לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 5: התפילה, לימוד ועשר הספירות

תורת הקבלה, פרק 5: התפילה, לימוד ועשר הספירות

התפילה מתמקדת מההיקף לנקודת המוצא המרכזית, בשונה מלימוד התורה, הפונה מהמרכז החוצה.

מאת

במאמרים הקודמים עסקנו ברעיון של עשר הספירות – עשרת אופני הגילוי של האלוקים – כיחידה מאחדת אחת. התמקדנו באחדות הנסתרת של הא-ל האחד, וכיצד הבנת עשר הספירות שונה מפוליתיאיזם (אמונה בהרבה אלים).

מהו היישום הפרקטי של שוני זה?

נוכל למצוא את התשובה בתורה שבעל פה:

"כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו, כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" ... אליו ולא אל מידותיו (ספרי דבי רב, ואתחנן).

זוהי בעצם ההגבלה החמורה שיש לנו לשימוש בספירות. אף על פי שאנחנו יכולים לרכוש ידע על אותן ספירות וללמוד כיצד הן פועלות, עדיין אסור לנו להתפלל אליהן.

מדוע?

התשובה מונחת בהבדל שבין התפילה ללימוד.

תפילה מול לימוד התורה

נתאר מעגל שנקודה במרכזו. כאשר מישהו נמצא על ההיקף ומתבונן במרכז, הוא מודע לעובדה שעל אף ריבוי הנקודות בהיקף החיצוני, בעצם הנקודות כולן ממוקדות במרכז. אבל, כשמישהו נמצא במרכז ומתבונן כלפי חוץ, הוא מודע לתופעה ההפוכה – אף על פי שהמרכז מהווה נקודה אחת, היא מקרינה החוצה לכיוונים רבים.

לימוד תורה מתאים לדימוי השני, שבו האדם ניצב במרכז המעגל וצופה בהיקפו.

התפילה יכולה להתאים לדימוי הראשון. האדם עומד על נקודה בהיקף החיצוני של המעגל, נוגע בתחומים שונים של החיים. הוא מתפלל לעושר, לבריאות, לחוכמה וכולי. אולם, הוא מכוון פניו לעבר המרכז – אל הקדוש ברוך הוא – מתוך ההבנה, שישנו מקור אחד לכל צורכי החיים המגוונים. הוא פונה אל המקור המוחלט – האלוקים.

לימוד תורה מתאים לדימוי השני, שבו האדם ניצב במרכז המעגל וצופה בהיקפו. לימוד הוא תהליך, שבו לוקחים את עולמו של הא-ל ומנתחים אותו למרכיבים, על מנת שניתן יהיה להבין אותו, להשתמש ולפעול בו באופן הנכון. דבר האלוקים הוא אחד, אבל אם אנחנו משליכים אותו על מצבים שונים, הוא מקבל את מגוון הצבעים והטעמים של אותו נושא ספציפי.

דבר אחד, הרבה מעשים

על מנת שנוכל להבין את דבר האלוקים, עלינו לנתח את מעשיו לעשרה מרכיבים – עשר הספירות. כדי ליישם נכון את הדברים, צריך רצונו האחד של האלוקים, להתגוון אל תוך 613 השלכות שונות, כך שכל אספקט של החיים היהודיים, יהיה מואר ממקור האור המתאים. עניין הלימוד עשוי להיות מובן מתוך הפסוק בתהילים (ס"ב, יב) "אחת דיבר אלוקים, שתים זו שמעתי!"

אבל, כשמגיעים לתפילה, אנחנו מצהירים מידי יום כחלק מיסודות האמונה: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו" (שלושה עשר עיקרים). תפילותינו צריכות להיות מופנות לאלוקים המקיף את הכול, ולא לחלקיו, מרכיביו, גילוייו או שליחיו.

אנחנו מסיטים את תשומת הלב שלנו מהפירוד לעבר האלוקים המוחלט – השורש המקיף של הבריאה כולה.

הסיבה שאנחנו רואים בלימוד התורה ריבוי של הכוח האלוקי, נובעת מהבנתנו המצומצמת והמוגבלת. אבל, כשאנו מגיעים לתפילה ומכניעים את עצמנו בפני האלוקים, אנחנו מסיטים את תשומת הלב שלנו מהפירוד, לעבר האלוקים המוחלט – השורש המקיף של הבריאה כולה.

ואז, אנחנו מגיעים להבנה, שנקודת המרכז היא אחת ואחת בלבד!

3/12/2005

מאמר 21 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) אנונימי, 20/11/2014 16:37

לכן לא בסדר מה שאומרים בסליחות

מכניסי רחמים הכניסו רחמינו, וגם תורה קדושה התחנני בבקשה בסליחות של האשכנזים. כשמתפללים - צריך להתפלל לקב"ה בלבד.

(4) יעקב סימקין, 7/11/2014 03:25

תפילת רבים!

מתוך ספר הזוהר: תפלה של רבים, עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפלה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל על חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין, שמאל ואמצע... אבל תפלת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. ועל כן תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפלת רבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקוים...

(3) יעקב סימקין, 24/10/2014 05:56

תפילה שבלב

ישנה מילה אחת שמחליפה הכול לגמרי – תפילה. אני מדבר על זה לעיתים רחוקות, מפני שהתפילה צריכה לפרוץ בעצמה. אותו הרגש כאשר אתה לחלוטין תלוי בבורא ורק הוא מנהל אותך: במה שאתה עכשיו חושב ומרגיש, במה שאתה עכשיו מבקש ותקבל, הכול חוץ מנקודה אחת של פנייה אליו, למרות שגם היא ממנו, כאשר אתה באופן כזה מקושר אליו ובכל זאת רוצה לעשות משהו מחוצה לו, בהתאם למה שהוא עושה עבורך, זו נקראת תפילה. מצב כזה צריך להפוך להיות מצב משותף שלנו, מפני שאז הוא יהיה מופנה דווקא אליו. אבל אם הוא בא מכל אחד מאיתנו בנפרד, אז הוא מכוון לכיוון ההפוך. כאן נמצאת נקודת ההכרה, שאתה לא יכול לצאת מעורך ועם זה אתה פונה אליו, כדי שהוא יאפשר לאָחֵד את כל הנקודות שלנו יחד, להמיס אותן ולחברן לטיפה אחת. אני מקווה שאנחנו נכיר ונבין, שדווקא תפילה כזאת נחוצה לנו. אותו הכוח שבכוונה הרס אותנו ויצר את כל התנאים להכרת ההופכיות לבורא, הוא גם זה שיתקן את המצב הזה של ההופכיות וייתן לנו את הרגשת הבורא.

(2) מיכאל שכטר, 1/3/2012 07:13

התפילות - מהו יעדן?

רבות הן התבטאויות ישירות של מקובלים שהתפילה מכוונת לספירות - דווקא בגלל שאין תפיסה כלל באין סוף. למשל, הראב"ד ורבי יעקב נזיר.למשל ר יוסף ג'קטיליה. הביטויים שנמצאים (למשל אצל רבי מאיר אבן גבאי) ואחרים על 'תפילה צורך גבוה' ועוד. כפשוטם הם מדברים של ה'ברכה' או 'בריכה' או 'שפע'. ואין זה משנה אם מדובר בספרות ככלי או כעצמות (כפי הדיון הידוע בכמה מקומות ועיון מפורט בעניין זה)

(1) טלי ברין, 8/1/2006 13:05

מדהים- אני נפעמת מכל המאמרים שכתבת

מדהים

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub