לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מסר אישי מארבע האלמנות

מסר אישי מארבע האלמנות

מה יש לארבע אלמנות הפיגוע בראש, באמצע ימי השבעה: מסר של תקוה לעם היהודי

מאת

אחרי הפיגוע הנוראי בבית הכנסת בהר נוף בשבוע שעבר, לא הצלחתי להירדם במשך כמה לילות. לא הצלחתי להוציא מהראש את האלמנות והיתומים. לא יכולתי להפסיק לחשוב על המחזה המזעזע של אותו בוקר. הכאב, ההלם המוחלט ועוצמת האובדן.

פניהם של האבות שנרצחו, הבזיקו כל הזמן מול עיני. פניהם המחייכות בתמונות, החמימות והחוכמה שהאירו מעיניהם, נעלמו מהעולם לנצח. בימים היה לי יותר קל לנתק את עצמי. העבודה השתיקה את מחשבותי והעסיקה את ליבי. השלכתי את עצמי בהכרת תודה אל קצבם הסוער של חיינו – התרוצצויות, להכין את הילדים לצאת ללימודים בבוקר, עבודה, ארוחה, שיעורי בית, השכבה ואז להתארגן מחדש.

אולם אחרי העבודה ביום חמישי, מצאתי את עצמי מלקטת במטבח את כל המצרכים הדרושים לבישול סעודות השבת, והרגשתי כיצד גוש של כאב חוזר ומתכדרר שוב בגרוני, במקום בו הוא שכן כל השבוע. איפה יהיו האלמנות בשבת? מי יעשה שם קידוש? איך יוכלו היתומים לשבת ליד כסאותיהם הריקים של אבותיהם?

פתחתי את אריזות העוף, וניסיתי לא לחשוב על זה, אך אז הטלפון שלי רטט על הודעת ווטסאפ חדשה: "בבקשה עצרו לרגע והתפללו מיד עבור איתן בן שרה. דחוף! הוא מתנודד בין חיים למוות. המחבלים היכו בו בראש עם הגרזן והוא נמצא עכשיו בסכנת חיים״.

הנחתי את האריזות והתחלתי להתפלל, ואז הגיעו הדמעות, שרק חיכו כל השבוע להזדמנות. הנחתי את הראש על השיש ובכיתי בין זרועותי. בבקשה תרפא אותו. בבקשה, בבקשה, מספיק מתים. מספיק יתומים. בבקשה, אלוקים תרחם על הילדים שלך. איך נכניס שבת בצורה כזאת? איך אני אוכל להכין אי פעם שבת בצורה כזאת? בבקשה תעזור. בבקשה תרפא. בבקשה תנחם. בבקשה תראה לי כיצד למצוא תקוה בתוך סצנת הייאוש המציפה הזאת.

ואז ראיתי שמסר נוסף מהבהב בטלפון. מסר מהאלמנות. זאת הייתה הודעת מייל ובה בקשה מארבע האלמנות הטריות:

"בדמעות ובלב שבור מהדם שנשפך, דמם של קדושים, הבעלים שלנו, ראשיהם של בתינו (הי"ד), אנו פונות אל אחינו ואחיותינו, כל בית ישראל, בכל מקום בו הם נמצאים, להישאר מאוחדים לזכות ברחמים וחסד משמים. הבה נקבל על עצמנו להגביר את האהבה והרעות זה לזה, בין אם בין אדם לחברו, ובין אם בין קהילות שונות בתוך עם ישראל. אנחנו מתחננות שכל אחד ואחד יקבל על עצמו או עצמה בזמן קבלת שבת, שהשבת הזאת, פרשת תולדות, תהיה יום שבו נביע את אהבתנו זה לזה, יום שבו לא נדבר על דברים מפלגים או נבקר אחרים. התנהגות כזאת תהיה זכות גדולה לנשמות בעלינו, שנטבחו למען שמו. אלוקים מסתכל עלינו מלמעלה ורואה את צערנו, והוא ימחה את דמעותינו ויאמר 'די לכל צרותינו'. ויהי רצון שנזכה לראות בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן.

על החתום, חיה לוין, בריינה גולדברג, יעקבה קופינסקי, באשי טברסקי ובני משפחותיהן״.

בהיתי במלים בתדהמה. אני יושבת ובוכה במטבח הרחוק שלי, לא יודעת איך בדיוק להתארגן לשבת בתוך כל הכאב הזה, והאלמנות עצמן עונות לי. להגביר אהבה ורעות. להשתמש בשבת כדי לשבור את המחיצות בינינו. אלוקים רואה בצערנו. הוא ימחה את דמעותינו.

האלמנות לוקחות את ליבותיהן השבורים ופונות אל יהודי כל העולם: גלו אהבה. תנו. בנו. השתמשו בשבת ככלי למלא את החסר

ימים ספורים אחרי הלוויות, באמצע השבעה, בזה האלמנות טרודות - לא בצער האישי שלהן ובכיסאות הריקים בראש שולחנות השבת שלהן. לא, הן לוקחות את ליבותיהן השבורים ופונות ליהודי כל העולם. הביעו אהבה. תנו. בנו. השתמשו בשבת ככלי כדי למלא את החסר.

וכשעמדתי שם, מוקפת במלים המקסימות האלה, הבנתי שאלוקים נתן לנו אוצר: הכרת טוב יהודית – היכולת לזהות את הטוב ולהבחין בו. זאת לא סתם הכרת תודה, אלא היכולת למצוא - אפילו בזמנים הקשים ביותר - את התקוה. היכולת להכיר בטוב, להבחין באור שעדיין מקיף אותנו.

זה מה שהנשים הצדיקות האלה עושות. הן עומדות באמצע הסיוט האיום ביותר, ובמקום לשקוע לתוך עצמן בייאוש, הן מרימות מבט. הן פונות לאלוקים שינחם אותן, ומאמינות שהוא ימחה את דמעותיהן.

הן רואות את התקוה. הן מכירות בטוב, בפוטנציאל ובאחדות שיכולים לצמוח מתוך האסון. והן איכשהו רואות אור בקצותיהן של מנהרות היגון האישיות שלהן.

ובמקום לשמור את הכל לעצמן בעומק צערן, הן מעניקות את האור הזה לאחרים. מתנה טהורה ויקרה שמלמדת אותנו כיצד למצוא את התקוה, את הטוב שמחכה שנכיר בו בתוך תוכנו. שנראה את החסד, נגלה אהבה זה לזה, נכיר במתנת השבת ונקבל אותה באהבה.

זה הזמן לבנות. זה זמן לראות את יופיו של העולם הזה ואת היופי שבתוך כל יהודי ויהודי. הן אומרות די לכל הכאב והצער. הן רואות את הנחמה. הן רואות שכולנו יכולים להתאושש. בבקשה אלוקים מחה את דמעותיהן. החזק אותן. נחם אותן. עזור לנו לראות אותך וזה את זה באותה עין ברורה וטובה כמותן.

תודה על השבת. תודה שנתת לנו זה את זה. תודה שנתת לנו תקוה, הכרת טוב יהודית, גם כשהלבבות שלנו עדין שבורים.

23/11/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אורנה, 24/11/2014 16:28

אשריכן בנות חייל תנוחמו מהשמיים.

אשריכם ישראל, אין לנו על מי לסמוך, רק על אבינו שבשמיים!!

(1) יהודית, 24/11/2014 09:30

לא התפלאתי

את בשי הכרתי לפני 10 שנים בטיול לשויץ את טוהר הלב שנתנה לכל מי שהיה זקוק בחיוך שובה לב ובחיבוק אמיץ זהב טהור כ"כ רק מאיר יותר בשעה כזו. אך טוב וחסד ירדפוך מעתה ועד עולם

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub