לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כוח הצמצום

כוח הצמצום

איזו מטרה יכולה להיות ליום שלם של מועקה? הסבר קבלי לכוח הצום של ט' באב.

מאת

לא קל לצום. רוב האנשים היו שמחים לקבל המבורגר עסיסי או גלידה איכותית, אבל מי רוצה לצום? לכן, התעוררה בי השאלה – מדוע אנחנו מצווים לצום? אלמלא הייתה טמונה בצום אפשרות מיוחדת להתעלות רוחנית, הוא ודאי לא היה חלק מהחיים היהודיים.

לא מזמן קראתי את ספרו של הרב דוד אהרון. הפרק העוסק במושג הקבלי "צמצום", היה בשבילי חידוש שפתח לי צוהר חדש להבנת כוחו של הצום. וכך הוא כותב שם:

הקבלה מלמדת שלפני בריאת העולם היה רק אור האינסוף האלוקי... אולם אלוקים צמצם והסיג את אורו האינסופי, 'סילק' את עצמו ממרכזו, ויצר בתוכו מקום לבריאת הכלים [הכוונה בכלים היא זמן, מקום, חומר, אתם ואני]. אחר כך אלוקים הקרין לתוך הכלים קרן צרה מאורו האינסופי. תהליך זה של יצירת חלל והחדרת שכינת האינסוף בכל רגע, בכל מקום ובכל אחד, היא התעלומה והנס של הצמצום.

גם אנחנו צריכים לבצע את הפעולה השמימית הזאת בעבודת השם שלנו. ראשית עלינו לסלק כל דבר מהדרך, להיפטר מרעשי הרקע, ואז לכלול את הרגע הזה ואת המקום הזה.

הרגשתי שהרעיון הזה מדבר אליי. כשאלוקים צמצם את עצמו כדי למקד את אורו בצורה שנהיה מסוגלים לקבל ולהכיל, הוא ביטא בכך אהבה מוחלטת. אלוקים הוא הכל, אולם לא היינו יכולים ליהנות מגדולתו אם היא הייתה נשארת במלוא עוצמתה.

לא משנה אם אני מורה או חברה טובה, לא משנה כמה מוכשרת או יעילה אהיה – בכל מקרה בתי לא תוכל לתקשר עם הסך הכולל שלי. רק אם אצמצם את עצמי, אפנה מקום בלבי ואמקד את אהבתי, את הטוב שבי ומעלותיי השונות, היא תהיה מסוגלת לקבל את כולי. אף אחד מהדברים שאני עושה למען העולם כולו, אינו יכול להתפרש באותה עוצמה כביטוי של אהבתי אותה.

זה האתגר האמיתי בהורות בפרט, ובכל מערכות היחסים בכלל. משהו בתוכנו מסרב לעצור - אנחנו רוצים ליצור ולהתקדם הלאה. עלינו להשקיע אנרגיה רבה מאוד כדי לעצור את עצמנו ולהתחייב לרגע ההווה.

אבל כאן בדיוק האנרגיה הנחוצה נמצאת – דווקא בצמצום. צמצום לשם התרחבות.

לשבת על הרצפה

וכאן אני חוזרת לנושא הצום. המילים צום וצמצום בנויות מאותיות זהות. כשאנחנו צמים, הדבר האחרון שאנו מרגישים זה "התרחבות". אנחנו רעבים וחסרי מנוחה, ובקושי מסוגלים לחשוב אפילו על תוכניות מעבר לרגע הבא. הצום מצמצם את עולמנו להווה המיידי.

אולם איפה האור והתועלת? איזו מטרה יכולה להיות ליום שלם של מועקה?

בתוך הצער אנו מוצאים את הנחמה

חווית הצמצום של הצום דומה לתהליך של אבל. כשאדם יושב שבעה, הוא צריך להתאבל במשך שבעה ימים. ההלכה מכוונת אותו לחוש בצער, ובכל זאת, באופן פרדוכסאלי, דווקא שם הוא מוצא את הנחמה. האבדן כואב, והסבל עז – אבל כשנכנסים לתוכם, מתגלית הנחמה דווקא מתוך חוסר-הנחמה.

באופן מופלא כלשהו, הצמצום שלנו מחקה את הצמצום האלוקי, ובעקבותיו אנחנו מגלים שהעולם היהודי שלנו אינו צר בכלל - הוא רחב ומקסים, סיפור מורכב של שלשלת פלדה בת 4,000 שנה. הרפתקה של צמיחה וכמיהה; קשר עם אלוקים ותורתו וארצו, והכרה שאלוקים, התורה ועם ישראל אחד הם.

כשאנחנו יושבים על הרצפה בתשעה באב ומקוננים, אנחנו עוברים מסע משנה-חיים שבו אנחנו מיטלטלים בין כאב העבר וההווה, ויחד עם זה אוחזים בחזיון המקסים של העתיד. הרעב המלווה אותנו מקביל לתחושת המחסור שאנחנו מרגישים. אנחנו לא מצטערים ביום הזה רק על עצמנו, אלא על כל עם ישראל, ויודעים בידיעה מוחשית - כמו הרעב בבטן - שכולנו רעבים לקשר, חלשים מהתמודדויות וכורעים תחת משקל כאבו של עם שבור.

כן, כל זה נולד מהמקום שבו אנחנו מוכנים להצטמצם.

וכשתשעה באב חולף, זוהי רק ההתחלה. אנחנו משתמשים בצמצום כדי להביא את כוח האחדות שלנו למישור עמוק יותר.

איך הדבר ישפיע על האדם הבא שאיתו נדבר, אם נצמצם את עצמנו לרגע ההווה ונסתכל לו בעיניים ונקשיב היטב לדבריו בתשומת לב מלאה?

באופן ניכר.

איך בני הזוג שלכם ירגישו אם תניחו את מה שיש לכם ביד ותפנו את מחשבותיכם כדי ליצור מקום לדבריהם?

שאוהבים אותם, מעריכים אותם, תומכים בהם.

צמצום הוא דרך נוספת לומר: "אתם מספיק חשובים לי כדי שאמקד את כל הכוחות שלי בכם".

יהי רצון שבתשעה באב הזה יהיה לנו את האומץ להתמסר לגמרי לתחושת הצום, להיות שלמים עם חוסר הנוחות, וללמוד לרכז את כל כולנו למען כל יהודי אחר.

22/7/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 13 תגובות ב-12 דיונים

(12) יעקב סימקין, 6/11/2014 15:00

צימצום

"תלמוד עשר הספירות", חלק א', אות ד': "ואז נשאר מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה הצמצום הזה, היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא, היה עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם א"ס צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשואה א' מכל הצדדים". מצד האור אין שום הבחן של מדרגות, והוא ממלא את הכול בשווה, ולכן גם המלכות הרגישה שהיא מקבלת מהאור, ועשתה צמצום באופן שווה. אין בינתיים שום הבדל בין מעלה ומטה, שום מדרגות, אלא יחס שווה לגמרי לכל הקבלה העצמית שהתגלתה בה. הצמצום פועל באופן שווה, על הרצון האגואיסטי הקטן ביותר והגדול ביותר. המלכות כביכול אומרת: "אם אינך מכוון להשפעה, סימן שאינך שייך אליי!", ומרחיקה מעצמה את כל התכונות האלה. זהו עיקרון דק מאוד. הוא מראה את הגישה הטהורה, הגלובלית, האינסופית, האמיתית והחמורה, שמאפשרת לנו להבין במקצת את המצב של גמר התיקון. הרי במצב הזה, אם איזשהו חלק מהשלם, אפילו הקטנטן ביותר, אינו מתוקן, זה כמו שהכול אינו מתוקן. יכולים להיות שָם מיליארדים של רצונות, אך אין ביניהם גדולים וקטנים, מעלה ומטה, ימין ושמאל, שום הבדלים. הטבע של הרצון אינו חשוב: אחד יכול לרצות לאכול, והאחר לשתות, והשלישי לנוח. מה שחשוב זה: האם אתה רוצה את זה באופן אגואיסטי או על מנת להשפיע. כאלה עקרונות קפדניים וסלקטיביים פועלים ברוחניות.

(11) יעקב סימקין, 6/11/2014 14:58

צימצום

אנחנו חושבים שצמצום ב' עם העבודה שיש בו בשלושת הקווים הוא יותר מורכב, אך הוא לגמרי פשוט וברור, משום שידוע לנו עד כמה אנחנו מסוגלים להשתמש ברצון, ועד כמה לא. בצמצום א', למרות שנדמה שמאוד קל לדמיין אותו, כל מה שיש בו זה רצון, אור ומסך, כלומר אני והבורא, אני הוא האורח, והוא בעל הבית. אך זה רק אם אני מגיע מלמעלה למטה ושולט בכוח. כאילו יש לי המון כסף, אני מגיע למסעדה, ומזמין בלי לשאול את המחיר. זה נקרא צמצום א'. אבל אינני נמצא במצב המתוקן הזה, עם הרצונות המתוקנים האלו כשהכול פתוח לפניי. אם אני נמצא תחת צמצום ב', אני כל הזמן מחשבן: כמה לקחת, למה ומדוע. כאילו הגעתי למכולת עם 50 ש"ח בכיס, ואני צריך לקנות מצרכים על מנת להאכיל את משפחתי. אני הולך ובודק כמה כל דבר עולה, ולמה בדיוק אני זקוק יותר. מכיוון שבינתיים אנחנו פועלים בכיוון שלנו מלמטה למעלה, אין לנו כוח ואנחנו שמחים לכל הזדמנות להתקדם לנתינה - ובדרך הזאת אנחנו בהדרגה מרחיבים את כוחות הנתינה.

(10) יעקב סימקין, 6/11/2014 14:56

צום

את התיקון אפשר להשיג רק על ידי האור העליון, באמצעות לימוד מקור האור. התיאור של מקור האור נמצא בספרים של בעל הסולם. בזמננו, הספרים של בעל הסולם הם המעשיים ביותר, ואלה הם ספרי הלימוד שלנו! שוכנעתי שהם האפקטיביים ביותר ואין טעם שאחפש ואעמיק בספרים אחרים.

(9) יעקב סימקין, 6/11/2014 14:54

נשמה

קבלה מדובר על תיקוני הנשמה, אך תיקון הנשמה יכול להיעשות רק ע"י בעל הנשמה. לכן חוק ההתפתחות הרוחנית הוא שאין כפיה ברוחניות. אין אפשרות להביא לתיקון עצמי בכפיה. יהיו עליות ומורדות, נטיות ימינה ושמאלה, אך התנועה הזאת היא לעבר התיקון, ובסופו של דבר הכול יסתדר.

(8) יניב, 5/8/2014 16:18

אגב צמצום- הצלחת להעביר את הרעיון בצמצום - קצר וקולע. ישר כוח

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub