לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית 4 – מסעו של אברהם

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית 4 – מסעו של אברהם

האומה ה"עברית" – אנשים החיים מן ה"עבר" השני.

מאת

ההיסטוריה היא מעין "מדריך שימושי" לעתיד. לכן, מאחר והמאורעות הראשונים של עם ישראל, מלמדים על דפוסי פעולה מסוימים, נכון יהיה להקדיש לכך תשומת לב מיוחדת.

אנחנו מתוודעים בפעם הראשונה אל אברהם אבינו כשהוא בן 75, ולמרות שהוא מייסד האומה העברית ו"גדול הדור" של כל הדורות, התורה לא מספקת לנו שום מידע על עברו. רק הלקחים שעלינו ללמוד נחשפים בפנינו כדי להנחות ולהדריך אותנו. ניתן ללמוד מכך כי התורה אינה "מנדבת" פרטים לא הכרחיים. לכן, כשניתקל בהמשך, בריבוי פרטים לגבי נושא מסוים, נוכל להסיק מכך שלנושא המדובר משמעות עליונה.

אברהם זוכה בפעם הראשונה לפנייתו הישירה של האלוקים, רק בהגיעו לגיל 75. כלומר, עד עתה חי אברהם ללא נבואה וללא שום אישור חיצוני כי השקפתו המונותיאיסטית נכונה. פרט זה משקף לנו יותר מהכל, את אישיותו הנעלה של אברהם ומחויבותו הגדולה לחיפוש אחר האמת.

בעולם שכולו אלילי, הצליח אברהם להבחין במציאות א-ל אחד והקדיש את חייו למשימה – גם במחיר חייו אם צריך – להנחלת הכרה זו לתודעת האנושות כולה. הוא לא עשה זאת מכיוון שאלוקים דרש ממנו, אלא מכיוון שזאת היא האמת והוא לא ראה שום דרך אחרת מלבדה.

אדם, שאלוקים מדבר עמו באופן קבוע יעשה כל מאמץ להתאים את עצמו לנוכחות אלוקים בחייו, אבל לחיות כך – מלווה בהכרה התמידית של נוכחות אלוקים – רק בהסתמך על הכרה עצמית, הוא דבר שונה לחלוטין ודורש יכולת רוחנית אדירה. אנו למדים מכך משהו אודות גדלותו של אברהם ועוצמת האידיאליזם שלו. לא היה איכפת לו להתייצב בדד "מן העבר השני" אל מול כל העולם החושב אחרת – וזאת היא משמעות המלה "עברי".

החל מאברהם ואילך, אנו מבחינים באידיאליזם זה בקרב היהודים – השאיפה הבלתי מתפשרת ל"שנות את העולם".

זו גם הסיבה מדוע ניתן לכנות את אברהם "אב הטיפוס היהודי". החל מאברהם ואילך, אנו מבחינים באידיאליזם זה – השאיפה הבלתי מתפשרת ל"שנות את העולם" – באישיותו של האדם היהודי.

אברהם הוריש שאיפה זו לצאצאיו. היהודים התייצבו למעשה בחזית הקדמית של כל התפתחות, רעיון, או תנועה חברתית בהיסטוריה העולמית. יהודים לא רק היו מקבלי פרסי נובל בגין הישגיהם השכליים, במספר העולה בהרבה על מספרם היחסי באוכלוסיית העולם, אלא אף הנהיגו תנועות כמו קומוניזם, סוציאליזם, פמיניזם, זכויות האזרח, איגודי עובדים, וכד'.

שואל ההיסטוריון הלא יהודי ארנסט ואן דן האג:

באם יתבקשו לתת רשימת אנשים אשר הותירו את החותם הרב ביותר על הגות העולם המודרני, יציינו אנשים משכילים רבים את פרויד, איינשטיין, מרקס ודרוין. מארבעה אלה, רק דרוין לא היה יהודי. בעולם בו יהודים מהווים רק אחוז זעיר מן האוכלוסייה, מהו סוד התרומה של היהודים להיסטוריה של התרבות המערבית, בלי שום יחס פרופורציוני למספרם? (ארנסט ואן דן האג, סוד היהדות).

התשובה לשאלת של ואן דן האג נעוצה בהבנת אישיותו של אברהם.

בכדי להבין את הדפוסים הכלליים אותם אנו פוגשים בספר בראשית, נתבונן עתה כיצד מוצג אברהם אבינו במקרא. ניתן להצביע על שלושה דפוסים היסטוריים כאלו.

דפוס היסטורי ראשון:

אלוקים אמר לאברהם: "לך לך מארצך, וממולדתך, ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". (בראשית יב:א).

התורה אינה כתובה בדומה לספריו של צ'רלס דיקנס, שקיבל תשלום "לפי מלים" ולכן היה מכביר בהן במידת האפשר. ספרי התורה הם ההפך המוחלט. עלינו אפוא לשאול את עצמנו: מדוע התורה, שחוסכת תמיד במלים, חוזרת על דברי אלוקים לאברהם שוב ושוב, לכאורה בחזרה מיותרת. ניתן להבין מכך, כפי שכבר הזכרנו, שהחזרה באה להדגיש מסר נחרץ. "נתק עצמך לחלוטין, לא רק מארצך, אלא גם ממקום מולדתך, ומבית אביך".

כאשר אדם חושב על המושג "בית", לא משנה היכן הוא גר כיום וכמה נוחים חייו, "בית" יישאר עבורו תמיד בית ילדותו. הקשר הנפשי עמוק ביותר. לכן אומר אלוקים לאברהם: "נתק עצמך מן הרובד הרגשי הבסיסי ביותר".

בהיבט ההיסטורי אלוקים אומר לאברהם אבינו ולכלל העם היהודי: "התנתקו לחלוטין מן הסביבה ופנו לכיוון אחר".

בהיבט ההיסטורי אלוקים אומר למעשה לאברהם ולעם היהודי: "התנתקו לחלוטין מן הסביבה ופנו לכיוון אחר".

המסע אליו מדריך אלוקים את אברהם איננו רק מסע גשמי, זהו מסע רוחני מבעד להיסטוריה, העומד להיות שונה מכל דבר אחר שאנו מכירים. אברהם עתיד להיות אבי אומה שלא תיכלל בחשבון שאר העמים – "עם לבדד ישכון".

זהו המאפיין הייחודי הראשון של ההיסטוריה היהודית.

דפוס היסטורי שני:

את הדפוס ההיסטורי השני אנו לומדים מן הפסוק השני:

"ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך; והיה ברכה" (בראשית יב:ב).

בפסוק זה ניתנת למעשה ההבטחה, שאלוקים יהיה מעורב ישירות בהיסטוריה היהודית: "ואעשך…"

כאשר נתבקש הפילוסוף הצרפתי הגדול, בלז פסקל, על ידי לואי ה- 14, לספק הוכחה לקיומו של כוח על טבעי, הייתה תשובתו: "העם היהודי, הוד מעלתך". מדוע? מכיוון שהוא הכיר את ההיסטוריה היהודית והבין כי קיומו של העם היהודי כל העת עד למאה ה- 17, עומד בניגוד גמור לחוקי ההיסטוריה. מה היה אומר בראותו את העם היהודי מגיע למאה העשרים ואחת?! הקיום העם היהודי הוא אכן תופעה על טבעית.

למעשה לא היה אמור העם היהודי להתקיים כלל. עקרותה של שרה, אשת אברהם, לא הותירה תקווה להמשכיות. אברהם היה נפטר מהעולם ומשימתו הייתה גוועת עמו. אך לא כך היה. אירע נס.

יוצא מזה, שהעם היהודי התהווה באופן נסי ושרד משך כל ההיסטוריה האנושית, כשהוא עתיד להאריך ימים מעבר לאימפריות הגדולות ביותר על פני תבל, וגם זאת באורח נס.

לעם היהודי משימה ייחודית, הבאה לידי ביטוי בהיסטוריה ייחודית. ליהודים מתרחשים דברים שלא קורים לעמים אחרים.

זאת מכיוון שלעם היהודי משימה ייחודית, הבאה לידי ביטוי בהיסטוריה ייחודית. ליהודים מתרחשים דברים שלא קורים לעמים אחרים.

לחיות במשך 2,000 שנה כעם ללא ארץ איננו דבר רגיל. זהו דבר ייחודי בהיסטוריה האנושית. לייסד מחדש בית לאומי במקום שהיה שלך לפני 2,000 שנים איננו דבר רגיל. גם זהו דבר ייחודי בהיסטוריה האנושית.

דפוס היסטורי שלישי:

"ואברכה מברכיך, ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה". (בראשית יב:ג).

אלוקים מבטיח לאברהם כי הוא וצאצאיו – היהודים – יזכו לשמירה אלוקית. העמים והאנשים שייטיבו ליהודים יצליחו ואילו אימפריות ואנשים שירעו ליהודים סופם להעלם מעל בימת ההיסטוריה. ומעל לכל, העם היהודי עתיד לשנות את פני כל העולם.

זהו אחד מדפוסי ההיסטוריה המובהקים ביותר. ניתן על פי רוב, לשרטט במדויק את עליתן ונפילתן של כל הציביליזציות, הן בעולם העתיק והן בעולם המערבי, על פי הדרך בה הן נהגו ביהודים. בין אם זו האימפריה המצרית, היוונית או הרומית שהרעו לעם היהודי וסופן שהתמוטטו לאחר מכן. ובין אם זו ספרד, גרמניה, פולין, או טורקיה שגורלן לא היה שונה. נוכל להיווכח בכך ביתר שאת, במאמרים הבאים.

עליית ונפילת עמים ואימפריות נובעות מן הדרך בה נהגו בעם היהודי.

לפנינו אפוא דפוס היסטורי שלישי – עליית ונפילת עמים ואימפריות נובעות מן הדרך בה נהגו בעם היהודי. רעיון מדהים, אך ניתן להוכיחו בבירור מן היסטוריה האנושית.

קל להבחין בהשפעה החיובית האדירה שהייתה ליהודים על העולם. למשל, היהודים הם מקור הערכים הנקשרים עתה עם דמוקרטיה – ערכים שמקורם בתורה – הוקרת החיים, הצדק, השוויון, השלום, האהבה, החינוך, הערבות החברתית וכו'.

בשלושה פסוקים אלו אותם קראנו בספר בראשית אנו מבחינים אפוא במפתח המונח ביסוד דפוסי ההיסטוריה היהודית.

מסעו של אברהם הוא המודל, כשחייו האישיים וחיי צאצאיו הראשונים עתידים להיות מהדורת זוטא, מיקרוקוסמוס, של ההיסטוריה היהודית בכללה.

15/11/2003

מאמר 65 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) הדסה, 27/4/2014 13:08

שאלה שעלתה בי..

הרב כתב שאימפריות עלו וירדו בעקבות יחסן ליהודית. על פניו נראה שמאז השואה הנוראה גרמניה בפרט ואירופה בכלל משגשגות ולא ממש ירדו מעל המפה. האם זה משום שמדובר שתהליך שלא הגיע אל סיומו או שיש לרב הסבר אחר לעניין. תודה על המאמרים שכתובים בצורה ברורה ומחכימה.

(5) אלון, 22/12/2009 15:00

יישר כוח על המאמרים

תיקון קטן - למעשה הפעם הראשונה בה אלוקים מתגלה לאברהם היא בברית בין הבתרים בה אברהם הוא בן 70 שנה. מדוע? ביציאת מצרים נאמר ויהי מקץ 430 שנה. אנחנו יודעים כי בני ישראל שהו במצרים 210 שנה, מניין רד"ו. יעקב ירד למצרים כשהיה בן 130 שנה. יצחק הוליד את יעקב כשהיה בן 60 שנה. מכאן יוצא 400 שנה. כשיצחק נולד, אברהם אבינו היה בן 100. אם כן, 30 שנה קודם להולדת יצחק היה אברהם בן 70 שנה, בברית בן הבתרים שם גם שמע לראשונה את הנבואה כי בניו יגלו למצרים וייצאו אחרי 400 שנה. למה 400 ולא 430? זה מה ששאלו גם בשבט אפריים כשביקשו לצאת 30 שנה קודם ממצרים, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו. בכל אופן, כדאי לזכור זאת, אם כי זה כמובן לא משנה דבר ממה שהרב אמר ודרש באופן נאה.

(4) דורון, 11/2/2009 16:22

פשוט התאהבתי בהצגת הדברים נפגש בפרק הבא..

(3) אנונימי, 4/8/2008 04:02

מעניין מאד

המאמר העלה נקודות מבט שלא הייתי מודעת להן

(2) אנונימי, 1/3/2008 04:30

העם היהודי בינו לבין עצמו

הייתי רוצה להבין כיצד עם יהודי שהקים מדינה אחרי השואה יכול להתנהג כפי שהוא מתנהג אל אלה שהיום חיים והם מבוגרים ששרדו את השואה והמדינה מתייחסת אליהם כאל אשפה?
כיצד ולמה העם היהודי מודע לצורך להגן על עצמו מול העולם אבל אינו מתייחס בחומרה ליחס בתוכנו?
מה זה אומר מול אלוהים כשהוא רואה שאנחנו לא דואגים ומכבדים בתוכנו אחד את השני?

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub