לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בחירות קטנות, תוצאות גדולות

בחירות קטנות, תוצאות גדולות

גדולתו של אדם נבנית על גבי בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לנו חסרות משמעות.

מאת

שאול לוי הגיע לחנות התכשיטים שלו במרכז העיר בשעת בוקר מוקדמת, עוד לפני שעות הפתיחה. רון, סוחר יהלומים, נכנס לחנות מתוך כוונה נלהבת למכור לשאול כמה יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם על המחיר. רון היה טיפוס הפכפך, כך שבסופו של המו"מ הוא עזב את החנות בכעס, כשהוא מותיר אחריו מילים ארסיות.

כיהודי שומר מסורת, שאול הקפיד תמיד להביא עמו לעבודה את התפילין שלו. הוא היה מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות נוספות. באותו יום, שאול הוציא את התפילין מהנרתיק שלהם, החל להניח את התפילין של יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ על הרצפה. הוא הרים אותו וגילה שמדובר ביהלום גדול, בגודל של כחמישה קראט, ששווה בערך 50,000 שקל. היהלום נפל כנראה מכיסו של סוחר היהלומים.

שאול החליט להתקשר לרון ברגע שהוא יסיים להתפלל. הוא לא היה גנב. הוא אפילו לא העלה על דעתו לשמור אצלו יהלום שאינו שייך לו. שאול המשיך להניח את התפילין של יד, כשהוא מלפף את רצועות העור סביב זרועותיו ואצבעותיו. לאחר מכן הניח את התפילין של ראש והרים את סידור התפילה.

מה יהיה כל כך נורא אם רון יתפתל מדאגה במשך 15 דקות נוספות?

באותו רגע הכתה בו משמעותה של הבחירה שלו: כיצד הוא יכול להתפלל, כשיש ברשותו חפץ שאינו שייך לו? כיצד הוא יכול ליצור קשר עם הקב"ה, בזמן שאדם אחר בוודאי מצוי במצוקה גדולה בחיפושיו אחר היהלום שנעלם? מצד שני, רון התייחס אליו בצורה די נבזית באותו הבוקר. מדוע עליו להפסיק את תפילתו רק כדי להרגיע את מצוקתו של רון? מה יהיה כל כך נורא אם הוא ייתן לרון להתפתל מדאגה במשך 15 דקות נוספות?

שאול הכיר את הסיפור מהתורה על אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היה בעיצומו של מפגש נבואי עם הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים ליד אוהלו. הוא קטע את החוויה הרוחנית, כדי להזמין את המלאכים לתוך אוהלו, לתת להם מים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, אומר לנו המדרש, הוא שטוב יותר להידמות לקב"ה מאשר לדבר אתו.

שאול בחר - הוא הניח את סידור התפילה, הרים את הטלפון והתקשר לסוחר היהלומים. "אני לא יכול לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום בגודל חמישה קראט, שאפילו לא היה שייך לי. אני אצטרך לשלם עליו עד סוף חיי!"

"אין לך מה לדאוג" הודיע לו שאול. "מצאתי את היהלום בתוך החנות שלי. הוא ממתין לך פה, שמור ובטוח". לאחר ששאול העביר את המסר שלו, הוא שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.

פחות מחצי שעה לאחר שנפתחה חנות התכשיטים, עבר לידה אדם מבוגר, לא מגולח, לבוש בגדים מרופטים. הוא עצר מחוץ לחנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הוא סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אדם זה נראה כמו חסר-בית משוטט, שלא יכול להרשות לעצמו אפילו כוס קפה, קל וחומר את התכשיט הזול ביותר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אך יצאה בצייתנות לכיוון אותו אדם מבוגר ושאלה, "אפשר לעזור לך?"

"כמה עולה השרשרת הזו?" שאל האיש המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.

במאמץ להדחיק את צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת הזו עולה 20,000 שקלים".

"וכמה עולים העגילים האלה?" חקר המבוגר.

המוכרת, כשאילו המשיכה את המשחק, ענתה, "העגילים האלה עולים 10,000 שקלים".

"אני אקח את שניהם" הכריז האיש המבוגר.

הוא נכנס אל תוך החנות, שלח את ידו לתוך ארנק עור בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 שקלים במזומן, בעוד שאול והמוכרת בוהים בו בהלם מוחלט.

לאחר כמה שעות, נכנסה לחנות אישה שנראתה כמו קבצנית. האישה, לבושה בבגדים בלויים מאוד, הניחה את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה על המוצרים בחנות. היא בחרה כמה מן התכשיטים, בסכום כולל של 20,000 שקל, קנתה אותם ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.

שני הלקוחות החריגים הללו זיכו את שאול בסכום של 50,000 שקלים עבור תכשיטים שמכר להם, וכל זה, במרחק של שעות ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 50,000 שקל לבעליו.

ארגז הבחירות

הבחירות הקטנות בחיינו, הן למעשה כמו שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה גבוהה, שממנה אנו יכולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאנו עושים בחיינו. חסידי אומות העולם, שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בתקופת השואה, לא זינקו הישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בו שמעו דפיקות רועדות על דלתם ופתחו את ביתם עבור משפחה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם של גיבורים אלה נוצרה באופן הדרגתי על פני השנים – בכל פעם בה נסעו באוטובוס וקמו כדי לפנות מקום לאדם מבוגר או חלש. באמצעות בחירות קטנות מסוג זה, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר על הנוחות האישית שלהם לטובת הזקוקים לכך, הם הפכו את עצמם לאנשים, שבבוא העת, כשיעמדו מולם יהודים המחפשים מקלט, יוכלו לענות, "היכנסו. כן, אני אסתיר אתכם".

כל אחד מאיתנו ניצב מדי יום ביומו בפני בחירות קטנות מסוג זה:

  • האם לצעוק על עובד (או ילד) שלנו שכשל במשימה, או להמתין עד שנרגע מעט.

  • האם להניח בקופת הצדקה את העודף שקיבלנו בעת התשלום, או להכניסו לארנק שלנו.

  • האם לפרסם בקרב חברינו את פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו עומדים בתור למכונת הקפה, או לשתוק.

  • האם להתקשר בחזרה לאדם שאמרנו לו, "אני תיכף חוזר אליך", או לצאת מהמשרד כי אנחנו מאחרים לחדר הכושר.

  • האם לומר "תודה" לנהג כשאנחנו יוצאים מהמונית או מהאוטובוס, או שלא.

  • האם לאפשר לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שלנו, או שלא.

  • האם להרים מהרצפה חתיכה של פסולת ולהשליכה לפח האשפה, אפילו אם לא אני השלכתי אותה, או שלא.

על פי היהדות, הקב"ה שולט בכל מה שקורה ביקום, חוץ מאשר בבחירה החופשית של האדם. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, מרחב שבו אנחנו יכולים לנהוג על פי רצוננו. בכל פעם בה אנחנו עומדים מול דילמה פנימית ("באמת ראוי שארים את הפסולת מהרצפה, אך אינני רוצה ללכלך את ידיי"), אנחנו נמצאים למעשה בתוך תחום הבחירה החופשית שלנו, תחום המכונה "ארגז הבחירות".

ארגז הבחירות שלנו הוא כמו מעלית. הכפתור עליו נלחץ יקבע אם נעלה למעלה או נרד למטה. הבחירה אם להלוות לחבר המובטל 2,000 ש"ח או שמא לשמור את הסכום בשביל המנוי לחדר הכושר, היא הבחירה שתרומם אותנו לרמה חדשה של נדיבות, או לחילופין, הבחירה שתדרדר אותנו לרמה חדשה של אגואיזם. כל בחירה שאנו עושים – מעצבת את דמותנו.

הבחירות הקטנות הן משמעותיות, משום שאם לעולם לא נכניס את העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם תמיד נשליך לפח האשפה כל בקשה לתרומה שנקבל בדואר, אזי בקשתו של חברנו להלוואה של 2,000 ש"ח עבור דמי השכירות – לעולם אפילו לא תיכנס לארגז הבחירות שלנו.

שאול לא עמד מול "הבחירה הגדולה" – האם לשמור לעצמו את היהלום בשווי 50,000 שקל או להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לגמרי מחוץ לארגז הבחירות שלו. שאול עמד מול "בחירה קטנה": האם להתפלל קודם ולעכב מעט את השבת היהלום לבעליו, ובכך להותיר את האדם שצעק עליו במצוקה, או שמא למהר ולהשיב את היהלום לפני שהוא מתפלל.

הקב"ה הוא כמו צל שמלווה אותנו בכל מעשינו, כמו שאומר דוד המלך בתהילים, "ה' צילך על יד ימינך". בבחירתו של שאול, להשיב את היהלום לבעליו לפני שהוא מתפלל לקב"ה, הוא למעשה אמר, "הקב"ה רואה אותי. הקב"ה אינו מעוניין בתפילות שלי כל עוד היהלום הזה נמצא ברשותי". לכן, תגובתו של הקב"ה היתה לשלוח לשאול שתי עסקאות בלתי צפויות, שהרווח עליהן זהה לערכו של היהלום האבוד. בכך הקב"ה למעשה אומר לשאול, "אני רואה אותך".

הקב"ה מבחין בבחירות הקטנות שלנו. האם לא הגיע הזמן שגם אנחנו נבחין בהן?

9/2/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-3 דיונים

(3) אליעזר, 9/2/2014 21:07

אהבתי

סיפור עם מסר. קראתי לפני עשר דקות ואני עדיין מחייך. קיבלתי עידוד להמשיך לעשות טוב לעולם.

(2) בת חנה, 9/2/2014 12:12

סיפור יפה אבל בעייתי.

אני מבקשת מחילה מראש על שאני עומדת לכתוב לך דברים קשים. בדרך כלל אני אוהבת את כתבותייך, אך הפעם ממש לא. הסיפור הזה מתאים לילדים או אנשים ילדותיים שלא מבינים מהי מסירות נפש וצריכים לראות את הגמול המידי. אבל בחיים האמיתיים זה ממש לא כך. לא בכל פעם שאנו בוחרים נכון ולא לוקחים כסף שאינו שייך לנו, מגיעים הקבצנים האלמוניים וקונים מאתנו סחורה באותו סכום (ולמה דווקא קבצנים, מה היה משנה לסיפור אם היו אלו אנשים לבושים היטב? במה זה היה משנה את המסר?). אנחנו מחליטים לותר את התור למישהו שממהר יותר מאתנו ומפסידים בגלל זה את האוטובוס. אנחנו בוחרים לדבר יפה למי שצועק עלינו וחוטפים עוד גערה. לא תמיד האדם מתרכך - לפעמים אנו נושאים את העלבון עד סוף היום. וכן הלאה. לא תמיד ה' מראה לנו מיד שהוא רואה אותנו, ואף על פי כן אנו מאמינים שהוא רואה. ואף על פי כן, זוהי הבחירה הקטנה הנכונה. כי כך רצה ה'. הבחירה קטנה הזאת מקרבת אותנו למצפוננו, לעצמיותנו ולבוראנו. וכך צריך לעשות. נקודה. יתרה מכך: מה יקרה למי שיקרא את דברייך ולא יופיעו לו "הקבצנים המתגמלים"? מה יפיק הוא מהכתבה שלך? שאותו הקבה אינו רואה? שעדיף לו לוותר על הכל כי הקב"ה לא בוחר בו ממילא? צריך ללמד ארך רוח, צריך ללמד עשיית הטוב. כן, צריך לעודד את קבלת הבחירות הקטנות. אך לא בגלל הגמול המידי ה"ניסי". זה חינוך נכון!

עמוס, 9/2/2014 12:50

אני משער שמחברת המאמר תסכים איתך

אבל שכותבים מאמר, משתמשים במקרה הפוטוגני כדי להעביר את המסר. הנקודה במאמר לא היתה שתמיד צריכים לראות את הגמול באותו הרגע אלא עניין הבחירה...

אנונימי, 9/2/2014 14:00

בהחלט!

אנונימי, 9/2/2014 21:39

תגובה לבת חנה

מי שמבין על מה המאמר מדבר לא יצפה לשכר מיידי על כל פעולה שהוא עושה. המטרה של הבחירות הקטנות היא להעלות אותנו ברוחניות בלי קשר להאם נקבל שכר על כל פעולה. חוץ מזה אין אנו יודעים חשבונות שמיים אז איך את יכולה לדעת שזה שאיחרנו לאוטובוס כתוצאה מהוויתור על התור אינו באמת לטובתינו? ואולי הגערה הנוספת שחוטפים היא בדיוק מה שהיינו צריכים בשביל ללמד אותנו ענווה? חוץ מזה הסיפור נועד בשביל להעביר מסר, ומסר הרבה פעמים מועבר ע"י מצבים קיצוניים. אנשים שמבינים את מוסר ההשכל יבינו גם שאין המטרה היא השכר אלא עליה ברוחניות.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub