לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 32: הילל ושמאי

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 32: הילל ושמאי

בתקופה של ירידת הדורות והסתאבות כללית, מציינים הילל ושמאי את ההיבטים החיוביים שנותרו.

מאת

בפרק 28, שוחחנו על הקרע בין הפרושים (הזרם המרכזי ביהדות) לצדוקים (היהודים אשר האמינו רק בתורה הכתובה, ונהגו על פי פירושיהם העצמיים). בפרק 31, הסברנו כיצד הטבח של הורדוס בהנהגה הרוחנית והתערבותו בהנהגת המקדש (שלא להזכיר את מאמציו לייוון את היהדות), גרמו לסיאוב נרחב בכהונה. אבל עדיין לא דיברנו על ההיבטים הטובים והחיוביים שהיו באותה עת ביהדות.

מה שברור, שכל מוסדות הדת – הישיבות, בתי הכנסת וכו' – נוהלו על ידי יהודים מהזרם המרכזי ותפקדו כראוי. גם הסנהדרין (בית הדין היהודי העליון) עדיין פעל והתקיים, למרות שסמכויותיו קוצצו באופן ניכר. נוסף על כך, הרבנים המשיכו ללמוד וללמד ומסירת התורה בשרשרת הדורות נשארה בלתי מופרעת.

פתיחתם של "פרקי אבות" מתעדת, כיצד הועבר לפיד המסורת לאורך השנים – החל במשה, שמסר את המידע ליהושע, ומשם לזקנים, לנביאים, לאנשי כנסת הגדולה (הסנהדרין), וכך הלאה.

כששמעון הצדיק, אחרון אנשי כנסת הגדולה (ר' פרק 26) נפטר, בשנת 273 לפנה"ס, נפתחה התקופה המוכרת בשמה "תקופת הזוגות".

מאותו זמן ואילך, אחזו תמיד שני רבנים בהגה המסורת היהודית. האחד היה נקרא אב בית דין (ראש הסנהדרין), והשני – נשיא. זוגות אלה נמנים כולם ב"פרקי אבות".

בני הזוג האחרונים ואולי המוכרים מכולם היו הילל ושמאי.

אהבת התורה של הילל

הילל, שהגיע לישראל מבבל, היה עני מאוד. התלמוד מספר כמה סיפורים מעניינים על עוניו הרב, ועל אהבת התורה העזה שפיעמה בו. לדוגמא, הוא היה כל כך עני, שלא תמיד היו ברשותו שתי הפרוטות הנחוצות, על מנת לשלם את דמי הכניסה אל בית המדרש. בכדי ללמוד, הילל עלה על הגג, והקשיב דרך הצוהר. באחד מימי הקור, הילל ישב על הגג, עד שקפא ואיבד את הכרתו. תלמידי בית המדרש שחשו לפתע כי נעשה חשוך בחדר, עלו לגג כדי לבדוק מה מסתיר מהם את האור, ומצאו את גופו של הילל מוטל על הצוהר. הם הכניסו אותו פנימה, חיממוהו ועוררו אותו מעלפונו.

למרות עוניו הרב, שלא פגע או הפחית במידת ההערכה שחשו האנשים כלפי חוכמתו, הגיע הילל למעמד של נשיא; באותו זמן היה שמאי בעמדת אב בית דין.

תלמידי בית שמאי טענו שאסור לומר שקר, בעוד שבבית הילל סברו, שכלה תמיד יפה ביום חופתה.

תלמידיהם של הילל ושמאי מפורסמים במחלוקותיהם לגבי ההלכה היהודית. אחת מהן עוסקת בשאלה, האם מותר לומר על כלה ביום חופתה שהיא יפה, גם אם זו אינה האמת. תלמידי בית שמאי טענו שאסור לשקר, בעוד שבבית הילל סברו, שכלה תמיד יפה ביום חופתה. (תלמוד, כתובות ט"ו ע' ב' – י"ז ע' א') בית הלל זכו בדיון. ואכן, ההלכה היהודית כיום, מסכימה באופן כללי עם בית הילל. התלמוד (עירובין י"ג ב') מסביר מדוע:

יצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הילל".

אם אלה ואלה דברי אלוקים חיים, מדוע ההלכה נפסקת דווקא על פי שיטת בית הילל?

מסביר התלמוד:

"מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן."

כוונת התלמוד בדבריו, כי תלמידיו של הילל היו צנועים וענווים. הם לא הביעו את דעתם לשם התנצחות גרידא ועל מנת "לנצח" את היריב, להפך, הם היו לומדים היטב את דעותיה של האסכולה השנייה – בית שמאי, ולא רק זאת, אלא שבענוותנותם היו מזכירים את דברי בית שמאי לפני דבריהם.

זמנים מסוכנים

חשוב לזכור, שבימי בית המקדש הראשון, בזמן שהתעוררו מחלוקות שונות לגבי נקודות בהלכה היהודית, המנהיגים הרוחניים לא עסקו בויכוחים ממושכים. מה השתנה אם כן, בימי בית מקדשו של הורדוס?

אנו נמצאים בתקופה, המרוחקת כ-1,300 שנה ממעמד הר סיני. העם היהודי גלה מארצו ועם חזרתו נאלץ להתייצב למול מאבקים רבים – השפעת היוונים, המלחמה נגד שלטון יוון, הסתאבות מלכות בית חשמונאי ולסיום, ההשתלטות הרומאית והשחיתות שהגיעה עם הורדוס, כל אלה הותירו אותם מוכים וחבולים.

כתוצאה מחוסר השקט הזה, חלה ירידה ניכרת ברמת לימוד התורה בין היהודים, מה שהביא לחוסר בהירות. אכן, תהליך המסירה בעל פה התחיל "להתבלות בקצוות". (התלמוד עדיין לא נכתב, אבל הולך ומתקרב הזמן בו יחליטו גדולי התורה, שאין מנוס אלא לכתוב את התורה שבעל פה, משום שהיא עלולה להישכח).

הויכוח היה בדרך כלל על פרטים מינוריים, שלחלקם אין כלל השפעה מעשית על היישום הפראקטי של ההלכה היהודית.

חשוב לדעת שכיום, כאשר פוגשים בויכוחים הללו בתלמוד (והוא מכיל אלפים מהם!), נוכחים לדעת, שהרבנים לא התווכחו על נושאים משמעותיים ועקרוניים כגון: "האם מותר ליהודים לאכול חזיר?", הויכוח נסב בדרך כלל על פרטים מינוריים, שלחלקם אין כלל השפעה מעשית על היישום הפראקטי של ההלכה היהודית. רבים מהם היו ויכוחים על עקרונות תיאורטיים, שלעולם לא יתרחשו במצב מציאותי כלשהו.

נקודה נוספת שצריך להבין, שעל אף המחלוקות, היו גם קוים אדומים שאף יהודי מסורתי, מהזרם המרכזי – לא חצה. כל המחלוקות נסבו סביב פרטים קטנים, מה שאומר שבעניינים הגדולים כולם הסכימו ביניהם.

נסיגה רוחנית

אבל אפילו אם המחלוקות האלה היו קטנות, עלינו לראות בהן חדשות רעות, משום שהן אינן מסמלות רק ירידה ברמת ההשכלה, אלא מעבר לכך – ירידה במעמדו הרוחני של העם היהודי. תופעה זו נקראת "ירידת הדורות". ככל שהעם היהודי היה קרוב יותר להר סיני, מבחינה כרונולוגית, כך היו הדברים ברורים יותר וההפך.

חשוב מאוד להבין את המבט המסורתי של העם היהודי על תהליך המסירה. האדם המודרני סבור, שככל שאנחנו מגיעים לשלב מאוחר יותר בהיסטוריה, כך יש לנו יותר טכנולוגיה, ולכן אנחנו יותר מתקדמים. רעיון זה אינו עולה בקנה אחד עם התפישה היהודית משום בחינה, לא היסטורית, לא רוחנית וגם לא הלכתית. על פי המחשבה היהודית, בני האדם בעבר, אחזו ברמה רוחנית גבוהה יותר. ובעניין תהליך המסירה, ככל שאנחנו קרובים יותר למעמד הר סיני מהבחינה הכרונולוגית, כך הדברים ברורים יותר.

תהליך המסירה של העם היהודי בכללותו, הוא אחד מההיבטים המדהימים של ההיסטוריה היהודית. עצם העובדה, שהתורה שבעל פה הועברה משך אלפי שנים, יושמה על תרחישים שונים ומגוונים, ועדיין, הגוף הבסיסי של ההלכה היהודית לא השתנה, פשוט מדהימה!

היום, אנחנו בנקודה הרחוקה ביותר, ולכן עבורנו הדברים מעורפלים ביותר.

אבל, ככל שבני ישראל היו קרובים יותר להר סיני, כך הם היו יותר רוחניים, וכך הבינו בבהירות רבה יותר את רצון האלוקים. היום, אנחנו בנקודה הרחוקה ביותר, ולכן עבורנו הדברים מעורפלים ביותר. זו הסיבה שבגללה אסור לנו לעקור ולבטל הלכות יהודיות שנקבעו על ידי חכמי הדורות שקדמו לנו. זהו עיקרון יסודי בתהליך המסירה כולו.

המחלוקות ציינו את ראשיתו של תהליך, שעמד להפוך את היהדות למסובכת הרבה יותר. עוד ועוד מחלוקות עומדות להתגלע.

תקופת זמן זו מגלה סימפטום נוסף של בעיה משמעותית, המטרידה את העם היהודי – חוסר הרמוניה.

חוסר הרמוניה זה בין הצדוקים, הפרושים והקנאים, יצר אטמוספרה של "שנאת אחים" אשר ערערה את אחדותו של העם היהודי בזמן בו החליטו למרוד ברומאים.

15/1/2005

מאמר 37 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) סמואל פרננד, 18/1/2005 09:55

ההיסטוריה חוזרת

חוסר הרמוניה בין הצדוקים, הפרושים והקנאים, יצרה אטמוספרה של "שינאת אחים"
האם אין אנו שבים לאותה מציאות עגומה?

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub