לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 6: הספירות והתוכנית הא-לוהית

תורת הקבלה, פרק 6: הספירות והתוכנית הא-לוהית

א-לוהים מנתב את רצונו מבעד לספירות של התבונה, ויוצר עולם, שבו כל אירוע ואינטראקציה מהווים חלק מתוכנית גדולה ומובנת.

מאת

הגענו לשלב בו אנו מוכנים להציג את עשר הספירות – עשרת המקורות הא-לוהיים.

ברמתן העקרונית הבסיסית, עשר הספירות מהוות תהליך רב שלבי, השופך אור על התוכנית הא-לוהית כפי שהיא באה לידי גילוי בעולם הזה. נזכור פעם נוספת, שעשר הספירות אינן קיימות משום שא-לוהים אינו יכול לעשות את הדברים בצעד יחיד ומהיר, אלא דווקא על מנת שאנחנו נהיה מסוגלים להשיג הבנה ותחושה מסוימת של מעשיו.

הבה נחלק את עשר הספירות לקבוצות המשקפות את שלבי התהליך:

תוכנית המעשה: חכמה, בינה ודעת.

תוכן המעשה עצמו: חסד, גבורה ותפארת.

משמעותו הפרקטית של המעשה: נצח והוד.

המסר שבמעשה: מלכות.

הבה ניקח קבוצות אלה, בזו אחר זו, ונגיע להבנה כלשהי לגבי משמעותן.

חכמה, בינה ודעת

הקבוצה הראשונה כוללת את הספירות חכמה, בינה ודעת – כולן שייכות לעולם הבינה. זוהי קבוצת ה"תכנון".

בדיוק כפי שתוכניותיו של האדם ומחשבותיו אינן נראות בעצמן, אלא משתקפות מתוך מעשיו, כך גם התהליך הא-לוהי העדין, משתקף דרך האירועים המתרחשים עמנו. אנחנו מתבוננים במציאות המוחשית המקיפה אותנו, ומשערים מהי החכמה הא-לוהית שניצבת מאחורי אותם מעשים.

ניתן לדמות זאת לדרך שבה אנחנו מתבוננים בחוקי הטבע. אף אחד לא ראה למשל את הנוסחה של כוח המשיכה, יחד עם זאת, היות וכל חפץ שנופל פועל על פי אותה תבנית, אנו מאמינים כי קיים כאן מכניזם פנימי וחוקיות קבועה. בדומה לכך, אנו מבחינים במערכת פעולותיו המעשיות של א-לוהים, אבל לעולם לא כישויות עצמאיות.

לעובדה, ששלוש מתוך עשר הספירות יכולות להתאחד לקבוצה אחת המתייחסת לתבונה/תכנון, יש השלכה עצומה על התפישה שלנו בהבנת הנהגתו של א-לוהים בעולם. המשמעות היא, שפעולותיו של א-לוהים יוצאות מתוך סיבה, ולכן לעולם לא נוכל לצמצם את פעולותיו לאוסף ציוויים ותכתיבים שרירותיים.

כשאדם פועל "איך שבא לו", ללא סיבה, אין דרך למצוא סדר או מבניות במעשיו.

כשאדם פועל "איך שבא לו", ללא סיבה, אין דרך למצוא סדר או מבניות במעשיו. כל פעולה היא גחמה עצמאית, שקשורה אולי באופן רופף כלשהו לפעולותיו האחרות. אבל, אם האדם הוא בעל מטרה בחשיבתו ובתוכניותיו, אזי נוכל למצוא את התבנית הקבועה המשולבת בכל מעשיו.

כך גם עם א-לוהים.

מכיוון שא-לוהים בוחר להשפיע דרך הספירות הבסיסיות של תבונה/תכנון, אנחנו יכולים לתפוש כל אירוע ומצווה, כחלק מתוכנית רחבה יותר שניתנת להבנה, בניגוד לרצף של אירועים בודדים.

מכיוון שרצונו של בורא עולם מנותב באמצעות מערכת "הבינה הא-לוהית", נוכל לבחון אותו בשכל ברמה מסוימת, ונוכל לראות אותו כמשולב בתוך שאר פעולותיו יתברך, בעבר ובעתיד.

התוכנית

נוכל להבחין בחותמה של "הבינה הא-לוהית" בתבניות המעצבות את עולם הטבע, ההיסטוריה וחוקי התורה.

הבה ונראה מספר המחשות:

א. עולם הטבע.

ברור לכל שזהו מקום בעל סדר רב, בו ישנם חוקים קבועים ותמידיים. חוקים אלה משולבים זה בזה ויוצרים תבנית ברורה. ככל שאנו מתקדמים יותר, כך אנחנו נוכחים לראות כי חוקי הטבע הם כמו עץ בעל גזע אחד וענפים רבים המסתעפים לקטגוריות רבות של תופעות.

ב. ניהול ההיסטוריה הא-לוהי

בעת התרחשותם של האירועים, הם נראו כרשימה של משברים אקראיים וצירופי מקרים. אבל לאחר זמן, כאשר ניתן להשיג פרספקטיבה רחבה וארוכה יותר של ההיסטוריה – במיוחד ההיסטוריה של עם ישראל ויחסיו עם האומות האחרות – ניתן להבחין בחוט המקשר של ההשגחה הא-לוהית.

ג. חוקי התורה.

לאדם מן השורה נראים חוקי התורה כאוסף של איסורים שרירותיים. אבל, כאשר אנחנו מניחים שכל החוקים הללו אינם אוסף סתמי של ציוויים א-לוהיים, אלא שהם נובעים בראש ובראשונה מתוך מערכת משותפת של בינה/תוכנית, אזי עלינו לראותם כמערכת אחידה.

הקבלה במידה רבה, מנסה להראות את המערכת השורשית הניצבת מאחורי מצוות אלה.

 

10/12/2005

מאמר 20 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 20/11/2014 17:37

שאלה

במקרה שאנו סופרים את הכתר ולא את הדעת, באיזו קבוצה של ספירות נכללת הכתר? תודה

(3) יעקב סימקין, 6/11/2014 14:51

מטרת הבריאה!!!

אצלי זה מסתדר פשוט מאוד, מפני שאני רואה את העולם רק בצורה של שני כוחות: חיובי ושלילי, או קבלה והשפעה, לא משנה איך לקרוא להם. שני הכוחות האלה בונים ביניהם את כל המציאות ולא רק את שלנו, אלא מציאות יותר עליונה, שאותה אנחנו לא מרגישים בחמשת החושים הגשמיים, הבהמיים, שלנו. כדי לפתח בתוכנו את תפיסת העולם ברמה של כוחות קבלה והשפעה, אנחנו צריכים לעלות לרמה הזאת. אנחנו נמצאים רק ברמה הבסיסית האגואיסטית של קבלה, בכך ששואפים להכניס הכול לתוכנו. התורה מדבר על כך, שצריך רק להשפיע, לתת: "ואהבת לרעך כמוך". בשילוב נכון בין קבלה והשפעה, כאשר האדם נכנס לתוך האיזון הזה, הוא מתחיל להבין שביניהם העולם שלנו נעלם ובמקומו מופיע העולם העליון, עולם של כוחות.

חן, 14/8/2016 02:03

דואליזם

שלום יעקב:-} אתה מאמין באחדות האל? אם כן לא נשמע כך לפי התגובה שלך. לפי התפיסה הדואליסטית (שקיימת בעולם כבר כמה אלפי שנים...) שבאה לידי ביטוי בזורואסטריות, בפילוסופיה היוונית ואפילו בזרמים נוצרים גנוסטים עד היום, בראשית היה האל המשפיע האינסופי שהוא בעצם כוליות- אינסופית של אינסוף הכוחות הכוחות בעולם. מתוך אותה עוליות אינסופית קמה לה כוח החכמה (היא מתוארת כנקבה), מתוך האור וההשראה שקיבלה מהאל העליון היא רצתה להיות כמותו. בהיותה כח החכמה היא יהחילה את כל סודות היצירה והפרתה את עצמה. פרי יצירה קרוי בפי הפילוסופים הדמיורגוס(= בעל המלאכה), הדמיורגיוס הוא כח הרוע, הגשמיות, היציריות, התשוקה, השקר והוא הביא את הרוע לעולם. הוא מתואר כנחש עם ראש אריה( אריה יהודה...) בנצרות הוא מזוהה עם השטן ועם אלוהי ישראל... בהמשך לאגדה, אותו דמיורג מתוך קנאה בכוליות הגדולה החליט לברוא עולם משלו שבו הוא ישלוט ויתחזק על ידי השחטת נשמות, עד שיוכל לגבור כל הכוליות הגדולה.
יעקב התפיסה שלך נשמעת כמו מן בודהיזם לדעתי כזה שלהזכירך, הבודהא לא האמין באלוהות משפיעה והעולם הבא שלו לא אמיתי מפני שהאדם הוא בר חלוף. בכל אופן אותו עולם הבא שהיהדות מדברת עליה זה לא אותה נירוואנה שדיבר עליה בודהא. את חוכמת הבודהיזם ניתן לתאר יותר כפילוסופיה של המזרח מאשר חכמה רוחנית או דת העניין שכך עושים לכל איש חכם במזרח הרחוק(לא דזה קונפוציוס...).
דואליזם על שלל דרכיה היא דרך קלה לחיות את החיים, אם אתה אוהב לחיות באשליות ולשקר לעצמך, אם אתה בנאדם שמחפש ורוצה מהות ותוכן אני קורא לך לחפש תשובה... טיפ לדרך: ההבדל הוא בהגות
בהצלחה

(2) איתי, 16/5/2006 06:53

שגיאה לוגית

כתבת:
"כאשר אנחנו מניחים שכל החוקים הללו אינם אוסף סתמי של ציוויים אלוקיים, אלא שהם נובעים בראש ובראשונה מתוך מערכת משותפת של בינה/תוכנית, אזי עלינו לראותם כמערכת אחידה."
כלומר, אם אנו *מניחים* שכך בא לנו לראות זאת, אז ודואי שנוכל לשים לב שאכן כך אנו רואים זאת. בפילוסופיה קוראים לזה "טאוטולוגיה" זה הטיעון הכי ישן והכי שגוי בהיסטוריה של הדיונים.

(1) אנונימי, 14/12/2005 11:32

דטרמיניזם?!

יש משהו אחד שהוא קצת בעייתי בעיניי. אם הכל חלק מתוכנית אלוקית ברורה ומנותבת, יש לי תחושה שאין לי חלק במשהו שהוא גדול ממני. מה ערכם של אלו שהיו חלק ממערך אלוקי מכוון, שחיו בדור שסבל או רווח לו, מה היתה משמעותם האינדיבידואלית?

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub