רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 49 – יהדות פולין

כ״א באלול ה׳תשס״ה כ״א באלול ה׳תשס״ה 25/09/2005 | מאת הרב קן ספירו

הנסיך הפולני בולסלב הזמין את היהודים, כשהוא מבטיח להם זכויות ופריבילגיות חסרות תקדים.

התקופה ההיסטורית בה אנו עוסקים, מוכרת כתקופת הרנסנס. תקופה זו מיוחסת בדרך כלל לשנים שבין 1350 ל-1650, כשמשמעות המלה רנסנס, היא "לידה מחדש". לידה של מה? של ידע, השכלה וביטוי עצמי.

אנו נפרדים מחשכת ימי הביניים ומעמדותיה המדכאות של הכנסייה ופותחים בתקופה, שהתאפיינה בביטוי עצמי, מודעות עצמית וניסיון עולמי, כמו גם בהתפתחות ובהגשמה בתחומי ההשכלה, הספרות האומניות והמדע.

בתקופת הרנסנס, אנו פוגשים מספר מלכים בעלי עוצמה באנגליה ובצרפת, בעוד שכוחה של הכנסייה מתחיל לדעוך. בין הדמויות המפורסמות מתקופה זו הם מיכלאנג'לו, ליאונרדו דה וינצ'י, שייקספיר, מקיאוולי, פטרארך, רבלה, דקארט וקופרניקוס.

בתקופה זו ממש, עשו היהודים את דרכם לפולין. כיום פולין מהווה עבורנו מלה נרדפת לחיים ב'שטעטל' (עיירה קטנה), לאנטישמיות ולפוגרומים, אבל לא כך היו פני הדברים עד למאה השמונה עשרה. במהלך תקופת הרנסנס התמונה הייתה שונה למדי.

לפני שנפתח בסיפורה המדהים של יהדות פולין, עלינו לזכור את התבנית ההיסטורית המוכרת לנו מתקופות קודמות – המקומות בהם היהודים הסתדרו הכי טוב, הפכו ברוב המקרים למקומות, בהם הם עתידים לסבול הכי הרבה.

הטוב שבזמנים והגרוע שבהם, נוטים להופיע דווקא באותו מקום. ראינו זאת בספרד ואנו עומדים לראות זאת בפולין ואף בגרמניה. זוהי אחת מהתבניות הבולטות ביותר בהיסטוריה היהודית – כבר מאותם ימים בהם הוזמנו בני ישראל להתגורר במצרים, ולבסוף נלקחו שם לעבדות.

אז איך הגיעו יהודים לפולין?

הזמנה פולנית

פולין הפכה לנוצרית מאוחר מאוד, בראשית המאה ה-11, ורק אז הצטרפה לקהיליית העמים האירופאים (אם נשתמש במונחים בני ימינו). לאחר מכן חלפו עוד כמה מאות, עד שפולין התגלתה כעיר-מדינה עצמאית, בעלת פוטנציאל התפתחותי חזק.

כיצד מפתחים מדינה לשיות כלכלית ומדינית חזקה ועצמאית?

בעזרת היהודים כמובן!

מדוע היו היהודים נחוצים כל כך? ראשית, הם ידעו קרוא וכתוב. מאז ומתמיד היו היהודים מלומדים, מכיוון שהיה עליהם לדעת לקרוא, על מנת לשמור על חוקי התורה, ולהשכלה זו התלווה גם ידע כללי. שנית, יהודים היו בנקאים מעולים, מנהלי חשבונות ומנהלים אדמיניסטרטיביים, שידעו כיצד לשמור על כלכלה בריאה.

כך, שבשנת 1264, הוציא הנסיך הפולני בולסלב כתב זכויות, שהזמין את היהודים להתגורר בארצו. כתב הזכויות היה מסמך מדהים, שהבטיח ליהודים זכויות ופריבילגיות חסרות תקדים. לדוגמא, הוא קבע ש:

 

  • עדותו של נוצרי לבד לא תספיק בעניינים הקשורים לכספו או רכושו של יהודי. בכל מקרה שכזה, נדרשת עדות הן של יהודי והן של נוצרי. אם נוצרי פוגע ביהודי בכל אופן שהוא, הנאשם ישלם קנס לאוצר המלכות.

  •  

     

  • אם נוצרי מחלל או מטמא בית קברות יהודי, בכל דרך שהיא, הוא ייענש קשות על פי הקבוע בחוק.

  •  

     

  • אם נוצרי יתקוף יהודי, הנוצרי ייענש כקבוע בחוקי מדינה זו. חל איסור גמור על כל אדם, להאשים את היהודים, על שימוש בדם אדם.

  •  

     

  • באם יהודי צועק בלילה, כתוצאה מאלימות שהופנתה כלפיו, ושכניו יתעלמו מלהיענות לקריאותיו ולא יגישו לו את העזרה הנחוצה, הם ייקנסו.

  •  

     

  • יהודים חופשיים לקנות ולמכור את כל סוגי הדברים, בדיוק כמו נוצרים, ואם אי מי יעכב בעדם, הוא ישלם קנס.

 

כשבישוף או אציל רצו להפר את התחייבויותיהם, הם היו מעלים נגדם "עלילת דם", וגורמים לגירושם או להריגתם.

מסמך זה מדהים בתוכנו. בעבר נוכחנו לדעת, שיהודים (ר' פרק 46) הובאו כמלווי כספים (כשהם מורחקים בעל כורחם ממקצועות אחרים) ואז, כשבישוף או אציל רצו להפר את התחייבויותיהם, הם היו מעלים נגדם "עלילת דם", וגורמים לגירושם או להריגתם. במסמך זה, הנסיך בולסלב הבטיח בפירוש, שליהודים בפולין זה לא יקרה.

היהודים לא מיהרו לעוט על פולין, על אף שכמה מהם אכן התיישבו שם, על מנת לבדוק את המצב. אמנם, כאשר מדינות אחרות החלו בגירוש יהודים מסיבי – החל באנגליה במאה ה-13 וכלה באיטליה ובפורטוגל במאה ה-15 (כפי שראינו בפרקים 46 ו – 48) – הפכה פולין להיות יעד אטרקטיבי.

ואז, ב-1569, התאחדה פולין עם ליטא וכתוצאה מכך הרחיבה את גבולותיה מזרחה. האזור שמוכר לנו כאוקראינה של ימינו וחלק מבלורוסיה, הפך לאדמות המשועבדות לפולין, שהייתה עדיין ארץ פיאודלית למחצה. מישהו היה צריך לטפל באדמות אלה, ואפשרויות לעבודה ניהולית (שבה הצטיינו היהודים) צצו בכל מקום.

מלך פולני אחר, זיגמונד השני אוגוסטוס, הנפיק הזמנה נוספת. להלן מובאה מהצו שלו, המעניק ליהודים רשות לפתוח ישיבה בלובלין, מיום 23 באוגוסט 1567:

 

"כתוצאה ממאמצי יועצינו ובהמשך לבקשת יהודי לובלין, אנו מעניקים בזאת אישור להקים ישיבה ולצייד את הישיבה הנ"ל בכל מה שנחוץ ללימוד מתקדם. כל הגברים המלומדים ורבני לובלין יתאספו יחד ובינם לבין עצמם יבחרו באחד, שישמש ראש ישיבה. יהי רצון שבחירתם תהיה אדם שיגדיל תורה ויביא לה כבוד."

 

תור הזהב של יהדות פולין

בפולין, הורשו היהודים לקיים גוף מנהל עצמאי משלהם, שנקרא "ועד ארבע הארצות". גוף זה כלל מספר רבנים, אשר טיפלו בענייני היהודים באירופה המזרחית. הפולנים לא התערבו בחיים היהודיים ולימוד התורה פרח ושגשג.

הנה כמה דמויות חשובות שעלו בתקופה זו:

 

  • רבי משה איסרליש (1525-1572) מקראקוב, המוכר גם בתור הרמ"א. לאחר שהרב הספרדי רבי יוסף קארו כתב את ה"שולחן ערוך", ספר ההלכה היהודי, הרב איסרליש הוסיף לתוכו את המנהגים והפסיקות ההלכתיות שהיו מקובלים במזרח אירופה. הפירוש שלו היה ועדיין, בעל חשיבות עליונה בחיי היומיום היהודיים.

  •  

     

  • הרב יעקב פולק (1455-1530) מקראקוב. הרב פתח את הישיבה הראשונה בפולין, ומאוחר יותר כונה רבה הראשי של פולין. הוא פיתח שיטה ללימודי התלמוד שנקראת "פלפול", כלומר, דיוק ודקדוק. שיטה זו, של הסקת מסקנות תוך דיוק בדברים, הפכה להיות פופולארית מאוד. בעזרתה, עובדות או רעיונות סותרים, נשקלו בצורה שיטתית, תוך בדיקת הסתירות האמיתיות או המדומות ביניהם.

  •  

     

  • רבי יהודה ליוואי (1526-1609), לא מפולין אמנם, אבל חשוב ליהדות מזרח אירופה. הוא מוכר לנו בתור "המהר"ל מפראג" והיה אחד ממלומדי תורת הנסתר הגדולים באותה תקופה. מייחסים לו יצירת גולם, מן דמות פרנקנשטיינית, יצור חי וחסר נשמה.

 

צמיחת האוכלוסייה

יחד עם הצמיחה בלימוד התורה, בא גם הגידול באוכלוסיה. במשך 1500 שנים, חיו כ-50,000 יהודים בפולין. בשנת 1650 אנחנו מוצאים שם 500,000 יהודים. מה שאומר, שבאמצע המאה השבע עשרה, כ-30% מאוכלוסיית היהודים בעולם חיו בתוך פולין.

יהודים, היו בדרך כלל אנשים עירוניים, מכיוון שבאופן היסטורי לא הרשו להם להחזיק בקרקעות במרבית מקומות מגוריהם. בכל אופן, הם יצרו גם קהילות כפריות משלהם, שכונו "שטעטל". על אף שאנו נוטים לתאר אותן ככפרים חקלאיים עלובים (כמו בכנר על הגג), במהלך תור הזהב של יהדות פולין, רבות מקהילות אלה היו מצליחות ומשגשגות. והיו מהן אלפים!

היהודים בקהילות עצמאיות אלה דיברו בשפה משל עצמם, שנקראת יידיש. היידיש המקורית נכתבה בעברית והייתה תערובת של עברית, סלאבית וגרמנית. (נדגיש שהיידיש עברה התפתחות מתמדת והיידיש המודרנית, אינה דומה ליידיש הקדומה מהמאה ה-13, כמו גם ליידיש מהתקופה שבה אנו עוסקים כעת).

בסך הכול היהודים הסתדרו היטב. אבל, לחיים לצד נוצרים פולנים ואוקראינים (שסברו כי היהודים הרגו את ישו) היה גם צד שלילי.

בשנת 1399 בפוזנא, רב ושלושה עשר זקנים הואשמו בגניבת רכוש כנסייה, הם עונו ונשרפו משום כך.

היו כמה מקרים של נוצרים שפרעו ביהודים. לדוגמא, בשנת 1399 בפוזנא, רב ושלושה עשר זקנים הואשמו בגניבת רכוש כנסייה, הם עונו ונשרפו משום כך (הפולנים שכחו כנראה מן הצו המלכותי...).

בעיה נוספת התעוררה עקב העובדה, שהיהודים עבדו כמנהלים וגובי מיסים, עבור האדונים הפולנים. דבר זה, לא בדיוק הפך אותם לפופולאריים בעיני האוכלוסייה המקומית, שהייתה זקוקה לעידוד קטן בלבד, כדי לשחרר את השד האנטישמי שבתוכה.

הדבר היה נכון במיוחד במקומות כמו אוקראינה, בה הנוצרים הקתולים נתפשו כ"כוח הכובש", והיה נוח להתמרמר נגד היהודים – שהיו נציגיהם של ה"כוחות הכובשים".

בה בשעה שהאצולה הפולנית הייתה זקוקה ליהודים, הפולנים המקומיים לא נזקקו להם. היו מקרים, בהם חיילים פולניים נטשו בכוונה תחילה עיר כלשהי והותירו את היהודים לרחמיהם (או לחוסר רחמיהם) של האוקראינים. כך קרה למשל ב-1648 בעיר טולשין. החיילים הפולנים עשו עסקה עם הקוזקים ועזבו את העיר. היהודים הגנו על העיר בעצמם, עד שהיא נפלה והם נטבחו כולם.

פוגרומים מזוויעים

כשהאוקראינים החליטו לזרוק את הפולנים מאדמתם, הם החלו לטבוח ביהודים במלוא העוצמה.

שנת 1635 הביאה בכנפיה, את התפרצות האלימות הראשונה באוקראינה, נגד פולנים ויהודים. ניסיון הפיכה זה דוכא, אך חזר במרץ מחודש, שלוש עשרה שנים לאחר מכן.

ההתקוממות השנייה ב-1648, שהצליחה לשחרר את אוקראינה מעול השליטה הפולנית, הובלה על ידי קוזק אוקראיני בשם בוגדן חמלניצקי ובמידה רבה כוונה כלפי היהודים.

חמלניצקי ניצב במדרגה אחת עם היטלר, בהיותו אחד מהאנטישמיים הגדולים בהיסטוריה האנושית. מטרתו הייתה רצח עם וכוחותיו רצחו בדרכים מזוויעות ביותר, 100,000 יהודים בקירוב.

הנה תיאור אחד מתוך הקונטרס יוון מצולה (יז-יח)

 

"קְצָתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכם על הדרך, ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים, וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית, והשליכם בחוץ שלא ימותו מהרה ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם, והרבה קברו בחייהם, והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנם והוציאו העובר וחבטו בפניהם, וקצתם קרעו בטניהם ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחם כך בחיים, ותפרו הבטן וקצצו בוהן [בנוסח אחר – כפות] ידיהם שלא יוציאו החתול מן הבטן ... וקצת ילדים תחבו בשפוד וצלאום על האש ... לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם."

 

הנה תיאור נוסף מתוך דבריו של הרב הליטאי שבתאי בן מאיר הכהן – המכונה גם הש"ך הקדוש או ה"שפתי כהן" (1621-1662), ששרד תקופה זו:

ואז הקיפום הריקים כחצי גורן עגולה והפשיטום ערומים, והושיבום לארץ, והיו היהודים בושים וגם נכלמים.

 

"כי באותו יום השישי ... הרגו כמו ט"ו (15) מאות נפשות ... בקריה הומיה במדינת רוסיה. ...גם שם באו הריקים הטמאים [הקוזקים] ... בברית עם שאר הפריצים, וימסרו בידם את היהודים ככבשי שלמים, וגרשום מחוץ לעיר על פני שדות וכרמים. ואז הקיפום הריקים כחצי גורן עגולה והפשיטום ערומים, והושיבום לארץ, והיו היהודים בושים וגם נכלמים, כשה לטבח יובלו כרחל לפני גוזזיה נאלמים. ואז דברו הריקים אל היהודים דברים טובים ונחומים: "למה תהיו נהרגים, נחנקים ונשחטים כפר בן בקר תמים, על א-לוהיכם שפך חמתו עליכם מבלי רחמים? הלא טוב לכם עבוד אלוהינו והיינו לעם אחד, יחדיו נהייה תמים, ואז תהיו חופשיים מאיתנו ותהיו חיים וקיימים, ואת כל הרכוש נשיב לכם ותהיו עשירים גדולים ושרים רמים".

וזרע קודש אמונים, אשר נהרגים על ה' כל הימים, מאסו בחיי העולם הזה, בחורים ובתולות וזקנים ...והתאספו יחד גדולים וקטנים וילדים ... וצעקו בצעקה גדולה ומרה לא-ל עליון שוכן מרומים "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד: מלך עולמים, כי עליך הורגנו כל היום ה' א-לוהי ישראל הבה תמים [שנשאר שלמים באמונתנו], לא נשב עם מתי שווא ולא נבוא עם נעלמים". והתוודו על חטאתם ואמרו "אבל אנחנו אשמים". וצדקו עליהם את הדין ואמרו: "הצור פעלו תמים" ... ואז הרימו הריקים בהם יד ויעשו הרג רב באחינו בני בריתנו, בבנינו, בבנותינו, בנערינו וזקנינו ... ונאספו גם היהודים אשר היו קודם שמה בחטאתינו." (מתוך מגילת עיפה)

 

אין פלא, שכשיהודים שומעים את המלה "קוזק", הם מתחילים להזיע. אנשים אלה רצחו 100,000 יהודים והחריבו 300 קהילות יהודיות, בדרך האכזרית ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

ועדיין, עד לימים אלה, חמלניצקי נחשב לגיבור לאומי אוקראיני, שם מעריכים אותו כמעין ג'ורג' וושינגטון. בקייב אף ניצבת אנדרטה בכיכר שהוקמה לזכרו.

כך, בשנים 1648-1649, מצא 'עידן הזהב' של יהדות פולין, את קצו האכזר.

הפוגרומים האלה התחוללו במזרח פולין, בעוד שהיהודים שגרו בחלקיה האחרים, המשיכו בחייהם. כפי שנראה בהמשך, פולין המשיכה עוד שנים רבות, להוות את מרכז עולם היהדות של אשכנז.

בכל אופן, לפני שנעבור לתקופת זמן זו, נחזור מעט לאחור, ונשוחח על הרפורמה הפרוטסטנטית, שהתרחשה אף היא בימי הרנסאנס.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן