לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אתה נמצא כאן

אתה נמצא כאן

בלי לדעת מה המיקום שלנו, לא נוכל באמת להתעלות.

מאת
זה אולי משל מיושן קצת בעידן ה-GPS, אבל ודאי כולנו נתקלנו בסיטואציה כזאת: אנחנו במקום לא מוכר, אוחזים מפה ברורה, אבל זה לא עוזר לנו כלל כי אנחנו לא יודעים מה המיקום שלנו במפה. במצב כזה המפה לא יכולה לעזור לנו, ולכן אנחנו מחפשים נואשות אחרי סימן דרך שיסנכרן את המציאות עם המפה, כי רק כך נוכל באמת להיעזר בה. זה שלב מעצבן אבל קריטי – אם נתעה ולא נבין את מיקומנו המדויק, כל הניווט בהמשך לא יצליח להביא אותנו אל היעד. נשמע מוכר?

אנחנו נמצאים בימים שאחרי הפסח, יצאנו לגאולה ואנחנו בדרך לקבל את התורה, שהיא מפת החירות האישית של כולנו. אבל קל לטעות גם בזה ולא להתייחס למקומנו הנוכחי.

ננסה לדבר על 4 זירות, 4 מקומות שבהם אנחנו רוצים להתעלות ולבנות בניין אישי רב קומות, ודוקא לכן צריכים להכיר קודם כל את היסודות שנטועים בנו, כדי לדעת מאיפה מתחילים:

1. מלחמת היצר

2. מציאת בן/בת זוג

3. מציאת עבודה

4. חינוך הילדים

בכל אחת מהזירות האלה חייבים להיות עם הפנים קדימה, לא לדשדש בהווה, אלא להעצים את הטוב שבנו ולגדול. אבל כדי שהגדילה לא תהיה מדומיינת אלא אמיתית, אנחנו חייבים לדעת מאיפה מתחילים. "אתה נמצא כאן". עכשיו תגדל.

1. מלחמת היצר

נאמר בפסוק (משלי י"ב י'): "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ". בכל אחד יש נשמה אלוקית ממעל, אבל יש בנו גם בהמה. הצדיק יודע ומחובר גם לבהמה שלו, כי אם הוא לא יכיר אותה אז התקדמותו הרוחנית תהיה מזויפת - כי הוא יחיה בבועה דמיונית 'נשגבת' אבל עם לב מנותק שנשאר רחוק וזר.

ולכן, התנאי הראשון להתקדמות רוחנית צריך להיות קודם כל - לנסות להכיר את אותם רבדים נמוכים. מי שמתעלם מהנתונים שלו, מהרצונות שלו, מההרהורים שלו, דומה לאופה שבא לאפות לחם, ושם מידות קמח ומים כמו שראה אצל שכנו, מבלי להתחשב בנתונים האוביקטיביים שלו, כגון: יכולת הלישה, עוצמת התנור שבביתו וכדומה, ולכן הלחם לא יתפח או לא יאפה כראוי. והנה קל וחומר בהבנת כוחות הנפש.

הטעות הגדולה ביותר, שהרבה חכמים טעו בה היא ההתעלמות: הם פשוט לא מתייחסים, מתעלמים מהכרת הקומות התחתונות שבנפשם.

לסיכום, כדי להגיע לתוצאות אמיתיות במלחמת היצר, צריך קודם כל להכיר את טבענו, ורק כך נוכל להגיע להישגים רוחניים אמיתיים.

2. מציאת בת זוג (או בן זוג, אני אכתוב בלשון זכר רק כדי לא לכפול את הדברים)

הרמב"ם, בספרו משנה תורה, פותח את הלכות אישות (פרק א' הלכה א') בתיאור צורת הנישואין שהיתה קודם מתן תורה, והתבססה רק על הרצון המשותף של בני הזוג לחיות ביחד. רק אחר כך, בהלכה ב', הוא מתקדם ומדבר על צורת הקידושין הנוהגת לאחר מתן תורה, וכוללת קניין קידושין מחייב. המפרשים עומדים תמהים. לאיזה צורך מצא לנכון הרמב"ם להביא את המציאות שהיתה קודם מתן תורה? הרי הוא כתב את ספרו הרבה אחרי מתן תורה, ומה שהיה קודם - כבר לא רלבנטי. אין לזה אח ורע בשום מקום אחר ברמב"ם. לפני מתן תורה אדם היה יכול לאכול ללא שחיטה, בלי לבדוק את המאכל מתולעים, בלי לעשר ובלי לברך ברכת המזון. מה העניין לתאר את זה בספר הלכה מעשי?

נראה לי שמדובר בשתי קומות באיכות הקשר שבין בני הזוג. יש קומה ראשונה של חיבור בין איש לאשה, חיבור שמבוסס על רצון, חיבור טבעי שהיה עוד לפני מתן תורה. התורה לא באה להפקיע את החיבור הזה, אלא רק להוסיף עליו נדבך - נדבך מחייב של קניין קידושין ונישואין, נדבך שגורם לקשר להיות יציב, ולא להתבסס רק על אינטרסים גופניים שבדרך הטבע נוטים להשתנות. ובכל זאת, העובדה שישנו משהו בסיסי בטיב הקשר בין בני הזוג לא השתנתה, ודבר זה ממשיך להשפיע על הקשר גם בזמן שאחרי מתן תורה, ומשום כך הרמב"ם מצא לנכון לספר לנו עליו.

לכן, גם אם הנערה היא ממשפחה מיוחסת, עדינת נפש, יראת שמים, בעלת חסד ומידות טובות למכביר – זה לא מספיק. לא מדובר כאן בנתינת ציון אוביקטיבי אלא בהתאמה אישית, ולכן אסור להתעלם מהקומה הראשונה הזאת, גם ברובד הכי חיצוני של משיכה למראה שלה, וגם ברובד קצת יותר עמוק של נשיאת חן. ומטעם זה אסרו חז"ל לקדש אשה 'עד שיראנה' (קידושין מ"א). בירור השקפתי שכלי בהחלט אינו מספיק, ואם הם יתחתנו מתוך מחשבה ש׳הדבר יסתדר עם הזמן׳, זה עלול לגרור בעיות גדולות בעתיד!

3. בחירת מקצוע

כל פסיכולוג תעסוקתי מתחיל יודע, שההצלחה במקצוע לא תלויה ברמת הביקוש וההיצע, אלא בחיבור של האדם עם מה שהוא עושה. יש מיליוני אנשים שהשקיעו שנים ללמוד מקצוע מסוים, אבל לא הצליחו להתמיד בו, או להצטיין בו, כי ליבם פשוט לא נמשך אליו.

ולכן, לפני שבוחרים מקצוע, צריכים להתבונן פנימה: במה אני טוב? ואת זה צריכים לפתח, למקצע, ולרכוש השכלה וניסיון. אולם כל זה בא רק כקומה שנייה על תחום שאליו אני נמשך, תחום שאוכל לתת בו את הלב ולא רק למצוא בו אמצעי לפרנסה.

כיצד נזהה נטיות וכישורים בעצמנו? אפשר דרך מידע מתוך הסביבה, אפשר דרך הצלחות העבר, אפשר דרך זיהוי חוזקות בתחום לימודי (יותר אוהב עיון, מוסר, חשבון וכו') ואפשר דרך משיכה לתחומי ידע דרך ספרות/ אמנות/ תחביבים.

יש כל מיני דרכים לזהות נטיות תעסוקתיות. המודל המפורסם הוא של ג'ון הולנד, שחילק את הנטיות התעסוקתיות ל-6 מחלקות:

א. ביצועי / טכני - נטיה ליכולות אתלטיות או מכניות, משיכה לפעילות פיזית עם חומרים ועצמים מוחשיים.

ב. מדעי / חקרני - נטיה לצפות, ללמוד, לחקור, לנתח, להעריך ולפתור בעיות, דרך פעילויות המחייבות מחשבה שיטתית וכושר ניתוח.

ג. אומנותי - נטיה לפעילות יצירתית, ספונטנית, הנותנת דרור לדמיון ומאפשרת ביטוי למחשבות, לרעיונות ולרגשות (באמצעות מילה, חומר, צבע או צליל).

ד. קונבנציונאלי/ אדמיניסטרטיבי - נטייה להעדיף פעילויות מתוכננות מראש, בעלות מבנה נתון, הכפופות לחוקים, כללים ונהלים מוגדרים.

ה. חברתי - נטיה לקשר עם אנשים, לפעילות הכרוכה ביחסי קירבה, הבנה, הדרכה וסיוע, בצורה של התייחסות אמפתית ונעימה לזולת.

ו. יזמי - נטיה לפעילויות הכרוכות בניהול, בהנהגה, בשכנוע, הפעלת אחרים במטרה להשיג מטרות ארגוניות או למען רווח כלכלי.

כל אחד מכיל תמהיל שונה של כל אחת מהנטיות התעסוקתיות האלה, אבל שתיים או שלוש הנטיות הדומיננטיות ביותר הן העיקריות, ואם הוא יצליח למצוא תחום שבו הוא מביא לידי ביטוי את הנטיות הללו, אז העבודה שלו תהיה מלאת סיפוק והגשמה עצמית. 

4. חינוך הילדים

הכלל הראשון בחינוך הוא (משלי כ"ב ו'): "חנוך לנער על פי דרכו", עלינו להכיר את הנער כדי לדעת כיצד להשפיע עליו. ולכן זיהוי מיקומך במפה הכרחי לא רק לעצמנו, אלא גם לחינוך ילדינו. הדרך לרומם אותם חייבת להיות מלווה בהערכה כנה ומתמדת של החוזקות שבו.

כולנו יודעים שאי אפשר לחנך רק על ידי עונשים וגערות. ילד שאינו מקבל חום ואהבה, ילד שמתעלמים ממעלותיו, ורק לוחצים עליו בלי להראות לו עד כמה מעריכים את הטוב שבו, יגדל כבוי ועצל או מרדן. ולכן הכלל הראשון בחינוך הוא לזהות את המעלות של הילד, כדי לרומם אותו משם. יש ילדים שהחוזקות שלהם הן לימודיות, יש כאלה שיותר מתחברים למוזיקה או לציור, יש הרבה שערים לקדושה, והדבר חייב להתבטא בכל סוג של תקשורת עם הילדים. שולחן שבת שכולל לא רק שאלות למדניות, אלא גם לבקש מהילד שחזק במוזיקה שישיר, מהילדה שחזקה בדרמה – שתציג חלק מהפרשה, ועל זו הדרך עם כל ילד וילד. בכל אחד יש נקודה טובה ייחודית, ובדרך כלל הוא לא מספיק מודע אליה. תפקידו הראשון והעיקרי של כל מחנך הוא לשקף לילד את מעלותיו, כי זו המקפצה דרכה הוא יוכל לחוות חוויות הצלחה בחייו, בכל תחום שיבחר, ולהתעלות מעלה מעלה.

הקשר בין כל הזירות אינו מקרי. הדרך היחידה להתעלות באמת - היא רק אם נשתף גם את הלב! אדם שהוא זר לעצמו - ומתעלם באכזריות מהכרת נפשו - דומה לאב שמחנך את בנו רק על ידי צעקות וגערות, מבלי להתעניין בו כלל (ומובן שגם בלי להראות לו חום ואהבה). זרות עצמית זו מקרינה ומשליכה באופן ישיר גם על הקשר עם אשתו ועל הקשר עם ילדיו, שהרי אם הוא לא למד להשפיע בנועם ובחכמה גם על החלקים הרכים שבו, על הילד שבו, היאך יוכל להצליח להשפיע על אשתו וילדיו? הסיבה העיקרית לכך שאדם מתנהג עם משפחתו ואוהביו בקשר לא תומך, היא בגלל שכך הוא רגיל להתייחס לנפשו.

נאחל לכולנו שנצליח לצאת לחירות, כל אחד מהמצרים שלו, ולצורך כך נזהה את מיקומנו הנוכחי, את הקומה הראשונה שהוטבעה והושרשה בנו, כדי שנוכל לבנות עליה עוד קומות רבות של אישיות עוצמתית ומוצלחת.

בהצלחה!

המאמר נלקח ברשות מאתר מענה

 

12/4/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אני, 21/4/2015 20:53

נפלא! תודה רבה!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub