לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 10: חסד -

תורת הקבלה, פרק 10: חסד - "עולם חסד יִבָּנה"

הרביעית מעשר הספירות - חסד - קודמת לכל ספירות ה"פעולה" האחרות. היא היחידה שאינה תלויה בדבר ונעשית ללא כל תמורה או טובת הנאה.

מאת

עד כה בדקנו את משמעותן של שלוש הספירות הראשונות מתוך העשר, אותן תיארנו כספירות הקשורות לתבונה. כעת אנחנו מוכנים לבדוק את קבוצת ספירות ה"פעולה", כשהראשונה בהן היא חסד.

חסד - מעורר הפעולה

לעתים קרובות חושבים שחסד היא מלה נרדפת לנחמדות, אבל המשמעות של חסד, עמוקה הרבה יותר מכך. תיאור נכון של חסד הוא 'מעשה ללא "סיבה"'.

כאשר אדם עובד אצל מעסיק ומקבל בתמורה לעבודתו שכר, התשלום מהווה בעצם מעין "שינוי מצב צבירה" של המעשים שביצע. כלומר, עבודתו הומרה בממון. כך, האנרגיה שמשקיע הסבל בפריקת ארגזים מאוניה, חוזרת אליו בצורת כסף, שבו הוא משתמש על מנת לקנות לחם. פעולת החסד, לעומת זאת, היא מעשה שאינו ממוחזר - לדוגמא, תרומה אנונימית המוקדשת למשפחה נצרכת - התורם אינו "מקבל" משהו בתמורה לנתינתו.

החסד הוא מעורר הפעולה - הוא ה"מצת" של פעולת הגומלין, וממילא מוכרח להיות הראשון מבין ספירות הפעולה. החסד עוסק ברמה הנראית לעין ובשרשרת התהליכים החברתיים. הוא הניצוץ הראשוני, שמצית את הפעולות הבאות אחריו.

המקום הראשון טומן בחובו מציאות, שלא קיימת באף אלמנט אחר ביקום.

להיות ראשון זה לא סתם עניין של הירארכיה. המקום הראשון טומן בחובו מציאות, שלא קיימת באף אלמנט אחר ביקום. לכל פעולה בעולם יש סיבה - חוץ מאשר לפעולה הראשונית. בתוך הספירה של הפעולות הנראות לעין, חסד הוא זה שאין לו סיבה, ביטוי מוקדם להתפשטות ולהתרחבות.

מעשה החסד האולטימטיבי הוא הבריאה, פעולה שאין לה כל סיבה קודמת. ספר התהלים מבטא זאת בצורה ברורה:

"עולם חסד יִבָּנה" (תהלים פ"ט, ג')

כשאנו מתייחסים לבריאה כאל מעשה של חסד, אנחנו לא מתכוונים רק לבריאה לשמה - בריאה של "יש מאין" מהבחינה הפיסית הטהורה. אלא, אנחנו מדברים גם על ההדדיות שבין האלוקים לאדם.

אדם עשוי לחשוב בטעות, שמהרגע בו העולם ניצב על מקומו, המשכיותו תלויה בזכות האנושית (אנחנו מקיימים את מצוותיו של האלוקים, ועל כך אנחנו מתוגמלים), אך רעיון זה לא יכול להיות נכון לגבי הבריאה. זאת מכיוון, שמדובר במעשה חד צדדי - לאף אחד לא היה "מגיע" להיברא ולהיות; ולכן מדובר בחסד בצורתו המוחלטת.

אין בסיס לדיון

נקודה זו היא אבן הפינה לקשר שלנו עם האלוקים. אדם שאינו מבין באופן מושלם, כי מערכת היחסים עם האלוקים בנויה על יסוד של חסד, מצוי במצב של דין עם הקב"ה. כלומר, הוא טוען כביכול, שהוא לא קיבל מה שמגיע לו. בדומה לכך, כל המשפטים הדרמטיים שהספרות מציגה, העוסקים באדם שפונה לקב"ה למלא תפקיד כלשהו, מבוססים על ההנחה שהא-ל "חייב לנו משהו".

פועל יכול להתדיין עם המעסיק שלו, ובצדק, ולומר לו: "אתה לא משלם לי את השכר המגיע לי עבור העבודה שביצעתי, אני רואה שמר X עושה בדיוק את אותה עבודה ומקבל שכר כפול משלי." אבל קבצן אינו יכול, מבחינה הגיונית, לנהל את אותו ויכוח עם תורם...

ההבנה, שהבריאה היא פעולה של חסד, מבטלת את התפיסה המוטעית, שהאדם יכול "לנהל חשבונות" עם הקב"ה.

ההבנה, שהבריאה היא פעולה של חסד, מבטלת את התפיסה המוטעית, שהאדם יכל "לנהל חשבונות" עם הקב"ה. כך, אם אדם צעיר, המושלם במעשיו, ללא חטא ועוון עומד למות, הוא אינו יכול להתלונן "עשית לי עוול, לא מגיע לי למות." לא היה ולא יהיה אדם הזכאי לקיומו העצמי. לאף אחד בעצם לא "מגיע" להיוולד.

תשובתו של האלוקים לתהיותיו של איוב הייתה: "מי הקדימני ואשלם?" (איוב מ"א, ג'). ובעצם, האלוקים אמר לאיוב: "אתה יכול לשאול, אבל אתה לא יכול להתווכח."

אבן היסוד של הקיום כולו היא מתנה - "אני לא חייב לכם כלום". (ישנה דרך נכונה, בכל אופן, לשאול על פעולותיו של האלוקים, ואנו נעסוק בה בפרק מאוחר יותר).

להיבט זה של חסד לשמו - יש השלכה על כל טווח הפעולות, המכונות על ידי התורה "חסד".

בעוד שטוהר הכוונה חשוב בהתייחס לכל מצווה, הוא מהותי בהתייחס לחסד. ברגע שקיימת מוטיבציה ל"משהו" - ולא משנה אם זה כבוד או גמול כלשהו, לאחר זמן - הפעולה חדלה מלהיות חסד טהור והופכת למעשה נוסף של סיבה ותוצאה, פעולה ותמורה.

משמעות החסד האמיתי

כך נבין מדוע, פעולת הקבורה של גופת הנפטר, נקראת - "חסד של אמת". אף פעולה של חסד, המתייחסת לאדם בחייו, לא יכולה להיות טהורה, כיוון שהיא נושאת בתוכה נגיעות אישיות - אולי אני חייב לו טובה ולא נעים לי לסרב לו, או אולי הייתי רוצה שהוא ירגיש שהוא חייב לי משהו. קיימות מצוות, שמחשבות כאלה יהוו בהן טעם לפגם, אבל כשמדובר בחסד, הדבר פוגם במהותו ממש - משום שחסד, מעצם הגדרתו, הוא משהו תמורת לא כלום.

הבנה זו של מושג החסד, תבהיר את המעמד המיוחד שמעניקה התורה להוריו של האדם, ואת הסיבה לכך, שמצווה זו היא אחת מעשר הדברות.

בדרך כלל אנחנו מפרשים את מצוות "כיבוד הורים", כהכרת תודה על כל הטובות שההורים עשו למעננו. אבל מה לגבי ילד שסובל ממערכת יחסים 'סוערת' עם הוריו? או מה לגבי ילד שנמסר לאימוץ עם לידתו? על פי ההלכה היהודית, גם ילדים אלה חייבים לכבד את הוריהם הביולוגיים, כהורים במלוא מובן המלה. מדוע?

מתנת החיים שנתנו ההורים לילד, היא מתנה שאי אפשר להשוות לאף פעולה אחרת של חסד כלפיו.

התשובה היא, שההורים עשו את החסד האמיתי והמוחלט ביותר עם הילד - הם נתנו לו קיום. כל נתינה אחרת לילד, היא מעשה שיש לו מסגרת קיימת קודמת, ולכן הוא עומד ברמה הרבה יותר נמוכה. מתנת החיים שנתנו ההורים לילד, היא מתנה שאי אפשר להשוות לאף פעולה אחרת של חסד כלפיו.

זו הסיבה, שבגללה משווים את מצוות כיבוד ההורים למצוות כבוד ה'. ההורים והקב"ה הם אלה שהעניקו לאדם את קיומו, ונתינה זו מצויה במרחק עולמות רבים, משאר מיני ה"טובות", ה"מתנות" ושאר החסדים המוענקים לאדם.

סיכום הדברים:

  • חסד הוא השלב הראשון בפעולה. נכון שקדמה לו המחשבה, אבל לגבי עשייה הוא נחשב לשלב הראשון.
  • הוא אינו מהווה תגובה לשום מעשה קודם.
  • מעשה החסד מקביל לבריאה - פעולה לשמה.
  • חסד הוא הראשון מבין עשר הספירות, המתאר את ראשיתה של כל מערכת יחסים בין האלוקים לאדם.

7/1/2006

מאמר 16 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) משה, 10/4/2012 15:47

חסד

האם ההורים שהביאו ילד לעולם עסו זאת בשל עצמם או למען הילד שלא ידעו מי הוא? לאחר קריאת ההסבר שלך לחסד קשה יותר עם ההגבלה הדמיון בין ההורים לשם כי על פניו לפחות פעולת הבאת הילד לעולם היא לתועלתם האשית הנתינה לילד לאחר מכן היא בעני יותר חסד תודה משה

(6) בויה, 23/11/2009 14:13

אבל גם הבאת ילדים לעולם נעשית מתוך מניעים מאוד אנוכיים, אז למה זה קרוי חסד??

(5) משה, 6/4/2008 08:45

תורת הקבלה, פרק 10: חסד - "עולם חסד יִבָּנה"

בהתייחס לדוגמא של כיבוד הורים ולחשיפת התנהגויות מחרידות של הורים לילדיהם: עד כמה צריך להמשיך ולכבד את הוריך? למה הכוונה "סוערת"? מכות? כוויות? קשירות? וכו'. ילדים כאלה לטעמי היו מוותרים ברצון על הקיום שלהם אם היו צופים את העתיד.

(4) אנונימי, 25/4/2006 16:19

האם כל החסדים בעולם הם חסד של אמת?

הרי לא משנה איך בן אדם יבוא לעשות חסד, ואפילו שהוא חסר נטיות אישיות, תוכל להגיד שהוא מקבל שכר מצווה על זה, וזה הופך את החסד לדבר עם סיבה..

(3) אמה, 12/3/2006 15:41

רעיון ואולי הבנה

לפי מיטב הבנתי
הבנתי כי האדם נוצר מאדמה שהיא חוכמה
ואם נרחיב את הדימיון ניתן לומר שמאדמה יש יבול אך יש צורך בהשקעה כגון:השקייה,זריעה,שתילה,עיבוד,עבודה....קצירת היבול ופרותיו תלוי בכל הגורמים הקודמים .
האישה נוצרה מאיש והיא בינה
למרות שנוצרה מצלעו שמה מסתיים באות ה, שהוא למעעשה האל עצמו,שיש בו את כל עשרת היסודות
שהתפתחותן תלויות בקשר הזוגי .
הקשר הזוגי למעשה הדעת, שבמידה ויש נכונות של תן וקח ,חלוקה שווה ושיתוף קבצי מחשבה
שבהמשך נודלים הילדים לא פחות ולא יותר מתוך הזרע שהושתל .הפרי גדל וצומח ניתן אומנם להנות מהתפתחותו אך לא ניתן לקצור אותו ,לנגוס בו או להשתמש בו לשביעות רצונו של הקשר הזוגי מלבד שמירה על קיומו והשרשרתו הלאה .
החסד זה העולם כולו שניתן לנו במתנה גמורה ללא גומלין
מתנת אלוהים לאדם ולחיות שמילאו את זמנו הריק בטרם נוצרה האישה ...וכל המתרחש בעולם העטוף שניתן לנו במתנה תלוי בנו בני האדם שנדע להעריך את החסד ונשמור אפילו את המעטפת של המתנה החסודה .

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub