לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




48 הדרכים לחכמה: דרך 2

48 הדרכים לחכמה: דרך 2 "בשמיעת האוזן" – הקשבה אפקטיבית

כמעט בכל רגע אנחנו מוקפים בשטף של מידע. האם אנחנו באמת מבינים מה שאנחנו שומעים? אולי אנחנו מפספסים את המשמעות העיקרית?

מאת

Just released! Rabbi Noach Weinberg’s 48 Ways to Wisdom. Click here to order.

הפנייה להקדמה

השורש ש.מ.ע משמש לקליטת רעיונות שונים. אם אומרים "שמעתי חדשות" מתכוונים לקליטת המידע מהרדיו. אמא שאומרת לילדים – "תשמעו בקולי" מתכוונת לציות. כל אחד מאתנו מצא את עצמו מנסה להעביר מסר לאחרים, ומגלה שוב ושוב שלא מבינים אותו. במקרה כזה אנחנו אומרים "אתה לא שומע מה אני אומר!" ומתכוונים להבנה. למעשה, השורש ש.מ.ע הוא הבסיס הלשוני למילה משמעות.

כולנו אשמים בזה. כמה פעמים אנחנו חושבים שאנו מקשיבים לאדם השני, ופתאום מגלים שהמחשבות שלנו היו במקום אחר לגמרי?

אם אנחנו רוצים לנהל שיחה אינטלקטואלית, לפני שאנחנו מחליטים אם לקבל רעיון או לדחות אותו, לפני שאנחנו מתחילים להתווכח, לפני שאנחנו קובעים עובדות, לפני שאנחנו מזלזלים, אנחנו חייבים להיות משוכנעים - במאה אחוז - שאנחנו מביעים דעה אובייקטיבית- שכלית, שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים ולא מביעים בקול רם איזושהי סטיגמה או דעה קדומה שהשתרשה אצלנו.

הדרך השנייה, "בשמיעת האוזן" משמעותה להקשיב בעזרת האוזן. כאשר התורה משתמשת במלה "שמע" כמו ב"שמע ישראל" – היא מבטאת רמה עמוקה יותר של שמיעה – התמקדות, שימת לב, הבנה, והעברה לידי מעשה.

שמיעה יעילה היא שמ"ע:

  1. שמיעה – שמיעת המילים.

     

  2. משמעות – הבנת המשמעות.

     

  3. עשייה – הבאה לידי מעשה.

______________

הגדרת מושגים

יצא לי פעם לשוחח עם תייר בביקורו הראשון בישראל. הוא נראה מאוכזב.

 

"כולם קוראים לישראל 'ארץ הקודש'," הוא אמר, "עליתי לצפון, ירדתי לדרום, מצדה... עין-גדי... הייתי בכל מקום – ואני מוכרח להגיד לך: לא ראיתי שום קדושה בארץ הזאת!"

 

אז שאלתי אותו: "אההה... נפלא! אם היית בכל הארץ בטוח שראית כמה בּוּפֶפִיסְטִים. עם כמה בּוּפֶפִיסְטִים יצא לך להפגש?"

"סליחה?! מה זה בּוּפֶפִיסְט?"

"לא שאלתי אותך מה זה בּוּפֶפִיסְטִ... שאלתי כמה כאלה פגשת?"

"איך אני יכול לענות אם אני אפילו לא יודע על מה אתה מדבר?!"

"נכון!" עצרתי אותו, "וקדושה? האם אנו יודעים על מה אנו מדברים כאשר אנו אומרים קדושה? האם שאלת את עצמך מהי קדושה? האם קדושה אומרת מלאכים לבנים מרחפים ברחובות? או אולי מזרקות אור בשלל צבעי הקשת פורצות מתוך הסלעים?"

 

אנחנו זורקים לאוויר מושגים שונים, אבל לעיתים קרובות המחשבה שלנו מעורפלת וחסרת בסיס.

אנחנו זורקים לאוויר מושגים שונים, אבל לעיתים קרובות המחשבה שלנו מעורפלת וחסרת בסיס. אם לא תהיה לנו הגדרה אובייקטיבית, לא נוכל לנהל שום דיון שכלי.

 

"האם אתה אדם טוב?"

 

"ודאי שאני טוב! למה אתה מנסה להעליב אותי?"

"מצטער - לא התכוונתי לפגוע, אבל אולי תוכל להגיד לי בבקשה, מה זה 'אדם טוב'?"

איך אפשר לענות על שאלה כזאת אם עדיין אין לך הגדרה למושג "אדם טוב"? באותה מידה השיחה יכלה להתנהל כך:

"תגיד, אתה בופפיסט?"

שוב עם השאלות המעליבות האלה! יודע מה – לא! אני לא בופפיסט (הצליל של המלה הזאת לא מוצא חן בעיני), בופפיסט אתה בעצמך!

 

על פי התודעה היהודית - אם אתה באמת רוצה להיות אדם טוב, אתה חייב למצוא איזשהו קנה מידה, שלפיו תוכל למדוד עד כמה אתה מתקרב למטרה. אי אפשר לסמוך על הרגשת הבטן שלך. לצערנו אנשים יכולים לעשות הרבה מאוד מעשים רעים ו'להרגיש' שהם טובים. אפילו היטלר ימ"ש האמין שהוא עושה טוב לעולם ומנקה אותו מהטפילים היהודיים. אבל הוא טעה טעות איומה!

אם נשאל שני אנשים – האחד ממש רשע, והשני ממש טוב, את אותה שאלה: "אתה אדם טוב?" מי לדעתך יענה ראשון - "כן, בטח!"?

 

נשאל את הרשע - "אבל אתה פגעת באמא שלך, זה ממש נורא!" והוא יענה - "סליחה אדוני, נראה לי שאתה לא מבין. היא בקשה ממני להוריד את הזבל... היום זה להוריד את הזבל, מחר לרחוץ את הכלים ומי יודע איך זה יגמר..."

 

עכשיו נאמר לאדם הטוב - "מאוד יפה מצדך, הורדת את הזבל כשאמא שלך בקשה." והוא יענה - "לא שמת לב איזה כפוי טובה אני? ממש פגעתי בה..." לא נכון! אתה לא עשית דבר כזה!" והוא מסביר: "שמת לב איך רטנתי כשלקחתי את השקית ביד? ראית את הפנים של אמא שלי? ראית איך הכאבתי לה?"

רק כשתהיה לך הגדרה אובייקטיבית וברורה, תוכל לבדוק אם, ועד כמה, החיים שלך תואמים אליה. נכון – אנשים יכולים לעוות כל דבר, אבל ככל שההגדרה תהיה ברורה יותר, כך יהיה קשה יותר לטעות.

 

___________

משחק ה"אני-אתה-הוא"

ב-'48 הדרכים' יש משחק שנקרא: "אני-אתה-הוא". אנחנו משחקים במשחק הזה כל הזמן.כאשר אנו מתייחסים לעצמנו, נח לנו לצבוע את התמונה בצבעים היפים ביותר שאפשר, לגבי אחרים - אנחנו לא רוצים להעליב אותם בפנים, אז אנחנו משתמשים בצבעים אפורים; וכאשר מישהו לא נמצא בסביבה בכדי להגן על עצמו - נצבע אותו בשחור. "אני"-לבן, "אתה"-אפור, "הוא"-שחור.

 

מכונית שועטת במהירות של 120 קמ"ש, במורדותיה של דרך הררית מפותלת, המכונית נוטה על צדה באופן מפחיד... לצערך, אתה יושב בתוך המכונית. למזלך, החלון סגור ואתה לא עף החוצה...

 

"סליחה", אתה פונה אל הנהג. "תגיד, אתה לא קצת פזיז מדי?"

"אני? מה פתאום. אני אמיץ - אני לא פוחד משום דבר!"

אם יהיה לך מזל ותישאר בחיים כדי לספר על זה לחבריך, סביר להניח שתגיד: "הבחור הזה פשוט טיפש חסר אחריות!"

 

הנהג מתייחס אל עצמו כ"אמיץ". בפניו אתה קורא לו "פזיז", בפני אחרים הוא פשוט "טיפש חסר אחריות!"

מה מכל אלה הוא המציאות? מהו התיאור המדויק למשמעות האמיתית של המצב?

אם נמצא קודם הגדרות אובייקטיביות, נוכל לבחון את המצב מבלי שרגשות אישיים יבלבלו אותנו בדרך.

א. "אמיץ" = לוקח סיכון הכרחי לשם מטרה בעלת ערך (למשל לרוץ לתוך בניין בוער על מנת להציל ילד שנלכד בתוכו).

ב. "פזיז" = לוקח סיכון לא נחוץ, לשם מטרה בעלת ערך (כגון ריצה לבניין בכדי להציל את הילד, אך ללא ציוד מגן).

ג. "טיפש חסר אחריות" = לוקח סיכון לא נחוץ, מבלי שתהיה לו כל מטרה חשובה (לרוץ פנימה רק על מנת לראות כמה יפה נראות הקורות הבוערות כשהן קורסות...).

 

נחזור למכונית בדרך ההררית.

 

אתה פונה אל הנהג ושואל: "מדוע אתה מסכן את החיים שלנו? מהי בדיוק המטרה החשובה שבשבילה אתה נוסע במהירות כזאת?"

 

הנהג יהיה חייב להודות שהוא בעצם טיפש חסר אחריות...

 

זוהי המשמעות של להיות אינטלקטואל. לתת לראש שלך להוביל, במקום להמשיך ולהיגרר בעקבות "הרגשות" לכל מיני כיוונים. אם לא תיתן לראש שלך את המושכות, תישאר תמיד תקוע ברמה של: "אני אמיץ, אתה פזיז והוא טיפש חסר אחריות". הדרך השניה "בשמיעת האוזן", עוזרת לנו לגלות את המשמעות האמיתית בכל מצב ומצב.

___________

נחזור לבסיס

נתחיל בבסיס - חשוב על מושג שבו אתה משתמש כל הזמן, עקרונות שעל פיהם בנית את חייך. אל תשתמש במילים לפני שמצאת את הגדרתן. תופתע לגלות כמה הנחות הנחת לגבי רעיון מסוים, ועד כמה ההנחות האלה עיצבו את חייך.

אתה מאמין ב"סובלנות". למה אתה מתכוון בזה? אתה מאמין ב"צדק"? "אמת"? "אהבה"? "חופש"? "הגינות"? הגיע הזמן שתשאל את עצמך: "מה המשמעות האמיתית של הרעיונות האלה?" במיוחד אם מדובר ברעיון בסיסי שמעצב את השקפת החיים שלך, הגיע הזמן שתברר מהי משמעותו האמיתית!

בחירה חופשית היא הבחירה בין מה שאתה "רוצה" לעשות, לבין מה ש"מתחשק" לך לעשות.

ניקח לדוגמה את רעיון הבחירה החופשית. היהדות טוענת שבחירה חופשית היא הבחירה בין מה שאתה "רוצה" לעשות, לבין מה ש"מתחשק" לך לעשות. למשל - אם פגעת במישהו אתה יודע שאתה רוצה להתנצל. אין ספק, זהו הדבר הנכון לעשות - להתנצל ולהשלים. אבל לא מתחשק לך לעשות את זה, כי זאת פעולה מביכה ולא נעימה.

בדרך כלל אנשים לא בוחרים לעשות רע מתוך ההכרה - "רע, אההה...! אני רוצה להיות רע ולגרום לסבל...!" לא. אנו בוחרים ברע משום שלטווח קצר, הוא מכאיב פחות, ויותר נוח להסתדר איתו במצבים קשים. אנחנו עושים מה שמתחשק לנו לעשות, משום שזוהי הדרך הקלה יותר.

עכשיו, כשההגדרה ברורה, נעביר אותה לחיי היומיום שלנו. אתה רוצה להצטיין בלימודים? בטח! אבל לא בא לך לטרוח לשם כך. מתחשק לך לדחות את הטרחה, לעכב ולהדחיק את הנושא.

 

"מי אמר שאני רוצה להצטיין, מספיק לי להיות ממוצע."

 

"באמת? אתה רוצה להיות סתם עורך דין בינוני?"

"בעצם לא. אני רוצה להצטיין, אבל לא עכשיו."

"למה לא עכשיו?"

"אל תהיה נודניק - פשוט לא בא לי עכשיו..."

 

האם יש לך מטרה? אתה יודע שאתה יכול להגיע אליה, אבל הדרך כואבת מדי? תחליט שאתה רוצה להגיע ואז שום דבר לא יוכל לעצור אותך. זו המשמעות האמיתית של שימוש בבחירה החופשית.

דיון אובייקטיבי

לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב - אנשים מסוגלים לדבר במשך שעות, ולא להבין על מה הם בעצם מתווכחים.

בית הלל ובית שמאי ידועים ככאלה העומדים משני צידי המתרס בסוגיות שונות בספרות התלמודית. הם התווכחו כמעט על הכול, וראו את העולם מנקודות מבט כמעט הפוכות. לדוגמה: בית הלל אומר שעלינו להדליק נר חנוכה אחד בלילה הראשון, ולהוסיף עוד נר בכל אחד מהלילות שבאים אחריו. בית שמאי, מצד שני, פוסקים להדליק שמונה נרות בלילה הראשון, ואז להחסיר נר בכל לילה נוסף. בדיוק ההפך!

ההלכה היהודית צועדת בעקבות בית הלל. מדוע? משום שבכל אי הסכמה, בית הלל תמיד הציגו קודם את דעת בית שמאי, ורק אחר כך את עמדתם האישית. בדרך זו קבע בית הלל את סברתו בצורה אובייקטיבית יותר, כשהוא משקף אמת שנמצאת היכן שהוא באמצע. זו הסיבה שההלכה היהודית צועדת בעקבות בית הלל.

בפעם הבאה שבה תמצא את עצמך נתון בויכוח, הטה את אוזנך ותן לעצמך לשמוע.

בפעם הבאה שבה תמצא את עצמך נתון בויכוח, הטה את אוזנך ותן לעצמך לשמוע. אל תקלוט שום דבר כמו שהוא נשמע בהתחלה, אפילו אם נראה לך שאתה מבין למה האחרים מתכוונים. נסה להבין את המסר הנסתר. לעיתים קרובות מאוד הויכוח מתנהל על דבר שונה לחלוטין ממה שנראה לעין במבט שטחי.

 

"אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כל היום – היא שונאת אותי, היא לא מעריכה שום דבר שאני עושה... "

"אולי תנסה לבדוק מה הנקודה הפנימית שגורמת לה להתנהג ככה".

"היא לא אוהבת אותי, היא סתם מעליבה..."

"נסה שוב."

"בעצם מפריע לה שאני לא לומד, כואב לה שאני מבזבז את הזמן."

 

אולי השני מרגיש: "הוא לא מעריך אותי", או "הוא לא בוטח בי". קבל את המסר, לא רק את המילים. ברר: מה הנקודה? מה המשמעות שלה? מה זה דורש ממני?

בכדי להבין את משמעות הדברים, אל תתעסק בהכנת התשובה הבאה, בזמן שהאדם השני עדיין מדבר. תמשיך לשאול "מה?", כך תוכל לגלות שתמיד יש רובד עמוק יותר מזה הנראה לעין. אם אתה מתווכח עם חבר בקש ממנו להסביר מה שאתה אומר, אחר כך תגיד אתה מה הוא אומר. בדרך הזאת תוכלו לפחות להיות בטוחים שאתם מתווכחים על אותו הדבר...

כשאתה מבין את הרעיון שעליו נסב הויכוח, השקע עוד מאמץ קטן וחזור עליו במילים שלך. נסה להשתמש ברעיונות משלך על מנת להציג את הנקודה הבסיסית בדבריו של השני. זוהי דרך מצוינת לבחון עד כמה בעצם הבנת את המסר של חברך, והיא תעזור לך לזכור ולהפנים אותו.

אל תהיה רובוט

העצלות עוצרת אותנו. בעלי חיים משתמשים באיברי גופם בדרך הטובה ביותר שאפשר – כנפיים, זרועות, גב... אבל האדם נכשל לעיתים קרובות באופן השימוש בכלי הטוב ביותר שיש לו – במוח! בני אדם מוכנים להשקיע כל מאמץ על מנת שלא לחשוב. אתה יכול לקרוא את העיתון היומי במשך כמה שעות ואז... מישהו שואל אותך "מה כתוב שם?" ואתה אומר "אה... הייתה איזה כתבה מעניינת... לא זוכר בדיוק על מה...". כמה שעות של קריאה ו... כלום! שום כלום! אולי נעים לך לא להתאמץ יותר מדי, אבל מהי משמעות ה"כלום" הזה? מה למדת?! מה התחדש לך?!

תתחיל לחקור. בדוק ונתח כל מה שקורה סביבך, והפוך בדיקה זו למנהג. אתה קורא עיתון או ספר, אתה משוחח, צופה בסרט או מטייל, כל עשייה שהיא צריכה להיות משמעותית ובעלת ערך. חשוב מראש - מהי המטרה שלך? מה אתה רוצה להשיג מהדקות הבאות? מה תוכל להפיק מהן?

חשוב מראש - מהי המטרה שלך? מה אתה רוצה להשיג מהדקות הבאות? מה תוכל להפיק מהן?

ואז, אחר כך, ברר מה למדת. אם לא תנסה להבין וללמוד מכל דבר אתה עלול להישאר מבולבל כל חייך. למשל – אדם פוטר מהעבודה. שאלנו אותו "מה למדת?" והוא ענה – "למדתי ה-מ-ו-ן: "עכשיו אני יודע שאי אפשר לסמוך על מעסיקים, למדתי שאני לא הטיפוס בשביל קריירה מוצלחת, שעולם העסקים הוא גיהינום, וש..."

אבל זה לא מה שהוא היה אמור ללמוד. זו אינה משמעות הדברים. מה שהוא היה צריך להבין זה "לפני שמקבלים משרה של מנהל, צריך ללמוד טוב איך מנהלים עסק!"

היהדות מעמיקה הרבה יותר. "בהירות או מוות", זהו הקו, כשמשמעות המלה "מוות" היא אובדן הכרה מוחלט. הכרה חלקית - היא מוות חלקי. או שאתה יודע לשם מה אתה חי, מה אתה רוצה, ממה אתה נהנה... או שאתה חי כמו רובוט. לשם כך אנו זקוקים להגדרות, הן מספקות לנו את המבט הברור על החיים, הן נותנות לנו בהירות.

חכמת התודעה היהודית

הגדרות נכונות חשובות במיוחד כאשר אנו לומדים מתוך המקורות היהודיים שלנו. במבט שטחי, התורה עלולה להיראות פשטנית למדי. ובכל זאת, המסורת מגלה לנו שמושגים עמוקים ביותר כלולים בה. לעיתים קרובות מוצפנים רעיונות עמוקים בתוך טקסטים סיפוריים ופשוטים. על פי המסורת היהודית כל מילה בתורה נבחרה בזהירות ונושאת משמעות פנימית עמוקה.

אם הקב"ה מדבר אלינו, אין ספק שאנחנו מוכרחים להבין היטב מה הוא אומר. כשאנחנו מדברים על התורה, אנחנו מדברים בעצם על נצחיות ועל האלוקים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו טעויות בשטח זה של החיים. טעות בהבנת התורה היא טעות לנצח. אם תצא לטיסה לירח, והחללית תמריא בכיוון הכמעט נכון, בסטייה קלה של חלקיק המעלה בגלל איזושהי טעות מתמטית קטנטנה - לא נעים אבל אתה אבוד בחלל...

בכדי להבין כל מלה עלינו לשאול שוב ושוב "מה?" ננסה להמחיש זאת בעזרת דוגמה. בתורה מופיעה מצווה "וידעת את ד' אלוקיך". תשאל: מה זו מצווה? מה זו "ידיעה"? זה אלוקים? ברר את משמעות מושגי היסוד כדי שתוכל להגיע אל המסר הפנימי. ברר את המושגים כדי שתוכל לגלות רעיונות עמוקים יותר לחיים. פענח את הצופן!

נותר עוד צעד אחרון ומכריע. הקפד לשאול את עצמך תמיד: "עכשיו, כשאני מבין, מה בעצם אני אמור לעשות עם זה?"

 

נקודות סיכום לדרך השנייה

  • הקשבה ושקט תלויים זה בזה (משמעות המלה "הסכת" היא הקשב וגם שתוק).

     

  • נסה לקלוט את התמונה כולה באופן נכון, במיוחד כאשר אתה מעורב רגשית.

     

  • אל תיפול למלכודת של "אני-אתה-הוא".

     

  • ללא הגדרות ברורות, אתה עלול לרמות את עצמך, ולחשוב שהחיים שלך הם "החיים הטובים".

     

  • בתודעה היהודית טמונים כלים בעלי עוצמה רבה לחיים. בדוק היטב אם אתה מצליח להגיע למשמעות העמוקה ביותר

     

    של הדברים.
  • אין טעם להתווכח, אם אתה לא בטוח על מה בעצם אתה מתווכח. אין טעם ללמוד, אם אתה לא יודע מה למדת. אין טעם לפעול, אם אתה לא יודע מה ברצונך להשיג.

     

  • זכור - אם תשתמש באוזנך לשמיעה אפקטיבית לאורך שארית חייך – אתה עשיר!

 

Just released! Rabbi Noach Weinberg’s 48 Ways to Wisdom. Click here to order.

מאמר 2 מתוך 50 בסדרת 48 הדרכים לחכמה

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 44 תגובות ב-42 דיונים

(42) עבאס עבאס, 24/1/2014 17:38

אני מוכן לשמוע ולחיות בכל מצב כל עוד אני במנחת

48 דרכים הדרכים חלק גדול מהמנחת . 48 דרכים שש מצבות התמידיות של הרב נוח וינבירג ז"ל כל המנחת לדעתי

(41) גאיה, 12/12/2011 20:26

הגדרות..

מאמר מעניין, אך יש לי שאלה לשאול, כתוב : " או שאתה יודע לשם מה אתה חי, מה אתה רוצה, ממה אתה נהנה... או שאתה חי כמו רובוט. לשם כך אנו זקוקים להגדרות, הן מספקות לנו את המבט הברור על החיים, הן נותנות לנו בהירות." האם נתינת הגדרות לא מצמצמת את זווית הראייה שלנו על העולם? לפי דעתי נתינת הגדרות היא עוד דרך "לברוח" מהמשמעות הסופית, משום שלרוב הגדרה היא בעצם תווית בעיני האדם הבוחן... האם אני צודקת?

(40) אילנה, 11/7/2011 07:16

פשטות נוקבת . תודה לרב וינברג

שטרח להעביר את 48 דרכים לחכמה בצורה שגם אני אוכל להבין והלוואי להפנים ולישם. קראתי את חלקם של המאמרים כבר לפני מספר שנים ולא טרחתי בכלל להתיחס ברצינות. חבל לי שרק כעת נזכרתי לחזור ולנסות ליישם. תודה רבה מכול הלב לרב נח ויברג , יהי זכרו ברך.

(39) זאודיטו, 26/1/2011 16:27

זה אחד המאמרים הכי חמודים שקראתי, פשוט לקרוא להפנים וליישם תודה.

גיא ד, 16/4/2011 08:25

פשוט ללמוד וליישם

פשוט ללמוד וליישם!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub