לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 50 – הרפורמציה והיהודים

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 50 – הרפורמציה והיהודים

הרפורמציה חשפה את שחיתותה של הכנסייה ועוררה את הופעת הפרוטסטנטיות. ולגבי היהודים, היא נשאה בכנפיה עוד חדשות רעות.

מאת

ההיסטוריה היהודית מעולם לא התרחשה בתוך חלל ריק. עלינו לזכור תמיד, את ההתרחשויות שאירעו בעולם הגדול ומידת השפעתן על העם היהודי. אחד מאירועים משמעותיים אלה, היה הרפורמציה הפרוטסטנטית.

הרפורמציה

מה הביא את הרפורמציה?

במלים פשוטות נוכל לומר – שחיתותה של הכנסייה ברומא.

כפי שראינו בפרק 45, עם שקיעתה של האימפריה הרומית, הפכה הכנסייה לשחקן פיאודלי ראשי, במערכת הכלכלית של אירופה. המערכת הפיאודלית, שיעבדה מסות גדולות של בני אדם, ובד בבד הפכה את הכנסייה לעשירה ובעלת עוצמה רבה – הן מבחינה פוליטית והן מבחינה צבאית.

"עוצמה משחיתה – ועוצמה מוחלטת משחיתה לחלוטין" – אמר לורד אקטון, ודבריו נכונים בהחלט לגבי הכנסייה באותם ימים.

הכנסייה התנהלה בעושר, היא בנתה ארמונות אדירים, הכניסה למשחק צבאות משל עצמה, כשהיא שוקעת עמוק יותר ויותר ברדיפה אחר חומרנות, חוסר מוסריות וניוון.

רשימת הפרשיות האפיפיוריות והאינטריגות הפוליטיות שלהם נרחבת. לדוגמא, בשנת 1492השנה בה גורשו היהודים מספרד, שיחד האפיפיור אלכסנדר השישי, כמה מחברי מועצת הקרדינלים, כדי להבטיח את בחירתו לתפקיד. [ע"פ History of Christianity, היסטוריית הנצרות, מאת פול ג'והנסון). כשהגיע לשלטון, הוא הביא עמו למוסד האפיפיורות שיאים חדשים של רפיון רוחני.

הגדיל לעשות אלכסנדר השישי, שהתהדר בגלוי במוניטין שלו כמאהב גדול.

מספר אפיפיורים לפניו לא שמרו על חיי רווקות ופרישות, אבל הגדיל לעשות אלכסנדר השישי, שהתהדר בגלוי במוניטין שלו כמאהב גדול. על דלת חדר השינה שלו היה מצויר פורטרט של הפילגש שלו – כשהיא לבושה כמו מריה, אמו של ישו. הוא הכיר בפומבי בילדים הבלתי חוקיים שלו, שהפכו למפורסמים בזכות עצמם – צ'זרה ולוקריציה בורג'ה
[Chronicle of the World - רשומות העולם, דריק מרקר].

ג'ובני בוקצי'ו, הסופר ההומניסטי האיטלקי הגדול, מהמאה הארבע עשרה, מציג בפנינו מבט הומוריסטי על ההשחתה והניוון של הכנסייה בימיו. ביצירתו הקלאסית דקמרון, יהודי בשם אברהם, משוכנע על ידי חבריו הנוצריים לבקר את רומא, מתוך תקווה שהוא יתרשם כל כך, עד שיחליט להתנצר. אברהם חוזר מלא גועל ומדווח (תרגום חופשי):

"אומר זאת כך, אם אוכל לדייק בדברי, לא אדיקות, לא נאמנות, לא עבודה טובה או דוגמא לחיים או אחרת, מה שראיתי שם בכל מי שהיה איש כנסייה: עגבנות פשוטה, זימה, גרגרנות וכאלה ודומיהם ...ולפי שיפוטי, הכומר הראשי שלכם, וכתוצאה מכך כל האחרים, משתדלים במלוא המאמצים ובכל תבונתם ובכל אומנות, להביא ללא כלום ולסלק מהעולם את [ערכי] הדת הנוצרית..."

ספר מסוכן

שאיפות אלה לתקן את מצבה המוסרי של הכנסייה היו חסרות כוח של ממש. אפילו כשהצביעות הפכה לבלתי נסבלת, הכנסייה השתמשה בכוחה לדכא כל סימן של התנגדות.

ההתנגדות התחילה במאה ה-14, עם ההתייצבות נגד הדוקטרינה הכנסייתית, בניסיונות לתרגם את התנ"ך לשפות שונות מלטינית (שפתה של האימפריה הרומית שמעטים בלבד השתמשו בה). ניסיונות אלה נבלמו באכזריות.

מדוע הכנסייה לא רצתה שהמון העם יקראו את התנ"ך?

נתאר לעצמנו מה היה עלול לקרות, אילו היו הצמיתים מצליחים להבין את התנ"ך, ומגלים מה באמת כתוב בו לגבי חובותיו של כל אדם (אפילו "כבוד הלורד" ו"הוד רוממותו"), לגבי אהבת הזולת ולגבי ההתייחסות אליו כאל שווה בין שווים. זאת מכיוון, שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים.

זו בדיוק הסיבה לכך שהכנסייה נמנעה מלתרגם את התנ"ך ללשון המקום.

זו בדיוק הסיבה לכך שהכנסייה נמנעה מלתרגם את התנ"ך ללשון המקום. כותב הנרי פלפס-בראון ב Egalitarianism and the Generation of Inequality (שוויוניות בעידן של חוסר שוויון):

"למרות הדאגה שלה להציל את נשמותיהם של בני האדם מהגיהינום של המרדף הארצי, על מנת לשמור עליהן מהעבדות של החיים שלאחר המוות, הרחיקה הכנסייה של ימי הביניים את התלמידים, מההשפעה המסוכנת של כתבי הקודש. רק אלה שנכנסו למסדרים הקדושים הורשו ללמוד תיאולוגיה ולהעמיק בכתבי הקודש. חקירה עצמאית ובלתי מפוקחת של התנ"ך, הייתה כמו כפירה, ורק כמרים במעמד גבוה הורשו להסביר את כתבי הקודש מתוך הכתב הלטיני, שלא היה מובן להמונים הנוצריים."

מרטין לותר

בשנת 1506, פתחה הכנסייה של רומא באחד מהפרויקטים היותר גדולים והיותר יקרים שלה – בניית בזיליקה חדשה של סנט פטר, במרכז הוותיקן. הכנסייה הייתה אמורה להיות כל כך מפוארת וגדולה, שכאשר הושלמה בנייתה 150 שנה מאוחר יותר, היא הייתה הכנסייה הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם, ונשארה כזו עד לשנת 1989.

פרויקט אסטרונומי שכזה דרש סכומי כסף אסטרונומיים, וכמקור לתרומות, פנתה הכנסייה ל"מכירת עוונות".

למנהג של מחילת עוונות – השגת "פטור" מענישה על עוונות באמצעות הכנסייה – הייתה כבר היסטוריה ארוכה. אבל, מוקדם יותר, הובטחה מחילת עוונות לחוטא שביצע איזשהו מעשה מסוכן עבור הכנסייה – כמו לצאת למסע צלב (צלבן שיצא לארץ הקודש קיבל מחילה על כל החטאים שאי פעם עשה). מאוחר יותר, התווספה אפשרות של רכישת מחילה על ערש דווי (כך, יכולת להבטיח לעצמך שתזכה להיכנס לגן עדן מייד, ולדלג על הגיהינום).

כעת, כשהכנסייה מצאה עצמה שקועה במאמצים גדולים לגיוס כספים, קיבלה מכירת העוונות זווית חדשה.

מבצע גיוס הכספים של האפיפיור סיקסטוס הרביעי, יצא לספק מחילה לנפטרים האהובים, המתענים באש הגיהינום. שליחי הכנסייה נהגו לחקות את בכיותיהם של ההורים, אשר מתוך ייסורי הלהבות המטהרות, מתחננים לילדיהם שיקנו עבורם מחילה כדי להקל על ייסוריהם.

שליח יצירתי אחד, נזיר דומיניקני בשם יוהאן טטזל חיבר אפילו שיר קצר: "ברגע שהמטבע בקופה מצלצלת, הנשמה מן הגיהינום ניצלת".

בעיצומה של מכירת המחילות, נסע מרטין לותר, חבר המסדר האוגוסטיניאני בגרמניה לרומא ונותר המום ממה שראה. כיצד יכולה הכנסייה למכור את מתנות הא-ל לכל המרבה במחיר? וכיצד יכולים הבישופים והקרדינאלים להתנהל בכזה רפיון מוסרי וחומרני?

לותר חזר הביתה ונכנס למשבר אמונה. בסופו של דבר, הוא יישב את הדילמה שלו בכך שיצא עם תיאוריה חדשה.

לותר חזר הביתה ונכנס למשבר אמונה. בסופו של דבר, הוא יישב את הדילמה שלו בכך שיצא עם תיאוריה חדשה, שמאוחר יותר תהפוך לחלק מהתיאולוגיה הפרוטסטנטית. תיאוריה זו אוחזת, שהישועה באה מחסדי האלוקים – או מוותרנותו כביכול. וּודאי שמתנה מן האלוקים אינה יכולה להימכר על ידי הכנסייה.

במרץ נעורים אידיאליסטי (הוא היה אז רק בן 34), פרסם לותר את מחאתו – "תשעים וחמש התזות" המפורסמות כיום – על דלתה של כנסיית כל הקדושים בויטנברג, ב-31 באוקטובר 1517.

המחאה שלו הגיעה בסופו של דבר לרומא, והוא התבקש, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, לחזור בו מדבריו. לותר סירב, כשהוא טוען את טיעון ההגנה המפורסם שלו: "כאן אני עומד ואינני יכול לעשות דבר אחר". ארבע שנים לאחר מכן הוצא נגדו כתב חרם.

אבל, בשעה זו כבר היה מאוחר מדי להשתיקו, הודות להתקדמות הטכנולוגית המשמעותית ששינתה את ההיסטוריה לנצח – דפוס גוטנברג.

חמישים שנה בלבד לפני מחאתו של לותר, פיתח יוהאן גוטנברג שיטה של הכנת אותיות מתכת בתבניות, סידורן בשורות, ושימוש בתבניות שנוצרו להדפסת עותקים רבים של מסמך, בתוך דקות – מה שנעשה קודם לכן באופן ידני ומייגע, במשך שעות רבות.

כשמכונת דפוס מדהימה זו נרתמה לעזרת "תשעים וחמש התזות" של לותר – אשר בעצם הציגו כתב אשמה כנגד הכנסייה – כל השדים יצאו ממאורותיהם. מה שהיה יכול להישאר בגדר ויכוח מקומי, כשהמוחה מושתק על ידי החרמתו, הפך לדיון ציבורי והתפשט לכל עבר.

דתו החדשה של מרטין לותר, שנקראה פרוטסטנטיות (פרוטסט = מחאה), זכתה לתמיכה רבה מהאצילים ברחבי צפון אירופה, שהיו יותר משמחים להשליך את הכנסייה אל מחוץ לארצם, ולהשתלט על עושרה.

באותה מידה גם לכנסייה היו תומכים משלה, ואירופה נזרקה אל מלחמת שלושים השנים (1618-1648). מלחמה זו, בין הפרוטסטנטים והקתולים, התבטאה בהרבה שפיכות דמים, אובדן חיים והרס, כמו גם בהשפעה רבה על היהודים.

לותר והיהודים

לותר ראה באיזו צורה מבישה 'טיפלה' הכנסייה ביהודים, והגה תוכנית כיצד לשנות זאת. הוא היה משוכנע, שהסיבה שבגללה היהודים אינם ממירים את דתם לנצרות, היא מפני שאינם מסוגלים לעכל את השחיתות הכנסייתית. כעת, כשהיהודים יראו שהפרוטסטנטים שונים ומתייחסים בנעימות אל היהודים – הם יתנצרו כולם.

הוא פרסם את חיבורו תחת הכותרת – "ישו הנוצרי היה יהודי":

"בגלל שהם [הכמורה הכנסייתית] נהגו ביהודים כאילו שהם כלבים ולא בני אנוש. הם לא עשו דבר למענם מלבד לקלל אותם ולהשתלט על נכסיהם ... אני מקווה שאם יתייחסו ליהודים בידידות, וינחו אותם בחביבות דרך התנ"ך, רבים מהם יהפכו לנוצרים אמיתיים, ויחזרו לאמונת הנביאים והאבות..."

באופן טבעי, היהודים לא הפכו גם לפרוטסטנטים. לא היה שום קשר בין נאמנותם לתורה ובין התנהגותה המכוערת של הכנסייה כלפיהם. בעיני היהודים, הנצרות הייתה דת שקרית מיסודה, והתנהגותם של הנוצרים משך השנים רק הוכיחה זאת.

ואז, גם מרטין לותר הוסיף את תרומתו לחיזוק הנחה יהודית זו – לאחר שהיהודים דחו את מחוותיו ולא התנצרו בהמוניהם, הוא הפך לאחד מהאנטישמיים הארסיים ביותר בהיסטוריה.

כמה שנים מאוחר יותר, הוא כתב במאמרו – "בהתייחס ליהודים ולשקריהם":

"מה נעשה עם המין היהודי הארור והפסול, מכיוון שהם חיים בינינו אנחנו מכירים את שקריהם וחילול השם, וקללותיהם".

"מה נעשה עם המין היהודי הארור והפסול, מכיוון שהם חיים בינינו אנחנו מכירים את שקריהם וחילול השם, וקללותיהם. אנחנו לא יכולים לסבול אותם אפילו אם אנחנו לא רוצים להיות שותפים בחייהם, קללותיהם וחילול השם שלהם. אולי אנחנו יכולים להציל כמה מהם מן האש והלהבות. הניחו לי לתת לכם את עצתי הכנה..."

"עצתו הכנה" של לותר שרטטה תוכנית לטיפול ביהודים. היא כללה:

  1. לשרוף את כל בתי הכנסת;

  2. להשמיד את ספרי הקודש היהודיים;

  3. לאסור על הרבנים ללמד;

  4. להחריב את בתיהם של היהודים;

  5. להרחיק את היהודים מן הדרכים והשווקים;

  6. לאסור על היהודים להלוות בריבית;

  7. להשתלט על הרכוש היהודי;

  8. לכפות על היהודים עבודת פרך;

  9. לגרש את היהודים מן הערים הנוצריות.

ארבע מאות שנה מאוחר יותר, היטלר והנאצים, כשהם מנצלים את כתבי לותר לתעמולה האנטי יהודית שלהם, העבירו תוכנית זו לפסים מעשיים.

15/10/2005

מאמר 19 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) יוסי, 27/10/2009 07:27

מאמר מעולה, חסר לי מאוד מקורות להרחבה ולביסוס הנכתב.

מאמר מעולה, חסר לי מאוד מקורות להרחבה ולביסוס הנכתב.

(1) Shai, 18/10/2005 18:36

Very interesting article

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub