לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מעגל השנה

מעגל השנה

עוד שנה ועוד שנה. עוד מחזור ועוד מחזור - למה? כדי להתחיל שוב מההתחלה? כדי לחזור על אותו סיפור מוכר?

מאת

ראש השנה, שנה אחת באה לסיומה, שנה חדשה שולחת אלינו חיוך ביישני קצר, ומייד מסתירה עצמה בכסות ענני הסתיו. עברנו סיבוב נוסף במעגלה של שנה, מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב באינספור וריאציות, עד 120. כבר התחזקנו מבחינה רוחנית בתשרי, וחייכנו אל היורה בחשוון, אכלנו סופגניות בכסלו, "ובטבת – ברד", נגסנו בפרי מיובש וחייכנו אל שמש רעננה של שבט, ניערנו את השלג מהתחפושות ושמחנו באדר, בניסן יצאנו לחירות, באייר הבטנו למדינה בעיניים והרגשנו שהיא כבר מתחילה להזדקן, בסיוון קיבלנו את התורה עם המון מאכלי גבינה, בתמוז ואב שינינו פוזות מול המזגן, כשלא היינו בים, ובאלול – רחרחנו את הלחות באוויר, הקשבנו לשופר, וחיכינו לשנה החדשה.

למה? כדי להתחיל שוב מההתחלה? כדי לחזור על אותו סיפור מוכר?

במשך שנה שלמה קראנו את פרשת השבוע. פרשה אחר פרשה, מתוך התורה. בריאת העולם, וחורבן דורו של נח; אברהם אבינו, ועקרותה הכואבת של שרה; עקדת יצחק, וחייהם המרתקים של בניו – עשיו ויעקב; שנים עשר השבטים, חיי יוסף וירידת מצרים; שיעבוד וגאולה; מעמד הר סיני וחטא העגל; ארבעים שנה במדבר, מן, תלונות, חטאים, תוכחה, עונשים, וצדקותן של נשים; בניית המשכן; בארה של מרים; אהרן ובניו; ובסוף – הפרידה ממשה – על הסף.

וכשמגיע חג שמחת תורה. קוראים את הפרשה האחרונה, ומייד, מתחילים שוב בבראשית.

למה? כדי להתחיל שוב מההתחלה? כדי לחזור על אותו סיפור מוכר?

העולם כולו בנוי ממעגלים – כדור הארץ העגול, מקיף במעגל את השמש העגולה. על פי הלבנה העגולה אנחנו מחדשים חודשים וקובעים את החגים והמועדים.

זרע שנטמן באדמה גדל לעץ, והעץ מניב פירות שזרעיהם שוב נטמנים באדמה – והאדם, כמו עץ השדה, צומח, גדל, ולפני שהוא קמל, הוא מספיק להביא לעולם צאצאים.

למה? כדי להתחיל שוב מההתחלה? כדי לחזור על אותו סיפור מוכר?

- לא!!!

בכל פעם שבה הלבנה מתחדשת, היא מוצאת על פני האדמה אנשים חדשים, ואנשים שהיא מכירה מהסיבוב הקודם. אבל גם אלה שהיא מכירה מקודם, כבר אינם אותם אנשים. אני של אתמול, זה לא אני של היום. אתמול, ראיתי את השמש שוקעת, והרגשתי תחושה של התעלות והזדככות – תחושה שבראה בי משהו חדש, אמונה תמימה יותר, שמחת חיים רבה יותר, כמיהה עזה יותר, דחיפה נוספת לקום ולהתחיל משהו חדש שיבטא רק אותי ובאמת אותי – והיום, אני כבר אדם שונה ממה שהייתי קודם. יש בי שקיעה אחת נוספת.

יחד עם כדור הארץ שמסיים הקפה שלמה סביב השמש, גם אנחנו סוגרים איזשהו מעגל – מעגל של עבודת השנה שחלפה. במה התקדמנו? במה נסוגונו? האם צמחנו? האם נפלנו? כל מעשה, כל לימוד, כל שאיפה ותפילה, מותירים רושם. כל אחד מהם יהווה נדבך לשורת לבני המעשים של השנה הבאה.

כל מעגל בחיים נבנה על גבי קודמו, לא היינו יכולים לחיות את השנה הבאה כמו שאנחנו רוצים, אלמלא הייתה קיימת זו שקדמה לה, וזאת שקדמה לה... בכל פעם שאנחנו קוראים שוב את סיפור הבריאה, הסיפור שונה, כי הוא פונה אלינו ואנחנו שונים ממה שהיינו באותה עת בשנה שעברה. לפעמים השינוי מינורי – רוב השנה חלף עלינו בנמנום רוחני, או במרוץ תעתועים גשמי. לפעמים השינוי אדיר – כמעט ואי אפשר להאמין שרק אתמול עוד בילפתי / העלבתי / לא הקשבתי לחברים / סחבתי / ריכלתי... יש שנים שבהן אנחנו מתקדמים, ויש כאלה שבהן אנחנו נסוגים, אך תמיד, כשהשנה נגמרת מתחילה חדשה. וכמו שאומרים "סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר".

תשרי של השנה לא יהיה כמו זה של שנה שעברה, הגשם הראשון הזה יעורר בי שיר שלא היה בי קודם, שיתווסף לשירה של השנה שחלפה. לסופגניות יהיה טעם שונה – רוחני יותר? גשמי יותר? ; שמחת פורים תהיה עמוקה יותר? חיצונית יותר? ; ועד כמה נחוש בחירות בליל הסדר של השנה?

מעגל הרוחניות שלנו דומה במידת מה לציורו המפורסם של אשר, גם אם נסתובב בו אינספור סיבובים כמו תרח, תמיד נמצא עדיין לאן לעלות. אך, שלא כמו בציור, העלייה תביא אותנו באמת גבוה יותר – והשמים הם הגבול!

רוצים דוגמאות? בבקשה:

  • פעם היינו רק מקבלים (כולנו בתור פעוטות, ואצל חלק מאיתנו זה נמשך זמן רב יותר); אחר כך למדנו לתת לשני כשהכריחו אותנו (תן לו מייד את האוטו, או ש...!); אחר כך למדנו לוותר (אמא, נכון שאני ילד טוב?); אחר כך לתת מרצון, את מה שאנחנו לא צריכים; אחר כך לתת מרצון את מה שהיינו רוצים לעצמנו; אחר כך לתת ברצון את מה שהמקבל היה רוצה...

  • בתור ילדים אמרנו תודה כדי לזכות במלת שבח מאמא (או כדי לא לקבל נזיפה), כשגדלנו, כבר אמרנו תודה לכולם - מתוך הרגל. עם השנים למדנו להכיר תודה על דברים שונים, וגם להודות עליהם. באיזה שלב אנחנו נמצאים כיום, מהי מידת הכרת התודה שלנו – האם אנחנו מכירים תודה למי שמעניק לנו דבר מה בלי תמורה? האם אנחנו מכירים תודה גם למי שמעניק לנו בעד תמורה? האם אנחנו מכירים תודה על נתינה שלא מוצאת חן בעינינו, או רק על מה שכן? האם אנחנו מכירים תודה על הדברים הרגילים והיומיומיים ("זה התפקיד שלו להביא כסף!", "זה התפקיד שלה לבשל!", "אצלנו הילדים תמיד מפנים שולחן.")? האם אנחנו מתפעלים ממה שהתרגלנו לראות כטבעי (השמים, האף והנקודות שעל גב החיפושית)?

כל מדרגה שאנו עולים מציבה בפנינו את המדרגה הבאה. לא משנה אם הפעם הבאה שבה נתמודד עם אותו נושא תהיה במסגרת המעגל היומיומי, המעגל השבועי, מעגל השנה או כל מעגל אחר, תמיד המדרגה הבאה תמתין לנו, בתנאי שלא נזנח את קודמתה.

שתהא לכולנו שנת צמיחה ועלייה!

 

1/10/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) נהנתי לקרוא, 22/2/2007 15:53

יפה מאוד

(1) אנונימי, 2/10/2005 14:01

יפה מאוד

תודה רבה על מאמר נפלא!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub