לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בעקבות פרויקט השבת העולמי

בעקבות פרויקט השבת העולמי

שלוש דרכים להפוך השראה למעשה.

מאת

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אישית שלי, שיחה שהיתה לי במטוס לארצות הברית, לפני הרבה שנים, עוד כשהייתי סטודנטית בפנסילבניה, וחזרתי הביתה אחרי חופשת קיץ בישראל.

"ישבתי ליד השולחן שבת שלהם, וזה פשוט שינה את חיי", סיפרתי לאישה שישבה לידי במטוס. הייתי כולי מוארת ומתלהבת. ״היית צריכה לראות את היופי של נרות שמשתקפים על קיר האבן הירושלמי. היית צריכה לראות את החמימות בין הבעל והאישה. את הפנים הטהורות והיפות של כל הילדים. את הריח של החלה הטריה. את השירים והמנגינות שלא מפסיקות להדהד ולהתנגן אצלי מאז״.

האשה שישבה לידי במטוס והקשיבה לי בסבלנות לא התרשמה במיוחד. היא שלחה אלי חיוך קטן, שתקה, ולגמה את שארית היין האדום שלה. אז שיניתי כיוון. ניסיתי להעביר נושא לחוויות מהסוג שאפשר גם לצלם: התחלתי לספר לה על ההרים שעליהם טיפסתי בגולן, על הצלילה באילת, על השיעורים בהם השתתפתי, ועל הזריחות שראיתי בכותל. ״היית צריכה לראות את הכותל בזריחה. את השקט כשהשמש מציפה את הרחבה בקרני שמש ראשונות. את השלווה שאת לא יכולה למצוא בשום מקום אחר בעולם. את הרוגע הפנימי הפתאומי. כאילו שסוף סוף מצאת מה שחיפשת, ואת אוחזת אותו בידיך. כמו מפתח״. אוי, נסחפתי שוב לדבר על תחושות פנימיות, וזו היתה הרמה להנחתה.

"אז מה את מתכוונת לעשות עכשיו?" שאלה אותי האישה.

הסתכלתי עליה, והורדתי מבט אל המשקה שלי, שעדיין בכלל לא נגעתי בו. למה היא מתכוונת?

"אמרתי לך, אני חוזרת לשנת הלימודים האחרונה שלי באוניברסיטת פנסילבניה. אני מתחילה בשבוע הבא", עניתי.

היא נדה בראשה. "לא. אני מתכוונת מה את מתכוננת לעשות עם כל ההשראה הזאת? איך היא תשנה באמת את החיים שלך?"

הרגשתי כיצד החזיונות שבערו בתוכי מתחילים להתפוגג. היא צדקה.

"אני באמת לא יודעת". לקחתי לגימה ראשונה מהכוס שלי. הבטתי מבעד לחלון על השמים המחשיכים, ובחרתי פשוט שלא לענות לה.

שבועיים אחר כך צעדתי ברחבת הקמפוס של אוניברסיטת פנסילבניה, כשעלי שלכת מסתחררים סביבי בפראות. עברתי על פני האנדרטה של בן פרנקלין כמו שעשיתי פעמים רבות כל כך קודם. הוא ישב שם על הספסל עם משקפיו הזעירות וחיוכו המסתורי, ואני חשבתי על ההמצאות שלו. איך הוא הצליח לגלות כיצד להמיר את כוח האור; איך להשתמש באנרגיה; איך לכלוא את הברק מהשמים, ואיך הוא הפך את הרעיונות שלו למעשיים. חשבתי על אחד הציטוטים שנאמר בשמו: "יש אנשים שנפטרים בגיל 25 ולא נקברים עד לגיל 75". ועל ציטוט נוסף: "בלי צמיחה והתקדמות מתמדת, אין שום משמעות למלים כמו שיפור, הישגיות והצלחה״.

התיישבתי על הספסל. מה אני מתכוננת לעשות עכשיו? השאלה רדפה אותי לכיתה. היא באה אחרי למסיבות. היא חגה סביבי בספריה. מה את מתכוונת לעשות עם כל ההשראה שספגת בירושלים?

כמה ימים אחר כך אחד מחברות הארגון היהודי באוניברסיטה ביקשה ממני לבוא ולומר כמה מלים בשבת הבאה. שנאתי לדבר בציבור, ובמיוחד בפורומים כאלה. לא היה לי מושג מה לומר. לא רציתי לעשות את זה... אבל בכל זאת אמרתי 'כן', משום שישבתי ליד שולחן שבת בירושלים, הרגשתי זה צריך לשנות את החיים שלי, אבל לא היה לי מושג איך. הייתי חייבת לברר כיצד לממש את זה בתוך שיגרת חיי היומיום שלי. האם אוכל למצוא דרך להעביר את השאלה הזאת לאחרים? לא היה לי מושג. אבל ידעתי שאני צריכה לנסות.
 

* * *

בשבת האחרונה אלפי אנשים חוו את יופייה של השבת לראשונה בחייהם. אני בטוחה שרבים מהם התעוררו, ואולי אפילו השתנו מההתנסות. אולם אם לא נהפוך את ההשראה למעשה, היא תלך ותתפוגג.

להלן שלוש דרכים אפשריות (שיכולות להתאים לכל חוויה שמעוררת השראה):

  1. נסו לשתף מישהו אחר. אפילו אם אתם מכירים רק כמה רעיונות, שתפו אותם. אפילו אם ישבתם רק פעם אחת ליד שולחן שבת, תארו את זה לחברים שלא זכו לחוות את זה. אם אתם מכירים את האות אלף, למדו אלף. כשתלמדו בית, למדו בית. בכל פעם שאתם זוכים במתנה של חוכמה, העבירו אותה לפחות לאדם אחד שאתם מכירים.

  2. הפכו זאת לשינוי של חמש דקות. בחרו חמש דקות כלשהן ביום, והחליטו להשתמש בהן כדי לעשות משהו שקשור למה שחוויתם. לא משנה מה תעשו - למדו משהו חדש; התפללו; חשבו; עשו חסד; כתבו את השיעורים שליקטתם... העיקר שתעשו את זה באופן עקבי, כך שפרץ ההשראה יוכל להיות מקור אור יומיומי.

  3. פרצו ועשו מה שביכולתכם. יתכן שנהניתם מחוויית השבת אבל עדיין אינכם מסוגלים לראות את עצמכם שומרים שבת שלמה, כל שבוע. אם כן, הכינו רשימה של מטרות קטנות וספציפיות שאתם יכולים לעשות. כמו להדליק נרות, או לערוך קידוש, או ללכת לבית הכנסת בשבת בבוקר. בלי תוכנית פעולה, יש הרבה סיכויים שכלום לא יתקדם. התחילו את הרשימה שלכם עם המטרה הקלה ביותר, וסיימו אותה במטרה הסופית שלכם. כך תוכלו לקחת את ההשראה ולהפוך אותה לתוכנית ממשית לפני שהיא תתחיל להתפוגג. זה לא הכל או כלום. כל דבר קטן נחשב ומצטרף.

שיהיה בהצלחה!

29/10/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) רונית, 1/11/2014 22:03

מקסים!

פותח את הלב

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub