לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 13: ההדדיות בין החומר לצורה

תורת הקבלה, פרק 13: ההדדיות בין החומר לצורה

בריאה של חומר גולמי היא פעולה של חסד. נתינת צורה לבריאה, דורשת את כוח הבלימה של הגבורה.

מאת

'חומר וצורה' הם מושגים המוכרים לכל מי שעסק בפילוסופיה היוונית. הדוגמא המוכרת ביותר למערכת היחסים ביניהם היא פיסול - האבן היא החומר, והפיסול הוא הצורה. בפשטות נוכל לומר, שהחומר הוא הבסיס הגשמי, והצורה היא ה"מושג" המוטבע בחומר.

הבה ניתן מבט קרוב יותר על ההדדיות הזאת. החומר הוא המרכיב הנמצא, בעוד שהצורה היא המרכיב החסר. האבן שמצויה בפסל היא החומר, בעוד שהצורה מעוצבת על ידי גילוף וסילוק של חלקים ממנה. ככל שהקווים משורטטים בחדות רבה יותר, כך יש לנו יותר צורה. מכאן מובן מדוע המלה "צורה" קרובה בשורשה למלה "צר".

מערכת יחסים זו יכולה להימצא בקלות, בהדדיות שבין חסד וגבורה, עליה התחלנו לדבר בפרק הקודם בסדרה.

פעולת הבריאה הייתה עבורנו, כפי שהזכרנו, מעשה של חסד, ובתור שכזו - יצרה את מה שיש בעולם: אדמה, סלעים, עצים, בעלי חיים, אוקיינוסים, יערות ועוד. זו אינה התכולה המוחלטת, אלא החומר הגולמי, שממנו אמור העולם להתעצב אל צורתו הסופית. הצורה האמיתית של העולם תגיע לקיומה, רק על ידי שימוש בעל משמעות בחומר הגולמי.

התורה היא צורה - ובתור שכזו היא מלמדת אותנו, כיצד להשתמש בכל מרכיב ומרכיב בעולם, על מנת ליצור את צלם האלוקים. התורה מרסנת את המין האנושי ומגדירה את טווח פעולותיו של האדם, בו בזמן שהוא מעצב ונותן צורה לעולם. הדבר מקביל לספירת הגבורה, המתגלה לעיתים קרובות ככוח של ריסון ובלימה.

ילד שקיבל קופסא ובה 92 טושים, מוציא את כולם ומקשקש בכל אחד מהם. זו דרכו לבחון בתחילה את יופיים של הצבעים. בשלב הבא מדריך המורה את הילד, כיצד להשתמש בהם - לאחוז בעדינות ולא ללחוץ חזק, לדעת לבחור בצבע המתאים ביותר, לסגור את הפקקים על מנת שלא יתייבשו וכן הלאה. המורה בהדרכתו, מלמד את הילד כיצד לרסן ולהגביל את השימוש בצבעים השונים. בתחילה הילד עלול להרגיש מאולץ על ידי כל אותם "כללים" ו"תקנות" שנכפים עליו, אבל אז הוא מבין, שבדרך זו מתגלה בעצם היופי האמיתי הטמון בהם.

"צורת" התורה

התורה, בדומה למורה של הילד, עושה לנו את אותו הדבר. אנחנו מגיעים לעולם, מתבוננים סביבנו ומדורבנים על ידי החושים "לחטוף מהכול!". התורה לעומת זאת, כופה עלינו כללים ומטילה משמעת על התאוות שלנו: זה למטרה א', זה מתאים למטרה ב', ובזה משתמשים רק באירועים קבועים או מסוימים. בתחילה הכללים והתקנות של התורה נראים לנו כמגבילים, אבל אז אנחנו מבינים, שהאלוקים מלמד אותנו, כיצד לבנות את עצמנו, בצלמו ובדמותו, מהחומרים הגולמיים המצויים בהישג יד.

אנחנו מקבלים באופן טבעי את אותה תחושה גם בנושאים אחרים - למשל, בגדים רפויים, רחבים וזרוקים, רומזים על חוסר משמעת, חוסר אכפתיות וחוסר שליטה. מצד שני, קפלים חדים, קוים מעוצבים ומחויטים, רומזים על שליטה, איפוק ומשמעת.

זווית ראיה זו של מערכת היחסים בין החסד לגבורה, מציגה מימד נוסף של מבנה מצוות התורה.

הרמב"ן, פרשן ומקובל מהמאה ה-13, מסביר את מבנה המצוות, כמחולק לשתי קטגוריות. מצוות עשה (מצוות "חיוביות"), ומצוות לא תעשה (מצוות "שליליות"). מצוות העשה כוללות בין השאר מעשים כגון: תקיעה בשופר בראש השנה, לימוד תורה, הנחת תפילין וכולי. מצוות לא תעשה, כוללות הימנעות ממעשים כגון: איסור אכילת מזון שאינו כשר, איסור הבערת אש בשבת וכו'. הרמב"ן מסביר, ששורשי מצוות ה"עשה" נובעים מתוך החסד האלוקי, בעוד שמצוות ה"לא תעשה" עולות ממידת הגבורה האלוקית.

סגנון חיים כללי שמגביל כל כך - מנוגד לחלוטין לרקע התרבותי שבו צמחנו.

ההגדרה הזאת מאוד חשובה לנו. בדרך כלל, יותר קל לבצע מצוות "עשה", מאשר לקבל עלינו מצוות "לא תעשה". לעיתים קרובות אנחנו מוצאים, שקל לנו יותר לקיים מצוות כגון, קביעת זמנים ללימוד תורה, נתינת צדקה או שמיעת שופר בראש השנה, בעוד, שבתור אנשים שגדלו בחברה המערבית המודרנית, הרבה יותר קשה לנו לקבל הגבלה. אנחנו עשויים להסכים ברטינה, עם כמה סיבות שמצדיקות הגבלות מסוימות, אבל סגנון חיים כללי שמגביל כל כך - מנוגד לחלוטין לרקע התרבותי שבו צמחנו.

האמת, על כל פנים, שדווקא צווים מגבילים אלו, הם שנותנים לנו "צורה", בדומה לעיצוב הפסל. אדם אינו מוגדר כ"מלומד" בכך שהוא עונה על מבחן מיידי בן 100 שאלות. בדומה, אדם שעושה עשר פעולות של חסד, עדיין לא נקרא "בעל חסד" או "טוב לב". תארים אלה יתאימו לו, אם מעשי החסד מהווים אחוז ניכר מפעולותיו ואם הוא נמנע ממעשים הפוגעים בזולת. המושג "טוב לב" מתאר את האדם כולו - אדם שכל פעולותיו מתאימות לתבנית החסד.

מצוות עשה ומצוות לא תעשה

מערכת היחסים בין חומר וצורה משתקפת, לדברי רבותינו, בתרי"ג המצוות. ישנן 248 מצוות "עשה" - המקבילות ל-248 (רמ"ח) אברי הגוף, ו-365 מצוות "לא תעשה", המקבילות ל-365 (שס"ה) גידים בגוף האדם (המילה גיד מתייחסת לרקמות חיבור שונות כגון - שרירים, גידים ואפילו רצועות עצבים גדולות, הניכרות לעין).

הקבלה זו עוזרת לנו להבין את תפקידן של מצוות "עשה" אל מול מצוות "לא תעשה". מצוות ה"עשה" הן התוכן הממשי של היהדות - אלו הם האברים. לעומת זאת, מצוות ה"לא תעשה" יוצרות ומעצבות את הצורה של היהדות והאדם היהודי. בכך הן משמשות בתפקיד ה"גידים", המחברים והמאפשרים למעשה, לאברים לנוע. ללא "הגידים" לא יהיה כל ערך ל"אברים" ולא תהיה חיות ומשמעות ל"גוף". ובדומה, ללא מצוות ה"לא תעשה", לא יהיה כל ערך למצוות ה"עשה" ולא תהיה כל חיות ומשמעות ליהודי.

גן מוזנח, לא בהכרח מפסיק להניב פירות, אך ללא ספק הוא מאבד את צורתו המתוכננת.

כשאדם הראשון הוכנס לגן עדן, הוא קיבל את תפקידי העבודה והשמירה על הגן ("לעובדה ולשומרה"). שתי משימות אלה, הן השורש של מצוות "עשה" ומצוות "לא תעשה". עבודת הגן היא פעולה שמעודדת את צמיחתם של המרכיבים החיוביים, קרי - הפירות. לעומתה שמירה על הגן, היא פעולה שדוחה את הכוחות השליליים. ישנם כוחות שליליים כגון שריפה או שיטפון, שפשוט משמידים את הגן ואת פירותיו. אבל ישנם גם כוחות שליליים, כגון עשבים שוטים ובעלי חיים, שאמנם לא ממש משמידים את הפירות, אבל מזיקים והורסים אותו. גן מוזנח, לא בהכרח מפסיק להניב פירות, אך ללא ספק הוא מאבד את צורתו המתוכננת. כתוצאה מכך, הוא נראה פחות ופחות שלם ובעל תכלית, ונראה יותר כמו תערובת מקרית של פירות, המזדקרים ועולים מבין ערמות של סלעים וקוצים.

כעת ניתן להבין, כי מטרת חיינו אינה אך ורק לעשות דברים טובים, אלא גם להפוך לבני אדם טובים יותר. אדם טוב, הוא כזה שמעוצב מטוב לב. טוב לב מכוון את מעשיו ומכתיב את החלטותיו. דבר נוסף שאנו מבינים כעת, שדווקא האיסורים, הם אלה שמעניקים גבול וצורה לאישיות שלנו ומעצבים אותה בצלם האלוקים.

28/1/2006

מאמר 13 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub