לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לראות את הרכבות

לראות את הרכבות

רק ראש הישיבה ראה את המצב בו רבבות יהודים אובדים מבלי שנורה כדור אחד, אבל אנחנו ראינו את ראש הישיבה וחיינו השתנו.

מאת הרב אלי גלזר

רבי יהודה הנשיא היה גדול החכמים בהיסטוריה של עם ישראל. תלמיד חכם ידוע ומנהיג רב עוצמה ובעל עושר רב. הוא הנהיג את העם מייד לאחר חורבן בית המקדש השני, והחליט את ההחלטה ההיסטורית והמונומנטאלית להעלות את התורה שבעל פה על הכתב, מחשש שמא תאבד. הוא היה מוכר פשוט בתור רבי, או רבנו הקדוש.

אבל כששאלו אותו כיצד הגיע לגדלותו הוא ענה, "זה שאני חריף מחבריי, משום שראיתי את רבי מאיר מאחוריו, אילו ראיתיו מלפניו, הייתי עוד יותר חריף" (ערובין יג ב).

רבי ייחס את הצלחתו אך ורק לכך שראה במו עיניו את 'גבו' של רבי מאיר – בשנותיו האחרונות של גדול חכמי הדור הקודם. מראה זה, כשלעצמו, עשה עליו רושם בל יימחה. הוא נהיה אדם שונה באיכותו משום שזכה לראות את הבהירות, העומק והעוצמה שאדם אחד יכול להכיל.

רבי יהודה הנשיא ראה את גבו של רבי מאיר. ראש הישיבה ראה את הרכבות.

ראש הישיבה היה מבקש מאיתנו לעתים קרובות לדמיין מה היינו, אילו חיינו באירופה בימי מלחמת העולם השנייה. האם היינו נשארים אותם בני אדם אחרי שהיינו מגלים מה מתרחש בתוך מחנות ההשמדה? כיצד יתכן שחיינו לא היו משתנים לתמיד אחרי שהיינו רואים את קרונות הבקר חולפים, יום אחרי יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, מלאים במטען אנושי שנועד לטיפול אל-אנושי.

איך היינו יכולים לישון טוב בלילה כשקול שקשוק הרכבות רועם, כשקולן השקט של הזוועות מעורר את כל חושינו יותר מרעם הקטרים המתופפים בקצב אחיד ממשקל הקרונות? מה היינו עושים אילו ראינו את הרכבות?

האם לא היינו נהיים בני אדם אחרים? האם לא היינו מנסים באופן אובססיבי למצוא פיתרון, עושים כל מאמץ שהוא כדי להציל את אחינו היהודים?

הרב נח ראה את רכבות נישואי התערובת. הוא ראה את רכבות ההתבוללות והאדישות - מיליוני יהודים אובדים גם בלי שנורה אפילו כדור אחד

ראש הישיבה ראה את הרכבות. הרב נח ראה את רכבות ההתבוללות; הוא ראה את עשרות אלפי היהודים המשליכים מאחורי גבם את חייהם היהודיים, תמורת "הבטחה" לעתיד טוב יותר – שלמעשה הבטיחה רק שהדורות הבאים אחריהם כבר לא יהיו יהודיים.

הוא ראה את רכבות נישואי התערובת. הוא ראה את רכבות האדישות – מיליוני יהודים אובדים גם בלי שנורה אפילו כדור אחד.

זה לא היה תיאורטי או שכלי אצל ראש הישיבה. זה לא היה דבר שטוב לעשות או "סתם" מצווה. זה היה בעצמותיו, בכל נימי ישותו. זה הפך אותו לאדם אחר.

איך הוא יכול לישון טוב בלילה, כשאחיו היהודים ישנים את דרכם לאבדון רוחני? איך הוא יכול שלא לחפש באובססיביות אחר פיתרון כיצד להציל את בניו של אלוקים? בשבילו, זאת לא הייתה שאלה, זאת אפילו לא הייתה משימה - זה היה הדם שלו, חמצן לנשימה. לא בגלל שהוא היה צריך או שהוא רצה, אלא בגלל שלא הייתה לו ברירה. הבהירות שלטה בו. הוא ראה את הרכבות.

אנחנו, תלמידיו, הכרנו את הרכבות מקרוב. רבים מאיתנו נשלפו מתוכן, והוחזרו ליהדות בעזרת הבהירות והאכפתיות של ראש הישיבה, בעזרת התובנה, האינטלקט וההשראה שלו. הצטרפנו לצבא וקיבלנו על עצמנו את המשימה. הוטלה עלינו אחריות מיוחדת לשתף אחרים ביופייה של המורשת שלנו, בה שיתפו גם אותנו. יכולנו לדבר באותה שפה, להתייחס לאותן התנסויות ולכוון אותם דרך אותו תהליך תשובה אותו עברנו בעצמנו.

בהחלט ידענו על הרכבות, והיו מאיתנו כאלה שאפילו שמעו אותן. אבל לא ראינו את הרכבות. רק ראש הישיבה ראה את הרכבות. אבל אנחנו ראינו מישהו שראה את הרכבות. ראינו את ראש הישיבה וחיינו השתנו. זה מה שהפך אותנו לאנשים שאנחנו.

ודאי, למדנו את התורה שלו, לימדנו את התורה שלו והפנמנו את המסר שלו. ויותר מכל, למדנו את ראש הישיבה עצמו. כפותיו הענקיות מתופפות על שולחנו שוב ושוב – מדגישות נקודה שהייתה ברורה לו עד כאב, בעודו דואב משום שהיא לא כל כך ברורה גם לנו.

במשך שנות לימודי הרבנות שלי, היו לנו מפגשים קבועים במשרדו, שיחות, דיונים וניתוח הנקודות הגדולות והקטנות של 'הושטת יד'. החובה, כפי שהוא ראה זאת, הייתה לא פחות מקידוש ה' - קידוש מטרת ה' בעולם הזה על ידי השבת עם ישראל לתכליתו. כל דבר פחות מזה היה חילול ה' - חילול מטרת ה' בעולמו.

הוא אמר שאדם לא יכול לעמוד נגד בהירות מוחלטת. ככל שנהיה אמיתיים עם המשימה שלנו בעולם, ככל שנהיה אמיתיים עם עצמנו ועם גדולתנו, כך יגדלו הסיכויים שנצליח להשפיע על הזולת. אנחנו חייבים להיות אמיתיים. אנחנו צריכים להיות בני אדם.

רצינו ללמוד, רצינו ללמד ורצינו ליצור שינוי. רצינו להיות בני אדם, אבל לא ראינו את הרכבות. רק ראש הישיבה ראה את הרכבות, ולנו הייתה הזכות הנפלאה לראות את ראש הישיבה. לא יותר.

14/2/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub