רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

מה כבר אמרתי?!

ג׳ בכסלו ה׳תשס״ט ג׳ בכסלו ה׳תשס״ט 30/11/2008 | מאת רונית ברגמן

במילים היוצאות מפינו יש כוח רב שיכול לבנות וליצור או לחילופין להרוס ולפגוע.. הבחירה נמצאת בידנו, או יותר נכון... בפינו.

לפעמים, באמצע שיגרה מבורכת של היום יום, קורים לנו דברים המצריכים שינוי הרגלים נוחים ומוכרים. לעיתים מקופלות בכנפי שינויים אלו תובנות אשר רק רגישות, הקשבה אמיתית ומחשבה יהפכו אותן לקניין רב ערך עבורנו.

לפני מספר שבועות החליטה מכוניתי באופן אקראי כי הגיעה זמנה לבקר במוסך. כל ניסיון מצדי לשכנע אותה להמתין מספר ימים בגלל עיסוקים שונים, נענה בקולות צורמים מחד ובחוסר נכונות לשיתוף פעולה מאידך.

בלית ברירה, נטלתי את חפצי ופסעתי אל תחנת האוטובוס. באחת התחנות עלה זוג אשר משהו בהתנהגותם ריתק את מבטי אליהם למספר שניות. פניו של בן הזוג נראו נסערות, ואילו מפניה של בת זוגו נשקפה עצבות. בהילוכה השפוף פסעה אחר בעלה אשר חיפש מקום ישיבה.

הם התיישבו בספסל מאחורי.

"כמה פעמים אני צריך להסביר לך עד שתביני", נשמע קולו הזועם של הבעל, כנראה כהמשך לשיחתם עוד בטרם עלו לאוטובוס.

כל ניסיונותיי להתעלם משיחתם עלו בתוהו. הם ישבו קרוב מדי ודיברו בקול טעון ורם מידי. "את אף פעם לא עושה משהו כמו שצריך, את כל הזמן מעצבנת אותי".

"אבל השארתי לך הודעה בנייד", נשמע קולה המתגונן של האישה.

"אישה נורמלית הייתה בודקת אם בעלה קיבל את ההודעה שהיא השאירה לו".

יכולתי לראות בדמיוני את האישה מאחורי גבי מתכווצת במושבה.

השיחה נמשכה ועמה הארס שזרם מפיו של בעל מתוסכל וכועס, על כך שדברים אינם נעשים לשביעות רצונו.

בשעות הערב המאוחרות לאחר שהשקט פרש את כנפיו על ביתי, שבתי לחשוב על בני הזוג מהאוטובוס. ניגשתי אל ארון הספרים והוצאתי משם את ספר בראשית: "וייצר השם א-לוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה." רש"י בפירושו לפסוק זה כותב : "לנפש חיה. אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם... שנתווסף בו דעה ודיבור".

כמו שבכוחן של מילים לברוא, כך יש בעוצמתן לזרוע הרס וחורבן

"בעשרה מאמרות נברא העולם", כלומר א-לוהים הכניס בכוחן של המילים את היכולת לברוא עולמות. אנו שנבראנו בצלם א-לוהים, אשר נפח באפינו נשמת חיים, קיבלנו ממנו את המילים ואף את הכוח הטמון בהן.

חנה, אמו של שמואל לימדה אותנו את כוחן של מילים וכוחה של התפילה בהגיית המילים ולא רק בחשיבתן בלבנו.

בליל הסדר אנו מצווים "והגדת לבנך". כל מהות ליל הסדר ומסירת הלפיד של המסורת היהודית לדור הבא סובבת סביב האמירה וההגדה (מלשון להגיד). שוב רואים אנו כוחן ועוצמתן של מילים. אך כמו שבכוחן של מילים לברוא, כך יש בעוצמתן לזרוע הרס וחורבן. אנו יכולים לדקלם ש"חיים ומוות ביד הלשון" אך בשעה של כעס ותסכול ניתן לשכח אמת מהותית זו.

בכניסה לאחד המקומות בהן בדק השומר את הנכנסים, הוא פנה אל בעלי ואלי ושאל אם אנחנו נושאים נשק, אני זוכרת את מבטו התוהה כשאמרתי לו שאת הנשק המסוכן ביותר אנו נושאים בפינו.

השפעת המילים

בעבר לימדתי כמורה לחינוך מיוחד, כיתה בה הילדים הרבו להעליב ואף לקלל האחד את השני. שיחות רבות ערכתי עמם בנושא, אך ללא הועיל. חיפשתי דרך אחרת ויצירתית להגיע אליהם. באחד הימים הגעתי לכיתה עם חבילת בלונים. הילדים שהיו רגילים "לשיגיונות" מורתם לא הופתעו מכך.

כל ילד התבקש על ידי לנפח בלון. לאחר מכן הם הורשו להחליף ביניהם את הבלונים למספר דקות, ואז ביקשתי מהם לשבת. כל ילד ניגש לקחת חזרה את הבלון שניפח, וישב במקומו.

"מה גרם לכל אחד לרצות חזרה דווקא את הבלון שלו?" שאלתי, "הרי הבלונים זהים בצורתם."

"המורה, אני ניפחתי את הבלון, הוא שלי ואני רוצה דווקא אותו." ענה יוסי.

"כלומר האוויר שנפחת לתוך הבלון מנשימתך גורם לך להרגיש שהוא שלך, הלא כן?" שאלתי.

"האוויר שנמצא בתוך הריאות שלי הוא חלק ממני, לכן בתוך הבלון יש קצת ממני", פסק יוסי בסיפוק.

לא הייתי זקוקה ליותר מזה. יוסי הגיש לי במתנה את השיעור שהיה לי כל-כך חשוב ללמדם בדרך חווייתית. בדיוק לכך, הסברתי להם, התכוונה התורה כשסיפרה לנו: "וייצר השם א-לוהים את האדם... ויפח באפיו נשמת חיים".

אם בכל אחד מאתנו יש חלק א-לוה ממעל, הרי בשעה שאנו מגדפים מישהו ומזלזלים בו, אין אנו לוקחים בחשבון שאנו בעצם פוגעים לא רק בו ולא רק בעצמנו (הלא גם אנו נבראנו בצלמו...), אלא פוגעים גם חלילה בבורא כביכול. "בפעם הבאה, לפני שאתם מעליבים מישהו, ילדים", אמרתי, "תחשבו על הבלונים שלכם."

מאז, באורח פלא התמעטו העלבונות בכיתתי.

החוקר היפני ד"ר מסרו אמוטו גילה במחקר מרתק את השפעת גלי הקול על המציאות החומרית – לפי איכותם הרוחנית (ניתן לראות זאת בספר "המהפך" מאת הרב זמיר כהן). ד"ר מסרו אמוטו הוכיח באמצעות בדיקה מיקרוסקופית, כי מים הנמצאים במקום בו נאמרים דברים חיוביים או שליליים, מושפעים פיזית מאיכות הדיבור. אם נאמרו דברים חיוביים בסביבת המים, לאחר תהליך של הקפאתם מתקבלות צורות קריסטל נפלאות ומוארות. אך אם הדיבורים היו שליליים של ביזיון, קללות וכעס, מתקבלות צורות מכוערות ושחורות. החוקר ממשיך ומתאר את השפעת הדיבור על החומר בצורה מרתקת, לדבריו צורפו תמונות מדהימות בעוצמתן הממחישות את התופעה. המחשבה על כך שבערך 70% מגוף האדם מורכב מנוזלים מקבלת מימד חדש לאור המחקר על השפעתן וכוחן של מילים.

אם זוהי השפעת הדיבור על המים, נקל לשער את השפעת הדיבור על נשמתנו והרגשתנו אנו. אמנם אין באפשרותנו לצלם את האפקט, אך ללא ספק אנו יכולים לחוש זאת בביתנו, באווירה קשה ומנוכרת, במערכת יחסים הרסנית ומתסכלת או לחילופין באווירה נעימה ומקרבת ובמערכת יחסים טובה, מצמיחה ומספקת. הבחירה בידנו. או שמא נכון יותר לומר הבחירה בפינו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן