לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פשוט לקפוץ למים

פשוט לקפוץ למים

הסנפלינג שלימד אותי לעמוד מול הפחד ולפרוץ את המחסום האישי.

מאת

למרות שאני לא מחבבת רכבות הרים, סרטי אימה וספרי מתח, אני לא ממש 'פחדנית' בחיי היומיום שלי. אני אוהבת לטוס, אני לא מאבדת עשתונות במצבים מפתיעים ואין לי בעיה עם מעליות, מדרגות נעות או להסתכל מחלון בניין גבוה. פשוט, שאר הדברים נראים לי כאילו שמישהו מנסה לעשות כסף מלהפחיד אותי, ואני כל הזמן חושבת, למה שאני אשלם להם כדי להפחיד אותי? הם צריכים לשלם לי.

ואז, בת ה-14 שלי ואני השתתפנו בטיול בר-מצווה של חברים ברחבי הארץ, שנראה יותר כמו טירונות בר מצווה. הם לקחו אותנו למסעות, לזחילה במערות, רכיבה במכתש, גלישה באומגה, טיסה בכדור פורח... הכל היה כל כך כייפי, וכמעט כולם השתתפו בהכל. עד... שהגענו לסנפלינג.

לא בדיוק ידעתי במה מדובר, אבל ידעתי שאנשים עשו את זה ונהנו מאוד, לכן תכננתי להשתתף. הקבוצה הוסעה לפסגת מצוק, ואנחנו צעדנו בנאמנות לנקודת הגלישה, שם פגשנו שני צעירים עם חבלים גלולים ורתמות, מאחורי שלט גדול שעליו כתוב: סכנה! נא להתרחק מקצה המצוק.

הם הסבירו לנו בפשטות שאנחנו צריכים לחגור את הרתמה, להחזיק בחבל, ולרדת מהצוק המסוכן, לאחור.

כן, בטח.

אמו של בר-המצווה, חגרה את עצמה בלי היסוס וירדה מהמצוק. הבטתי סביב על חבריי ל'טירונות', ותהיתי אם גם הם מקבלים 'רגלים קרות'. כמה נסוגו לאחור והודיעו שזה לא בשבילם.

גם אני היססתי. מה שהלחיץ אותי היה שלא יכולתי לראות איך עושים את זה. הם לא הראו לנו סרט או שום המחשה אחרת, ומכיוון שהיינו צריכים להתרחק מקצה המצוק המסוכן, יכולתי להבחין רק בקסדת המגן שנעלמת מתחתיו, ושום דבר חוץ מזה.

אחת מבנות הדודות הבוגרות בטיול הייתה שיינדי, שהיא מורה להתעמלות והאישה החסידית הכי 'קוּלית' שפגשתי בחיים. שיינדי התקדמה על המצוק, חגרה את עצמה, החלה לצעוד לאחור ונעלמה.

בסדר, האמא של בר-המצווה, שיינדי מורת ההתעמלות החסידית, מה איתי? בתי הביטה בי בעיניים שאמרו, אני לא עושה את זה, אבל מעניין אם את כן...

חייכתי באומץ, התקדמתי ועברתי את שלט הסכנה, חבשתי קסדה וחגרתי את הרתמה. הצעיר שנראה בקושי בגיל המתאים לנהיגה, הסביר שהחבל שהוא משחיל דרך וו מתכת בצורת S, יחזיק אותי כשאני יורדת את המצוק. ואם משהו ישתבש, חבל נוסף שהוא מחזיק יהיה לגיבוי. "אל תדאגי", הוא אמר, "אני מחזיק אותך".

מילאתי אחר הוראותיו, הפניתי את גבי למצוק וראיתי את כל הקבוצה - כולל בתי שהסריטה הכל לדורות הבאים - מסתכלת עליי. "תרדי" הוא אמר.

"תזכרי. אני מחזיק אותך. רק תרדי מהמצוק."

קפאתי. פחד שלא הכרתי מילא אותי. הוא היה משתק, פחד חונק שלא זכרתי שאי פעם הרגשתי.

"לא יודעת אם אני מסוגלת", אמרתי לבחור הסבלני.

"את יכולה", הוא ענה. "תזכרי. אני מחזיק אותך. רק תרדי מהמצוק."

כדי להקל על העניינים, התכופפתי וניסיתי להתקדם לאט. הורדתי קודם את רגל שמאל. אבל הרגל שלי לא הרגישה כלום, רק אויר מפחיד וריק. הבטתי למעלה בעיניים מבועתות והתחננתי, "באמת, לא נראה לי שאני מסוגלת לעשות את זה."

"רק תעשי את הצעד הראשון. אני מחזיק אותך."

ירדתי מהמצוק.

ובמקום לצלול ישר למטה, גלשתי לאט, מתבוננת סביב על יופיו של המדבר, יודעת שלמעשה עשיתי את זה, ושאני אהיה בסדר. נחתי בשלום, וחשתי מחוזקת. אם הצלחתי להתגבר על הפחד הזה ולפרוץ את אזור הנוחות שלי על המצוק, מה עוד אני מסוגלת להשיג?

לפרוץ את המחסום

בשנת 1954, פרץ רוג'ר בניסטר את מחסום 4 הדקות בריצת מייל, מחסום שמאה שנות שיאי ריצה הוכיחו ש"אי אפשר לעבור אותו". בתוך 46 ימים, עוד מישהו עשה את אותו הדבר. במשך 9 השנים הבאות, כמעט 200 איש שברו את המחסום הבלתי-עביר לכאורה.

כששתי חברותיי ירדו מהמצוק, גיליתי שהדבר אפשרי. אם הן יכלו לעשות את זה, אז גם אני יכולה. רופא בגמלאות שהשתתף בטיול אמר לי מאוחר יותר, שכשהוא ראה שאני יכולה לעשות את זה, גם הוא העז לגלוש.

הרב שלי תמיד לימד אותי שאחד המפתחות להצלחה הוא לא לסגת כאשר חשים פחד או תסכול. אחת הדרכים להשיג זאת היא לדעת שאם אנשים אחרים יכולים לעשות את זה, אז גם אנחנו יכולים.

אנחנו מסתכלים על האתגרים שלנו כעל מצוקי ענק, בין אם זה לעמוד על השטיח בדרך לחופה, לעשות את השיחה החשובה עם מישהו שאנחנו אוהבים, להפסיק לעשן, לצמוח ביהדות, לרדת במשקל או... איך נוכל לעמוד בזה?

זכרו שעמידה מול כל אתגר שהוא כוללת מידה מסוימת של כאב

ראשית בחרו לכם מודל לחיקוי, מישהו שעשה את הצעד. אם הם יכולים לעשות את זה, אז גם אתם יכולים. כולנו צריכים מישהו להסתכל עליו ולהגביה את רף האפשרויות בחיים. התברכתי במסע החיים שלי באנשים נפלאים – הורים, מורים, חברים – שהיו צעדים רבים לפניי וחיו חיים מלאים ונהדרים, כשהם משלבים קריירה, משפחה וקהילה, בצורה מאוזנת. אני זוכרת שנפגשתי עם שרה חנה רדקליף, שהיו לה עסק ייעוץ משגשג וחבורת ילדים. היא כתבה ספרים, ואני חשבתי, אם היא יכולה לעשות את זה, למה אני לא? אז כתבתי את הספר הראשון שלי.

שנית, זכרו שעמידה מול כל אתגר שהוא כוללת מידה מסוימת של כאב. הטריק כדי להתקדם הוא להתמקד בהנאה. כפי שאומר רש"י, מפרש התנ"ך הגדול: "כל ההתחלות קשות".

ודבר אחרון, אך בהחלט חשוב – אף פעם אל תשכחו שאפילו אם באיזשהו שלב נתברבר, אלוקים אוחז בחבל שלנו ומחזיק אותנו. בקשו ממנו עזרה, והוא כבר ידאג שבסופו של דבר הכל יצא כפי שהוא אמור לצאת. הוא מחזיק בחבל החירום האולטימטיבי.

ועכשיו, רדו מהמצוק ושברו את המחסום האישי שלכם.

12/6/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) חשוון, 18/7/2011 19:37

מצטרפת לתגובות הנלהבות

מאמר מקסים ומועיל תודה!

(7) מעריץ של אש התורה, 21/6/2011 11:56

והעיקר לא לפחד כלל

הדברים נפלאים, ומזכירים את מסריו המאלפים של רבי נחמן מברסלב. כל העולם כולו גשר צר מאד... והעיקר לא לפחד כלל. הפחד הוא ''כח המדמה'' צריך לשבור אותו ולא לפחד, כי גן עדן וגהינם שניהם תלויים בהרגשת הלב באותו המקום.

(6) יעקב, 15/6/2011 04:24

ממש יפה!!!

תודה !!!

(5) דנה, 12/6/2011 19:19

רעיון אדיר!!

אני ממש יכולה להזכר ובצורה חיה בתחושה של הפחד מלהתחזק.. מלהשתנות.. מלאבד את האני הכי אישי שלי.. את עצמי את... אשיותי! וכן..מה שהחזיק אותי לא לברוח מהצעד הראשון היתה הידיעה שיש עוד "ניצולים" מהמערכה הזו.. שיש עוד אנשים שהרשו לעצמם להשתנות ולגדול.. ולהצליח לעשות חייל...!!!

(4) אנונימי, 12/6/2011 17:06

נהניתי,תודה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub