לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מתנת ההתחדשות

מתנת ההתחדשות

המסר שבמצוות קידוש החודש: כמו הירח הגדלה והולכת, עם ישראל יעלה שוב ויאיר את חשכת הליל.

מאת

המצווה הראשונה אותה קבלו היהודים כשהתהוו לעם, היא מצוות ראש חודש.

"ויאמר ה' אל משה ... בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לחודשי השנה." (שמות י"ב, א'-ב').

לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש בו יצאו ממצרים – הוא החודש הראשון לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, יש להם אחריות לספור את החודשים וליצור לוח יהודי ייחודי המבוסס על מחזוריות הירח.

מוזר, לא?

 דווקא המצווה הזאת היא מצווה ראשונה? היינו חושבים שהתפתחותו של לוח השנה תגיע, אם בכלל, רק לאחר קביעתם של יסודות חשובים ועקרוניים, כמו עשרת הדברות למשל. למה התורה מחשיבה את תהליך קביעת החודשים כפריצת דרך חשובה ביצירת אומה?

ומה רע בלוח שנה על פי השמש, שבו כבר משתמשות רוב האומות? מה המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי על פי הירח?

המרכיב האנושי

מצוות קידוש החודש הייתה כרוכה בתהליך מורכב. ברגע שמישהו ראה את הירח מופיע כפס דקיק, הוא היה יוצא במהירות האפשרית אל בית הדין בירושלים, שם המתינו לשני עדים שיעידו שהירח אכן נראה. בשלב זה היו מכנסים את בית הדין, מכריזים על החודש החדש, ושולחים שליחים אל רחבי הארץ כדי להודיע לכולם שהחודש הנוכחי אכן התחיל באותו יום.

הם היו מודיעים על כך לכל העם בכל אתר, בעזרת משואות בוערות על פסגות ההרים, כדי שהמידע יתפשט מהר יותר. לפעמים עברו אפילו שבועיים, עד שאנשים קיבלו את האישור לגבי היום שבו קודש ראש חודש על ידי בית הדין (זו דרך אגב הסיבה לכך שיהודי הגולה שומרים שני ימים טובים בחגים, רק למקרה שאולי טעו לגבי היום שבו החל החודש, מכיון שהמידע הגיע באיחור).

לוח השנה שלנו קובע באיזה יום יחולו החגים. כל חג יהודי נושא בחובו מציאות רוחנית עליונה, שממנה ניתן לשאוב פוטנציאל רוחני מסוים דווקא ביום המסוים הזה. פסח למשל, מכיל הזדמנות להגיע לחירות אישית, ראש השנה מתאים להגשמה עצמית ולקבלת החלטות לעתיד וכן הלאה.

יוצא מכך, שהאלוקים עוקב אחר החלטות בית הדין ופועל בהתאם.

והנה, קביעת הלוח הזה נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! כך למשל, אם קרה שהירח הופיע ביום שני, אבל אף אחד לא ראה אותו עד ליום שלישי, בית הדין היה קובע את ראש החודש ליום שלישי. יוצא מכך, שהאל בעצם עוקב אחר החלטות בית הדין ופועל בהתאם, ובראש השנה למשל, הוא עשוי לדחות את תאריך המשפט של כל העולם כולו ביממה מכיון שכך החליטו בני אנוש!

באמצעות "ייפוי הכוח" שבמצווה הראשונה הזאת, מעביר רבון העולם לעם היהודי מסר חזק – עד כה, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. הזמן שלכם לא היה שייך לכם. "כעת", אומר האל, "אתם הופכים לבעלים לא רק על הזמן שלכם, אלא גם על הזמן שלי!"

בכך שניתנה לנו מערכת עצמאית למדידת הזמן וליצירת לוח שנה משלנו, קיבלנו בעצם שליטה על המציאות והחיים שלנו ואפילו במידה מסוימת על הטבע. באופן זה אנו "משתתפים" עם האלוקים ביצירתיות המיוחדת של קביעת המציאות.

הירח

כחלק מאותו ייפוי כוח, דווקא הירח ולא השמש, הוא הגורם הקובע לגבי עריכת לוח השנה שלנו, וזאת בשל כמה מאפיינים מיוחדים שלו:

א. מאפיין ההתמעטות וההתמלאות – העובדה שהירח נראה לנו כאילו הוא מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע מחדש, מצטמצם וגדל שוב.

ב. מאפיין הגודל – עובדת היותו הקטן מבין שני המאורות הגדולים.

בעוד שהשמש, המסמלת את הטבע הבלתי משתנה, זורחת במזרח, שוקעת במערב, יום אחרי יום, כל השנה..., הירח משנה את הופעתו וכאילו מעביר לנו מסר: "אתה אולי קטן ואתה יכול להצטמצם עד שאתה כמעט נעלם, אבל אז, כשנראה שהאפלה שולטת בכל, זורחת התקווה הנצחית ואתה יכול לשאת שוב את מבטך אל על." כלומר, אתה יכול לשנות ולשפר את המצב ואת עצמך, לא משנה עד כמה המצב נראה נואש. לבני האדם יש בחירה חופשית ובתוכה כוח ההתחדשות – מאבק נצחי נגד מהלכם הקבוע, המתמיד, המחזורי והבלתי משתנה של הזמן והטבע.

מערכת השמש קובעת את מהלך השנה – מאותו שורש של לִשְׁנות, לחזור שוב ושוב, לעומת הירח שקובע את החודשים – מלשון התחדשות.

העם היהודי מושווה לירח. למרות שאנחנו עם קטן, ולמרות שסבל הוא חלק בלתי נפרד מהווייתנו, איננו נכנעים לעולם. גם כפרטים וגם כעם, נעלה שוב ונאיר את חשכת הליל.

יהודים חיים עם אמונה בנס ובעל טבעי, אמונה שהאלוקים משגיח על העולם ואינו תלוי בחוקי הטבע.

יהודים חיים עם אמונה בנס ובעל טבעי, אמונה שהאל משגיח על העולם ואינו תלוי בחוקי הטבע. לעם היהודי ישנה מערכת יחסים מיוחדת עם האלוקים, ואפילו כשהוא ניצב בדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך האל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.

לפני שמתחילות עשרת המכות, האלוקים מעביר למשה מסר עבור פרעה ולבני ישראל – "בני בכורי ישראל" (שמות ד', כ"ב). בני ישראל ניצבו אז בדיוטה התחתונה, והיו בלתי ראויים לנס מצד עצמם. ובכל זאת, זה בדיוק הזמן שבו האל הוציא אותם מחשכת מצריים, נתן להם את התורה והפך אותם לעם.

איזה עיתוי ומקום מושלמים, להעניק לעם היהודי את המסר המעודד, הטמון במצוות קידוש הלבנה מידי חודש וקביעת לוח השנה שלנו:

"ויאמר ה' אל משה ... בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לחודשי השנה." (שמות י"ב, א'-ב').

נשים וראש חודש

ראש החודש הוא מעין יום טוב לנשים, בשכר זה שלא הסכימו להשתתף בחטא העגל.

לאחר מעמד הר סיני, משה עלה להר על מנת לשהות שם 40 יום כדי לקבל את לוחות הברית מאת אלוקים. כתוצאה מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה מת, והפצירו באהרון להכין עבורם "אלוהים" במקומו, שיוליך אותם במדבר.

ובלשון המדרש:

"ויאמר להם אהרן: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו אלי." (שמות ל"ב, ב'). לא נתרצו הנשים ליתן תכשיטיהן. אמרו לבעליהן: חס ושלום, לא נשמע לכם ליתן נזמינו לעשות [פסל] שיקוץ תועבה, שאין בו כוח להציל. ונתן הקב"ה שכר לנשים בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים, ונתן להן שכר לעולם הבא, שהן עתידות להתחדש בראשי חדשים כלבנה זו המתחדשת בראש חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ"ה).

גם במקרה זה נשאלת השאלה, מדוע דווקא שימור ראש החודש נקבע כשכר? ומה הקשר בין העובדה, שלא הסכימו לתרום את התכשיטים שלנו ליצירת עגל הזהב, לבין התחדשות הלבנה מידי חודש?

לנשים הייתה היכולת לראות מעבר לסכנה העכשוית שחוו בני ישראל, לאחר שמנהיגם עלה למרום והתמהמה לשוב. בעיני הגברים, אפסה תקווה – אין מנהיג, אין רועה, אין מי שיוליך אותנו במדבר לארץ ישראל . איך יתכן שמשה יאחר? אין ספק שהוא מת.

אבל, את הנשים אי אפשר היה להשקיע לתוך ייאוש מוחלט כזה. למרות שהמצב נראה קודר וחסר סיכוי, ידעו שהשחר עומד להפציע. כמו הירח, שגדל ומתבהר רק לאחר שהוא נעלם לחלוטין ונבלע בחשיכה – הן ידעו שהזמנים הטובים עומדים להגיע. הן הבינו שזה פשוט בלתי אפשרי שהאלוקים ייטוש אותם, 40 יום לאחר שקבלו את התורה בהר סיני. הן חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח באלוקים, לא משנה כמה קשה נראה המצב.

 

יהי רצון שהעם היהודי, יוכל לשאוב עידוד מהמתנה המיוחדת של מחזוריות הירח, אשר על פיה אנו מונים את החודשים. כשהטרור הערבי הופך כמעט לשגרה, והפתרון נראה רחוק מאי פעם, קל מאוד לאבד תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמאליים ובטוחים בארצנו. ראש החודש מלמד אותנו, שהכול יכול להשתנות. ודווקא כאשר הלילה אפל ביותר, השחר מתחיל להפציע.

ראש חודש טוב!

 

3/9/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 12/12/2006 13:53

פדיון הבן

אוליש לכם רעיון יפה לפדיון הבן- תודה

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub