הגענו לשלב בו אנו מוכנים להציג את עשר הספירות – עשרת המקורות הא-לוהיים.

ברמתן העקרונית הבסיסית, עשר הספירות מהוות תהליך רב שלבי, השופך אור על התוכנית הא-לוהית כפי שהיא באה לידי גילוי בעולם הזה. נזכור פעם נוספת, שעשר הספירות אינן קיימות משום שא-לוהים אינו יכול לעשות את הדברים בצעד יחיד ומהיר, אלא דווקא על מנת שאנחנו נהיה מסוגלים להשיג הבנה ותחושה מסוימת של מעשיו.

הבה נחלק את עשר הספירות לקבוצות המשקפות את שלבי התהליך:

תוכנית המעשה: חכמה, בינה ודעת.

תוכן המעשה עצמו: חסד, גבורה ותפארת.

משמעותו הפרקטית של המעשה: נצח והוד.

המסר שבמעשה: מלכות.

הבה ניקח קבוצות אלה, בזו אחר זו, ונגיע להבנה כלשהי לגבי משמעותן.

חכמה, בינה ודעת

הקבוצה הראשונה כוללת את הספירות חכמה, בינה ודעת – כולן שייכות לעולם הבינה. זוהי קבוצת ה"תכנון".

בדיוק כפי שתוכניותיו של האדם ומחשבותיו אינן נראות בעצמן, אלא משתקפות מתוך מעשיו, כך גם התהליך הא-לוהי העדין, משתקף דרך האירועים המתרחשים עמנו. אנחנו מתבוננים במציאות המוחשית המקיפה אותנו, ומשערים מהי החכמה הא-לוהית שניצבת מאחורי אותם מעשים.

ניתן לדמות זאת לדרך שבה אנחנו מתבוננים בחוקי הטבע. אף אחד לא ראה למשל את הנוסחה של כוח המשיכה, יחד עם זאת, היות וכל חפץ שנופל פועל על פי אותה תבנית, אנו מאמינים כי קיים כאן מכניזם פנימי וחוקיות קבועה. בדומה לכך, אנו מבחינים במערכת פעולותיו המעשיות של א-לוהים, אבל לעולם לא כישויות עצמאיות.

לעובדה, ששלוש מתוך עשר הספירות יכולות להתאחד לקבוצה אחת המתייחסת לתבונה/תכנון, יש השלכה עצומה על התפישה שלנו בהבנת הנהגתו של א-לוהים בעולם. המשמעות היא, שפעולותיו של א-לוהים יוצאות מתוך סיבה, ולכן לעולם לא נוכל לצמצם את פעולותיו לאוסף ציוויים ותכתיבים שרירותיים.

כשאדם פועל "איך שבא לו", ללא סיבה, אין דרך למצוא סדר או מבניות במעשיו.

כשאדם פועל "איך שבא לו", ללא סיבה, אין דרך למצוא סדר או מבניות במעשיו. כל פעולה היא גחמה עצמאית, שקשורה אולי באופן רופף כלשהו לפעולותיו האחרות. אבל, אם האדם הוא בעל מטרה בחשיבתו ובתוכניותיו, אזי נוכל למצוא את התבנית הקבועה המשולבת בכל מעשיו.

כך גם עם א-לוהים.

מכיוון שא-לוהים בוחר להשפיע דרך הספירות הבסיסיות של תבונה/תכנון, אנחנו יכולים לתפוש כל אירוע ומצווה, כחלק מתוכנית רחבה יותר שניתנת להבנה, בניגוד לרצף של אירועים בודדים.

מכיוון שרצונו של בורא עולם מנותב באמצעות מערכת "הבינה הא-לוהית", נוכל לבחון אותו בשכל ברמה מסוימת, ונוכל לראות אותו כמשולב בתוך שאר פעולותיו יתברך, בעבר ובעתיד.

התוכנית

נוכל להבחין בחותמה של "הבינה הא-לוהית" בתבניות המעצבות את עולם הטבע, ההיסטוריה וחוקי התורה.

הבה ונראה מספר המחשות:

א. עולם הטבע.

ברור לכל שזהו מקום בעל סדר רב, בו ישנם חוקים קבועים ותמידיים. חוקים אלה משולבים זה בזה ויוצרים תבנית ברורה. ככל שאנו מתקדמים יותר, כך אנחנו נוכחים לראות כי חוקי הטבע הם כמו עץ בעל גזע אחד וענפים רבים המסתעפים לקטגוריות רבות של תופעות.

ב. ניהול ההיסטוריה הא-לוהי

בעת התרחשותם של האירועים, הם נראו כרשימה של משברים אקראיים וצירופי מקרים. אבל לאחר זמן, כאשר ניתן להשיג פרספקטיבה רחבה וארוכה יותר של ההיסטוריה – במיוחד ההיסטוריה של עם ישראל ויחסיו עם האומות האחרות – ניתן להבחין בחוט המקשר של ההשגחה הא-לוהית.

ג. חוקי התורה.

לאדם מן השורה נראים חוקי התורה כאוסף של איסורים שרירותיים. אבל, כאשר אנחנו מניחים שכל החוקים הללו אינם אוסף סתמי של ציוויים א-לוהיים, אלא שהם נובעים בראש ובראשונה מתוך מערכת משותפת של בינה/תוכנית, אזי עלינו לראותם כמערכת אחידה.

הקבלה במידה רבה, מנסה להראות את המערכת השורשית הניצבת מאחורי מצוות אלה.