לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 19: מרכז העולם

תורת הקבלה, פרק 19: מרכז העולם

בין הספירות חסד, גבורה ותפארת, קיימת זיקה הדדית, המשמשת כמודל להבנת היחסים בין הספירות האחרות

מאת

כפי שהסברנו בפרקים הקודמים, ניתן לחלק את עשר הספירות לשלוש קבוצות כדלהלן:

 

  1. היסוד החשיבתי – תכנית המעשה: חכמה, בינה ודעת.
  2.  

     

  3. היסוד המעשי – תוכן המעשה עצמו: חסד, גבורה ותפארת.
  4.  

     

  5. היסוד הטקטי – משמעותו הפרקטית של המעשה: נצח, יסוד והוד.

 

ומלכות, העומדת בפני עצמה.

כל אחת מהקבוצות הנ"ל יכולה להתחלק לימניות, שמאליות ואמצעיות.

חכמה   בינה
  דעת

 

 
חסד   גבורה
  תפארת  
נצח   הוד
  יסוד  
  מלכות  

הבה נבחן כעת את האיזון הזה לגבי חכמה, בינה ודעת.

האיזון המושלם

כפי שהסברנו קודם, החכמה מורכבת מרעיונות שעלו בליבו של האדם "מן האַין", או כתוצאה מלימוד שעשה. הדבר מתאים לבריאה של יש מאַין, שהיא פעולה מובהקת של חסד, פעולה שלא נגרמה על ידי שום דבר קודם.

 

דעת אינה פשרה בין החכמה המקיפה והכוללת, לבין האתגר המוחלט של הבינה.

 

נצייר לעצמנו אדם, שלפתע עולה בו הארה חדשה: "החיים קדושים". זוהי תוספת של רעיון חדש, החסר צורה ומסגרת לחלוטין. תהליך הבינה מתחיל כעת, להעניק לו צורה ולהגביל ולתחום את הרעיון. למשל – "כל מי שנשמה באפו הוא קדוש", או האם "קדושת החיים" מתייחסת רק לרצח או גם לפגיעה גופנית אחרת, ואולי גם להשפלה? או "עד כמה אדם צריך להקריב מעצמו על מנת לדבוק בדעה זו?" כל אלו הן שאלות בעלות אופי של דין/גבורה – שאלות מגבילות ותוחמות. הן חותכות ומעצבות את הרעיון חסר הגבולות של קדושת החיים.

ננסה להסביר זאת כך: הבינה היא כוח "נגדי", שחותך ומסלק פיסות מהחכמה ומורה בכך, על מה הרעיון אינו חל. ואז, כשבלבו של האדם קיימים כבר, גם הרעיון וגם היישום שלו, מגיעה הדעת, שאמורה למזג בין השניים. בשלב זה מתקבלת כבר "תמונה" של מציאות. דעת אינה פשרה בין החכמה המקיפה והכוללת, לבין האתגר המוחלט של הבינה. הדעת היא החזון המושלם, המקיף את שתיהן ברוב יופי וללא דופי.

מבט תלת ממדי

נוכל למצוא לכך דימוי מתאים במשקפי תלת מימד. האפקט התלת ממדי נוצר מכך, שכל עין צופה באותה תמונה מזווית שונה במעט. המוח, בניסיונו לגשר בין התמונות הסותרות, יוצר את התמונה התלת ממדית, העונה על שני המראות גם יחד. התמונה התלת ממדית, היא למעשה "התמונה האמיתית" והמוח מבין, שכל עין ראתה רק קטע מאותה תמונה.

המהר"ל משתמש בנקודה זו ומרחיב בעניינה. הוא מצטט את התלמוד שאומר, כי ירושלים היא מרכז העולם, כשבית-המקדש ממוקם במרכזה.

אמנם, יש בדברים אלה היגיון פשוט גם מבחינה גיאוגרפית – ישראל אכן ממוקמת בין שלוש היבשות שהיו מוכרות בזמן כתיבת התלמוד (אפריקה, אסיה ואירופה), וירושלים אכן ממוקמת באמצע ישראל, כשהר הבית הוא מרכזה של ירושלים. יחד עם זאת, ברור שהתלמוד אינו עוסק בגיאוגרפיה פשטנית.

 

המהר"ל מסביר, שכוונת המושג "אמצע העולם", הוא ל"שביל הזהב", הממוצע האידיאלי – הפך הקיצוניות.

 

המהר"ל מסביר, שכוונת המושג "מרכז העולם", הוא ל"שביל הזהב", הממוצע האידיאלי –היפך הקיצוניות. לדבריו, כל תפישה קיצונית מובילה לרע (לא מדובר בקיצוני במובן הפשטני של קנאות, אלא בראיית התמונה באופן חלקי).

אם לדוגמא, אדם דוגל בדרך האהבה הטהורה שאינה תלויה בדבר, ניתן לומר בהקצנה, שהוא מחזק בכך את הנאצים, מכלכל את הרצח ומעודד את המניפולטור! איך זה יכול להיות?! אתם שואלים בזעזוע. ובכן, זה יכל להיות מהסיבה הפשוטה, שהוא תמיד נותן רק עידוד ולעולם אינו מביע התנגדות, מגנה או מעניש. יחד עם זאת, אם הוא חסר רחמים לחלוטין ונותן פורקן מלא ליצריו האכזריים, הרי שהוא גרוע לא פחות.

אף אחד לא מסוגל להיות מושלם לנצח, ואם כל כישלון הוא אסון מוחלט, אז זו רק שאלה של זמן עד שההתפוצצות תגיע.

נקיטת השקפה חד צדדית בכל עניין שהוא, מובילה לרוע וחורבן.

מטרת המקדש

לבית המקדש היו שתי מטרות:

א. להוות דוגמא לשלמות רוחנית, מעין אבן בוחן שבאמצעותה נוכל לאמוד את מצבנו הרוחני.
ב. להוות מקום, שבו נוכל לכפר על עוונותינו, אם נעשו כאלה, ולהיווכח כי נמחל לנו.

 

מכיוון שכל החטאים נעשים מנטייה מוגזמת כלפי אחד מהצדדים, מקום השלמות והתיקון, צריך להיות בהכרח "נקודת האמצע" של העולם. זוהי הנקודה שבה כל הגישות והשיטות השונות מתאחדות.

מושג זה נותן לנו הבנה עמוקה יותר לויכוח בין חכמי התלמוד, לגבי בריאת האדם. בחומש בראשית כתוב, שא-לוהים לקח "עפר מן האדמה" על מנת ליצור את האדם. חכמינו דנים מהו אותו מקום שממנו נלקח העפר. אחד מהם טוען, שא-לוהים אסף עפר מכל ארבע כנפות תבל והשתמש בו, על מנת לברוא את האדם. והאחר אומר, שא-לוהים לקח עפר ממקום המזבח (בבית המקדש) ויצר את האדם.

שני צדדים אלה של הויכוח מתייחסים לאותו רעיון כללי – היות האדם מיוחד משאר בעלי החיים, בכך שהוא מכיל ומאזן תכונות אופי שונות. לדוגמא: לכבשה אופי נוח, הנמלה חרוצה והברדלס תוקפן. לכל חיה ישנו אופי מוגדר שאינו יכל להשתנות לעולם.

 

האדם, לעומת זאת, כולל את שתי התכונות המנוגדות: הוא יכול להיות נחמד ובלתי מזיק כמו כבשה, או אכזרי כמו ברדלס.

 

האדם, לעומת זאת, כולל את שתי התכונות המנוגדות: הוא יכול להיות נחמד ובלתי מזיק כמו כבשה, או אכזרי כמו ברדלס. והדבר נכון כמעט לגבי כל תכונת אופי. (זה נכון גם מבחינה פיזית, אדם יכול להסתגל כמעט לכל אקלים או אזור. הוא יכול לחיות בקוטב הצפוני או על קו המשווה, ביערות או במדבר... ואפילו בישראל של שנות האלפיים...)

והשאלה בה דנים חכמים היא: כיצד הוטבעה היכולת הזו באדם?

התשובה האחת היא, שא-לוהים לקח עפר מכל ארבע כנפות תבל. כלומר, הוא כלל באדם כל תכונה, יכולת ומאפיין המצויים בעולם. התשובה השנייה מציינת, שהדבר החשוב יותר הוא הכללת "נקודת האמצע" באדם, על ידי שימוש באדמה ממקום המזבח.

היכולת להשתמש במכלול ההיבטים השונים של הבריאה, נובעת מיכולת השליטה על נקודת האמצע הייחודית. נקודת האמצע, בהיותה עצמאית, אינה כבולה להיבט מסוים, אלא כוללת את כולם יחד. באופן זה היא יכולה לכוון ולהפיק תועלת מכל אחד מהם, תוך שימוש במקום הנכון ובזמן הנכון.

 

11/3/2006

מאמר 7 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) יעקב סימקין, 5/11/2014 18:33

המשמעות הפנימית!

קיים ישראל במשמעותו הפנימית (ישר-אל, "ישר אל הבורא"), כלומר קיים אדם עם "נקודה שבלב" המשתוקק לרוחניות. וקיימת "משמעות חיצונית", "עָם ישראל". אך גם אלה הם לא סתם בני אדם, אלא נשמות שנבחרו בבבל העתיקה על ידי הכוח שנקרא אברהם (כוח החסד, ההשפעה) מתוך השבירה הכללית הנקראת "ערבוב של בבל". הערבוב הזה התרחש אז בדרגת הרצון הראשונה ביותר, ומשָם (מבבל) נבחרו על ידי אברהם הנשמות האלה שרצו לתקן את עצמן, ושלאחר מכן השׂיגו דרגת מוחין דחיה, דרגת בית המקדש הראשון. כלומר הן כבר עלו לדרגת ע"ב וס"ג, ואז נשברו. עכשיו הכלים האלה נכללים ברצון הכללי, ולכן מובן שקיימת בהם הכנה מקדימה בהשוואה עם האחרים, שעוזרת להם להתחיל לעלות. הכלים האלה נקראים "ישראל" בעולם שלנו. לכן קיים הבדל בין אלו שנולדו כיהודים ובין אלו שלא נולדו יהודים, אך שייכים לישראל הודות לנקודה שבלב שלהם. במי שנולד כישראל לבטח קיימת אצלו נכונות לעלייה, המושרשת בו מהשבירה הקודמת. למרות שיחסית למי שאינו שייך לעָם ישראל לפי הלידה שלו, לא ידוע מי הוא. מכיוון שאיננו יודעים היכן נמצאים עשׂרת השבטים האבודים של ישראל, שהתפזרו לאחר חורבן בית המקדש הראשון. הם לא השתתפו בבניית בית המקדש השני ולכן לא הגיעו ל"שׂנאת חינם" שבגללה הוא נחרב. הם עברו רק את השבירה הראשונה, בכך שלא הצליחו "לקבל בכוונה על מנת להשפיע". אך בהם כאילו נשארה מדרגה של "להשפיע על מנת להשפיע", במצב הלא שבור! כלומר, כשאנחנו עכשיו בעלותנו ממטה למעלה, נשׂיג דרגת "להשפיע על מנת להשפיע" במסה הכללית, נגלה את עשׂרת השבטים האבודים! נשׂיג עימם השתוות הצורה, ואז הם יתגלו.

(2) יעקב סימקין, 5/11/2014 18:28

לב העולם!!!!!!!!!!

שמעתי שמתכננים לבנות את בית המקדש השלישי וכבר מכינים את הכוהנים והלויים שישרתו בו. למי אפשר לפנות כדי לברר את תנאי הקבלה, ומתי הבנייה מתחילה? אני חושב שצריך למהר בסדר אחר. תחילה אנו צריכים לתקן את היחס של שנאת חינם אחד לשני, שזו הייתה הסיבה לחורבן הבית השני, ולהפוך אותו ליחס של אהבת חינם (ללא תועלת עצמית) לכולם. כך ניצור מעצמנו כלי רוחני שבו, לפי חוק השתוות הצורה (הוא רחום, אף אתה רחום, הוא חנון, אף אתה חנון), יתגלה הבורא. מתוך הגילוי שלו בנו, נהיה "חכמי לב" (דרגת בצלאל, בונה בית המקדש) ונוכל מתוך ההשגה הרוחנית, לבנות את בית המקדש שבתוכנו, וגם בחומר. לכך הכוונה כשאומרים שבית המקדש השלישי צריך לרדת מלמעלה. אם אנחנו מנסים לבנות את בית המקדש בחומר, ללא תיקון עצמי, אז אנחנו כמו ילדים שמשחקים, ואפילו לא יודעים במה. אגב, גם זה טוב, אבל רק אם אנו יודעים שאנו חייבים לחיות לפי חוקי בית המקדש - "ואהבת לרעך כמוך", כי בית המקדש זה איחוד הנשמות לנשמה אחת, והוא נחרב כי במקום "ואהבת לרעך כמוך", נפלנו לשנאת חינם - שנאת חינם, שאין לה סיבה, ולא בגלל שעשינו רע זה לזה, אלא כתוצאה מקנאה ורצון לשלוט על אחרים. אם אתה רוצה להכין את עצמך לעבודה בבית המקדש, תלמד את חוכמת הקבלה, תתקן את עצמך עד רמת בית המקדש ואז תגלה אותו כבר קיים בתוך ההשגה הרוחנית שלך (ראה דברי בעל הסולם על מצב הג' ב"הקדמה לספר הזהר"). נאמר שבית המקדש השלישי יהיה יותר טוב משני הקודמים, כיוון ש"אור החיה" שבבית המקדש הראשון ו"אור הנשמה" שבבית המקדש השני, פחותים מ"אור היחידה" שבבית המקדש השלישי. השלישי יהיה יותר טוב כיוון שבו תתאספנה כל הנשמות של האנשים בעולם, ולא רק נשמות ישראל כפי שהיו בבית המקדש הראשון או כפי שהיו חלק משני השבטים בבית המקדש השני (מסיבה זו האור בבית המקדש השני היה פחות מאשר בבית המקדש הראשון). על בית המקדש השלישי. נאמר: "ביתי, בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נ"ו ז), .

(1) אנונימי, 2/6/2008 01:40

מאתגר מעניין ומרתק,(אחרי קריאת מאמרים
17,18,19)אולם לפני שאמשיך ואחרי בקשת אלף מחילות , אשמח לדעת מי הוא הכותב. שאל כל ספר ומחבר דרושה הסכמה. כך נהגו ישראל עד כמה שאני מבין...
ברוכים תהיו.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub