שכבתי על ערסל התלוי בין שני עצי דקל על אי קאריבי זעיר, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית אחת שאכלסה שלוש בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי של האי, אפשר לומר שהאי היה כולו שלי ושל בני, ישראל, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, מי הים היו צלולים כזכוכית, החוף היה מכוסה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב שלנו היו אחד עשר שקנאים שצללו אל מי הים, ועלו מהם לסירוגין.

בחרנו באי הזה - בלי תיירים, בלי רעש, בלי התערבות של הציוויליזציה

לא, זה לא היה חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי יום חופשי כדי לראות את יופיו של גן העדן הטרופי. בנִי ישראל ואני נסענו ברכב 4X4 במשך שעתיים וחצי דרך יערות הגשם אל חופה המזרחי של פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לבחור בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי הזה - בלי תיירים, בלי רעש, בלי התערבות של הציוויליזציה. אפילו האינטרנט לא היה יכול לחדור ולהפריע את קסם השלווה הטהורה בשטח הקסום הזה – ליום מרהיב אחד – שהיה שייך כולו לנו.

אחרי שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו עבורנו, יצאנו לצלול עם שנורקל. האי היה מוקף בשוניות אלמוגים, בית למגוון דגים טרופיים מרהיבים. אחר כך, אני נשכבתי על הערסל וישראל יצא לטיול סביב האי.

שיא השלווה, חשבתי לעצמי. לא יכול להיות יותר טוב מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת בין הדקלים, משוחררת סוף סוף מכל טרדה, עבודה, לוחות זמנים ודאגה. לא יכול להיות יותר טוב מזה. מלים אלה סובבו במחשבתי כמו פזמון חוזר, כמו להיט שחוזר ומתנגן בלי סוף. לא יכול להיות יותר טוב מזה.

אני בכל אופן, אחת כזאת שמודדת את הדופק הרוחני שלה כל חצי שעה. וכשבחנתי את התוצאות, הייתי המומה ממה שמצאתי שם: לא הייתי שמחה. שבעת רצון, כן. רגועה, מאוד! אבל שמחה? לא. איך זה יכול להיות? אני חיה את הפנטזיה הטרופית האולטימטיבית. איך זה יתכן שאני לא שמחה?

הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הזה עד שבני ישראל חזר. הגיע תורו לשכב בערסל. ויתרתי על מקומי, ויצאתי לטיול קצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה האידיאלית, עקבתי אחר צלילות החרטום של השקנאים בחיפושם אחר דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. הייתי מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני נמצאת במקום האקזוטי הזה, שיותר מתאים לסיפור מהאגדות מאשר לחלק מהחיים האמיתיים. אז איך זה שאני לא מרגישה את השמחה שבדרך כלל מרוממת את לבי בביתי הרועש, מלא הפעילות, על טלפוניו המצלצלים, פעמוני הדלת המזמזמים והאימיילים הזורמים?

חזרתי לערסל והצעתי לבני ישראל שוב לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן גדול הגיח דג, שכל השליש הקדמי שלו היה מכוסה בשפע גוונים של טורקיז-כחול. דג זה זכה בלי ספק לתואר "דג היום". רציתי שישראל יראה אותו. שחיתי אליו, נגעתי בזרועו, וסימנתי לו לבוא אחרי, כשהאצבע שלי מצביעה על הדג המדהים. הוא הבחין בו, ולמרות שהשנורקל שהיה תקוע בפיו לא אפשר לו לחייך, הוא זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.

באותו רגע, הרגשתי את השמחה חוזרת ומתפרצת בלבי.

שמחה וחיבור

הרב שלמה וולבה כתב שכל שמחה נובעת מחיבור.

קניות – ואפילו של האייפד המשוכלל ביותר - לא מביאות שמחה. גם הנאה גופנית לא תביא אותה – אפילו השוקולד הכי טוב בעולם מאבד את טעמו בנגיסה השלישית. לא שקט ושלווה – ואפילו באי מבודד. לא הישגים – גם אם אתה מקודם לראש סולם הדרגות בחברה. לא מימוש הפנטזיות שלנו – אני עשיתי וזה לא היה מספיק.

אם אתם רוצים להיות מאושרים, חפשו אחר חיבור.

אין זה מקרי שככל שמספרם של האנשים שמתגוררים לבדם הולך ומרקיע, גדל גם מספרם של האנשים שנוטלים גלולות נגד דיכאון.

מובן שאדם יכול לחיות לבד ועדיין להיות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה היא מופצצת בכרטיסי ברכה לא רק מילדיה ונכדיה, אלא גם מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים בני חצי מהגיל שלה (בני גילה כבר נפטרו), חברות להתנדבות בחנות המתנות של בית החולים, ואפילו רופא השיניים שהתגרש מאחייניתה לפני 20 שנה, והיא עדיין שומרת איתו על קשר חם. כך, בגיל 95, היא עדיין נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.

בסדר, קיבלנו את הנוסחה: חיבור=אושר. אולם כיצד יוצרים ומחשלים קשרים?

המלה אהבה, נובעת משורש המלה "הב" – תן. אהבה אמיתית נובעת מנתינה.

חמותי יצרה את כל הקשרים הללו דרך חיים של נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות טלפון, חיבוקים, ו...(אולי הכי מוצלח מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא באה לבקר אותנו, וטסה כל הדרך מלוס אנג'לס לירושלים, היא מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון שלה בירושלים, חלפנו על פני המנקה שעמדה ליד עגלתה המלאה במצעים ומגבות נקיים. אני הנהנתי אל המנקה ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול כל כך חם שיכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו שומרים לאהבת חיינו: "תודה רבה לך מאד, יקירתי". המנקה זרחה וחייכה, כאילו שהיא קיבלה ממנה טיפ של חמישים ₪.

אז אם אתם רוצים למצוא גן עדן אמיתי ובר קיימא, זוהי הנוסחה המוכחת של היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.

היא עובדת אפילו מתחת למים, ואפילו אם כל מה שאתם נותנים הוא רק מבט על דג יפה.