לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איך בכלל אפשר לשמוח, כשהכל אסור?

איך בכלל אפשר לשמוח, כשהכל אסור?

שבת הוא יום בו הכל אסור (ואסור ואסור...), ומצד שני הוא יום של שמחה. האם מדובר בסתירה או פרדוקס?

מאת

שבת הוא יום בו התורה אוסרת לעשות כל מיני דברים שרוצים. אסור לכתוב, אסור לבשל, אסור להדליק ולכבות חשמל. אסור אפילו להזיז כל מיני דברים שהם 'מוקצה'. זהו יום בו יש מגבלות רבות מאד על 'חופש התנועה והפעולה'.

ועכשיו, נתבונן בפרדוקס. כי שבת הוא יום של שמחה ורוממות הרוח! השיר השגור בפיהם של יהודים שומרי שבת - הנחשב כמעט 'המנון' - הוא: "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג".

היאך מסתדרים שני אלו יחדיו? הכיצד יתכן שלמרות כל המגבלות הללו, מאפיינת מידת השמחה את מהותו של יום זה? איך אפשר שביום בו יש כל-כך הרבה איסורים, ימצא אדם מרגוע לנפשו?

האם אמנם קרוצים שומרי שבת מחומר אחר, עד כדי שהם שמחים במגבלות ובסייגים, ואינם ששים דווקא בחיים של חירות – שהיא הצורך הבסיסי של כל בעל חי?

כדי לרדת לשורש העניין. נפתח במשל ממשחק הכדורסל.

ראיתם מימיכם ספר חוקים של משחק זה? כולו מלא איסורים ו'קנסות'!

אם מסתכלים רק על האיסורים, זה נראה משחק נורא משעמם, ותמיהה יש לנו על מי שירצה לשחק בו.

מי שמקפיץ כדור עם שתי ידיים - הקבוצה שלו מאבדת את הכדור. כנ"ל, מי שהולך שני צעדים מבלי להקפיץ. האחרון שנוגע בכדור לפני שהוא יוצא מהמגרש – מפסיד לקבוצה שלו, ומי שמשאיר את הכדור בידו זמן רב מדי, גם הוא מפסיד. ואל תדמו בנפשכם ש'זמן רב מדי' הוא חצי שעה. הכל נמדד בשניות בודדות! ומי שמכה בחברו אפילו מעט, מכריזים כנגדו 'פאול' אפילו אם הדבר נעשה בטעות ובשוגג!

אם מסתכלים רק על האיסורים, זה נראה משחק נורא משעמם, ותמיהה יש לנו על מי שירצה לשחק בו. אך לא כך הדבר! כל מי שרואה את המשחק בעיצומו, דווקא מתרשם מן החיים המפכים בו, מן הקצב בו הכל זורם, מן ההנאה של השחקנים.

איך זה מסתדר? מליון חוקים, איסורים ו'עבירות', ומשחק מהנה – האמנם?

האם אין כאן פרדוקס?

התשובה היא פשוטה.

החוקים אינם פוגעים בקצב המשחק, אלא אדרבה – מאפשרים אותו. בלי החוקים, היה הכל בלגן אחד גדול. שחקן אחד היה מחזיק בכדור עד שכולם משתעממים ונרדמים, ואז זורק אותו לסל. כולם היו מרביצים ורצים מפה לשם בלי מטרה מוגדרת... בקיצור, הבלגן היה חוגג.

החוקים לא נועדו, אפוא, לדכא את רוח המשחק, אלא לאפשר אותו. החוקים לכשעצמם יבשים אמנם, אבל הם יוצרים מסגרת למשחק מלא חיים והנאה, שלא יגיע אלא בשמירה הדוקה על המסגרת. דווקא כשיש העדר מסגרת – אז ייווצר דיכוי ה'חיים' של המשחק.

הנמשל הוא, כאמור, יום השבת. חוקים רבים יש ביום זה, ומטרתם למעט את העשייה. ומדוע?

כי רק כך אפשר לשחרר את הנפש מכבלי העשייה הגשמית. הנפש שואפת לחירות, ואין היא חשה בחירות זו אלא כאשר יש מסגרת שמונעת הפרעות.

כאשר העיסוקים הם גשמיים, הם מפריעים את רוממות החיים. הם הרי נוגעים ברובד הנמוך יותר והפחות 'רלוונטי' של חיי הנשמה, ולכן רק כאשר הם שובתים... רק אז יכולה הנשמה למצוא את הביטוי שלה הנעלה ביותר.

אז יש זמן פנוי לזמירות. לדברי תורה. לסעודה משפחתית. להשקעה נוספת בתפילה. לתשומת לב לצורכי הנשמה שבמשך ימי המעשה לפעמים מתעלמים ממנה.

הגבלת המעשים אינה הגבלה. היא חירות של הנפש ברובד הנעלה ביותר שלה. רק המקבל עליו את ה'עול' של ההגבלה הזו, יוכל למצוא שבעצם זו הדרך להגיע אל ההתעלות.

ישמחו במלכותך שומרי שבת!

 

24/11/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) יפעת, 26/11/2007 01:23

אינני מסכימה לגמרי

לפעמים מרוב עצים לא רואים יער, מרוב איסורים נוצרים גם יסורים, אינני אומרת שהכול צריך להיות מותר, אבל כשלאשה יש עור יבש היא לא יכולה לשים קרם, או להתרחץ כשצריך במים חמים נגיד בחורף , או לאפר את הפנים כשמגיעם לבית הכנסת ולא רוצים שכולם יתמקדו בחצ'קון על הפנים , אלו רק דוגמאות קטנות, ומכל האיסורים על הדברים הקטנים נוצרת לעיתים עוגמת נפש לצד עונג שבת, אני מכירה נשים שלא יוצאות לבית הכנסת בגלל שהן לא נראות טוב בשבת בלי הטיפוח, זה בסיסי עבור נשים וכן זה גורם עונג להראות ולהרגיש טוב או לפחות לא רע, אני תמיד חושבת על זה, כמו שמתקנים כל מיני צווי הלכה חדשים גם לשם כך צריך למצוא פתרון לצד ההלכה, הקלות.

(2) yafabenda, 25/11/2007 10:05

זה כל כך נכון

ניתן להשתמש במשל הכדור סל גם לאיסורים החלים על בני הזוג בזמן הנידות ,תודה קניתי

(1) אריה, 25/11/2007 09:52

רעיון עצום

הדוגמא שאסור, זה הדבר המשמח לבסוף, ככדור סל רעיון נפלא.ולמבין, זה גם הכיף שבא לאחר איסור ההתקרבות בימי הנדה.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub