לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 20: נצח והוד – אמצעים להשגת המטרה

תורת הקבלה, פרק 20: נצח והוד – אמצעים להשגת המטרה

בדיוק כפי שהורה אוהב, על מנת להקנות ערכים חיוביים לילדו, נראה אכזרי כשהוא מענישו בקשיחות, הספירות ה"טאקטיות" – נצח והוד, שונות בתכלית ממה שנראה על פני השטח.

מאת

עד כה עסקנו בשתי הקבוצות הראשונות של הספירות:

  1. הספירות ה"רציונאליות, מושגיות" – חוכמה, בינה ודעת.

  2. הספירות ה"אקטיביות" – חסד, גבורה ותפארת.

נתאר כעת את קבוצת הספירות השלישית, אשר נכנה אותן "הספירות הטאקטיות" – יסוד נצח והוד.

כשאנו מכנים את הספירות בשם "טאקטיות", אנחנו מתכוונים לומר, שהמטרה שלהן אינה תכונה הטבועה בתוכן, אלא אמצעי שמוביל למשהו אחר.

לדוגמא, אם אני שואף שבני, אותו אני אוהב בכל לבי, יעשה משהו משמעותי עם החיים שלו, אני עשוי להתנהג איתו בקשיחות ובקפדנות. לדוגמא, על מנת ללמד אותו משמעת או בכדי להבטיח שישקיע את כוחותיו בלימודים, אני מתנהג אליו בתקיפות ובחומרה. כלומר, "הקשיחות והקפדנות" הן טאקטיות – הן מהוות את האמצעי שבעזרתו אני גורם לילד להשיג את הכלים שהייתי רוצה שירכוש. אבל, התכלית הפנימית שלי איננה כלל וכלל קפדנות, נהפוך הוא. התכלית שלי היא נדיבות – להעניק לו לימוד וחינוך ולהקנות לו ערכים טובים.

במקרה אחר, אני עשוי להשתמש בטקטיקה של חסד, אף על פי שקיימת בי התנגדות פנימית לכך. הייתי יכול לפתות אויב להיכנס למלכודת, תוך הארת פנים, חיוך והתנהגות נעימה. המראה החיצוני של המעשה הוא נדיבות – אך פנימיותו היא הענשה.

פרספקטיבה חדשה

הבנת שתי תכונות אלה של נצח והוד מעניקה לנו פרספקטיבה חדשה על המתרחש בעולם. אנחנו כבר לא מסתפקים בהתבוננות שטחית על התרחשות כלשהי, אלא מנסים להבין אותה גם במונחים של "אמצעי להשגת מטרה".

הקבלה מלמדת אותנו, ששאלותיו של איוב (למה סובל הצדיק?) ושל דוד המלך (מדוע הרשעים מצליחים?) מוצאות את תשובותיהן במידות הנצח וההוד.

לדוגמא, סבלם של הצדיקים יכול להיות:

  • ניסיון, שכל מטרתו להגדיל את שכרם.

  • דרך לנקותם בעולם הזה מהעברות הבודדות שעשו, על מנת שיגיעו לעולם הבא טהורים ומזוככים.

הצלחת הרשעים לעומת זאת עשויה להיות:

  • על מנת שתחושה זו תמנע מהם להתחרט על מעשיהם ולהימלט מעונש.

  • על מנת שיקבלו את מלוא שכרם על מעשיהם הטובים (אם היו כאלה), כבר בעולם הזה, כך שחורבנם בסופו של דבר יהיה מוחלט.

הנקודה העיקרית היא, שישנם רבדים הרבה יותר עמוקים בפעולותיו של האלוקים, ממה שנראה על פני השטח.

קיימות גם אפשרויות נוספות. הנקודה העיקרית היא, שישנם רבדים הרבה יותר עמוקים בפעולותיו של האלוקים, ממה שנראה על פני השטח.

הנצח בעיקרו שייך לפעולות האלוקיות מצד החסד, אבל הוא בא לידי ביטוי במלואו, רק מתוך פעולה של קשיחות ואכזריות. הוד שייך לאותם מקרים שבהם "רשע וטוב לו". זהו עונש – גבורה בעיקרו, שבא לידי ביטוי דווקא מתוך פעולה של נועם.

ספירות אלה מציינות נקודת מפנה. בעוד ששתי קבוצות הספירה הראשונות, עוסקות ברצונו המהותי של הא-ל, ובמה שהוא רוצה להעניק לאדם, הספירות האלה ממוקדות באדם: מהי הדרך הטובה ביותר לאדם, לקבלת המסר האלוקי? כיצד יכול הרצון האלוקי להתממש בצורה היעילה ביותר?

רגל ימין, רגל שמאל

את הספירות מדמים לחלקי גוף שונים, כשספירות הנצח וההוד מושוות לרגלי האדם: רגל ימין ורגל שמאל.

מדוע רגליים?

רגליים בדרך כלל משמשות כאמצעים לפעולותיו של האדם. הידיים הן הכלי העיקרי לביצוע הפעולות, בעוד שהרגליים אינן אלא "כלי רכב", שמביא את האדם למקום הביצוע.

בעוד שהשוני בין חסד לגבורה חד וחריף, השוני בין נצח והוד ברור פחות.

בנוסף לכך, ההבדל בין הרגל הימנית לשמאלית אינו מהותי, כמו ההבדל שבין שתי הידיים; ובדומה, בעוד שהשוני בין חסד לגבורה חד וחריף, השוני בין נצח והוד ברור פחות. שניהם מורכבים מתערובת של חסד וגבורה ולכן ההבדלים ביניהם מיטשטשים.

זו הסיבה העיקרית, שבגללה קשה לנו יותר להבין את המניע לפעולותיו של האלוקים. לדוגמא, האלוקים שלח יבול עשיר. אילו היו קיימים רק היבטים של חסד וגבורה, היינו יודעים שברכה זו, היא שכר על מעשינו הטובים. אבל כעת, כשלוקחים בחשבון גם את זווית הראיה של ההוד, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו: האם זה באמת שכר? ואולי זה תשלום עבור כמה מעשים טובים שעשינו, בעוד שהעונש המוחלט אורב לנו בפינה?

מטרה עמוקה יותר

קיימת מטרה נוספת ועמוקה יותר, לשתי ספירות אלה – הדגשה של האמת האלוקית. כשאנו בוחנים את מידת הנצח, ומאוחר יותר את הטוב שמוענק לצדיק, אנחנו מבינים כמה השכר מגיע לו.

בני אדם אינם נוטים לדקדק. אדם טוב למשל, יזכה לכך, שבדרך כלל יוותרו לו על מעידות קטנות וכיוצא בזה. כלומר, הגמול שיתקבל בסופו של דבר (מבני האדם) לא יגיע לו במלואו. אבל, מידת הנצח האלוקית – במלים אחרות העונש על שגיאותיו – מחדדת באופן משמעותי את התחושה, שהאדם זכאי לכל טיפת שכר שהוא מקבל.

כך גם לגבי מידת ההוד. ענישת הרשעים, כשהיא נלקחת בחשבון יחד עם הטוב שכבר שולם להם, לא נראית כמעשה נקמה גרידא, אלא כגמול צודק והוגן.

הסבר זה מאפשר לנו להבין את המונחים המילוליים של נצח והוד.

גבורה היא כוח, כלומר הפוטנציאל לנצח, בעוד שנצח הוא הניצחון עצמו, שמתגלה מבעד לגבורה.

נצח היא פעולה אלוקית שנראית כניצחון. זהו גילוי של שליטה. הנצח מופיע כתוצר מוגמר של גבורה. גבורה היא כוח, כלומר הפוטנציאל לנצח, בעוד שנצח הוא הניצחון עצמו, שמתגלה מבעד לגבורה.

אבל, ההוד הרבה יותר עמוק. "פחד" היא תחושה שמופיעה בנו אל מול איום גלוי, כגון אדם שמכוון כלפינו אקדח. לעומת זאת "יִראה" היא תגובה, כלפי אדם או חפץ שנראים לנו שיש בהם כוחות סמויים. יש מי שמתמלא ביִראה כאשר הוא פוגש במנהיג רב עוצמה – לא משום שיש לאותו מנהיג כוחות גופניים עצומים או מפני שהוא אוחז בידו אקדח, אלא דווקא בגלל הכוח הגלום בתוכו. אדם גדול גורם לנו ליִראה, בגלל עוצמת הכוחות הרוחניים שאנחנו מזהים בו, בענוותנותו ובצניעותו.

כך גם עם האלוקים. כשאנחנו מתבוננים לאחור, אנחנו מבחינים, שמלבד מרחב הפעולה שניתן לרשעים, סערה גדולה שועטת ובאה לקראתם.

18/3/2006

מאמר 6 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub