שוויון חברתי, יוקר המחיה וכדומה, אולי גם כי אנו לא מוכנים להוריד קצת ברמת החיים שלנו כדי שאחרים יוכלו פשוט לחיות. אולי גם אנו לא מוכנים לתת לאחרים משלנו. האם אנחנו מקדשים יותר את תרבות הנתינה או את תרבות הנהנתנות?

אם נתבונן בדברים שמפריעים לנו ונראה איך אנחנו שופטים אחרים, נוכל למצוא דברים שעלינו לתקן בעצמינו. אם נעשה זאת לאורך זמן או לפחות בחודש הקרוב, נוכל לגלות את הנשמה שבנו, את האושר בלהיות מי שאנחנו באמת, ואז זה ישפיע על הסביבה שלנו, על המדינה שלנו ועל כל העולם... ואז אולי יהיה קצת יותר נחמד בארץ ובעולם. 🙂

שבת שלום