לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שבת – גן עדן עלי אדמות

שבת – גן עדן עלי אדמות

מה יש בה, בשבת, שהופך אותה לחשובה כל כך לעם ישראל, עוצמתית כל כך עבור האדם האינדיבידואל – ובה בעת כה מסתורית לאלה שלא חוו אותה?

מאת

שבת הוא שמו של היום השביעי בשבוע. התורה אומרת לנו "ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" (דברים ה', יב-יג).

בניגוד למקובל בשפות אחרות, בעברית אין לששת ימי השבוע שמות משל עצמם. אנחנו מכנים אותם על פי התייחסותם לשבת: "ראשון - בשבת", "שני - בשבת" וכו'. כך, אנו מזכירים לעצמנו מדי יום את חשיבותה של השבת.

אנחנו מצפים להגעתה. אנחנו מייחדים עבורה מזון ובגדים. השבת היא מרכז התודעה היהודית. בתורה, היא מוזכרת פעמים רבות יותר מכל מצווה אחרת, והיא המצווה הריטואלית היחידה שמופיעה בעשרת הדברות.

יהודים שומרי מצוות יאמרו לכם שהשבת היא אחד ממקורות ההשראה הנהדרים ביותר. ובאופן פרדוקסלי, לעתים קרובות השבת היא המשוכה הגבוהה ביותר בפני המושיטים אצבע מהססת לבדוק את מֵי היהדות.

מה יש בה, בשבת, שהופך אותה לחשובה כל כך לעם ישראל, עוצמתית כל כך עבור היחיד – ובה בעת כה מסתורית לאלה שלא חוו אותה?

מֵעֵין עולם הבא

המדרש מספר שכשעמדו בני ישראל למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה, א-לוהים אמר להם ששכר שמירת המצוות שלהם יהיה גן עדן. שאלו בני ישראל את א-לוהים, "ומנין לנו שגן עדן טוב כל כך? אולי אפשר לטעום ממנו? לקבל דוגמית?" (כנראה שהיהודים היו תמיד סוחרים טובים!).

א-לוהים לא נבהל. הוא ידע שגן עדן הוא המקום בו חווים הנאה זכה וטהורה של קרבה לא-ל האינסופי. הוא אמר, "בהחלט, אשלח לכם דוגמית. אתן לכם את השבת".

לכן, אומרים חכמים, יש בשבת משהו מטעמו של העולם הבא. אם גן עדן הוא ההנאה הרוחנית הטהורה, אז השבת היא טעימה מאותה חוויה.

שתי מצוות השבת

שתי מצוות עיקריות מלמדות אותנו כיצד לשמור את השבת.

המצווה הראשונה היא לא לעבוד בשבת: "ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי - שבת לה' אלוקיך, לא תעשה [באותו יום] כל מלאכה..." (שמות כ', ט); (את המושג מלאכה נסביר בהמשך).

השנייה היא מצוות עשה לשבות ולנוח בשבת: "וביום השביעי – תשבות" (שמות כ"ג, יב).

מטרת השבת איננה להרים את הרגלים, להשתזף וללגום קוקטיילים

מצווה אחת היא לא לעשות כל מלאכה והשנייה היא לנוח. אבל לשם מה אנחנו צריכים את שתיהן? אם התורה אומרת לנו "לא לעבוד", ברור שביום הזה ננוח ונירגע. למה שנצטרך עוד מצווה חיובית שתגיד לנו לנוח?

אם התורה נצרכה לשתי מצוות, אז ברור שאחת מהן אינה מובנת מאליה, שהיא אינה תוצאה ישירה של קודמתה. העובדה שהימנעות מעבודה לא מספיקה כדי לכלול באופן אוטומטי מנוחה, מעידה ש'מנוחת השבת' שלנו צריכה להיות משהו מיוחד, משהו שמעבר לתוצאה הטבעית שנובעת מִלא לעבוד. מטרת השבת, אם כן, איננה סתם להרים רגלים, להשתזף וללגום קוקטיילים.

אז מה הנקודה האמיתית של המצוות האלה?

למה "לא לעבוד" בשבת?

בספר "ארוחת בוקר של אלופים", מאת קורט וונגוט, יושב ערב אחד גיבור הסיפור בבאר, ולוגם משקה. פתאום, הוא מתמלא חרדה. מישהו - שאותו היה רוצה מאוד לפגוש, ויחד עם זה הוא חש מאוים ממנו - נכנס לבאר ומתקרב לשולחנו. הוא מפנה את ראשו כדי להסתיר את פניו. אבל מאוחר מדי, הוא מרגיש טפיחה על הכתף. כשהוא מרים את עיניו, הוא מוצא את עצמו פנים אל פנים מול מחבר הספר שבו הוא הדמות הראשית.

חששו העמוק ביותר התרחש. הוא טיפח לעצמו אשליה שהוא אדון לגורלו, וכעת הוא נאלץ להישיר מבט למציאות, הקובעת שהוא חי ומת במשיכת קולמוסו של הסופר.

סיפורו של וונגוט מתאר את הקונפליקט שבו נתקל כל אדם.

מצד אחד, כולנו כמהים להתחבר למציאות הקיום הא-לוהי, להיות קרובים אל בעל-הכוחות-כולם שברא את הכל ומקיים אותנו בכל יום ויום.

מצד שני, כולנו חיים עם החשש המטריד להתעמת עם העובדה שאנחנו לא קברניטי ספינות חיינו. כל אחד מאיתנו היה רוצה להיות מספר אחד. האגו שלנו מעדיף לראות אותנו במרכז היקום, בשליטה מוחלטת על חיינו, על גורלנו ועל עולמנו. אז אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שאנחנו באמת כאלה, ותוך כדי כך מרחיקים מאיתנו את א-לוהים.

השבת היא הכלי היהודי לוודא שלא נטעה לגבי המקום שלנו ביקום

השבת היא הכלי היהודי לוודא שלא נטעה לגבי המקום שלנו ביקום. הימנעות מעבודה היא הצעד הראשון בדרך להשלמת המטרה הזאת.

בורא עולם נתן לבני האדם את הכוח לנהל ולשנות את העולם; ומשום כך, לעיתים אנחנו גולשים לחשיבה כאילו אנחנו שולטים בעולם, ואז באה השבת. פעם בכל שבעה ימים, אנחנו מסירים ידינו מהעולם ומצהירים, לעצמנו ולכל בני תבל, שלא אנחנו ממונים על העולם הזה. אנחנו נמנעים מכל עבודה יצירתית ובכך מודים שהעולם הזה שייך לא-לוהים, לא לנו. מותר לנו לנהל את ענייני העולם, אבל אנחנו לא בעלי הבית. ניתנו לנו קווים מנחים, שמורים בבירור כיצד מותר לנו לעצב את העולם, אבל אין ברשותנו לעשות בו כרצוננו בכל עת.

כשאנחנו נמנעים מלעבוד בשבת, אנחנו משיגים בהירות והבנה לגבי היוצר האמיתי.

מטרתה הבסיסית של השבת

אחרי שהשתחררנו מאשליית הכוח והשליטה (כלומר, הבנו שאנחנו לא א-לוהים), אנחנו חופשיים לצאת ולחוות את מטרתה היסודית של השבת: להתקרב ולהתחבר לא-לוהים. נכון שאנחנו יכולים להתחבר לא-לוהים ולרוחניות במשך כל ימי השבוע, אבל נוכל להגיע לזה רק אם נעשה לשם כך מאמץ מיוחד. כדי להגיע אל הרוחניות עלינו לפרוץ ולחדור קודם מבעד למחסומי השפעת ימות החול הארציים.

בשבת, לעומת זאת, הרמה הרוחנית הכללית בעולם מוגברת. אנו מוקפים בסביבה רוחנית, ותחושת הקרבה לבורא עזה במיוחד - כאילו כל הגשמיות מתעלה.

בשבת, מכיוון שאנחנו מפסיקים ליצור, אנחנו כבר לא מרגישים את הצורך להתמודד עם העולם שמקיף אותנו. אנחנו לא נוהגים במכונית, לא מעבידים את בעלי החיים, אפילו לא קוטפים גבעול קטן של עשב. במקום לכפות את רצוננו על העולם, אנחנו זורמים עמו בהרמוניה.

בשבת, במקום לכפות את רצוננו על העולם, אנחנו זורמים עמו בהרמוניה

בשבת, כולנו בני מלכים. אנחנו נהנים מהרוחניות המוגברת שמוחדרת ביום השבת, ויכולים סוף-סוף להתמקד במטרות הרוחניות שלנו. הדבר בא לידי ביטוי בתפילות, בלימוד תורה, בסעודות חגיגיות ובזמן שאנו מבלים עם בני משפחה וידידים. למשך יום אחד, אין מאבק. יש רק זרימה.

זאת כוונת מצוות ה"שביתה" המופיעה בפסוק השני. בשבת, העמל ליצור קשר עם א-לוהים בא בטבעיות. הנשמה מגשימה את שאיפתה. זאת מנוחה.

השבת היא ההפסקה שלנו. היא מחזקת אותנו - לא כדי לסלק את עולם היומיום שלנו, אלא לשמור על עצמאותנו, להשתחרר מן התלות בעולם הזה. השבת נותנת איזון ופרופורציות לחיינו בכלל ולשבוע הסמוך בפרט. קובייה שיש לה שש צלעות מקבלת תוכן וצורה מהמרחב המרכזי שבה. כך גם ששת ימי השבוע שלנו מאוזנים על ידי השבת – הממד הפנימי.

קשר המשכן

אם אנחנו מתכוונים לא לעבוד בשבת, אנחנו צריכים לדעת מה בדיוק נחשב לעבודה בתורה. הכללים עשויים להפתיע: באופן עקרוני, מותר לסחוב שק של 50 ק"ג גזר מחדר לחדר בשבת. לעומת זאת, אסור ללחוץ על מתג ולהדליק אור.

מה שאסור לעשות בשבת זה לא "עבודה", אלא קטגוריה של עבודות שנקראות "מלאכה". המונח הזה מתייחס ל-39 סוגי פעולות יצירתיות שבאמצעותן בנו את המשכן - המקדש הנייד ששימש את בני ישראל בימי משה ויהושע. 39 מלאכות אלה כוללות בין השאר: זריעה, בישול וכתיבה.

המשכן היה מקום גשמי שבו השגחת הא-ל הייתה ישירה יותר מבכל מקום אחר בעולם. בדומה לכך, השבת היא הזמן שבו מורגשת נוכחותו באינטנסיביות רבה יותר מאשר בכל זמן אחר בשבוע. במלים אחרות, בדיוק כפי שהמשכן הוא מקום רוחני, השבת היא זמן רוחני.

השבת היא חופשת-חינם, בכל מקום-בעולם – אין צורך בסוכן נסיעות

לכן, הפעולות ששימשו לבניית המשכן מיותרות לחלוטין בשבת, משום שהשבת היא כבר "מקדש בזמן". יציבותה וקביעותה של השבת מתעלות מעל מגבלות המקום. זאת חופשת-חינם, בכל-מקום-בעולם – אין צורך בסוכן נסיעות. קרבת הא-ל מוחשית ומורגשת רק מעצם נוכחותה של השבת והאווירה שהיא מביאה עמה.

מתוך כך אנחנו יכולים להבין מדוע בשבת איננו אמורים להטריד את עצמנו בעניינים שלא הושלמו - שאריות מימי השבוע - אלא להרגיש שהכל מושלם. שהרי, השבת עצמה מציינת השלמה של מטרותינו.

להרגיש את השבת

מהי חוויית השבת ואיך מגיעים אליה?

תארו לעצמכם שאתם בחדר עם אדם נוסף והוא אומר: "הלוואי שיכולתי לדעת אם החדר הזה חשוך או מואר. איך אני מגיע לזה?" "זה מאוד פשוט", אתם עונים, "תפקח את העיניים ותראה אם יש כאן חושך או אור." "אתם לא מבינים", הוא רוטן, "את זה כל אחד יכול לעשות. מה שאני רוצה זה להריח את ההבדל בין אור לחושך." "אי אפשר להריח אור וחושך", אתם עונים, והוא שואל: "אז אולי לטעום?" אי אפשר לטעום את ההבדל. "אין ברירה. כדי להבדיל בין אור לחושך, אתה צריך להשתמש בעיניים."

זאת בדיוק ה'בעיה' עם השבת. זאת חוויה שונה לגמרי מכל שאר הדברים שהתרגלנו אליהם. כדי להרגיש את השבת, צריכים להתחבר לחוש השישי. לנשמה שלכם.

בסוף השבת, יש טקס שנקרא "הבדלה". אנחנו מברכים ומודים לא-לוהים על שהבדיל בין קודש לחול, ובין אור לחושך.

ההבדל בין הקודש לחול ברור כמו ההבדל בין יום ללילה. "חול" זה ההפרעות הסטאטיות של פעולות היומיום – קניות, תקשורת, מחשבים. "קודש" זה כמיהת הנשמה להתקרב ליוצרה. הנשמה שלכם לא רוצה אוכל או שינה. הנשמה שלכם ניזונת מרוחניות, והיא לא תחוש מימוש וסיפוק עד שתקבל את ה'מזון' שלה.

השבת אמורה לסייע להתקשרות של הנשמה עם הרוחניות – עם א-לוהים. אנחנו משחררים את תשומת הלב מלחץ ימי החול, ומתמקדים במטרות הרוחניות שלנו, אשר משתלבות אל תוך מרקם היום דרך התפילות, הסעודות, לימוד התורה והזמן שאנו מבלים עם המשפחה והידידים.

שמירת שבת

השבת אינה רק הכלי הרוחני הטוב ביותר של היהדות, אלא שמבחינה היסטורית, היא גם מבחן הלקמוס אם אדם (או משפחה) יישאר חלק חי ונושם מעם ישראל. האמרה המפורסמת אומרת:

"יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת את ישראל."

סיפור אמיתי:

פעם גרה בבני ברק משפחה שאינה שומרת מצוות. מכיוון שהם גרו בסביבה כזאת, הם שלחו את בתם ללמוד בבית ספר דתי. אחרי כמה שנים בבית הספר הזה, החליטה הבת שהיא רוצה לשמור שבת. ההורים לא רצו לשמור שבת, וכך, מדי שבוע, הייתה פורצת מריבה בינם לבין בתם.

יום ששי אחד, נכנסה הבת למכולת הסמוכה כדי לקנות לעצמה נרות שבת. המוכר, שידע שהמשפחה אינה שומרת שבת, הניח שהילדה רוצה נרות נשמה ונתן לה שניים (נוהגים להדליק נרות כאלה בימי השנה לפטירת הקרובים).

באותו לילה, כשהוריה היו בסלון, היא עלתה בשקט לחדרה והדליקה את הנרות. לאחר זמן מה הלכו הוריה לבדוק מה היא עושה. כשפתחו את הדלת, הם ראו את נרות הזיכרון הדולקים. "בשביל מי הדלקת אותם?" הם שאלו בתדהמה.

"אחד בשביל אבא," היא ענתה בפשטות, "ואחד בשביל אמא."

המשמעות המזעזעת בדבריה של הילדה, בלי כל כוונה מצדה, פגעה כחץ בלבם של הוריה. בלי השבת, הם הבינו, זה רק עניין של זמן עד שהקשר שלהם עם היהדות יגווע ומשפחתם תִּכָּרֵת מֵעַם-הנצח. ההורים התחילו לעשות את דרכם, באופן הדרגתי, לחיבור משפחתי משמעותי לשבת.

דרך פרקטית להתחיל

אם השבת נראית בעיניכם כמו התחייבות מרתיעה, זכרו שביהדות זה לא "הכל או כלום". אפילו רגע אחד של הימנעות מודעת מעשיית מלאכה בשבת, הוא הזדמנות עוצמתית לחבר את עצמך לא-לוהים.

נסו את זה למשך כמה שעות, והגדילו את המינון כשתרגישו מוכנים.

כיצד להתחיל? הזמינו חברים לסעודת ליל שבת. הדליקו נרות לפני שבת, קדשו על היין, שירו כמה שירים ואמרו כמה דברי תורה (אפשר לדבר על פרשת השבוע, או לבחור נושא רוחני כמו בחירה חופשית או ערכים יהודיים).

אבל קבעו כלל אחד: שום בילוי חיצוני. רק בבית. לא רדיו, לא טלפון, לא אינטרנט. נסו את תוכנית הערב הזה כמה פעמים, וכשתרגישו שהגיע הזמן וזה מתאים לכם, הגדילו את המינון והוסיפו שעות לשמירת השבת. הרעיון הוא לוותר על השליטה בעולם וליצור קשר עם א-לוהים.

לסיום, הנה תרגיל קטן שיכול להכניס אתכם לאווירה. ביום ששי הקרוב, כשהשמש שוקעת, הקדישו דקה לתרגיל הבא: הדקו את האגרופים חזק במשך דקה, ואז שחררו והרפו.

זאת, ידידיי, השבת.

 

Just released! Rabbi Noach Weinberg’s 48 Ways to Wisdom. Click here to order.

13/9/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 19 תגובות ב-16 דיונים

(16) אנונימי, 15/11/2016 16:12

תודה על המאמר הנפלא ומחזק! שבת שלום ומבורך!

(15) אנונימי, 19/1/2010 21:08

תודה

ישתבח שמו ששולח אנשים כמוך וכמוכם לומר ולהעביר את הדברים האלה ואת כל מה שכתוב בכל הכתוב פה ,שכלי אומר כי הדברים פה כתובים בצורה כל כך נכונה- ממאמינה -לכל אלה שמבקשים רצון ל אמונה

(14) איריס, 22/9/2008 06:03

אהבתי בעיקר את הסוף! !

נעמי, 22/6/2012 12:30

גם אני.

(13) , 17/9/2008 16:17

זה מופיע בגמרא ולא מושג נוצרי כלל וכלל

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub