סדרה זו מתוכננת כסקירה כללית ויסודית של ההיסטוריה היהודית – על כל 4,000 שנותיה.

בדרך כלל כאשר שומעים את המילה "היסטוריה" מתכסים מרבית האנשים זיעה קרה. ימי בית הספר צצים בזיכרונם והמילה מצטיירת בדמיונם כשינון מייגע של שמות, תאריכים, מקומות ואירועים שחשיבותם מצטמצמת לצורך בחינות. בחינות שלאחריהן שוקע כל החומר שנלמד בתהום הנשייה. זאת כנראה הסיבה לדבריו של מרק טווין: " אף פעם לא נתתי לבית הספר להפריע להשכלה שלי".

לכן, לפני שאנו פונים לעסוק בהיסטוריה יהודית, הבה נדבר מעט על השאלה מדוע בכלל צריך ללמוד היסטוריה. מהי היסטוריה? מה איננו היסטוריה? מה התועלת שמפיקים מלימוד ההיסטוריה?

ראשית לכל, היסטוריה היא מעבדת המבחן של הרעיונות. יכולים אנו להכביר מלים אודות רעיונות אלו או אחרים, אך רק מהלך הזמן מראה בבירור אלו רעיונות נכונים ואלו מוטעים. כך למשל, לפני מאה שנים יכלו קומוניסט וקפיטליסט להתווכח איזו מבין שתי השיטות תצליח לשלוט על העולם, אך ההיסטוריה הנוכחית הראתה לנו כי הקומוניזם נכשל והקפיטליזם ממשיך להתקיים.

ניתן ללמוד מספר רב מאד של לקחים מן ההיסטוריה, או כפי שאמר זאת פילוסוף מפורסם: "אלה שלא מסוגלים ללמוד משגיאות העבר נדונים לחזור עליהן".

באופן כללי אפוא, הסיבה העיקרית ללמוד היסטוריה היא מפני שאנשים דומים זה לזה באופיים הבסיסי. טכנולוגיה עשויה להשתנות, המציאות הגיאופוליטית של העולם עשויה להשתנות, אבל אנשים נוטים לעשות אותם מעשים טיפשיים חזור ושוב. לכן באם לא נלמד מן העבר ונזכור אותו, וניישם לקחים אלה לגבי העתיד, אנו נדונים להיתקל באותם מכשולים בהם נתקלו אבותינו ולחזור על אותן השגיאות שוב ושוב.

מוטיב מרכזי מיוחד במינו

בהיסטוריה היהודית זהו ללא ספק המוטיב המרכזי. כמו שמלמדת אותנו התורה, בספר דברים:

"זכור ימות עולם; בינו שנות דור ודור. שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" ( דברים לב:ז).

אך יש ביהדות יותר מאשר משתמע ממלים אלו. היהדות מחדירה לתוך ההיסטוריה האנושית רעיון שהנו מהפכני בצורה בלתי תאומן, מכל ההיבטים, אך בייחוד מן ההיבט המוסרי וההיבט ההיסטורי - הרעיון של אלוקים הפועל בהיסטוריה. זהו רעיון מהפכני ואחד מעיקרי היסוד של האמונה היהודית.

היהדות מחדירה לתוך ההיסטוריה האנושית רעיון שהנו מהפכני בצורה בלתי תאומן, מכל ההיבטים.

אנו מאמינים כי אלוקים הנו הבורא, המקיים והמשגיח, דהיינו, לא אלוקים שברא את העולם ופרש לו אח"כ לנפוש באילת, אלא מהות אינסופית המעורבת באופן פעיל בבריאה.

כל דבר ביקום מצוי תחת פיקוחו של אלוקים. לכן, ההיסטוריה היא תהליך נשלט המוביל לקראת יעד מסוים.

פירושו של דבר כי אין אנו לומדים היסטוריה רק כדי להימנע משגיאות העבר, אלא מכיוון שיש לנו מקום אליו מועדות פנינו. ישנה מטרה. זהו רעיון בעל עוצמה בלתי תשוער בהיסטוריה האנושית - אנו הולכים למקום מסוים, יש לנו יעד, יש קו סיום.

זוהי סיבה נוספת לא לחזור על אותן השגיאות - אנו רוצים להגיע לאותו יעד מהר ומבלי להינזק ככל האפשר. ההיסטוריה היא המפה עמה אנו מנווטים דרכנו לשם.

לכן, בסדרה זו, אין אנו עתידים להתמקד כל כך בשמות, תאריכים ומקומות, למרות שחשוב מאד לדעת פרטים אלו - אלא על התבניות.

ההיסטוריה אותה למדנו בבית הספר היא היסטוריה של "כוחי ועוצם ידי". המלחמות הגדולות, האימפריות הגדולות. השורה התחתונה היא כי מי שעושה הכי הרבה רעש זוכה למלוא תשומת הלב. אבל ההיסטוריה היהודית, איננה היסטוריה של "כוחי ועוצם ידי". זוהי היסטוריה של רעיונות, היסטוריה מעודנת, הזורמת מתחת לפני השטח, מאחורי פרגוד האירועים.

כאשר אנו מביטים אפוא על ההיסטוריה מנקודת מבט רעיונית, רואים אנו את הדברים בצורה שונה לחלוטין. המאורעות נותרים ללא שינוי, אך מה שמשתנה היא הדרך בה אנו מבינים אותם. חשוב מאד להיות מודעים לדבר זה במהלך סדרת מאמרים זו. אנו מדברים כאן לאמיתו של דבר על מהלך ה"סיבה-תוצאה" הראשוני שמאחורי הקלעים. על החוטים המושכים את הארועים, הנגלים לעינינו בזירה ההיסטורית.

הכרונולוגיה היהודית

הכרונולוגיה היהודית מתחילה עם בריאת האדם הראשון, שנחשב לנזר הבריאה מבחינה גשמית ורוחנית.

כפי שאנו למדים מחומש בראשית, האדם נברא ביום השישי של תהליך הבריאה, לפני למעלה מ- 5760 שנה. (השנה 2000 בלוח הגרגוריאני, שמתחיל את הספירה מאז ישו, היא שנת 5760 בלוח היהודי, המתחיל את הספירה מזמן האדם הראשון).

האדם הראשון ייחודי בקרב שאר הנבראים המאכלסים את כדור הארץ, לא רק מפני היותו הראשון לקבוצת צאצאים כה מדהימה, אלא מפני שהוא נברא ב"צלם אלוקים". משמעות הדבר היא שיש לו נשמה – מהות רוחנית, שכלית, גבוהה יותר. ניצוץ שמימי זה הוא החלק האלוקי בו ניחנים כל יצורי אנוש.

כאשר נשלמת בריאתו של אדם, מסיר אז לכאורה אלוקים את "שעונו הקוסמי", מוסר אותו לאדם ואומר, "עכשיו אנחנו עוברים לזמן של כדור הארץ". מעתה, יום – הוא סבוב של כדור הארץ על צירו, שנה – היא מהלך אחד של כדור הארץ סביב לשמש וכד'. על פי הכרונולוגיה היהודית, אלוקים הסיר לכאורה את "שעונו" לפני למעלה מ-5760 שנים.

ברעיון זה, על פיו מתחיל הלוח היהודי, מיד עם השלמת בריאתו של האדם הראשון, גלום לקח עמוק. כשם שבמאי הסרטים מורה למצלמות להיכנס לפעולה כאשר השחקנים הראשיים מגיעים לזירה (למרות שייתכן ולפרוייקט כולו קדמו שנים של הכנות לפני שהחלו למעשה הצילומים), כך מתחיל אלוקים בפעולת השעון הארצי, כאשר האדם הראשון מופיע על בימת היקום. הלקח הברור שניתן ללמוד מכך הוא שהאדם הוא מוקד הבריאה.

מה שאנו יודעים על אדם וצאצאיו הראשונים – אשר החשוב ביניהם הוא אברהם, היהודי הראשון – אנו למדים מן התנ"ך. אך עד כמה אמין התנ"ך כספר היסטוריה? על נושא זה נדון בפרק הבא.