רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מהות ומשמעות

מצות הספירה

ג׳ בניסן ה׳תשס״ד ג׳ בניסן ה׳תשס״ד 25/03/2004 | מאת הרבנית ציפורה הלר

'מצות הספירה' מלמדת אותנו להתבונן. היא פותחת את ליבנו להבחין ולקלוט את 'סיפורי החיים'.

מצות ספירת העומר, היא אחת מההוראות המסקרנות בתורה. אנחנו מצווים למנות 49 ימים בין פסח לשבועות. מובן שמספר הימים אינו משתנה לעולם ומכאן אנחנו מבינים, שישנה משמעות וערך לתהליך הספירה עצמו.

המילים "לספור" ו"לספר" נובעות משורשים זהים, אך מהו הקשר בין השניים?

אוסף של עובדות הופך לסיפור – בניגוד לרצף אקראי של אירועים – כשיש בו התחלה שבה מוצגות הדמויות, אמצע שבו נוצר קונפליקט וסוף שבו ההתרה.

החיים שלנו חולפים במהירות כה רבה, עד שלעיתים קרובות אנחנו מאבדים את המודעות לכוח הנפלא של הסיפורים האישיים שלנו. השינויים בין היום למחר עדינים מספיק כדי לטשטש בעינינו את תחושת ה'התחלות' ו'הסופים' ואנחנו לא מצליחים להבחין בפתיחתם ובסגירתם של מעגלי העלילה המרתקים.

'מצוות הספירה' מלמדת אותנו להתבונן. היא פותחת את ליבנו להבחין ולקלוט את 'סיפורי החיים'.

מצוות הספירה מלמדת אותנו להתבונן. כאשר אנחנו סופרים את הימים, אנחנו עוצרים, מעניקים ליום ערך ומספר ו... מתבוננים. התבוננות זו מפרידה בין יום ליום, בין עבר להווה, בין הווה לעתיד ופותחת את ליבנו להבחין ולקלוט את 'סיפורי החיים' ומהם סיפורים אלו?

ישנם שני סיפורים המשולבים זה בזה – סיפורו של עם ישראל וסיפורו האישי של כל אחד מאיתנו.

סיפורו של העם עוסק בטרנספורמציה הפיזית שעברו בפסח, כשהפכו לחופשיים בגופם ובטרנספורמציה הרוחנית שעברו ביום חג השבועות, כשהפכו לחופשיים ברוחם.

היום בו יצאנו ממצרים, היה היום בו דחינו מעלינו את ההגדרות המצריות לגבי מהות החיים ומטרתם. השתחררנו להיות מה שרצינו להיות. אבל זו הייתה רק תחילתו של הסיפור ועדיין לא ידענו לאן הוא אמור להתקדם.

רק כשקיבלנו את התורה, גילינו את הנתיבים, שיעניקו לנשמותינו ביטוי. היה זה הזמן בו למדנו את המכניזם, של פגישה באתגרים נצחיים ושם התחיל סיפורו של העם להתפתח.

חיטה ושעורה

המנהגים המאפיינים זמן זה של השנה, משקפים את השינוי שחל בנו: הקרבן שהועלה בפסח היה קרבן שׂעוֹרים (בזמן העתיק, השעורה שמשה כמאכל לבהמות). הקרבן שהועלה בשבועות היה של חיטים (החיטה משמשת לעיתים קרובות כמשל, ליכולת האנושית להשתמש בחוכמה). בעוד שבעלי החיים ניזונים מעשב, עלים ופירות, יש צורך בחוכמה אנושית ויצירתיות על מנת להכין לחם.

העם היהודי הפך מעם ששואף לחירות, לעם ששואף לאנושיות.

קרבנות אלה מסמלים את השינוי שחל בשאיפותיו של עם ישראל. בתחילה הייתה להם שאיפה פשוטה, להיות חופשיים מעול – שאיפה שמשותפת גם לבעלי החיים. אולם כעת הפכה שאיפתם להתעלות ולהתקדם לרמה של "אדם". וזו באמת חתיכת סיפור...

מה הופך אותנו, בני האדם לבני אדם אמיתיים? הספרות המיסטית עוסקת בחוטים המקשרים בינינו לבין א-לוהים, בתור בני אנוש. חוטים אלה נקראים "ספֵירות". שם זה, ככל שזה נשמע מוזר, נובע אף הוא מאותו שורש של מִספר וסיפור.

שורש משותף זה משקף את העובדה, שההתחלה, האמצע והסוף של חיינו – על אף שהם קצובים ומוגבלים – משיקים תמיד לניצוץ הא-לוהי הנצחי.

הפעם הראשונה שמושג מיסטי זה מוזכר במקורות, נמצאת ביצירה הקבלית שנקראת "ספר היצירה", המיוחסת לאברהם אבינו. למרות שמצויים בידינו למעלה מאלף פירושים לספר היצירה, הוא נשאר עדיין אחד מהכתבים הסתומים והבלתי מובנים של היצירה היהודית על הנהגתו של הא-ל.

בראשית המאה ה-16, הרב יצחק לוריא – מחכמי הקבלה ומי שהתפרסם בעולם כ'אר"י הקדוש' – הסביר את הקטעים הנעלמים ביותר בקבלה, לקבוצה נבחרת של תלמידים (המכונים 'גורי האר"י') בבהירות עילאית. לאחר מכן, הפך לימוד 'תורת הנסתר' היהודית, לנגיש יותר מכפי שהיה אי פעם בעבר.

אחד מהנושאים המרכזיים ביותר במשנתו, הוא החשיבות, שבפיתוח המודעות לאותם חוטים המקשרים בינינו לבין הא-ל – 'הספירות' של נשמותינו הרוחניות.

שבעת ההיבטים של הא-לוהות

הבה נבחן את אותן ספירות המשתלשלות כלפי מעלה ומקשרות אותנו אל הא-ל. הספירות אשר הופכות אותנו לבני אדם – שבעת ההיבטים של הא-לוהות.

  1.  "חסד"

    בעוד שתאוותיו של הגוף מופנות כלפי עצמו, אלו של הנשמה מופנות כלפי הזולת. אנחנו אוהבים את אלה להם אנו מעניקים, משום שבאמצעותם הרוחניות שלנו באה לידי ביטוי. כל נתינה שלנו יוצרת "רושם" בדמותו של המקבל, רושם שמשקף את ה"אני" הגבוה שלנו.

  2.  "גבורה"

    מלה זו משתייכת באופן ברור להענקת הכוח לנשמה שלנו. כוח שיאפשר לה להתגבר על המכשולים הניצבים בפניה. מצויה בנו היכולת לחיות למען מטרותינו ולהקריב מעצמנו על מנת להגשים אותן. המטרה העילאית שניצבת בפני כל יהודי, היא להפוך למקור אור. לשם כך, אנחנו צריכים להכניע את האגו ואת שאיפותינו באמצעות כללי התורה הא-לוהית.

  3.  "תפארת"

    יופי נברא כהרמוניה וניגוד – כמו בפזל, כששני הניגודים משתלבים זה בזה, אנחנו מקבלים "התאמה". גם בנו מצויים כוחות מנוגדים ורק כאשר אנחנו מצליחים לתאם בין המלים, המחשבות והמעשים, אנחנו הופכים לאנשים של אמת. רק בני אדם יכולים לשקר. הסיבה לכך היא, שרק לבני אדם יש אפשרות 'לברוא את עצמם' במידה מסוימת. אם נשתמש במילותיו של המהר"ל מפראג "אנחנו יולדים את עצמנו". כשאנחנו משקרים, אנחנו נכנעים לתאווה החייתית שבנו, לנוחיות ולפריקת העול. כשאנחנו בוחרים לומר את האמת, אנחנו מתחברים מחדש למציאות הא-לוהית הרוחנית ובוחרים להיות אמינים כבני אדם.

  4. "נצח"

    כל מי שהצליח אי פעם להתגבר על תאווה לסיפוק מיידי, נגע בספירה זו. זהו כוחה של התקווה והשאיפה לצמיחה.

  5.  "הוד"

    כשאנחנו מתחילים את היום במלים "מודה אני לפניך", אנחנו מבטאים את הכרת הטוב כלפי א-לוהים.

    השם "הוד" משמעותו נהדרות ויופי, אולם הפעלים הנובעים מאותו שורש הם "הודיה" (תודה) ו"הודאה" (וידוי). כבני אדם אנחנו יכולים להיות מונעים על ידי ה'הוד' בין אם הוא רוחני ובין אם הוא גשמי. מידת הרגישות אליה נגיע בפגישה עם ה'הוד' שבעולם, תשפיע ישירות על הרצון שלנו להביע תודה. לעתים קרובות אנחנו מונעים מעצמנו להגיע להכרת תודה, משום שאנחנו חוששים שזו תפגום במידת ההערכה העצמית שלנו. אך לא כך פועלים הדברים. דווקא כשאנחנו מתחילים את היום במלים "מודה אני לפניך", אנחנו מבטאים את הכרת הטוב כלפי א-לוהים ובו בזמן רואים את עצמנו כברואים שראויים לחיים.

  6. "יסוד"

    ביטוי זה מתייחס ליכולת ההתקשרות שלנו. הספירה נקראת "יסוד", משום שהיא כל כך בסיסית בכל מערכת של יחסי גומלין. מה שאנחנו מחפשים בעצם במערכות יחסים הוא ה"טוב". אילו היו מבקשים ממך לבחור בתכונה אחת שתהיה בבן הזוג העתידי – כמעט ודאי שתבחר/י בתכונה רוחנית. יתכן שתהיה זו מידת הרחמים, היושר או הרגישות. כאשר אנחנו רואים כיצד הטוב הפנימי שלנו משתקף אלינו בחזרה, אנחנו אוהבים את האדם אפילו יותר. א-לוהים הוא מקור כל הטוב. ומכאן אנחנו מבינים, שהדבר אותו אנחנו מחפשים באמת, ביצירת קשר ודיבוק, הוא גילויו של הא-לוהים.

  7.  "מלכות"

    ספירה זו מתייחסת ליכולת שלנו להכניס את מלכות הא-ל, לתוך הקיום בעולם הגדול וללבנו פנימה. הדרך בה נגיע לכך, היא על ידי הבחנה וידיעה, כי תפקידנו כבני אדם, הנו בעל משמעות נצחית ואינסופית ובאותו זמן ממש, נחזיק בענווה הנובעת מן הידיעה, שביחס לנצח, אנו מהווים למעשה נקודה אפסית.

כל שבוע מתוך שבעת השבועות שבין פסח לשבועות, מקדם אותנו במרומי ספירות רוחניות אלה. כל שבוע נושא בחובו את הפוטנציאל הרוחני להתקדמות אנושית ולחשיפת סיפורי הצמיחה האישיים שלנו. אנחנו סופרים כל יום והופכים להיות יותר 'בני אדם' ממה שיכולנו אי פעם להעלות בדעתנו.

חזרו לאתר הבית של "ספירת העומר"

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן