לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כִּסְלֵו: כל צבעי הקשת

כִּסְלֵו: כל צבעי הקשת

איש אינו מתגעגע לתקופה טרם הומצא החשמל, אל החורפים שבהם נכלאנו מרצון בבתים שהוסקו שלא כראוי. למרות זאת, כדאי מדי פעם לקחת פסק זמן ולאפשר לעולם לדבר אלינו.

מאת

בלילות החורף הארוכים, השקטים והרטובים יש משהו כמעט מיסטי. מפעם לפעם, הם גורמים לנו לחשוב לסיים את יום העבודה מוקדם יותר, לפתוח ספר, לכתוב יומן או סתם להקשיב. הדממה מאפשרת לנו לשמוע את מה שלבנו מבקש לומר, בלי רעשי הרקע שמלווים את שגרת יומֵנו.

בשל השימוש (המבורך) בחשמל אנו נוטים שלא לחוש בהשפעת העונות, ובמסר שהן מעבירות לנו. אנו הופכים את הקיץ לאביב באמצעות מיזוג האוויר. אנו מחממים את בתינו בחורף, ומרגישים אותו רק כשאנו מביטים מבעד לחלון או נוגעים בשמשה המכוסה כפור. אנו מאריכים את היום באמצעות הדלקת אורות. זה טוב מאוד: איש אינו מתגעגע לקיצים שהתישו אותנו כל כך, מתוחים וספוגי זיעה, או לחורפים שבהם נכלאנו מרצון בבתים שהוסקו שלא כראוי, נכספים לשמש. למרות זאת, כדאי מדי פעם לקחת פסק זמן ולאפשר לעולם לדבר אלינו.

כל חודש נושא עמו מסר. האר"י הקדוש, חכם הקבלה הגדול, מספר לנו שהכוח הרוחני המניע כל אחד מ-12 החודשים מקביל לכל אחד מ-12 השבטים (חודש כסלו מקביל לשֵבֶט בנימין, שנודע באמונתו הבלתי מתפשרת בה', וביכולתו להילחם ברשע ללא חת), ולמזל החודש (קַשָת הוא מזל חודש כסלו). כל זה מאפשר לנו ללמוד משהו על טיבו של החודש, ואולי גם דבר מה על עצמנו (שכן כל יהודי מורכב מכל שנים עשר השבטים).

הלילות מתארכים ונהיים חשוכים יותר, ואנו חשים, באופן אינטואיטיבי, שהמקום החשוך בתוכנו, המקום חסר התקווה והשברירי כל כך - קרוב אלינו יותר משהיה במהלך הקיץ. מדענים גילו שיש בסיס ביולוגי לתחושה זו. לא תמיד אנו יודעים להעריך את חשיבותו של הקשר עם חלקים אלה בתוכנו.

שני אירועים שהתרחשו בחודש זה מספקים לנו תובנה לגבי טיבה של תקופה זו. האחד הוא הצבת הקֶשֶת בידי ה', כסמל לברית בינו לבין בני האדם לאחר החורבן שהביא המבול. לרוב, איננו מקשרים את הקשת לימים הקצרים ביותר בשנה, אך היא חלק משמעותי ביותר מהתמונה בתקופה זו. נח יצא מהתיבה הנוחה בכ"ח בחשוון (החודש הקודם בלוח השנה העברי) ויצא אל העולם. הוא ראה ישימון עצום ומוחלט, בלתי ניתן לתיאור במילים. איננו מסוגלים לתאר לעצמנו כיצד נראה העולם הדומם, העירום, שעמד מולו. הוא הבין שעליו מוטלת המשימה לסלול דרך שתוביל אותו ואת צאצאיו להגדרה מחודשת של העולם. הוא הקריב לה' מנחות שמסמלות את מחויבותו לקירוב העולם וכל אשר בו אל מקורו האלוקי.

ניצוץ הנצח שקיים בתוכנו לא ייעלם לעולם, גם אם נשתדל מאוד להסוות אותו בהתנהגות חייתית.

ביום הראשון בחודש כסלו, נענה ה' למעשה זה באמצעות הברכה שהאציל על נוח ובני משפחתו. הוא קבע עבורם חוקים חדשים. מעתה והלאה יהיה האדם רשאי לאכול בשר. יהיה עליו לתת את הדין על שפיכת דמו של אדם אחר. עובדת בריאתנו בצלם אלוקים משמעותית מאוד בעולם זה. אנו יותר מסתם בעלי חיים מפותחים, אנו זן ייחודי ושונה לחלוטין. ניצוץ הנצח שקיים בתוכנו לא ייעלם לעולם, גם אם נשתדל מאוד להסוות אותו בהתנהגות חייתית. איננו יכולים "להפוך" לחיה יותר משקרש יכול להפוך לציפור. מותר להרוג ולאכול בעלי חיים, אך אין אדם שהוא חיה. אלוקים הבטיח שהמבול לא יחזור, וחתם הבטחה זו להמשך קיומנו בסמל: הקשת בענן.

מהי קשת בענן?

תמיד היו קשתות בענן, גם לפני המבול. מה שהשתנה הוא המסר שלהן. מה אומרת לנו הקשת הזוהרת, הססגונית, על המקום שבו אנו חיים? היא מְמַ?ָה את העתיד. לאחר המבול, האנושות תתפתח בצורה שונה. עד לאותה נקודה, לא היתה תפיסה של לאום, של תרבויות שונות. מעתה והלאה, עמים שונים יתחילו לפתח גוונים נפרדים זה מזה. הקשת בענן היא עדות חיה (מפה) למשמעות הדבר (טריטוריה).

קשת בענן נוצרת כשאור לבן טהור נשבר לשבעה צבעים שונים. האדום הוא הקרוב ביותר לקרן האור המקורית, והסגול הוא הרחוק ביותר מהאור הלבן הטהור. לתופעה זו יש מקבילה אנושית. יש אנשים שקרובים לה', ובחייהם מתגלמת קרבה זו לבורא עולם. אחרים מרוחקים הרבה יותר מהמקור, ואין דבר בחייהם שחושף ולו קשר קלוש אליו. אך האמת היא שמקורם של שני האנשים הוא אותו מקור, ממש כשם שהאדום והסגול, מקורם באותה קרן אור לבנה.

כל נשמת אדם מחוברת לחיים, כלומר, לאלוקים עצמו, ותמיד תהיה מחוברת אליו.

גם בחיינו האישיים אנו חווים אותה קשת של אור, מהמואר ביותר לאפל ביותר. השעה שלוש אחר הצהריים היא אולי השעה המושלמת: העבודה במצב מצוין, השמיים כחולים והכול נראה מושלם. השעה שלוש לפנות בוקר היא סיפור אחר לגמרי. אתם שוכבים במיטה, לא מסוגלים להירדם. כל מה שאתם עושים נראה חסר משמעות, ולא נראה שהמצב עומד להשתנות. אירועים חיצוניים גורמים לעתים להופעת רגעים כאלה – דחייה, כישלון, או מה שאנחנו תופסים כדחייה או ככישלון. אך יש רגעים שחורים שהינם פשוט חלק ממהלכם הטבעי של החיים. בשני המקרים, אנו יכולים להכיר בכך שה' ברא אותנו כיצורים בעלי קצב טבעי, שמשנה את האור בתוכנו מ"אדום" זוהר ל"סגול" של ייאוש, ושגם כך, נשמותינו הן נצחיות, ולחיינו יש משמעות. כל נשמת אדם מחוברת לחיים, כלומר, לאלוקים עצמו, ותמיד תהיה מחוברת אליו. כל גווני הקיום שלנו נובעים ממקור אור אחד ויחיד, גם אם לא תמיד יש לנו החוכמה לראות זאת.

השוטרת אמרה שהוא יכול להשתמש בטלפון לשתי שיחות. סמי לא אמר מילה. עיניו נדדו בין אור הפלורוסנט לבין שולחן הפורמייקה הסדוק. בגיל 19 הוא כבר הרגיש זקן, מת, ומבחיל. לא היה לו למי להתקשר. לא לאביו, שאותו לא ראה ואיתו לא דיבר מאז שהיה תינוק, ולא לאמו, שהייתה חולת נפש.

השוטרת התבוננה בו בתערובת מוזרה של חמלה וחוסר סבלנות. "תתקשר לעורך הדין שלך, או מישהו מהמשפחה שלך. אנחנו לא יכולים לשחרר אותך אם אף אחד לא בא לחתום בשבילך ערבות. יכול להיות שיעברו חודשים עד המשפט שלך."

הוא לא ענה. לא היה צורך. היא קלטה אותו. לא היה אף אדם בעולם שסמי היה יכול להתקשר אליו. עיניה החומות, העייפות, פגשו את עיניו לרגע. הוא רצה להתפרץ עליה, ועל כל האנשים המתנשאים, הזהירים, הנורמלים, שהכיר מימיו. השנאה היתה עמוקה וחדה, אבל דבר לא יכול היה להשתוות לשנאה שחש כלפי עצמו. מספר טלפון אחד עלה שוב ושוב בדעתו. זה האדם במגדל העמק שמצא אותו ישן על ספסל ברחוב חמש שנים קודם לכן ושיכנע אותו לבוא לחדרי הפנימייה. הפעם האחרונה שדיבר איתו היתה בפגישה סוערת במשרד שבסיומה עזב סמי ויצא לדרכו.

הוא לא ידע מה לומר. הוא חייג את המספר בידיים רועדות. הוא רצה שהטלפון רק יצלצל ויצלצל, שלא ייאלץ להביט בפניה של השוטרת שידעה יותר מדי, שלא ייאלץ גם לשמוע תגובה אדישה או כועסת של אדם שהתעורר בעל כורחו בארבע לפנות בוקר. הטלפון צלצל שמונה פעמים. הרב גרוסמן ענה.

"מדבר סמי".

"מה קרה? איפה אתה?"

הוא סיפר את סיפורו המכוער כולו, וסיים במלים היחידות שיכול היה להגות. "הם מחזיקים אותי כאן עד שיחתמו לי ערבות."

תוך מספר שעות, הגיע הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה האגדי של מגדל העמק, לתל אביב, שנמצאת, כידוע, במרחק של שעתיים לפחות ממקום מושבו. הוא ידע מה שסמי לא ידע, והאמין במשהו שסמי לא האמין בו מעולם: שסמי הוא אדם שלא יסולא בפז, יפה להדהים, ומהווה התגלמות נצחית של בוראו.

אור החנוכה

האירוע השני שמאיר את מהותו של כסלו הוא חג החנוכה. היה זה אחד הזמנים האפלים ביותר בתולדותינו. איבדנו את דרכנו, את הידיעה של מה נכון ונצחי. חלק גדול מעמנו הגדיר את עצמו כמִתְיַווֵן, חובב התרבות היוונית. היוונים ידעו לקרוא את המפה טוב יותר מכל עם שקדם להם. הם ראו את ההרים והגאיות, את הגוף והנפש. הם ניחנו בדייקנות שאין לה אח ורע, וציירו מה שעיניהם ראו בעוצמה וביופי.

אך הם לא הכירו את המקום. מוסריות, אהבת אלוקים ורוחניות היו נשגבים מבינתם. יתר על כן, בעיניהם, רעיון הרוחניות היה מאיים, רעיון שסיכן את כל עולמם שהיה מרוכז באדם. הם הוציאו את התורה מחוץ לחוק, משום שהיא לוקחת את הנפש למקומות בלתי ידועים. הם הוציאו את השבת מחוץ לחוק, משום שהיא מזמינה את כל מי ששומר אותה לראות את עצמו כחלק מהבריאה, מה' – ולא כחלק מעולם שסובב סביב בני אדם ושבו מוסריות היא בלתי רלוונטית. הם הוציאו את ברית-המילה מחוץ לחוק, משום שהיא רמזה שהגוף האנושי אינו מושלם כפי שהוא, אלא כלי פגום שלא נותר לנו אלא לתקנו.

בעיצומו של תהליך זה, חווינו לידה מחודשת וגילוי עצמי. ואז קרה הנס.

היוונים חיללו את מנורת שבעת הקנים, סמל רוחני, ממש כמו שאר הסמלים שחיללו במקדש. כשהחשמונאים (שם שמקורו במשפחת כהנים בשם "בית חשמונאי") השתלטו על בית המקדש, אחת הפעולות הראשונות שלהם הייתה ניסיון להדליק את המנורה. מדוע זה היה חשוב להם כל כך? משום שהם לא נלחמו על עצמאות פוליטית. הם נלחמו למען תחייה רוחנית. הדלקת המנורה הייתה תגובתם לחשיכה.

פך שמן יחיד שלא חולל, היה כל מה שמצאו החשמונאים. והשמן שהיה אמור להספיק ליום אחד, הספיק לשמונה ימים.

על כל אחד מאיתנו להילחם בחשיכה בדרכים משלו. אין איש מאיתנו שזהה לרעהו. כל אחד מאיתנו הוא עולם שלם. בואו וניעזר בתקופה זו כדי לראות את הקשתות שבענן, שנוצרות כתוצאה טבעית מפגישתם של הגשם והשמש. בואו ונדליק בזמן זה את המנורה שנמצאת תמיד בלבנו.

10/11/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 12 תגובות ב-12 דיונים

(12) אנונימית, 14/11/2012 12:06

תגובה

מדהים ומרגש מאד נהנתי תודה

(11) עבאס עבאס, 11/11/2012 18:25

כשאני מזכיר בכל רגע ורגע

בכל הזמן את האמונה באין עוד מלבדו כבר איפה שאני נמצא ואיפה שאני אהיה, ולא יעניין אותי מה טוב ומה רע בסביבה אם יש חשמל או אין, הכול טוב מ ה' ואני לא מסתדר עם עצמי, אני לפחות אומר את האמת , אני חלש כשאני חזק למעני בלבד, וחזק אין סופי כשאני למען ה'.

(10) לילך, 1/12/2011 13:57

תודה על השיתוף נהנתי לקרוא

(9) אנונימי, 28/11/2011 13:42

מדהים.מרגש.תודה :)

(8) , 28/7/2009 06:10

הקשת בענן

מאמר מעניין ומחכים. אישה טובה שכותבת חיובי. ורואה את הטוב והיופי בכל דבר וזו היא החוכמה. הלוואי ואלמד לחיות כך. החוכמה היא לא להשוות בין מה שידענו לפני כן. מה שידענו נכון ומה שלמדנו חדש נכון. יש הרבה אמיתות. מה שחשוב זה החיוביות. זה להבחין בין טוב לרע ולבחור בטוב. השאלה הנשאלת היא האם המטרה היא הדוגמה האישית שאני נותנת. האם המטרה היא לא לראות את הרעות של האחרים אלא את תכונותיהם הטובות ולהעצימן ואז התכונות הרעות נעלמות. האם כל התורה מסתכמת למשפט אחד "ואהבת את רעך כמוך" או שאולי כדאי להוסיף: "אל תיטור את בני עמך, ואהבת את רעך כמוך, אני ה' אלוהיך". (האם זכרתי נכון את המשפט?).

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub