לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




דרך 25 –

דרך 25 – " בקבלת הייסורים", כאבי הצמיחה

כאב הוא חלק בלתי נפרד ממציאות החיים, אל תברח ממנו. המפתח להצלחה טמון ביכולת לצמוח מתוך הכאב.

מאת

Just released! Rabbi Noah Weinberg’s 48 Ways to Wisdom. Click here to order.

הפנייה להקדמה

מהו ההיפך של כאב?

תשעה מתוך עשרה אנשים יענו: "כיף" או, "הנאה".

אבל זה לא נכון!

ההיפך האמיתי של כאב הוא "חוסר כאב" – ובמלים אחרות "נוחות". ואף על פי שנוחות היא דבר מאוד נחמד, אין היא מהווה את שיא ההנאה. אדם שעובר את חייו בחיפוש מתמיד אחר נוחות, יסיים אותם באכזבה – משום שמי שמקפיד להתחמק מכאב, יפסיד גם את ההנאות העמוקות ביותר של חייו.

ככל שבני האדם מנסים להפחית את הכאב בחייהם, חוזרת המציאות ומוכיחה, שהכאב הוא בלתי נמנע. בכל דבר ישנן עליות ומורדות ולכן, אם ברצוננו להצליח בחיים, המפתח אינו לסלק את הכאב לחלוטין (משום שזה בלתי אפשרי), אלא ללמוד כיצד להבין ולקבל אותו.

הדרך העשרים וחמש נקראת "בקבלת הייסורים". ארבעים ושמונה הדרכים חוזרות ואומרות לנו: הכאב הוא המחיר אותו אנו משלמים עבור ההנאה. כל הנאות החיים – מערכות יחסים טובות, קריירה מוצלחת, החיפוש אחר המשמעות – דורשות מאמץ רב על מנת שניתן יהיה להגשימן.

מה שאנו מכנים "כאב" הוא לעיתים קרובות ביטוי של "מאמץ". המאמץ שנדרש על מנת להגיע לכושר גופני טוב, מכיל בתוכו כאב. מאמץ החשיבה שמוביל לפתרון בעיה מורכבת, כרוך בכאב. המאמץ בבניית מערכות יחסים ארוכות טווח, קשה וכואב. מכל הדוגמאות הללו אנחנו מבינים, שאף על פי שהשקעה ומאמץ עלולים להכאיב, אסור לנו להציב לעצמנו כמטרת חיים את הבריחה מן הכאב.

כל מי שמחפש נסיעה חלקה לאורך החיים, יפסיד את האוצרות הנפלאים שבצדי הדרכים.

דוגמא להנאה כואבת

הנאה אמיתית וכאב כרוכים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה:

מהי לדעתך ההנאה הגדולה ביותר בחייהם של הוריך?

נכון, אתה!

ומהו לדעתך הכאב הגדול ביותר בחייהם של הוריך?

אותה תשובה בדיוק: אתה!

 

אין זה מקרי שהנאתם הגדולה ביותר של הוריך, היא גם המקור לכאב הגדול ביותר שלהם. משום שככל שההנאה עמוקה יותר, נדרש מאמץ גדול יותר על מנת לזכות בה.

מעבר לכך, ככל שהכאב אותו אנו חווים בדרך לעבר מטרה מסוימת גדול יותר, כך תגדל ההנאה מההצלחה שבהשגתה. במלים אחרות: ככל שאנו משלמים יותר, אנו זוכים ליותר.

המרדף אחר ההנאה מוביל לניוון. כאשר חברה שלמה הופכת את הנהנתנות למטרת העל שלה, זו כבר סכנה ממשית. האימפריה הרומית קרסה מתוך ניוון חברתי; הם העמיקו יותר מדי בחיי ההנאה.

רמת הילודה הנמוכה בעולם המערבי משקפת את הניוון בדורנו. לעתים קרובות אני שואל אנשים צעירים כמה ילדים הם היו רוצים, והם עונים "שניים".

"למה כל כך מעט?"

אני לא יודע איך אני אצליח לשלוח שני ילדים לאוניברסיטה, תאר לעצמך מה יהיה עם חמישה.

"תראה, אני אוהב ילדים, ואני רוצה לתת להם את הטוב ביותר. אני לא יודע איך אני אצליח לשלוח שני ילדים לאוניברסיטה, תאר לעצמך מה יהיה עם חמישה. וזה עוד לא הכול – מה עם חוגים, בגדים, צעצועים, חדר שינה, קייטנות...? עם שני ילדים אולי זה אפשרי, אבל עם חמישה?!"

נשמע הגיוני. אבל אז אני אומר: "הבנתי, אני אתן לך מליון דולר תמורת אחותך, יש לך שלושה אחים, אז לא תרגיש נורא אם יהיה אחד פחות. אל תדאג, אני אתן לה כל מה שהיא צריכה. לא יקרה לה שום דבר רע. אתה פשוט לא תראה אותה יותר."

"השתגעת?! אתה מדבר על האחות שלי. לא הייתי מסכים לקבל אפילו 10 מליון דולר תמורתה!"

אם אחות שווה כל כך הרבה, אז למה אתה לא רוצה להעניק עוד אחות לילדים שלך? האם מובן כיצד הבריחה מהכאב מבריחה מאיתנו את האושר?

הפחד מהכאב

לעתים קרובות הפחד מהכאב, גרוע הרבה יותר מן הכאב עצמו. זריקת חיסון נמשכת לא יותר משניה אחת, אבל הפחד ממנה עלול להימשך שעות לפני כן.

החשש מכאב הוא המכשול הקשה מכולם. אם אתה מפחד מנסיעות, לעולם לא תגיע לשום מקום. אם אתה מפחד ממאמץ גופני או רגשי, לא תוכל לצמוח, לא תוכל להגשים את עצמך, לעולם לא תמצא את האמת.

לכולנו יש ברירה: או לשלם בכאב המאמץ הכרוך בניסיון, או לשלם בכאב הבושה, הכרוך בידיעה שאנו חלשים מכדי לנסות. לדוגמא: אם אינך מחפש עבודה, אתה נמנע מהכאב שבדחייה – אבל אתה ממשיך לשאת את הכאב שבאבטלה מתמשכת לאורך כל חייך. וכך, אם נרצה או לא, הכאב תמיד יחזור ויתפוש אותנו מאחור.

מה גורם לאנשים להתאבד? מה באמת מניע אדם לשלוף אקדח ולשים קץ לכל?

הוא לא רוצה לסבול. הוא מעדיף לברוח.

כפי שאומר שייקספיר: "להיות או לא להיות, זאת השאלה." להתייצב אל מול הקליעים של עתיד אכזר, או לשאת יד כנגד הגורל ולשים קץ לה...כ...ל.

זה מה שהוא מחפש – שינה שקטה ומתמשכת.

על מנת לעזור לעצמך להתייצב איתן אל מול מציאות קשה – זכור: "הכאב חולף, התוצאות נשארות." ובעצם, לעתים קרובות מהווה הכאב מפתן לחיי האושר. דוגמא טובה היא רופא השיניים. קדיחה וסתימה יימשכו שעה לכל היותר, והכאב הנלווה יחלוף כעבור שעתיים. אבל הסתימה תמנע סבל עתידי ותעניק לך את היכולת ליהנות מן האכילה במשך שנים ארוכות.

הפחד מהמציאות

הפחד הגדול ביותר, שחשוב ביותר להתגבר עליו, הוא הפחד מהתמודדות עם המציאות! אנשים רבים מעדיפים "לישון" את חייהם בדמיונות ובאשליות, העיקר שלא להתעורר אל תוך המציאות.

מדוע? משום שהמציאות האמיתית מתגלה להם כמשהו שונה ממה שאליו התרגלו – ומשמעות הדבר היא, שעליהם לשנות את מסלול חייהם המוכר. וזה כואב!

48 הדרכים אומרות: הרבה יותר כואב, כאשר המציאות היא זאת שמתייצבת מולנו.

48 הדרכים אומרות: הרבה יותר כואב, כאשר המציאות היא זאת שמתייצבת מולנו. בפרט משום, שלעיתים זה קורה מאוחר מידי, כשכבר אין לנו מה לעשות.

שאל את עצמך תמיד: "מאיזה כאב אני מתרחק?" נסה לזהות ממה בדיוק אתה חושש. נסה להסביר: מה הדבר הכי גרוע שעלול לקרות אם...?

בתור תרגיל, ערוך רשימה של מטרות שאליהן היית שמח להגיע, אלמלא היה עליך לסבול על מנת להשיגן. ואז, לצד כל אחת ממטרות אלה כתוב, כמה סבל לדעתך כרוך בניסיון להגשים מטרה ספציפית זו.

לאחר מכן כתוב, מדוע שווה להשיג מטרה זו. לסיום ערוך השוואה בין שתי העמודות. אם מטרה מסוימת באמת כדאית, תוכל להבחין מייד שהפחד מן הכאב הכרוך במאמץ, הוא זה שמונע ממך להשיג אותה!

התרכזו בכדור

אחת השיטות להפחתת הכאב, היא הסחת הדעת ממנו והתמקדות במטרה.

לפעמים נראה, כאילו כאב והנאה אינם יכולים להתקיים בו זמנית, ושלא ניתן ליהנות, כאשר חשים בכאב. אולם זוהי טעות! לעיתים קרובות ההנאה קיימת, אולם כאשר אתה מתמקד בכאב, אתה אוטם את עצמך בפניה. החלף את נקודת המיקוד שלך ותגלה, שהצלחת להחליף גם את תחושותיך.

דמיין קבוצת שחקני כדור-סל – רצים מסביב למגרש, מתאמצים עד קצה גבול היכולת שלהם, רק על מנת להכניס את הכדור לסל. האם הם שמים לב לכאב אותו הם חשים? בקושי. ההנאה שבמשחק ובקליעה, גוברת על תחושת הכאב הפיזי שלהם.

מה היה קורה אילו היית מבקש מהם לערוך את הניסוי הבא:

"תרוצו, תקפצו, תקלעו ותתגוננו. אבל הפעם – בלי כדור בבקשה."

"שחקו כדור-סל, כמו שאתם משחקים כרגיל – תרוצו, תקפצו, תקלעו ותתגוננו. אבל הפעם – בלי כדור בבקשה."

כמה זמן לדעתך הם יוכלו לשחק בצורה כזאת? אולי 5 דקות. משום שללא כדור, אין שום הנאה שתחפה על הכאב. כל צעד נתפש עכשיו כמאמץ עילאי – הם עייפים...!

החזר להם את הכדור, ופתאום יהיה להם כוח לשחק עוד שעתיים!

היהדות אומרת לנו – התרכזו בכדור. אם אתם רוצים למצות את החיים, אז בטח תרצו ללמוד עליהם כל מה שאפשר. לימוד כזה יאפשר לכם לשמור על ההתמקדות הנכונה, שתסייע לכם להפוך כל מאמץ להנאה.

חצי הכוס המלאה

כשילד קטן משחק עם חבריו, נופל ושורט את הברך, הוא מתחיל לבכות. אולם כאשר החברים לועגים לו "תינוק בכיין!" הוא מייד מתגבר, קם וחוזר למשחק.

שעה מאוחר יותר, אותו ילד חוזר הביתה, פותח את הדלת ונכנס, מראה לאמא שלו את הברך ומתחיל לבכות!

מידת ההנאה בחיינו תלויה מאוד בדרך בה אנו מתמודדים עם כאב. אנשים רבים למדו לומר: "אז מה?!" ולקחת את הכאב כבדרך אגב. אחרים ממשיכים להתמקד בסבל ונתקעים במסלול של התבכיינות ורחמים עצמיים.

ההתמקדות בכישלונות האישיים, במקום בנקודות החזקות, היא טעות נפוצה מאוד. התמקדות כזאת גורמת לצער ולכאב מיותרים. כל אדם נברא עם תכונות וכישרונות מיוחדים. לכן יהיה זה מטופש לדשדש כל הזמן בתוך חולשותיך ומגרעותיך. הרי זה ממש כמו לצאת למסעדה איכותית – נוף מקסים, ריהוט אקסקלוסיבי... ולקטר שאין קטשופ. "אין קטשופ! איך זה יכול להיות?! זו ממש שערורייה!" מה שהיה עשוי להיות חוויה מהנה, הופך לסיוט עבורך ועבור כל הסובבים אותך.

אותם אנשים שהצליחו להגיע רחוק, הם אלה אשר נשאו את הכאב הגדול מכולם. האם תעצור את המהפכה משום שיש לך יבלת ברגל? האם תמנע מעצמך חכמה משום שאתה סובל מכאב ראש?

למעשה, מערכות יחסים רבות נהרסות מאותה סיבה בדיוק. במקום להתמקד בחיובי, אנשים בוחרים להתמקד בשלילי.

למד להתמקד בטוב, בחצי הכוס המלאה, ולהתעלם מהמחצית הריקה, ואז תגלה את ההנאה המקסימלית שהחיים יכולים להציע לך.

כאבם של אחרים

כל הכללים משתנים כאשר מדובר בכאבם של אנשים אחרים. לעולם אל תתעלם מהכאב שלהם. כאשר אתה מבקר חבר בבית חולים, אל תתחיל לנאום לו על איך הוא צריך להתמקד בחצי הכוס המלאה. השתתפות והבנה יעזרו הרבה יותר בהפחתת הכאב.

בדומה, אל תעלים עין מסבל האנושות. אם יש בעיה בקהילה בה אתה חי (או אפילו במדינה מרוחקת כלשהי), שאל את עצמך: "מה אני יכול לעשות על מנת להפחית את הסבל?"

אדם צריך להיות עיוור (או אגוצנטרי במידה מופלגת) על מנת שלא להיות מודע לסבל האנושות כיום: ייאוש, שאפתנות חומרית, בתים הרוסים... אנשים בעלי רצון טוב רושמים המחאה כשנשמעת נקישה בדלת, אבל אפילו הם "יותר מידי עסוקים" בשביל להיכנס לעובי הקורה באופן אישי.

בודדים בלבד מוכנים לעצור בדרכם, על מנת לנסות ולמצוא פתרון אמיתי.

בודדים בלבד מוכנים לעצור בדרכם, על מנת לנסות ולמצוא פתרון אמיתי.

גדוּלה אמיתית אינה "הגדלת התרומה" מהשנה שעברה. גדוּלה באה לידי ביטוי במעורבות – הפיכת העניין לבעיה אישית שלך, בדיוק כפי שזוהי בעייתם של הסובלים. במקרים ובמקומות כאלה ניתן לגלות מנהיגים אמיתיים, כאן גם תבוא גדולתך האישית לידי ביטוי.

מדוע ברא א-לוהים את העולם בצורה כזאת?

א-לוהים יכול היה לברוא אותנו כמו רובוטים אוטומטיים – מבצעים מה שצריך, מתי שצריך ואיך שצריך בלי שאלות. אבל הוא החליט להציב בפני כל אחד מאיתנו סדרת אתגרים – ובמקביל להעניק לנו את היכולת והפוטנציאל לעמוד בהם. בדרך זו ההתגברות "מתקנת" את הנשמות שלנו.

ניצול נכון של יכולת הבחירה החופשית, הוא תמצית מהותו של בן אנוש.

בכל רגע בו אנו חיים, אנחנו משתמשים בבחירה החופשית שלנו, על מנת לבחור בין חיים למוות – מציאות או בריחה. זהו תהליך של בחירה מתמדת. או שאנו בוחרים לקבל את הסבל על מנת לצמוח, או שאנחנו מוותרים.

אין זה מומלץ לסטות מהדרך רק על מנת לחפש קושי.

אין זה מומלץ לסטות מהדרך רק על מנת לחפש קושי. אבל אם ישנו תהליך שעלינו לעבור, יהיה זה טיפשי להתחמק ממנו. לעתים קרובות מידי אנחנו מעסיקים את עצמנו בשטויות, על מנת לברוח מהעמידה מול המציאות. אבל המציאות, תמיד תופסת אותנו בסופו של דבר. משום שמדובר בחלק מהסיבה לעצם קיומנו, פיסה מתוך התוכנית הא-לוהית האדירה. משבצת בחיים שיהיה עלינו לחצות במוקדם או במאוחר.

מאמץ הוא תהליך, שכל אחד מאתנו צריך לעבור, וזו בדיוק הסיבה שבגללה ירדו נשמותינו לעולם מלכתחילה. הגדולה הפנימית שלנו תבוא לידי ביטוי בשימוש נכון בבחירה החופשית – על מנת לפתור קשיים, להיאבק ולהגשים. לבלוע את הגלולה המרה, ולא לברוח.

בקבלת הייסורים – הדרך העשרים וחמש אל החכמה.

 

  • רווח הוא פונקציה של השקעה – ככל שתתאמץ יותר, תזכה בהנאה רבה יותר.

  • למד לקבל את הכאב, הכרוך בהתמודדות עם המציאות ובחיפוש אחר האמת.

  • למד להתמודד עם הקשיים שמציבים בפניך החיים, על ידי מציאת ההנאה שטמונה בכאב.

  • אל תפחד מן הכאב. למד לקדם אותו בברכה כתוצר לוואי הכרחי לצמיחה.

  • אל תתעלם מסבלם של האחרים. 

 

Just released! Rabbi Noach Weinberg’s 48 Ways to Wisdom. Click here to order.

11/9/2004

מאמר 25 מתוך 50 בסדרת 48 הדרכים לחכמה

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-6 דיונים

(6) רוני, 7/11/2006 22:17

תודה

(5) אלדד, 26/5/2006 04:30

כל אדם בוחר כמה ילדים להביא לעולם

אפשר להביא 10 ילדים ואפשר שניים. היחס לא יהיה שווה בכל מצב, הכל יחסי. יכולים להיות הורים קרייריסטים עם שני ילדים שרואים אותם במקרה הטוב בסופ"ש וגם אז עם החברים.

לעומת זאת זוג הורים יכול לגדל בהצלחה רבה גם 8-10 ילדים.

ויש לזה הוכחות. משפחת סבתי מנתה 7 אחים, ואהבה והאהדה שרכשו הילדים להוריהם עצומה היא. הילדים יצאו כל אחד בשלו כמו בכל משפחה "רגילה".

אדם יעשה את בחירתו ואם יש בו הרצון להביא ילדים והוא יודע כי הוא מסוגל לתת להם .
אין שום מתכון לבטחון בחיים, ההחלטות בידינו וההתמודדות שלנו איתם גם בידינו, יותר מזה זו כבר "החלטות" הקב"ה.

עבאס עבאס, 24/6/2013 09:06

קראתי רק הכותרת,

בטוח במה שרשמת? תבדוק שוב באמת. יש אנשים שרוצים שיהיה להם ילדים משלמים כל מה שביכולתם , לאחר מכן אומרים תודה שיש לנו ילדים לאחר מכן אומריים מספיק ילדים לאחר מכן אומרים איך השקענו כל כך הרבה למען ילדים לאחר מכן אומרים תודה שיש ילדים לאחר מכן אומרים ילדים זה לא קל לאחר מכן אומרים אנחנו הבינו ילדים לאחר מכן אומרים זה לא אנחנו זה הטבע לאחר מכן אומרים,,,,,,,איןסוף דברים , עניין של זמן ותבין שזה לא ההחלטה שלך במיוחד שתתעקש שזה ההחלטה שלך , ככל שתתעקש יותר שזו ההחלטה שלך כך תבין שלא , עניין של אחר מכן.

(4) יוסי, 27/8/2005 09:25

מסכים עם דן כץ

עם כל הכבוד, אסור להיות אנוכיים ולהביא 10 ילדים לעולם אם הם צפויים להגיע לעולם של חוסר.

(3) דן כץ, 30/9/2004 04:54

הבעת תגובה לשאלה "למה כל כך מעט?"

בראשית ברצוני לציין שהנני נהנה מאוד מהמאמרים הכתובים וממוסרי ההשכל הנובעים מהן!!! המאמרים מעוררי מחשבה והתפעלות, ואני מודה לכלל הצוות ולרב נח וינברגר בפרט על הזכות לקרוא אותם והלפיק מהן את המירב.

אך אני מעוניין להביע את דעתי השונה בנושא הילודה המועטה.
אני חושב שנושא הילודה המועטה לו דווקא מתקשר לפן הכלכלי. אני מסכים שילד אינו יכול להיממד בכמות כספית ואין לו ערך כספי, והחשיבה הקפיטליסטית, על נתינה כספית היא אינה העיקר. אבל... אני לא חושב שאפשר להתפשר על נתינה אחרת, והיא נתינת היחס הראוי. ודעתי (האישית) הינה שהיחס שיכול להינתן לשני ילדים הינו שונה מהיחס שיקבלו עשרה ילדים מכורח הנסיבות! גם האדם המודע, המתחשב, והערני לצורכי זולתו, ילדיו, לא יוכל להעניק את היחס שברצונו להעניק והיחס שהילד "ידרוש" במידה זהה לעשרה ילדים כמו לשני ילדים. ומצב זה יכול לגרום להרגשת קיפוח (גם אם אינה אמיתית לדעתינו) מצד הילד. ולכן אני חושב שהדבר דורש התבוננות עמוקה ביותר לצרכים נוספים

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub