לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 48 – האינקוויזיציה

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 48 – האינקוויזיציה

ההאשמה הבסיסית של האינקוויזיציה הייתה, שהיהודים שהתנצרו ממשיכים עדיין לשמור בסתר על יהדותם.

מאת

בפרק 45, כשעסקנו במסעי הצלב, כיסינו את מלחמתה של הכנסייה נגד המוסלמים במזרח התיכון. כעת אנחנו פונים למלחמת הכנסייה נגד המוסלמים באירופה. מלחמה זו נמשכה במשך זמן ניכר עם עליות ומורדות – החל מהזמן בו הגיעו המוסלמים המורים לספרד בשנת 711. זמן רב חלף עד שהנוצרים הצליחו להביס את המוסלמים, כשהמאחז המוסלמי הראשון שנפל, היה טולדו בשנת 1085; והאחרון, גרנאדה ב-1492.

מייד עם תחילת הכיבוש הנוצרי, התדרדר מאוד מצבם של היהודים.

הנוצרים כללו בנקמתם צמאת הדם כלפי המוסלמים, גם את היהודים, והכניסו אותם לאותה קטגוריה של "כופרים".

בברצלונה לדוגמא, נרצחה כל הקהילה היהודית בפרעות של אספסוף. כמה נוצרים העניקו מחסה ליהודים, רק כדי להפעיל עליהם לחץ להמיר את דתם. אלה שלא סרבו, זכו להינצל.

כותב פרופסור ב. נתניהו בעבודתו בת 1,400 העמודים – The Origins of the Inquisition (שורשי האינקוויזיציה), כשהוא מצטט עד ראייה מאותם ימים:

"אלה מהם שסירבו להיטבל [לנצרות] נרצחו מייד וגוויותיהם, השרועות ברחובות ובכיכרות, יצרו מחזה מזעזע."

כמה יהודים הוטבלו לנצרות באותן המרות דת המוניות, שליוו את הכיבוש הנוצרי בספרד? מספרם מוערך בין עשרות אלפים עד ל 600,000 (ע"פ המקור הנ"ל עמ' 1095).

רבים מאלה שהמירו את דתם, עשו זאת רק למראית עין, כשהם ממשיכים לשמור על מנהגי הדת היהודית בסתר. עם הזמן, הנוצרים תפשו את המתנצרים המזויפים האלה, והחליטו שהגיע זמן לעקור את הכופרים מהשורש.

האינקוויזיציה הספרדית

האינקוויזיציה בה נעסוק כעת, היא האינקוויזיציה הספרדית, שנפתחה באופן רשמי עם איגרת האפיפיור, שנכתבה על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי, באחד בנובמבר 1478.

(האינקוויזיציה הראשונה למעשה, התקיימה כבר בשנת 1233, על פי הוראתו של האפיפיור גריגורי התשיעי, להילחם בקבוצה של נוצרים צרפתיים כופרים, שנקראו אלביגנסים. אינקוויזיציה זו הייתה מתונה יחסית, ובאופן כללי לא דנה אנשים למוות. אך לא כך היו פני הדברים באינקוויזיציה הספרדית, אשר כוונה כנגד 'היהודים הכופרים').

שלא כמו במהדורה הקודמת שלה, ביקשה האינקוויזיציה הספרדית להעניש את אותם יהודים, אשר המירו דתם לנצרות, אבל לא היו כנים בהתנצרותם.

ישנה מידה רבה של אבסורד בגישת הכנסייה. קודם היא נותנת לאנשים לבחור בין מוות להתנצרות, ולאחר שהם מתנצרים, היא מחליטה להרוג אותם בכל אופן, כי המרת הדת שלהם לא נעשתה בלב שלם.

סיבה נוספת לקיום האינקוויזיציה, לא הייתה קשורה במיוחד לכנות ההתנצרות. ברגע שיהודים התנצרו הם זכו בכניסה חופשית ל"שדה המשחק" – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית; וכמובן, הם הצליחו מעל ומעבר. הצלחתם גררה הרבה מאוד עוינות מצד הנוצרים – כפי שכבר ראינו, מדובר בתבנית החוזרת לאורך ההיסטוריה היהודית, מאז ימי שעבודם של בני ישראל על ידי המצרים.

הנוצרים התחילו לקרוא ליהודים שהתנצרו "נוצרים חדשים", על מנת להבדיל אותם מהנוצרים הותיקים.

הנוצרים התחילו לקרוא ליהודים שהתנצרו "נוצרים חדשים", על מנת להבדיל אותם מהנוצרים הותיקים, כלומר, מעצמם. באופן משפיל, נקראו המתנצרים היהודיים converses – כלומר מומרים – או גרוע מזה "מָרַנוס" – כלומר חזירים.

ההאשמה הבסיסית הייתה, שהיהודים לא המירו את דתם לנצרות באמת – הם המשיכו לשמור על מנהגי היהדות בסתר, מה שבהחלט היה נכון לעיתים קרובות. מספר רב של יהודים היו נוצרים רק למראית עין, אבל, בחדרי חדרים, המשיכו לשמור על יהדותם.

עד ליום זה ישנה קהילה נוצרית, בעלת שורשים יהודיים ברורים, הנעוצים באותם ימים. ישנם אנשים בארה"ב (בניו-אינגלנד, ניו-מקסיקו ואריזונה) כמו גם בדרום אמריקה המרכזית, שמיוחסים למתיישבים הספרדים הפורטוגזים ומחזיקים במנהגים משונים, שאין ביכולתם להסביר. לדוגמא: על אף שהם קתולים, בליל שבת הם יורדים למרתף ומדליקים נרות. הם לא יודעים מהו המקור למנהג זה, אבל הם עושים זאת. אנשים אלה הם ללא ספק צאצאיהם של יהודים, שהעמידו פנים כאילו הם נוצרים, אך המשיכו לשמור על מנהגיהם בהיחבא.

תפקידה של האינקוויזיציה היה למצוא אנשים אלה, לענות אותם עד שיודו ב"פשעם", ואז – להרוג אותם.

פרדיננד ואיזבלה

כל ילד אמריקאי שמע על המלך פרדיננד והמלכה איזבלה – המלכים אשר עמדו מאחורי כריסטופר קולומבוס בגילוי אמריקה. יחד עם זאת, הנה כמה פרטים שאינם מוכרים למרבית האנושות.

נישואיהם של פרדיננד ואיזבלה בשנת 1469 איחדו את ספרד, כשבמידת מה, הם מאפשרים את הניצחון הסופי על המוסלמים. עד לתקופתם, ספרד הייתה אוסף של פרובינציות – ששתי העיקריות בהן הן ארגון וקסטיליה. כשפרדיננד מארגון נישא לאיזבלה מקסטיליה, התאחדו שתי פרובינציות אלה לממלכה אחת אדירה.

איזבלה הייתה נוצרייה "קנאית", ובשנת 1478, היא בקשה מהאפיפיור אישור לפתוח באינקוויזיציה לעקירת הכופרים מהעולם הנוצרי. האפיפיור נענה והנפיק באחד בנובמבר 1478 איגרת אפיפיורית, שנקראה:Exigit sinceras devotionis. כשפרדיננד ואיזבלה מלווים איגרת זו בצו מלכותי ב-27 בספטמבר 1480.

אפשר להבין, שטיהור הנצרות מכופרים היה מכוון כלפי כל מיני קבוצות, ולאו דווקא נגד היהודים שהמירו את דתם למראית עין. אבל, הצו המלכותי לא הזכיר אף אחד מלבדם. כותב פרופסור ב. נתניהו:

"הצו המלכותי קובע במפורש, שהאינקוויזיציה יוסדה על מנת למצוא ולהעניש, אנשים שהמירו את דתם מיהדות ומחללים את הנצרות, על ידי כך שהם דבקים בסתר באמונות היהודים ושומרים על מנהגים וטקסים יהודיים. אף קבוצה אחרת לא הוזכרה, אף מטרה אחרת לא צוינה – עובדה שמצביעה בפני עצמה, על מערכת יחסים הדוקה בין החיים היהודיים בספרד, לבין יצירתה של האינקוויזיציה. גם עובדות אחרות מצביעות על קשר זה."

כשטומס דה טורקוומדה, נזיר דומיניקאני ספרדי, מונה להיות האינקוויזיטור הראשי – זכתה האינקוויזיציה למוניטין המגואל בדם שלה.

על אף שהאינקוויזיטורים הראשונים יצאו לעבודתם מספר חודשים לאחר הנפקת הצו, רק בשנת 1487 – כשטומס דה טורקוומדה, נזיר דומיניקאני ספרדי, מונה להיות האינקוויזיטור הראשי – זכתה האינקוויזיציה למוניטין המגואל בדם שלה. טורקוומדה – שהיה מיוחס מספר דורות לאחור, ליהודים שהמירו דתם לנצרות (אם כי אין ספק שאמו לא הייתה יהודיה) – הגיע לדרגות חדשות של אכזריות במימוש השנאה אנטישמית שבערה בקרבו.

כיצד פעלה האינקוויזיציה?

מומרים יהודים היו נעצרים ומואשמים בכך שהם אינם נוצרים אמיתיים. הנאשמים אפילו לא ידעו מי האשים אותם וההוכחות ל'פשעם' היו מוצגות בסודיות. אנשי האינקוויזיציה היו מענים את העצורים, עד שהודו בכך שהם כופרים. ואז, לאחר שהתוודו, הם היו נרצחים. הדרך המקובלת להריגתם הייתה העלאה על המוקד, אולם, מי שהיה מוכן לנשק צלב, זכה להינצל מכאבי התופת של השריפה ובמקום זאת להיחנק למוות.

הנקודה העיקרית היא, שבאמת לא היה משנה אם הם התחרטו או לא – בכל אופן, הרגו אותם.

ומה אם אנשים מסוימים לא הסכימו להודות אפילו תחת עינויים? או גרוע מזה, אם היו כאלה שהודו מייד על שמירת יהדותם בסתר, אבל אפילו תחת עינויים סרבו להודות באמיתות הנצרות? אם הם הצליחו לשרוד את העינויים המזוויעים, היו מעלים אותם על המוקד בטקס שנקרא "אוטו דה פה" כלומר – "מעשה של אמונה".

הדבר נמשך עד לשנת 1834, וכשהאינקוויזיציה התבטלה סוף סוף, כל ספרדי שהוא, היה נתון בפחד מכוחה. באותה תקופה, תחום הפעולה של האינקוויזיטורים התרחב אף לכופרים נוצריים, קבוצות פרוטסטנטיות, מכשפות ואפילו אנשים שקראו את הספרים הלא נכונים. האינקוויזיציה הספרדית לא הייתה האינקוויזיציה היחידה – כאשר המומרים היהודיים נמלטו לארצות ידידותיות אחרות, האינקוויזיציה המשיכה לרדוף אחריהם, והגיעה אפילו עד לברזיל הרחוקה, בה הועלה האדם האחרון על המוקד במאה ה-19.

גירוש ספרד

שנת 1492 ציינה את נפילת גרנאדה – המעוז המוסלמי האחרון בחצי האי האיברי – שהביאה לסיום שליטה מוסלמית, בת 800 שנה בקירוב בספרד. ספרד הפכה להיות ארץ נוצרית לחלוטין.

זמן קצר לאחר מכן, החליטו פרדיננד ואיזבלה, לסלק את כל היהודים מספרד. בצו הגירוש, לא התייחסו המלכים ליהודים שהתנצרו, אלא ליהודים אשר מעולם לא המירו את דתם. מדוע? נתון אחד שללא ספק מלא תפקיד חשוב (להוציא אנטישמיות), היה הצורך בכסף היהודי, על מנת לבנות ולשקם את הממלכה, לאחר המלחמה היקרה נגד המוסלמים. במקום לסחוט את הכסף מהיהודים באיטיות באמצעות מיסים, היה קל יותר לגרש את כולם בבת אחת ולעקל את כל הרכוש והנכסים שהם ישאירו אחריהם.

מובן שהיהודים ניסו לבטל את הגזרה. השחקן הראשי בדרמה הזו היה דון יצחק אברבנאל – רב ותלמיד חכם גדול. דון יצחק היה אחת מדמויות ההוד היהודיות של אותה תקופה. הוא שימש כשר האוצר של ספרד, ולכן היה היהודי בעל ההשפעה הרבה ביותר בספרד. הוא ניסה בכל כוחו לבטל את צו הגירוש, בשלב מסוים הוא אפילו הציע למלכים 300,000 דוקטים תמורת דחייתו.

הצלחתו רק הציתה את זעמו של האינקוויזיטור טומס דה טורקוומדה.

בקשתו בעצם התקבלה, אבל הצלחתו רק הציתה את זעמו של האינקוויזיטור טומס דה טורקוומדה.

טורקוומדה – שהיה בעל השפעה אדירה על המלכה איזבלה, בתוקף תפקידו ככומר הוידויים שלה – נכנס בזמן שאברבנאל התחנן בעניינו. הכומר השליך בזעם את הצלב על המלכה, כשהוא פוגע בראשה וצועק: "יהודה מכר את אדונו (ישו) עבור 30 פיסות כסף. עכשיו תמכרו אותו מחדש!"

וכך, הובס דון יצחק אברבנאל. אבל הוא היה כה משמעותי למלכים, שהם נתנו לו היתר מיוחד להישאר בספרד; הם אפילו הסכימו, שעוד תשעה יהודים נוספים יישארו יחד איתו, על מנת שיוכל להתפלל במניין. אך הוא סירב. ולמעשה, הוא הפך למנהיגם של יהודי ספרד לאחר הגירוש.

באיזה תאריך נשלחה הקהילה היהודית לגלות? 2 באוגוסט 1492. התאריך נפל בדיוק על תשעה באב – אותו יום בו חרבו שני בתי המקדש (ובו התרחשו אסונות נוספים, כפי שכבר ראינו). באותו יום, הוכרחו יהודי ספרד (כ 150,000 – 200,000 איש), לנטוש את נכסיהם המרובים, כשהיתר (בסביבות 60,000, על אף שלא ידוע בבירור כמה) נשארו, תוך הסכמה להתנצר.

כריסטופר קולומבוס

ביום שלאחר הגירוש, 3 באוגוסט 1492, יצא כריסטופר קולומבוס למסע הגילוי המפורסם. כך הוא פותח את יומן המסע שלו:

"באותו חודש שהוד מעלתם הוציאו את הצו, שכל היהודים צריכים לצאת מהממלכה והטריטוריות שלה, באותו חודש, הם נתנו לי את ההוראה לקחת על עצמי, עם צוות מספיק, את המסע לגילוי איי הודו."

אנשים רבים נהנים לשער, שקולומבוס היה יהודי, ויש לכך כמה סיבות טובות (פרטים רבים ומעניינים, מופיעים בספרה של ג'יין פרנסיס אמלר Christopher Columbus's Jewish Connection - הקשר היהודי של כריסטופר קולומבוס), הנה כמה דוגמאות:

  • אף על פי שקולומבוס נולד בגנואה שבאיטליה, הייתה השפה הראשונה שלו ספרדית קסטיליאנית. כמאה שנים קודם להולדתו, אולצו יהודים רבים לעזוב את קסטיליה וחלק מהם פנו לגנואה. (דרך אגב, הספרדית הקסטיליאנית, היא ה"יידיש" של יהדות ספרד ומוכרת כשפת ה"לאדינו".)

  • כשקולומבוס כתב, הוא הוסיף סימנים קטנים ומצחיקים בראש העמוד. סימנים שמזכירים את מה שמוסיפים היהודים בראשו של עמוד כתוב גם בימינו אלה – בס"ד, ראשי התיבות של "בסיעתא דשמיא" (שמשמעותם בעזרת שמים בארמית).

  • בכתביו הוא מקדיש נתח נכבד לציוֹן.

  • בצוות שלו, היו חמישה אנשים שידוע שהיו יהודים, כולל רופא, נווט ומתורגמן.

  • קולומבוס שכר את המתורגמן, לואיס דה טורס (שהתנצר יום קודם לכן), בגלל ששלט בשתים עשרה שפות ובכללן עברית. קולומבוס היה משוכנע, שהוא עומד להיתקל בדוברי עברית. הוא האמין שהוא עומד להגיע למזרח הרחוק וציפה למצוא שם לכל הפחות, אחד מעשרת השבטים ולכן היה זקוק לדובר עברית.

מעבר לכך, אין ספק שמבחינה רוחנית קיים קשר בין מסעו של קולומבוס, לבין גירושם של היהודים. בדיוק כשאחת מהקהילות הגדולות ביותר של אירופה בימי הביניים הוחרבה, פתח האלוקים דלתות חדשות, למה שעתיד להפוך עבור היהודים, למקום המפלט הגדול ביותר בהיסטוריה – אמריקה. גם זו תבנית מדהימה, שאנחנו חוזרים ומוצאים לאורך ההיסטוריה: האלוקים מקדים תרופה למכה.

בניגוד למה שמספרים לעיתים קרובות, מסעו של קולומבוס לא מומן על ידי איזבלה שמכרה את תכשיטיה.

דרך אגב, בניגוד למה שמספרים לעיתים קרובות, מסעו של קולומבוס לא מומן על ידי איזבלה שמכרה את תכשיטיה. המממנים העיקריים היו שני פקידים בחצר המלכות – שניהם מומרים יהודיים – לואיס דה סנטנגל, מזכיר בית המלכות וגבריאל סנחז, שר האוצר של ארגון.

המכתב הראשון שקולומבוס שלח מהעולם החדש, לא מוען לפרדיננד ולאיזבלה, אלא לסנטנגל ולסנחז, כשהוא מודה להם על תמיכתם ומספר מה מצא.

מסעו של קולומבוס מהווה ציון דרך בתקופת הגילויים, כשמספר לא מבוטל של "מגלי ארצות" פתחו בפנינו את העולם החדש. בעוד שמלבד קולומבוס, לא נחשד אף אחד ממגלים אלה ביהדות, ראוי לציין שגילוייהם התאפשרו, במידה רבה, הודות לממציאים יהודיים או פיתוחים יהודיים של המצאות קיימות.

לדוגמא, כלֵי המפתח לניווט – הקוודראנט והאצטרולב (כלים למציאת קו הרוחב על פי כוכב הצפון וכוכב) – היו פיתוחים יהודיים. ולמעשה, אותו קוודראנט שהיה אז בשימוש זכה לכינוי: "מקל יעקב"; והוא פותח על ידי רבי לוי בן גרשון המוכר גם בשם רלב"ג.

האטלס המפורסם, בו השתמשו קולומבוס וחוקרי ארצות אחרים, היה מוכר בשם 'האטלס הקטלוני'. אטלס זה היה יצירה של משפחת קרסקה, יהודים ממיורקה שבספרד. לא רק שהאטלס הקטלוני הכיל את אוסף המפות הגדול והמשמעותי ביותר באותה תקופה, אלא גם לא היו לו מתחרים של ממש. בזמן זה, היה ליהודים מונופול וירטואלי על שרטוט מפות, שהתבצע תוך איסוף מידע מסוחרים יהודיים מכל העולם המוכר.

ברכה

ובעוד קולומבוס מגלה את אמריקה, מה עבר על היהודים שסולקו זה עתה מספרד?

מרביתם פילסו את דרכם אל גבול פורטוגל, אבל שהייתם שם הייתה קצרת מועד. חמש שנים לאחר מכן, פורטוגל מציעה בפניהם את אותן אפשרויות: להתנצר, לעזוב או למות.

אלפים יצאו לתורכיה, שמבחינה היסטורית הסבירה פניה כלפי היהודים. הסולטאן העותומאני, בייאזיד השני, פתח את דלתותיו בפניהם, כשהוא קובע: "אומרים לי שפרדיננד מספרד הוא איש חכם, אבל הוא טיפש. מכיוון שהוא לוקח את האוצר שלו ושולח את כולו אלי."

כיצד השפיעה תנועת היהודים על שתי ארצות אלה?

כיצד השפיעה תנועת היהודים על שתי ארצות אלה? לאחר כמה שנים, נכנסה ספרד למשבר כלכלי גדול. תורכיה, לעומתה, שגשגה. האימפריה העותומאנית הפכה לאחד הכוחות האדירים בעולם, ושני הסולטאנים הבאים, סלים הראשון וסולימאן הראשון, הרחיבו את האימפריה עד לווינה שבאוסטריה. (דרך אגב, היה זה הסולטאן סולימאן שבנה מחדש את חומות ירושלים, אותן חומות הניצבות כיום ותוחמות את העיר העתיקה.)

אם נחזור על מה שלמדנו בפרק 4, האלוקים העניק לאברהם ולצאצאיו ברכה מיוחדת:

ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית י"ב, ג').

ה' הבטיח לאברהם שהוא וזרעו הבא אחריו – היהודים – יימצאו תמיד תחת שמירתו האלוקית. אומות ועמים שיהיו טובים ליהודים – ישגשגו. אימפריות ועמים שיהיו רעים ליהודים – יחרבו.

זוהי אחת מהתבניות ההיסטוריות הגדולות ביותר – כפי שכבר ראינו, וכפי שנמשיך לראות בפרקים הבאים. אפשר למעשה, לשרטט את עלייתן ונפילתן של כל הארצות, במזרח התיכון ובעולם המערבי, על פי היחס שלהן כלפי היהודים – פשוטו כמשמעו.

למרבה הפלא, אחת ממדינות אלה הייתה פולין.

10/9/2005

מאמר 21 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) אוראור, 1/1/2017 10:02

מעניין ומרתק למדי - יופי של מידע היסטורי.

אגב , המטרה המקורית של האינקוויזיצה הייתה בהתחלה רק להחזיר למוטב ולשורשים את הנוצרים שסטו מהמקור - זו הייתה המטרה הראשונית - אבל כמו שאומרים עם האוכל בא התיאבון - בהדרגה אנשי האינקוויזיציה רדפו לא רק נוצרים שהיו בגדר כופרים אלא גם ובעיקר יהודים - כמו שאנחנו יודעים וזוכרים וכמו שכתוב פה - וגם מוסלמים ועוד כל מיני אנשים. אגב , יש עד היום גם ספרים [ כולל ספרי ילדים ] על האינקוויזיציה - לי יש ספר כזה וגם קראתי עוד ספר או שניים כאלה.

(8) שמעון, 21/10/2012 16:46

תגובה

כתבה מעולה ישר כח

(7) , 21/12/2010 14:52

מאמר מדהים-קודם כל הוא כתוב בתורה מעניינת וקלה לקריאה. דבר שני כל כך חשוב לדעת ולקרוא את זה. ישר כח. זה היה המאמר הראשון שקראתי מקווה שכך אפתח למאמרים נוספים שלכם.

(6) אנונימי, 20/12/2010 18:05

מאמר מצוין וחשוב ביותר. יישר כח!

זו הפעם הראשונה בה אני נכנס לאתר ונחשף לתכניו. אתר חשוב ביותר, מלא עניין ותוכן. רמת כתיבה וכותבים ברמה גבוהה מאד ויחד עם זאת ברורה ונגישה לכל. אמליץ עליו בחום למכריי. יישר כח!!

(5) אלי מייזליש, 19/5/2007 00:46

חסרים לי כמה מאפייני יסוד של הלקח ההיסטורי

מה הסיבה הרציונלית ללימודי היסטוריה אם לא ללמוד ממנה את הלקח. היסטוריה אינה סתם סיפור על מה שהיה או רומן בלשי. לימוד היסטוריה ללא לקח בצידו שווה לשתיקה של מאמן כדורגל לאחר המשחק או אפס ביקורת לאחר הצגה. משום כך, כאשר כותבים כיום את מה שהיה - ובעיקר את העוול הנורא והאווילי שגויים ענשו יהודים ללא דין וצדק, מן הראוי היה להציג כלקח את מה שאותם יהודים בזמן ההוא לא עשו או עשו - למשל: ארגון של כל הקהילות שלא על מנת בלבד ללמוד את קיום המצוות, אלא איך להשיב מלחמה על ידי צורת ארגון לוחמני. וזה לא עשו מעולם אלא רק בגיטו וורשה כשהיה כבר מאוחר מדי. הצרה היא שגם כיום, בזמן הזה כשטילי קסם נורים מעזה לישראל, עדיין נמצאים יהודים חסרי חוט שדרה לאומי כדי להגיב כראוי על מעללי גויים כאלה מעזה. וכל זאת ממש מתוך אותה סיבה "מה יאמרו בגת" - החשש הסמוי כי הגוי תמיד צודק ואפילו אם הוא מעלה אותך על מוקד האינוויזיציה - וד"ל. הלקח הוא כי יש להכות בגויים המרושעים הללו ללא חת וללא חשש "מה יאמרו בגת" אלא להכות אותם עד חרמה שלא יצליחו שוב להרים יד על יהודי.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub