המלים יראה(פחד) ורְאִיָה, מורכבות מאותן האותיות בדיוק. הדרך השישית "ביראה" מלמדת שהבחירה הבסיסית של החיים היא בין ראיית המציאות (תוך חיפוש הזדמנויות לצמיחה ומימוש עצמי) לבין יראה, כלומר פחד מתוצאה אפשרית של התעלמות מן המציאות.

פחד מתוצאה אפשרית, עשוי להיות מניע נהדר לביצוע מהיר ויעיל של משימה.

נסה לבקש מבחור צעיר: "בבקשה תוריד את האשפה." התשובה שלו תהיה כמובן: "אחר-כך!"

עכשיו, שנה את אופן הבקשה ותגיד: "אם לא תזרוק את האשפה עכשיו, אתה יכול לשכוח מהמכונית להערב." מה התגובה הפעם? הוא טס החוצה עם שקית האשפה.

בזמן של פחד, אתה יוצא מעולם החלומות ומתפקד במציאות בכל מאת האחוזים של ישותך.

בפחד, כמו בכל רגש אחר, ישנם היבטים חיוביים ושליליים כאחד. פחד שלילי מתיש ושוחק. פחד חיובי משמח ומהנה.

כשאתה מפחד, האדרנלין ממריץ את זרימת הדם בעורקים, ואתה מסוגל להגיע לביצועים מדהימים. נניח שאתה הולך ברחוב ופתאום רואה נחש - הפחד גורם לך לברוח במהירות שיא, ולדלג מעבר לגדר בקפיצה אולימפית. בזמן של פחד, אתה יוצא מעולם החלומות ומתפקד במציאות בכל מאת האחוזים של ישותך.

האדם נמצא במאבק מתמיד, על מנת להגיע להחלטות נכונות ולבחור בטוב. על פי רוב, אנו נוטים לבחור בדרך הקלה, תוך התעלמות מהתוצאות שודאי יגיעו. לראות או לא לראות? – זוהי השאלה היהודית!

פחד מחוסר משמעות

באחת מתוכניות הטלוויזיה, נתנו למשתתפים 10 דקות של "תפוס כפי יכולתך" בסופרמרקט. המשתתפים התרוצצו במהירות בין המדפים, כשהם מחפשים מוצרים בעלי ערך. אף אחד לא רצה לסיים את המשחק כשבידיו ראש כרוב ושקית תפוחי אדמה...

זהו משל לחיים – כל מעשה שלנו מביא לתוצאה נצחית. ניתן לנצל כל רגע בחיים במלואו, או לבזבז אותו עבור שום-כלום. החיים הם עסק רציני.

הפחד הגדול של האדם, הוא חיים חסרי משמעות. כולנו רוצים להשפיע, להשאיר רושם כלשהו, לעזור לאחרים, לשנות את העולם. נסה להגיד בקול את המשפט: "טוב לי להיות סתם אחד." הרי אתה אפילו לא יכול להגיד את זה!

זוכר ששאלת את עצמך: "מה יוצא מכל החיים האלו בסופו של דבר?" לכל אחד יש רגע כזה של התעוררות, ואז, מה אנחנו עושים? טומנים את הראש עמוק באדמה, כמו בת יענה - מתחילים לשחק כדור-סל... מפעילים את המחשב... מצלצלים לחבר...

מספיק להסתתר! נצל את הפחד מלהיות "סתם אחד", נצל את הפחד מחוסר הערכה עצמית. נצל את הפחד מלקום בוקר אחד ולשאול את עצמך "בשביל מה אני חי?"

השתמש בכוחו של הפחד לדחוף אותך ולגלות מה הכי חשוב בחיים. ואז – צא להשיג זאת.

פחד מוות

כל אחד מאתנו יודע שביום מן הימים הוא ימות. ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לרמות את עצמנו, כאילו כל אלה שמתים שייכים לחלק אחר של האנושות. "הם מהסוג של אלה שמתים. אנחנו שייכים לסוג האחר. אנחנו בני-האלמוות." מוזר! אך בכל זאת, מתחת לפני השטח, קיימת בכולנו אשליה מגוחכת זו.

האם היה לך חבר שנפטר? אולי הוא היה בן 17 ונהרג בתאונת אופנוע? "אבל רק אתמול דיברתי אתו! לא יכול להיות שהוא באמת מת. הוא היה כל-כך חי!"

מה זאת אומרת – "לא יכול להיות"? מה שאנחנו אומרים הוא בעצם: "המקרה הזה יותר מידי קרוב אלי. לא נוח לי לחשוב על זה. אני לא שייך לאלה שמתים, ועכשיו החבר שלי מת. זה מידי קרוב. לא יכול להיות!"

צריך להבין שכל אחד מאתנו יכול למות בין רגע. לא חייבים להיות בקומה ה-81 של מגדלי התאומים! אין צורך להיות חולים במחלה נוראית. מספיק קריש קטן בדם ו... אוּפס. זהו! אלו הן עובדות החיים. אבל ממש לא בא לנו לראות אותן. "אני בן אלמוות. לאנשים אחרים עלולה לקרות תאונה. אנשים אחרים עלולים למות. לי זה לא יקרה!"

כשמישהו שאנחנו מכירים, נפטר באופן בלתי צפוי, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו עצמנו פגיעים. אז מתעוררת בנו מחשבה: "האם אני מנצל את הזמן שלי בצורה יעילה?"

נסה לבחון את ההיסטוריה האישית שלך. עקוב אחר השנים שעברו ובדוק עד כמה ניצלת את הזמן שעמד לרשותך. לעתים קרובות העבר נראה מעורפל, וככל שתזדקן הערפול רק ילך ויתעבה.

נצל כל יום כאילו היה זה היום האחרון שלך, משום שיום אחד אכן יהיה כזה. טיק... טק... טיק... טק... שומע את השעון...?

לכל אחד מאתנו ישנו שעון שמתקתק, אולם אף אחד אינו יודע מתי השעון יעצור מלכת. כמה שנים נשארו לך לחיות? אל תחשוב שאין סוף לחיים. יום אחד נגיע למצב שבו נותרה לנו שנה אחת בלבד של חיים. יום אחד נגיע למצב שיהיה לנו רק יום אחד של חיים. אולי היום הוא הַיום.

חכמינו אומרים ב"פרקי אבות": "ושוב יום אחד לפני מיתתך." כלומר – חזור לדרך הנכונה יום אחד לפני שתמות. ומתי בדיוק יהיה היום הזה...? אין ברירה חייבים להתחיל כבר היום.

יש יהודים שנוהגים לעלות אל חלקת הקבר שהם קנו לעצמם לפני ראש השנה. מדוע? זה לא מתוך דיכאון חולני. ההתבוננות בקבר שממתין לקלוט אותך אליו באחד מן הימים, מבהירה את הנקודה : "אני בן מוות, ופה אסיים את דרכי. אז מה הייתי רוצה שיהיה כתוב על המצבה שלי?"

נצל כל יום כאילו היה זה היום האחרון שלך, משום שיום אחד אכן יהיה כזה. טיק... טק... טיק... טק... שומע את השעון...?

סלק את הקטנוניות

נצל את ההבחנה אליה הגעת, על מנת לשנות את דרך החיים העכשווית שלך. סלק מהם כל פירור של קטנוניות, רוגז, אשליות ושטויות.

איך אפשר לסלק את הקטנוניות? תאר לעצמך שהיית רב עם ההורים שלך, או עם קרובי משפחה אחרים, ואז מגלה שנשאר לך רק יום אחד לחיות. מה היית אומר? או נניח שהם היו עומדים למות, מה היית אומר אז? יותר מידי פעמים אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו, עד שאנו מאבדים אותו. כשמישהו קרוב נפטר, אנחנו אומרים: "הייתי צריך להתנהג אליו יפה יותר. הייתי צריך לבקרו לעתים קרובות יותר..."

אדם שחי עם תודעת המוות, יפסיק לריב עם ההורים שלו. יפסיק לנטור טינה לאחיו... אילו הייתה לך מחלה סופנית (חס וחלילה), אפילו לאנשים זרים היית מתנהג בצורה שונה. היית מבזבז את הזמן שנותר לויכוחים עם מי שתפס לך את החניה? החיים יקרים מידי בשביל לבזבז אותם על שטויות קטנוניות!

השתמש בפחד מאובדן היקר לך, ככלי ממריץ ומניע. נסה לדמיין מה היה קורה אילו איבדת, חס וחלילה, את מאור עיניך. נסה להסתובב שעה אחת כשהעיניים שלך עצומות.

מה היית עושה אילו ידעת שבעוד שנה תמות? מה היית עושה בשנה הזאת? מבזבז אותה על שטויות, או מנסה לעשות משהו שיישאר אחריך, משהו שיש בו משמעות, משהו נצחי...? ומה היית עושה אילו היה נשאר לך רק יום אחד?

עכשיו מובן איך פחד יכול לדחוף אותך קדימה?

יראת אלוקים

אחת המצוות הבסיסיות ביהדות היא יראת האלוקים. אנחנו מבצעים מצווה זו ע"י התבוננות אמיתית במציאות, תוך בחינת תוצאות המעשים שלנו.

תאר לעצמך שמצלמות נסתרות מתעדות את דרך בה אתה מנהל את חייך. כל העולם מסתכל. אנשים מעודדים אותך כשאתה מצליח, וקוראים קריאות בוז כשאתה נכשל.

עם כל העיניים האלה שמתבוננות בך, לא תחשוב פעמיים לפני כל צעד? האם הרצון שלך להצליח לא יגדל פלאים?

נסה להיות מודע כל הזמן לנוכחותו של האלוקים. כל דבר מוקלט ומצולם בוידיאו. האם אנחנו מנצלים בצורה הטובה ביותר את הזדמנות החיים, או שאנחנו מבזבזים אותה? באחד מן הימים נצטרך לתת הסבר טוב למעשינו.

פחד כזה יכול לדחוף אותך קדימה למימוש עצמי ולהצלחה!

יראת אלוקים היא המפתח לכל דבר שאנו רוצים להגשים בעולם הזה.

לצערנו, הטבע האנושי, גורם לנו להסיח את הדעת. בכל אחד מאתנו קיימת נטייה לזלזול עצמי, זהו היצר הרע. הוא כמו כלב רע, תמיד מאיים עליך: "אתה מתאמץ יותר מדי. עוד תחטוף התקפת עצבים ותתמוטט לגמרי." ואנחנו, שומעים את האיומים ומפחדים לפעול.

יראת האלוקים נותנת לך חירות מוחלטת. שום דבר לא יעמוד בדרכך. "הכלב הרע" ממש לא נחשב בהשוואה לתחושת היראה. אתה פשוט ממשיך ישר קדימה. אתה חופשי מכל פחד שהוא.

יראת אלוקים היא המפתח לכל דבר שאנו רוצים להגשים בעולם הזה.

אז מה בעצם מעכב אותנו?

כנראה אחד או יותר מהמיתוסים הבאים:

המיתוס הראשון – הפחד גורם לכאב

מצד אחד אנשים טוענים שהפחד מטריד ולא נעים. אנחנו מנתבים את החיים שלנו בדרך שתמנע מאתנו פחד וכאב. אולם, מן הצד השני - אנשים נוסעים ברכבת הרים, קופצים בבנג'י וצופים בסרטי אימה – הם מוכנים לשלם כסף רב בשביל התענוג שבפחד אימים!

איך אפשר להבין את הסתירה הזאת?

טעות לחשוב שהפחד מכאיב. נכון, לא נעים לפחד, אבל בעקבות הפחד מגיעה הרגשה נפלאה. כשדוחפים אותך מהמטוס, לפני שהמצנח נפתח, אתה שוכח מכל השטויות שבעולם. ההתחככות עם המוות, גורמת לך לקלוט כמה טוב לחיות. אתה נטוע עמוק בתוך המציאות, ופתאום כיף לחיות!

בטל את אי הנוחיות שבפחד, על ידי התמקדות בצד החיובי – אתה חי כל רגע במודעות מלאה ובהתרגשות. אסוף את הכוחות שלך. נצל את הפוטנציאל. תן לפחד להניע אותך קדימה. איזה כיף לפחד!

לך ללונה-פארק ותראה איך האנשים יורדים מרכבת ההרים. תחילה כולם מתגלגלים מצחוק "כיף לחיות." אחרי כמה צעדים הם נעשים יותר רציניים – הם מתחילים להיזכר בבעיות שלהם. עוד כמה צעדים והם כבר חזרו לקטנוניות המטופשת, לעצמיות הדכאונית הרגילה והמוכרת שלהם.

החיים משעממים בלי פחד. שים לב איך אנשים שלוקחים על עצמם סיכונים כמו השקעה כספית מסוכנת, או קורס צניחה נראים בהתחלה "מצליחנים".

מהו אם כך המפתח להוציא את המכסימום מהחיים?

המפתח הוא להרגיש כל הזמן כאילו בזה הרגע ירדנו מרכבת ההרים.

המיתוס השני - הפחד משתק

אנשים חושבים שפחד משתק ומפחית את הפוטנציאל שלנו.

למעשה, ההפך הוא הנכון. פחד יכול לגרום לנו לתפקד בצורה על אנושית. כולנו שמענו סיפורים על האימא שהרימה מכונית על מנת להציל את בנה הלכוד. ההתייצבות מול הפחד מעוררת בנו כוחות רדומים. היא מוציאה מאתנו ביצועים שמעולם לא העלינו בדעתנו כאפשריים.

הפחד מזיק רק כאשר אתה בורח ממנו במקום להתייצב מולו.

דמיין מצב שבו אתה רואה חבורת בריונים פוגעת באדם, ואתה נשאר לעמוד כצופה מהצד. בכל פעם שתיזכר במקרה הזה, תתכווץ מרוב בושה. אם לא התגברת על הפחד, ועשית מה שנכון לעשות, החוויה הקשה הזאת תלווה אותך כל ימי חייך.

הפחד מזיק רק כאשר אתה בורח ממנו במקום להתייצב מולו.

אבל אם התייצבת מול הבריונים, ניסית להגן על האדם המותקף (אולי אפילו נפצעת קצת בעצמך), אתה תיהנה להיזכר באותו רגע כל ימי חייך. נכון, פחדת. אבל התגברת על הפחד ועשית את הדבר הנכון. זוהי הנאה אמיתית.

עדיף לנסות ולהיכשל, מאשר לפחד לנסות.

"הלם" - מתיש, "פחד" - מניע. ראית פעם בסרט "קאובוי" רוכב על סוס פראי? הפחד שמא הסוס ינער אותו מעליו, גורם לו להיות דרוך לכל תנועה, כך הופכות התגובות שלו למהירות ומדויקות.

למד להסתכל על החיים באותה הדרך.

התחמקות מאתגרים

לעתים קרובות מידי, אנחנו מפספסים הזדמנויות לצמיחה, משום שאנו חושבים: "אני לא מסוגל. זה דורש יותר מידי מאמץ." לדוגמא, נניח שמבקשים ממך ללמוד בעל-פה עמוד אחד מספר הטלפונים בתוך 24 שעות. אתה אומר בלי היסוס: "בלתי אפשרי!"

אבל מה היה קורה אילו היית מוחזק כבן ערובה, והשובים היו אומרים לך: "אם לא תלמד בעל-פה עמוד אחד מספר הטלפונים עד למחר בלילה - אתה מת!" אין שום ספק – אתה תעשה את זה!

הנה דוגמא מעשית:

"רוצה לזנק מהמיטה בבוקר באופן מיידי?"

"בטח, אבל זה קשה מדי".

"קשה מדי? ואם אני אבוא אליך עם אקדח בכל בוקר? אז בוודאי תקום מהמיטה בספיד, בלי בעיות!"

ובכן, כמה אתה מוכן לשלם בשביל לקום כך בכל בוקר - כל החיים? 5,000$? 10,000$? נראה שאתה באמת רוצה לקום בצורה כזאת! אז נו! תתחיל כבר!

השתמש בפחד ככוח לנטרל את כל ה"אני לא יכול" למיניהם. הכן לעצמך רשימה של "אני לא יכול", והצמד לכל אחד מהם תווית מחיר. מה הרווח ומה התוצאה? העמדת הדברים בצורה ברורה תהפוך אותך לאדם מאוד יעיל.

המיתוס השלישי – פחד מביא לאובדן החירות

אנשים מתרחקים מהפחד, על מנת לשמר את עצמאותם. אנחנו חושבים שאם כוח חיצוני, יאמר לנו מה לעשות, נאלץ להפוך בהדרגה לרובוטים. לכן, אנחנו מעדיפים לעשות את הדברים הנכונים בעצמנו.

יראה מהקדוש ברוך הוא מאפשרת דבר שונה לגמרי. כאשר אדם ירא רק מה' וממנו בלבד הוא משחרר בכך את הפוטנציאל שלו. איך? ברגע שאתה מפסיק לפחד מכל שאר הפחדים בעולם אתה נעשה אדם חופשי. הפחד מה' רק מיטיב אתך כי הרי הוא לא רוצה לשלוט בך, הוא רק רוצה שתעשה מה שטוב בשבילך. כך הופכת יראת האלוקים לחירות משטויות, מפחדים מטופשים ומקטנוניות... אם אתה ירא מהקדוש ברוך הוא, אתה זוכה בחירות אמיתית.

כשאתה ירא מהקדוש ברוך הוא, אתה חופשי מכל שאר הפחדים שבעולם.

הפחד משעבד רק כאשר מישהו אחר מנסה בכוונה לשלוט בך. אבל פחד מהמציאות – מהאפשרות להפסיד הזדמנויות – הוא רק מניע טוב יותר לדחוף אותנו למקום שאליו אנו רוצים להגיע. כולנו אומרים: "אני רוצה להיות טוב, אבל אין לי חשק להתאמץ בשביל זה." הפחד מעורר אותך לקום ולבצע את המשימה.

אתה קם מוקדם בבוקר לעבודה, כי אתה יודע שאם אתה לא מגיע - אתה מפוטר. פחד מכישלון במבחן גורם לך ללמוד טוב יותר. בסופו של דבר, הפחד גורם לך להצליח, וממילא להעלות את ההערכה העצמית שלך.

כולנו רוצים להגיע למיצוי האישיות. כולנו רוצים להיות יציבים, אחראיים, מאורגנים. הפחד משחרר אותך. עבור סכום מסוים של כסף, או על מנת לשרוד, אתה תעשה כל מה שצריך בשביל להצליח.

המיתוס הרביעי – הפחד משפיל

הרבה אנשים חושבים שעליך לעשות את מה שצריך - כי זה מה שנכון לעשות, ולא מתוך חשש מתוצאות המעשה. תפקוד על בסיס של פחד, נתפש כדבר משפיל.

בצורה האידיאלית של הדברים, כולנו אמורים לבצע את מה שצריך, פשוט משום שכך נכון לעשות. מאותה סיבה אנחנו אמורים להימנע מעשיית רע גם בלי לחשוב כלל על תוצאות המעשים, או על שכר ועונש.

חז"ל אומרים לנו כי מי שעובד את אלוקים בכדי לקבל שכר או על מנת שלא להיענש, הוא אינו עבד טוב. אדם כזה משרת בעצם את עצמו. אלמלא היה הקדוש ברוך הוא הכוח היחיד בעולם, יתכן מאוד שאותו אדם היה משתעבד באותה התלהבות לכל המרבה במחיר, ואפילו אם היה זה השטן בכבודו ובעצמו.

אם כן, מדוע קיימת מצווה של יראת אלוקים. האם אנחנו לא יכולים לקבל את מלוא המוטיבציה מתוך אהבה של האלוקים?

נכון, מי שמשרת את האלוקים מתוך אהבה, נמצא ברמה גבוהה הרבה יותר. ואנחנו אמורים לשאוף להגיע למצב שבו נבחר בטוב, משום שהוא טוב, ולא משום שאחרת "נלך לגיהינום". אבל אנחנו מוכרחים להיות מציאותיים. אהבה, לעתים קרובות, אינה מהווה מניע חזק מספיק לעשיית טוב. כל עוד, אתה תתקדם טוב יותר אם יציעו לך תשלום של 1,000$, סימן שעדיף לקחת את הכסף, ולעשות את הדבר הנכון!

נניח שהייתה תוכנית לסייע בדיור לחסרי-בית בדירות מחסה קהילתיות. בצורה האידיאלית, אתה אמור לעשות זאת בחינם. אבל אילו היו מציעים לך 100$ עבור כל חסר-בית שתביא למחסה, בטוח שתביא יותר. האם השכר "קלקל" אותך? לא. הוא פשוט נתן לך מוטיבציה חזקה יותר לעשות את מה שממילא ידעת שנכון לעשות.

וקיים שיקול נוסף, ולא פחות חשוב - עבודה מתוך יראה, מגלה לנו התודעה היהודית - תוביל אותך בסופו של דבר לעבודה מתוך אהבה.

רפלקס הכאב

כמעט כל אדם נולד עם היכולת לחוש בכאב. אם אנו נדקרים מקוץ, או נכווים מאש, היד שלנו נרתעת באופן אינסטינקטיבי. אולם, ישנם כמה אנשים שנולדים ללא תחושת כאב. הם לא מרגישים אם היד שלהם נכנסת לתוך האש.

אולי זה נחמד לא להרגיש כאב, אבל מי שלא חש בו, נמצא בסכנה מתמדת. הוא תמיד מכוסה בחבורות כחולות ושחורות. הוא מכניס את היד שלו לאש ואומר: "מריחים שמשהו נשרף? אוי לא! זאת היד שלי!" אבל הוא בבעיה. היד שלו כבר אבודה.

הכאב נחוץ לקיומנו. זו גם המטרה של יראת אלוקים, של ידיעה מתמדת מהן התוצאות האפשריות למעשינו. זו אינה המטרה בחיים, אלא אמצעי. היראה עוזרת לנו לחשוב פעמיים לפני שאנחנו מעליבים מישהו, או רבים עם ההורים.

תאר לעצמך שאתה משוחח עם ידיד, והוא מתחיל "להשתפך" ברכילות מלוכלכת. אתה יודע שלא נכון להקשיב לו. אז אתה חושב – "איך אני יוצא מזה בטאקט? אולי אני רק אעמוד פה בנימוס לכמה דקות..." אבל אם היה מישהו עומד לידך עם אלה וחובט בך על כל מילת רכילות… היית אומר מייד: "אני מסתלק מכאן!" שום חישובים של נימוס, או של 'מה יגידו' – היית פשוט עושה את הדבר הנכון.

פחד מעונש, הוא בדיוק כמו רפלקס של כאב. הוא מונע אותנו מלעשות דברים מזיקים. הוא מביא אותך למקום שאליו אתה שואף להגיע.

מחברים הכול יחד

המטרה החשובה ביותר בחיים היא להגיע לבהירות ולחיות במציאות. מובן שהמציאות קיימת בצורה אובייקטיבית - מחוץ לתפישה הסובייקטיבית שלנו.

המציאות עצמה מרגשת מאוד. היא מעוררת אותנו, ומכניסה את הדברים לפרספקטיבה הנכונה. נתאר אדם שמכור לניקוטין. איך נוכל להניע אותו להפסיק לעשן? נראה לו צילומי רנטגן של ריאות הרוסות. הפחד יסייע לו לפרוץ מהמעגל, ולעשות את מה שהוא כבר יודע שצריך לעשות.

השתמש במניע הפחד על מנת לפעול נכון למען עצמך, למען בני המשפחה שלך, למען החברה, ולמען האנושות כולה.

אתה רואה גירושין, הורים מנדנדים לילדים שלהם, אתה רואה אנשים בדיכאון, אנשים נלקחים לבתי משוגעים, אנשים פוגעים זה בזה... כולנו רואים את הדברים האלה כל הזמן, אך אנחנו לוקים ב"תסמונת בת-היענה". אנחנו רואים, אבל לא רואים. אנחנו אומרים: "לא אני, אני לעולם לא אציק לילדים שלי, לא אני. אני אף פעם לא אהיה בדיכאון, לא אני. אני לעולם לא אתגרש..."

האם אתה באמת מאמין שתצליח להיות שונה? תהיה אמיתי! אתה אחד מהם!

בכל פעם שבה אתה פוגש טרגדיה, למד איך למנוע אותה להבא. כמו במקרה שחבר שלך נשדד ברחוב מסוים אתה לומד שלא להסתובב שם לבד בלילה, כך למד שיעור מכל דבר שאתה פוגש בחיים: כשאתה רואה זוג מתגרש, למד לחשוש מהאפשרות שזה יקרה גם לך. זה נקרא "להיות מציאותי".

כך מתנהלים הדברים גם עם העם היהודי. בשנת 1967, ידעו בעולם כולו שהמדינה היהודית נמצאת בסכנה קיומית של ממש. אנשים מכל העולם התגייסו למשימה והציעו עזרה – תרומות של כסף, זמן, השפעה, פעילויות שונות. הפחד, האיום, הביא אותם להבנה פתאומית עד כמה באמת אכפת להם מהארץ ומהעם היהודי.

איך היית מרגיש אילו חס וחלילה, המדינה שלנו הייתה נעלמת מהמפה?

היה מציאותי עם התוצאות שמספקים לנו החיים. אינך זקוק לרכבת הרים. כל שעליך לעשות, הוא להסתובב בעיר העתיקה... או לזכור שבאיראן כבר מבשלים פצצת אטום. התבונן סביבך, קרא את הכותרות. העולם הזה מאיים. קח את הפחד איך, והשתמש בו כמניע חיובי להצלחה.

מה נותנת לנו דרך ה"יראה"?

• הפחד עוזר לך לעשות את מה שנכון, ולא את מה שהחברה חושבת שנכון.
• הפחד מביא אותך למודעות להיותך בן-מוות. מוות הוא פחד ממריץ במיוחד.
• פחד הוא תרגולת בבחירה חופשית.
• צור בעצמך פחד ממצב של חוסר משמעות לעת זקנה. אם אתה חי כאילו תמיד יהיה עוד מחר, אין סיכוי שתעשה הרבה היום.
• פחד אינו מגביל. פחד הוא עוצמה וחירות.