רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חכמה לחיים

תורת הקבלה, פרק 23: מלכות – הממלכה הפנימית

ב׳ באייר ה׳תשס״ו ב׳ באייר ה׳תשס״ו 30/04/2006 | מאת הרב שמעון ליברמן

הספירה האחרונה היא החשובה ביותר, משום שא-לוהים משתמש בה, כדי לפעול באמצעות בריאתו.

הספירה העשירית והאחרונה נקראת מלכות, ובהיבטים רבים היא החשובה ביותר מבין הספירות.

על מנת להבין מהי מלכות, אנחנו חייבים לחזור אל המקור, בפסוק שכולל את ספירת המלכות: "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ; לך ה' הממלכה..." (דברי הימים א' כט, יא). בולט לעין, שהקטע העוסק במלכות, נמצא בחלק כמעט נפרד של הפסוק, אשר נפתח בביטוי "לך ה'..." מדוע ההפרדה הזאת?

נסביר זאת על ידי הגדרת מושג המלכות.

כשאנחנו חושבים על מלך או על ממלכה, אנחנו מדמיינים דיקטטור, שכופה את מרותו על המון חסר אונים, תוך כדי שהוא סוחט מהם את המשאבים לצורכי עצמו. ואפילו אם ננסה לחשוב עליו כעל שליט נדיב, לכל היותר נתאר אותו כביורוקרט יעיל.

אבל, כאשר אנחנו מדברים על א-לוהים במושג של ממלכה, אנחנו מתייחסים למודל שונה לחלוטין.

מדובר במודל של מלך, שיש לו תפישה ברורה ואידיאולוגית של טוב ורע, נכון ולא נכון. המלך מלמד את החברה שסביבו, רעיונות וערכים אלה. מתוך הלימוד, מתעוררת בחברה ההכרה בטוב, והיא מעצבת את עצמה ואת הנהגותיה בהתאם. וכך, בסופו של התהליך, הנהגותיה של החברה, מגלות ואף מגבירות את אותם ערכים שהמלך דוגל בהם.

כך, החברה הזאת לא ממחישה במעשיה את הנורמות והערכים של המלך בלבד, אלא מגלה שאותם ערכים, הם בעצם הנורמות והערכים הפנימיים של העם במדינה.

מכיוון שאנחנו לא חיים עם מלכים ואולי יהיה לנו קשה לדמיין זאת, נוכל בהחלט להשתמש בדימוי של מורה טוב.

מורה שמרשה לתלמידיו "לעשות מה שהם רוצים" אינו מורה בכלל. התלמידים לא קיבלו ממנו כלום. מצד שני, מורה שכופה על התלמידים לעשות כל מה שהוא אומר, פשוט מכריח אותם בצורה חיצונית. הוא לא משפיע עליהם באמת בשום צורה שהיא, וגם הוא לא מורה אמיתי. המורה האמיתי הוא זה, אשר מעורר השראה בתלמידיו, באופן כזה שיווכחו לדעת, כי רגשותיהם וערכיהם האמיתיים הם אלה שהתעוררו באמצעותו.

זוהי מלכות במשמעותה האמיתית. פעולותיו ומידותיו של א-לוהים – לא כפי שהן מבוטאות על ידי הא-ל עצמו, אלא כפי שבני האדם מבטאים אותן. ממש כאילו פעולותיו של א-לוהים פגעו במיתר רגיש בתוכנו, המעורר בנו את הרצון לחזור על אותה מנגינה, ולהתנהג בצורה דומה.

בכדי לבטא מידה זו, עלינו לקיים את רצון הא-ל ולא לעבור עליו – ולעשות זאת מתוך בחירה חופשית. באם נתנער לחלוטין מקיום רצונו, בהכרח לא נוכל לשקף את התהליך הא-לוהי בעולם. בה בשעה, שאם נמלא את רצון הא-ל מתוך פחד או כפייה, נהיה דומים לתלמידים שאולצו להישמע למחנכם. אף אחת משתי דרכים אלו, לא תניב את התוצאה הרצויה, שהיא מילוי רצונו של א-לוהים, מתוך תחושה עמוקה של קשר והזדהות עמו.

 

מלך מול דיקטטור

הדרך שבה אנו מגיבים לא-לוהים, מתבטאת לעיתים קרובות, על פי הבדלי המשמעות בין שתי המלים הקרובות:

 

  • מלכות, כלומר שלטון של מלך.
  •  

     

  • מלוכה, כלומר ממשל דיקטטורי.

 

כך אנחנו אומרים בתפילותינו (בהתייחס לעם ישראל): "ומלכותו [שלטון מלכות שמים] ברצון קבלו עליהם". בעוד שבפסוק העוסק במערכת היחסים בין א-לוהים לבין אומות העולם, שעדיין לא קבלו את דבריו נאמר: "כי לה' המלוכה [שלטון דיקטטורי] ומושל בגויים". מכאן אנו למדים, שא-לוהים רוצה באמת לעורר מלכות בעולם, אבל, כל עוד מדובר באומות אלה, הוא שולט בהן בדרך של רודנות ולא מביא לידי מלכות בתוכן.

אם נרצה להגדיר נכון את ספירת המלכות, יהיה עלינו להבהיר, שבשונה מתשע הספירות האחרות, זוהי ספירה שאינה נובעת ישירות מא-לוהים. ספירה זו עולה מן הבריאה הא-לוהית – כאשר הבריאה משקפת ומגלה את כבוד הא-ל מתוך עצמה.

 

כאשר אנחנו סופגים לתוכנו את ההשפעות הא-לוהיות האלה, אנחנו מוצאים אותן בתוך עצמנו.

 

כך נוכל להבין, מדוע ממוקמת המלכות באופן נפרד בפסוק – "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ; לך ה' הממלכה" – וזאת משום, שישנו פער גדול בין תשע הספירות הראשונות לבין האחרונה שבהן. תשע הראשונות הן רצף מתמשך של מעשי הא-ל, אשר פועלים ומשפיעים עלינו. כאשר אנחנו סופגים לתוכנו את ההשפעות הא-לוהיות האלה, אנחנו מוצאים אותן בתוך עצמנו, משתנים, וכתוצאה מכך – משקפים את כבוד הא-ל ומגלים את מלכותו.

מבחינה זו מדובר בספירה החשובה ביותר. במלכות, א-לוהים אינו פועל אך ורק על ידי עצמו, אלא- א-לוהים פועל באמצעותנו.

מלכות היא המטרה שעלתה במחשבתו של א-לוהים כאשר יצר את העולם, בעוד שכל שאר הספירות הן רק אמצעים לגלות את מלכותו.

בכל תשע הספירות הקודמות, אנחנו בבחינת מתבוננים מן הצד – המתפעלים מיצירת הא-ל בצורה אובייקטיבית. אנחנו עשויים אמנם להתרשם במידת מה, אך התבוננות זו לעולם לא תהפוך לחוויה מפעימה. רק כאשר אנחנו שומעים את קולו של א-לוהים בוקע מתוכנו – וזוהי מלכות – אז אנחנו משתנים באמת.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן