לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




להביא שמחה לעולם

להביא שמחה לעולם

רובנו היינו רוצים להיות אנשים שמחים שיכולים גם לשמח אחרים, אבל איך משיגים מטרה נחשקת זו?

מאת

רובנו היינו רוצים להיות אנשים שמחים שיכולים גם לשמח אחרים, אבל איך משיגים מטרה נחשקת זו? הצעד הראשון הוא להתחיל להעריך כל אדם באשר הוא, כולל את עצמנו! ברוח זו קובע התלמוד:

"לפיכך לכל אחד ואחד לומר, בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין ד,ה)

כל אדם צריך לומר ולהרגיש זאת. אבל עם אמירת המילים הללו מתעוררת השאלה: אם העולם נברא בשבילי, איך יכול אדם אחר לומר שהעולם נברא בשבילו? תשובה לשאלה זו נמצאת בדבריו של אחד ממתווי הדרך של החסידות, ר' זושא מאניפולי, שלימד כי:

חכמינו אמרו, "כשם שפניהם שונים כך דעותיהם שונות". מיליוני אנשים חיים על פני האדמה ולכולם אותם תווים בסיסיים: שתי עיניים, אף ופה. ואף על פי כן, אין שני אנשים זהים זה לזה. אם ההופעה החיצונית של אנשים כה שונה, הרי שגם ההבדלים הפנימיים בתוכם גדולים – תכונותיהם, מחשבותיהם ואופיים. אם יופייה של הנשמה היה זהה אצל כל בני האדם, וכולם היו דומים זה לזה, הרי שלא היה לא-לוהים צורך ליצור מיליונים כה רבים של אנשים.

זהו הסוד: כל אדם נשלח לעולם הזה כדי למלא משימה א-לוהית ייחודית, ויש לו מטרה נעלה לממש בחייו. זוהי מטרת חייהם של בני האדם עלי אדמות. יתרה מזאת: לא-לוהים משימות ומטרות שונות עבור כל אחד מהאנשים שהוא שולח אל פני האדמה. משימתו של אדם אחד שונה לחלוטין מזו של אחר ועל כל אחד להשלים את המטרה שלשמה נשלח.

לפיכך, הבורא מעניק לכל אדם את התכונות והכישרונות הייחודיים הדרושים למילוי משימתו. כישרונות אלה זועקים בבירור, תובעים לבוא לידי ביטוי ולממש את המשימה שלשמה נשלחו לעולם זה.

בדברים אלו, עוזר לנו רבי זושא מאניפולי להבין כי העולם נוצר למען כל אדם – למען התרומה הייחודית שיש לכל אחד מאתנו להציע.

כל אדם נוצר בצלם א-לוהים, שהוא מהות הנתינה, ולכל אחד מאתנו יש משהו ייחודי ומיוחד לתת לעולם. לפיכך, אנו זקוקים זה לזה ולכן עלינו לכבד ולהוקיר זה את זה. ברוח זו, אנו מוצאים את הדברים הבאים, הלקוחים מן התלמוד:

"והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (פרקי אבות, א, טו).

כשאנו מקבלים אחרים בסבר פנים יפות, אנו ממחישים להם שאנו שמחים שהם קיימים! זוהי אחת ממתנות האהבה היקרות ביותר שאנו יכולים להעניק לאדם אחר. מתנה זו מפיחה חיים חדשים ומרוממת את רוחו של הזולת. החיוך החם שעל פנינו מסייע לאותו אדם להרגיש שמכירים בקיומו ומעריכים אותו, והרגשה זו חשובה יותר מכל מתנה חומרית שנוכל להעניק.

להקל על הכאב

אנשים החיים במדינות מערביות ומושפעים מהדגש התרבותי על אינדיבידואליזם, עשויים להביע התנגדות לשיעור חשוב זה שמלמדת התורה, מתוך טענה שההבעה על פניו של אדם היא עניינו הפרטי.

רבי ישראל מסלנט, החכם הגדול בן המאה ה-19 ומייסד תנועת המוסר, לימד שההבעה על פנינו יכולה להשפיע על מצב רוחם של הסובבים אותנו, ולכן, פנינו נחשבים "קניין הציבור" ולא "קניין הפרט".

הפנים שלנו נחשבים "קניין הציבור" ולא "קניין הפרט"

ערב יום כיפור אחד, פגש רבי ישראל מסלנט אדם שהיה בדרכו לבית הכנסת לתפילת "כל נדרי". רבי ישראל בירך אותו בחום ובשמחה, אבל האדם היה שקוע כל כך בהרהורים רציניים וכבדי ראש אודות יום הכיפורים, שלא השיב לברכה. הבעה עגומה הייתה על פניו בשעה שהרהר ביום הדין.

אמר אז רבי ישראל לתלמידיו, "מדוע עליי לסבול משום שמישהו אחר טרוד בחומרת יום הדין?"

בכך הוא לימד אותנו, שלא משנה מה מצב הרוח שלנו, מוטלת עלינו האחריות לקבל את פניהם של אחרים בנועם ובשמחה.

הרב יחיאל גורדון, ראש ישיבת לומז'ה מן המאה הקודמת, חלה בסרטן. האנשים שביקרו אותו בחודשי חייו האחרונים תיארו כיצד נהג לספר סיפורים ולעודד את מבקריו, למרות הכאבים שסבל. הוא ידע שהם מצטערים לחזות במצבו המידרדר ולכן קיבל כל מבקר בסבר פנים יפות.

תלמידיו של צדיק אחר בן המאה ה-20, הרב חיים פרידלנדר, הבחינו בחיוך החם שהאיר את פניו אפילו כששוחח בטלפון! מישהו אמר לו, "האדם שאתה מדבר עמו לא רואה את החיוך שלך, אז מדוע אתה טורח?" הרב פרידלנדר ענה: "המאזין אולי לא מסוגל לראות את החיוך שלי, אך הוא מסוגל לשמוע אותו!" (וזה נכון! נסו זאת בעצמכם ותראו שהבעת פנים שמחה בזמן שאנו משוחחים בטלפון "נשמעת" בקולנו).

ליזום את ברכת השלום

כשהגיע יעקב אבינו לארץ חרן, הוא פגש שם קבוצת רועים ופתח את ברכתו בכך שקרא להם "אחיי" (בראשית כט, ד). רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג), פרשן בן המאה ה-14, מציין כי הרועים היו זרים מוחלטים, ובכל זאת קרא להם יעקב "אחיי". ברכתו של יעקב אמורה לעורר בנו השראה לברך כל אדם בנעימות ובשמחה, מכיוון שכולנו ילדיו של אותו בורא.

לא רק שיש לנו מחויבות לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, עלינו לנסות גם ליזום את ברכת השלום, כפי שכתוב בפרקי אבות: "הוי מקדים בִּשְׁלום כל אדם" (ד, כ).

רבי יוחנן בן זכאי היה גדול החכמים בארץ ישראל בסוף תקופת בית המקדש השני. התלמוד מספר שהוא נהג לברך לשלום כל אדם שפגש בשוק, יהודי ולא יהודי כאחד (מסכת ברכות יז). ההערכה לגישה זו גוברת, כשזוכרים כי הגויים שחיו אז בארץ ישראל היו הרומאים עובדי האלילים או בני בריתם, שהיו בדרך כלל עוינים כלפי היהודים.

הרב אירווינג בונים, מחנך בן המאה ה-20, מציג את התובנה הבאה לגבי יוזמת ברכת השלום:

קיימים אנשים שיהירותם הקטנונית לא תרשה להם להכיר בקיומו של אדם אחר, אלא אם כן הכיר קודם בשלהם. האדם השני צריך לעשות את הצעד הראשון. זוהי דרכם לבסס את "כבודם" ולשמור עליו, כך הם מאמינים.

אחרים יהססו להיות הראשונים להושיט יד ולברך לשלום את מי שהם פוגשים, מתוך חוסר ביטחון. הם מפחדים לעשות צעד לקראת הזולת ולזכות במבט קר כקרח בתמורה. לכן יתעקשו לחכות עד שהאדם השני שיפגשו "ייקח את הסיכון" הרגשי, בזמן שהם "הולכים על בטוח".

תהא הסיבה אשר תהא, התנהגות כזו איננה חיובית. קחו יוזמה, אומרים חכמינו. אל תחפשו תחושה של יהירות או חשיבות, אל תחפשו אשליה של ביטחון על חשבון רגשותיהם של אחרים. ברכו את הזולת בידידות ובחיוך חם ודרשו בשלומו. ("אתיקה מסיני")

כיום, רבים חשים מדוכאים וחשדנים כלפי הזולת, אולי בגלל המצב המדיני, הכלכלי או הביטחוני הקשה. אם נאיר פנים לאחרים, נוכל לשפר את מצב רוחם ולהזכיר להם שהם רצויים ומוערכים. בדרך זו נחקה את דרכיו האוהבות ומלאות החמלה של הבורא.

"כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל-רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו, נז, טו).

8/11/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אנונימי, 23/1/2017 03:47

חזק מאוד!

(2) דן בן יעקב, 13/11/2008 14:03

חיוך בטלפון - זה גדול

מאמר משובח , חן חן ! העצות מחכימות ומועילות - אני ממליץ .

(1) ריקי, 9/11/2008 11:53

איזה יופי -

העברתי את המאמר גם לילדים שלי לקריאה

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub