לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 28: רדיפות יוון

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 28: רדיפות יוון

הטרור שלט בכיפה – נשים שהרשו למול את בניהן הוצאו להורג, כשתינוקותיהן קשורים לצווארן.

מאת

לאחר מותו של אלכסנדר הגדול, מחולקת האימפריה היוונית העצומה לשלושה חלקים:

  • יוון האשורית, בשלטון בית סֶלֵוּקוּס.

  • יוון המצרית, בשלטון בית תלמי.

  • יוון המקדונית, או יוון עצמה, שכללה את ערי המדינה העצמאיות של אתונה, ספרטה וכו'.

ישראל נופלת בתחילה בחלק שנשלט על ידי בית תלמי של היוונים המצריים. מלכי בית תלמי ליבראליים בדרך כלל ופתוחים לרעיונות שונים, בהתאם לרוח הבירה אלכסנדריה, שמהווה מרכז תרבותי עולמי.

בשנת 198 לפנה"ס משתנה התמונה. לאחר קרב הבניאס (אתר בצפון הארץ שניתן לבקר בו גם היום), בית סלוקוס האשורי, לוקח את השליטה בארץ ישראל מבית תלמי.

אמנם בית סלוקוס משיג שליטה בארץ אבל עדיין לא מגיע למצב יציב. השליט הסלקוסי החדש – אנטיוכוס אפיפנס – מוצא את עצמו עומד תחת לחץ רב – מבית, עצירת בית תלמי; ומחוץ, חשש מכוחה העולה של רומי.

הוא מחליט, שהחוליה החלשה בקו ההגנה שלו היא ישראל. ישראל גובלת במצרים ובים התיכון (שממנו עלולים הרומאים להגיע), וגרוע מכך, היהודים אינם חלק מתרבות יוון. את המצב הזה הוא מחליט לשנות.

כשעולמות מתנגשים

כמה שנים קודם לכן, כשהיוונים, כובשי העולם המוכר, פגשו לראשונה ביהודים – הם נדהמו והופתעו. הם מעולם לא פגשו באנשים כאלה קודם לכן.

היהודים היו המונותיאיסטים היחידים בעולם. השקפת העולם שלהם הייתה שונה לחלוטין משל כל אחד אחר – דהיינו, שכל דבר קיים, נברא ומתקיים על ידי כוח מוחלט אחד, אלוקים בלתי נראה ומשגיח. את הרעיון הזה – ובמיוחד את נושא השגחתו המתמדת של האלוקים, והעובדה שהוא מתייחס לחייהם של בני האדם – מצאו היוונים כנשגב מבינתם.

ומעבר לכך, היוונים לא היו מסוגלים להבין את המבט היהודי על התורה. זה היה ספר עתיק, שהיהודים טענו שקיבלו מן האלוקים, ושהכיל הוראות מוזרות כיצד להוביל את החיים לשלום, לאחווה, לאחריות חברתית ולכבוד החיים.

בקיצור, היוונים לא ידעו איך "לבלוע" את היהודים.

בנוסף, ההשקפה היהודית הייתה גם מבלבלת. היוונים היו אנשים שהעריכו חינוך ושאיפה לחוכמה – משהו שהיהודים העריכו והעריצו גם כן. היוונים דיברו בשפה יפהפייה, שהיהודים הוקירו באופן מיוחד. (התלמוד אומר, שיוונית היא השפה היפה ביותר בעולם, ושזו השפה היחידה שבה ניתן לכתוב ספר תורה כשר, חוץ מעברית).

התורה תורגמה במהירות ליוונית (במאה השלישית לפנה"ס) – התרגום הראשון בהיסטוריה היהודית.

ואכן, התורה תורגמה במהירות ליוונית (במאה השלישית לפנה"ס) – התרגום הראשון בהיסטוריה היהודית. תרגום זה נקרא "תרגום השבעים" לזכר 70 החכמים שכתבו אותו.

תרגום זה נחשב כאסון לאומי עבור העם היהודי. מרגע שתורגם התנ"ך, הוא נעשה נגיש יותר לגויים, ואלה השתמשו בו לעיתים קרובות ככלי לניגוח העם היהודי, כשפעמים רבות נערכו סילופים מכוונים בתרגום. (כדאי לדעת, שמרבית ספרי התנ"ך הנוצריים המצויים כיום, מבוססים על התרגום היווני, שתורגם ללטינית ואח"כ לאנגלית. נקל לתאר כמה אינטרפרטציות וטעויות נעשו לאורך הדרך.)

בכל אופן, היה זה בלתי אפשרי להימנע מתרגום התנ"ך ליוונית, משום שהיוונית הפכה לשפה של המזרח התיכון הקדום. היא הייתה נפוצה ומוכרת בכל מקום, בדומה לאנגלית כיום! היהודים, אשר דיברו ביניהם בארמית, בעקבות ישיבתם בבבל, הפכו במהרה לבקיאים לא פחות בשפה היוונית. (העברית שמשה אז לתפילה וללימוד בלבד).

למרות ההערכה ההדדית המסוימת הזאת – שבדרך אגב משכה יהודים רבים – לא יכלה התרבות הדומיננטית לסבול יותר את הניגודים העצומים שבין התרבויות.

הלניזם באונס

תקופת ירח הדבש מסתיימת בקול רעם גדול, כשאנטיוכוס אפיפנס נוקט בצעדים מתוכננים היטב, בין השנים 169-167 לפנה"ס ופותח בתקופה של "גזרות שמד" – צווים והוראות שנגזרו, על מנת לגרום ליהודי ישראל לסגל לעצמם את התרבות ההלניסטית ו"להתייוון", כשמטרתם הסופית היא השמדת היהדות.

הצעד הראשון בו נוקט אנטיוכוס, הוא השגת שליטה על עמדות הכוח היהודיות. לשם כך הוא מסלק מתפקידו את הכוהן הגדול ומחליף אותו ביהודי ש"מונח אצלו בכיס". מנקודה זו ואילך, הופכת הכהונה הגדולה, במידה רבה, לממסד מסואב (כפי שהסברנו בפרק 25).

בנקודה זו אנחנו צופים בראשיתו של מהלך, שעומד להתפתח במשך ההיסטוריה המאוחרת יותר – עד שכל הממסדים היהודיים הבסיסיים מסתאבים: המלכות, הכהונה, עבודת בית המקדש... הגוף היחיד שיישאר בלתי מושפע לרעה, יהיה הסנהדרין (בית המשפט העליון היהודי) ורבניו, אשר כפי שנראה בהמשך, יכתבו בסופו של דבר את התלמוד.

לאחר שאנטיוכוס מציב את האיש שלו בתפקיד הכוהן הגדול, הוא פותח במהלך הבא, שמטרתו השכחת לוח השנה היהודי.

באותו זמן אנטיוכוס מפתח הבנה לגבי מהותם של היהודים. מבחינתו מדובר באנשים העוסקים בזמן בצורה אובססיבית – הם מנסים להפוך את הזמן לקדוש. אם יצליח למחוק את הזמן, יצליח גם למחוק את מנהגיהם של היהודים. לשם כך מחליט אנטיוכוס לאסור את שמירת השבת, את קידוש החודש עם מולד הלבנה, ואת שמירת החגים – פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור וסוכות.

בשלב הבא אנטיוכוס מוציא צווים האוסרים שמירת כשרות ולימוד תורה. ספרי תורה נשרפים בפומבי, וחזירים מוקרבים על ספרי קודש יהודיים בכדי לטמאם. ניתן לראות שלאנטיוכוס, שיודע עד כמה החזיר מתועב בעיני היהודים, ישנה אובססיביות מסוימת לגבי חיה טמאה זו. הוא מכריח את הכוהנים הגדולים למסד הקרבת חזירים בבית המקדש שבירושלים, כמו גם לאפשר שם עבודה לכל סוגי האלילים היווניים. (ע' ספר המכבים א', א' מ"א-ס"ד)

ולסיום, אנטיוכוס אוסר למול את הבנים. עבור היהודים, מהווה המילה אות וסימן מוחשיים לברית הקיימת בינם לבין האלוקים. היוונים – שסוגדים לשלמותו של הגוף האנושי – מוצאים זאת כדבר מתועב ביותר, ומבחינתם ברית המילה היא הטלת מום.

היהודים מתנגדים, ולכן אנטיוכוס וחסידיו ממשיכים להתקדם לעבר מטרתם בדרך גסה ואכזרית. ההיסטוריון היהודי, רבי בערל ווין מתאר זאת באופן ציורי בספרו "הדי תהילה" (Echoes of Glory):

נשים שהרשו למול את בניהם, הוצאו להורג כשבניהן קשורים לצווארן.

נשים שהרשו למול את בניהם, הוצאו להורג כשבניהן קשורים לצווארן. חכמי ישראל נרדפו, נתפסו ונרצחו. יהודים שסירבו לאכול בשר חזיר, או להקריב חזירים מפוטמים, עונו עד מוות... אף לא כפר קטן אחד ביהודה היה חופשי מדיכויים של ההלניסטים. מזבחות לזאוס ולשאר האלילים הפגאניים, הוקמו בכל כפר, ויהודים מכל אזור הוכרחו להשתתף בפולחני ההקרבה.

רדיפה דתית כזו היוותה חידוש של ממש בהיסטוריה האנושית. עד לאותו זמן, אף אחד בעולם העתיק לא הכריז מלחמה על דתו של עם אחר. זאת משום, שהתפישה הפוליתיאיסטית אמרה: "אני אסגוד לאלוהים שלך, ואתה תסגוד לשלי. וכל המרבה באלילים, הרי זה משובח".

(מאוחר יותר נראה, כיצד המיתולוגיות היוונית והרומית מתמזגות, כשזאוס הופך ליופיטר וכו'. הפלורליזם במיטבו – כל דת טובה כמו האחרות.)

בעולם הפוליתיאיסטי אף אחד לא נהרג על דתו. אף אחד, להוציא היהודים.

היהודים עמדו על דעתם שישנם דברים ששווה למות עבורם – דברים שהם בעלי משמעות גדולה יותר אפילו מהחיים עצמם (ראו המאמר משמעות החיים). יהודים מוכנים למסור את חייהם ברצון עבור היהדות. לא משום שהאלוקים צריך שאנשים ימותו בשבילו, אלא משום שהשקפת התורה היא דבר שבלעדיו אין תכלית לאנושות. היהודים, שאמורים להיות "אור לגויים", אינם יכולים לערוק ממשימתם, אפילו אם חייהם עומדים בסכנה...

אבל, יהודים לא חייבים להיות צאן המובל לטבח. הם יכולים להילחם כנגד סוג כזה של עריצות – וזה בדיוק מה שהם עשו. הנורא ביותר במאבק שלהם, הייתה העובדה, שהם נאלצו להילחם לא רק ביוונים, אלא גם בכמה מאחיהם היהודים, שהשתמדו להלניזם – והפכו למה שמוכר לנו כיום כ"מתייוונים".

יהודי נגד יהודי

כשהיוונים מתקיפים את היהדות, הם עושים זאת בסיועו של פלג מסוים בעם היהודי – היהודים המתייוונים.

המתייוונים היו יהודים אשר נשאבו אל תוך תרבות יוון, ואין בכך כל פלא. התרבות היוונית הייתה תרבות החיים העיקרית בעולם העתיק.

גם כאן אנחנו יכולים לראות תבנית קבועה, שחוזרת על עצמה לאורך ההיסטוריה היהודית. תרבות עולמית עולה לבמה ומציגה נאורות וקדמה, והעולם משתנה. ובכל פעם, חלק מהעם היהודי, ולרוב מדובר בבני המעמד הגבוה, נשאבים אל תוך התרבות החדשה. מדוע? משום שהם עשירים, מתוחכמים, ויש להם המון זמן מיותר. אז הם אומרים לשאר העם היהודי: "בואו נהיה מודרניים, תשכחו כבר מהדת המיושנת והעתיקה!" (בהמשך נראה כיצד חוזרת תבנית זו בספרד בגרמניה, ואפילו כיום באמריקה).

באותה תקופה, הייתה קבוצה קטנה של יהודים (קבוצה קטנה אבל חזקה וקולנית), שיישרו קו עם הרשויות היווניות והתייוונו. יהודים אלה עושים הכול בדיוק כפי שעושים זאת היוונים בעצמם.

הם שולחים את בניהם לגימנסיום והם מסירים את מילותיהם (בניתוח כואב מאוד). זאת משום, שכל כך הרבה פעולות יווניות נעשות בעירום, והם עשויים להיחשב בעיני היוונים כבעלי מום.

ואם זה לא מספיק, בנוסף לקרע בין המתייוונים לבין הזרם המרכזי ביהדות, היהודים מפולגים בקרע נוסף – בין שני פלגים ביהדות הדתית.

הדבר מתחיל כששני רבנים/מורים – הקרויים צדוק ובייתוס – מתחילים להטיף לסוג חדש של יהדות, תוך כפירה במקורה האלוקי של התורה שבעל פה (שעליה הסברנו בפרק 26). תלמידיהם נקראים צדוקים ובייתוסים, כשהצדוקים יהיו אלה שימשיכו בדרכם לאורך ההיסטוריה. היהודים מהזרם המסורתי הראשי – אשר המשיכו לשמור על דיני היהדות כפי שנשמרו ונמסרו מאז ומתמיד – נקראו באופן אירוני "פְּרוּשים", בכדי להבדיל בינם לבין האחרים.

מכיוון שהצדוקים אינם מאמינים שהתורה שבעל פה ניתנה על ידי האלוקים, הם מחליטים שהם מחויבים בשמירת החוקים המופיעים בתורה הכתובה בלבד, שאותה הם קוראים באופן מילולי. אבל איך אפשר לעשות זאת, אם כל כך הרבה מהמצוות הכתובות בתורה אינן ניתנות להבנה ללא התורה שבעל פה? על כך הם עונים: כל אדם יעשה כפי הבנתו – כל אחד יכול להחליט מה המשמעות, ולפעול בהתאם.

הצדוקים מוצאים שותפים טבעיים בקרבם של חלק מהמתייוונים, כפי שמסביר רבי בערל ווין:

הצדוקים היו תמיד מקובלים יותר בעיני המתייוונים מאשר אויביהם הרבניים.

הצדוקים היו תמיד מקובלים יותר בעיני המתייוונים מאשר אויביהם הרבניים. הקשר בין המתייוונים והצדוקים נגד היהדות המסורתית, גרם למבוכה מתמדת בחיי היהודים בתקופת בית המקדש השני ואפילו לאחר מכן. (הדי תהילה - Echoes of Glory, p. 38)

(נדון בצדוקים בפירוט יתר בפרקים הבאים, כשנגיע לאימפריה הרומית ולשליטתה על היהודים).

על פי תיאורו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס בספרו "מול אפיון", ניתן ללמוד על אמונותיהם של היהודים באותה תקופה.

על פי דבריו, הפרושים (שנחשבים לדייקנים ביותר בהסבר חוקיהם ולאלה שהיוו את האסכולה המובילה), נהגו לייחס הכול לגורל האלוקי ולאלוקים עצמו. יחד עם זה הם טענו, שלאדם ניתנת אפשרות לבחירה חופשית בין טוב לרע, אף על פי שלגורל האלוקי חלק בכל פעולה. הם טענו, שכל הנשמות נצחיות וטהורות, בעוד שנשמותיהם של הרשעים הופכות מושא לעונש נצחי.

לעומתם היו הצדוקים מאמינים בקיומו של האלוקים, אך שוללים לחלוטין את הגורל הנתון בידיו. הם הניחו שהאלוקים, אינו מתעניין בנו ובמעשינו, לטוב ולמוטב. הצדוקים טענו, שעשיית הטוב או הרע, היא בחירתו האישית של האדם, ושהבחירה נתונה לכל אחד לנהוג כרצונו. בנוסף הם שללו גם את האמונה בנצחיותה של הנשמה ובשכר ועונש בעולם הבא.

יותר מזה. בעוד שהפרושים אהבו זה את זה, ופתחו יחסים הרמוניים עם החברה, הייתה התנהגותם של הצדוקים גסה זה אל זה, ואופן שיחתם, גם אל אחיהם מאותו זרם, הייתה ברברית, כאילו שהם זרים זה לזה.

אפשר לראות כיצד הצדוקים הושפעו מאופן החשיבה היווני. הם היוו חלק מהגורמים, לכך שהכהונה הגדולה ועבודת בית המקדש הפכו לכל כך מסואבים (משום שרבים מבני הכוהנים, קבוצת עילית באותה תקופה, הפכו לצדוקים). זו גם הסיבה שבגללה, כפי שמסביר התלמוד, מתו כל כך הרבה כוהנים גדולים ביום הכיפורים. (ר' פרק 25).

השחיתות בבית המקדש, ההתייוונות הכפויה והרדיפות, הופכות להיות יותר ממה שהיה בכוחם של היהודים מהזרם הדתי המרכזי לסבול, וכאשר הם מורדים בסופו של דבר נגד היוונים, הם קמים גם על משתפי הפעולה היהודיים.

מרד המכבים – אותו אנו חוגגים כיום כחג החנוכה – מהווה במידה רבה סיפור של מלחמת אחים בין היהודים לבין עצמם, כמו גם נגד יוון. לא מדובר במלחמה לקבלת עצמאות מדינית, וגם לא במאבק לחירות פיסית – זוהי מלחמת דעות.

20/11/2004

מאמר 41 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) ליאור, 25/10/2010 17:48

תרגום התנ"ך

במסכת מגילה מסופר על תרגום התנך ו70 הזקנים. המלך ביקש שיכנסו ל70 חדרים נפרדים , כל זקן לחדר מבודד אחר כדי לבחון את אמיתות התנ"ך, אותם זקנים ידעו שהם חייבים לשנות חלקים בתנ"ך כדי שלא יהיו טענות והשמצות מכיוון הגויים . נעשה נס וכל אותם ה70 שינו מספר רב של שינויים וכולם כאחד. לדוג' - במקום "בראשית ברא אלוקים" נכתב "אלוקים ברא בראשית" כדי שלא יחשבו שיש ישות שנקראת "בראשית. בקיצור... תרגום התנ"ך נעשה בכפייה!

(2) דן בן יעקב, 24/8/2008 06:20

יוונים מתיוונים כיום זו האולימפיאדה

ל -1 לידעתך - יום תרגום התורה ליוונית נקבע כיום אבל לאומי, לדורות, יום תענית,אלא שהוא נשכח במהלך הדורות האחרונים. עדיין ההלינזם - שולט בעולם , ומנסה להרים ראש אלילי בתחפושת ספורטיבית.דוכן המנצחים כיום , ציין בזמנו את האלילים , מספר 1 זאוס או יופיטר וכן הלאה לפי מעמד האלילים. בשביל מי התחרויות אם כל סוס ופרד מצוי מקדים את אלוף העולפ בריצה, וכל דג במים שוחה טוב יותר משחיין אולימפי,ומישהו יכול להיאבק בדוב סיבירי בעל IQ - אפס ? בכל ההיסטוריה היהודית תמיד ניצח המוח ולא הכוח, חן חן לרב ספירו -חזק וברוך.

(1) אסתי חנסון, 13/9/2005 04:18

תרגום התנ''ך אינו אסון

תרגום התנ''ך אינו אסון כפי שמשתמע מהכתבה היות ואף אם הנוצרים השתמשו בו לנגח את היהודים זה הצריך מהיהודים להתעמק בו ולפלפל מיני פלפולים להצדיק התנ''ך והוליד דרשות ואגדות יפות כדי להצדיק את הסתירות שבתנ''ך.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub