לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הגיבורים שלנו, הגיבורים שלהם

הגיבורים שלנו, הגיבורים שלהם

רובו של העולם המתורבת הזדעזע נוכח קבלת הפנים של הרוצח סמיר קונטאר בלבנון, אבל תגובתי הייתה מעורבת ברגשי תודה מסוימים, כשנזכרתי בסיפור על הרב הלברשטאם מימי השואה.

מאת

קשה לתאר את עוצמת הרגשות שהגיעה לשיאה לפני עשרה ימים, כשהחזיר ארגון החיזבאללה את גופותיהם של שני החיילים - אלדד רגב ואהוד גולדווסר - שחטיפתם פתחה את מלחמת לבנון השנייה. החזרת הגופות נעשתה תמורת שחרורו של סמיר קונטאר, מחבל רוצח, שאינו מביע עד היום כל חרטה על מעשיו.

כזכור, התגובה בארץ הייתה אבל לאומי עגום.

בלבנון, זה היה יום חג לאומי. משרדי הממשלה והבנקים היו סגורים, וקונטאר התקבל כגיבור בעצרות ענק וזיקוקים. קונטאר, לבוש מדי צבא וידו מונפת קדימה במועל יד נאצי, נשבע להמשיך ולהרוג יהודים חפים מפשע.

ברחבי רובו של העולם המתורבת, התגובה לסצנה הזאת הייתה סלידה ובוז. תגובתי שלי הייתה מעורבת ברגשי תודה, כשנזכרתי בסיפור הבא מימי השואה:

הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, הרב הנערץ מקלויזנבורג, הוכה קשות על ידי נאצי בחבטות מוחצות וקטלניות. כשהרב שכב שרוע על הארץ, מדמם בראשו, בעט הנאצי בחזהו במגף הגבוה שלו ונחר בלגלוג: "תגיד לי, איך ההרגשה להיות יהודי?"

הרב הלברשטאם נשא אליו עיניים רגועות ואמר, "הרבה יותר טוב להיות יהודי מעונה, מאשר להיות הגרמני שמענה אותו."

חילופי השבויים עוררו בנו כאב עצום, אבל הם עוררו גם תחושת גאווה על התהום העצומה הפעורה בין תפיסת העולם של ישראל לבין זו של אויביה.

חילופי השבויים חשפו את התהום העצומה הפעורה בין תפיסת העולם של ישראל לבין זו של אויביה.

אותם ערבים לבנוניים שהיללו את קונטאר על שרוצץ את גולגלתה של ילדה בת 4 בקת הרובה שלו, גם רקדו ברחובות על קריסתם של מגדלי התאומים. בקיץ שלפני שנתיים, שיגר ארגון החיזבאללה 4,000 טילים מלבנון, שעקרו ממקומם קרוב ל-20% מתושבי הארץ. והייתה זאת קבוצת מחבלים לבנוניים שעשתה את הפיגוע הנורא המכונה "אוטובוס הדמים" ב-1978, שהביא למותם של 36 אזרחים ישראלים ובתוכם 13 ילדים – בהנהגתו של דלאל מוגראבי, שגופתו הוחזרה ללבנון בשבוע שעבר, והתקבלה גם היא בחגיגות גבורה.

מצידו השני של הגבול עומדת ישראל, מוותרת ויתורים כואבים שעלולים אפילו לסכן את בטחונה הלאומי, וכל זאת בשביל לשמור על מחויבותה לחשיבותה של כל נפש יהודית. בין אם אנחנו מסכימים עם החלטתה של הממשלה ובין אם לאו, אי אפשר שלא להתפעל מגבורתה של סמדר הרן: אישה שאיבדה את כל משפחתה – בעל ושתי בנות קטנות – בליל התקיפה של קונטאר. היא לא התנגדה לשחרור. היא התעלתה מעל ומעבר לכאבה האישי כדי לתמוך בכל פעולה שתהיה לטובת האינטרסים של ישראל.

אלה הגיבורים שלהם, ואלה שלנו.

אמרה יהודית עתיקה אומרת שאדם נמדד בשבחיו – הוא לא נמדד רק במה שהאחרים משבחים בו, אלא גם במה שהוא בוחר לשבח – או במלים אחרות, על פי הגיבורים שלו.

כעת, חשפו הגיבורים מכל צד של הגבול בצורה ברורה כל כך את ליבת הערכים שמניעים כל אחת מהחברות. וכשראיתי את גילויי חוסר האנושיות המתועבים בלבנון, הודיתי בענווה לאלוקיי על שעשני יהודי.

המשימה היהודית הלאומית

אז לאן ממשיכים מכאן? כיצד אוספים את השברים של האסון הלאומי הקשה הזה ו – כפי שיהודים תמיד שאפו לעשות – הופכים אותם למנוע חיובי?

כששרד הרב הלברשטאם מן השואה, הוא גילה שאשתו ועשרת ילדיו נרצחו. במקום להתלונן או להפוך לממורמר, הוא השקיע את עצמו בעשייה נועזת שכל כולה עזרה לזולת – הקמת מוסדות חינוך, בתי יתומים, ארגוני רווחה ומה שמהווה היום את בית החולים הגדול בנתניה.

גם אנחנו צריכים להגיב בחיזוק משימתנו היהודית. וזה מעורר את השאלה: מהי המשימה המיוחדת של מדינת ישראל, מהי האידיאולוגיה המאחדת?

אם היה אי פעם זמן שבו מוכרחים לאמץ את הערכים היהודיים, זה עכשיו

מה שהופך אותנו לשונים זאת הדוקטרינה המוסרית שהיהדות הביאה לעולם – שכל אדם נברא בצלם אלוקים, וששלום הוא ערך עליון. אם היה אי פעם זמן בו מוכרחים לאמץ את הערכים היהודים האלה, עכשיו הוא הזמן. כשהעולם המערבי מתעמת עם האסלאם הרדיקאלי – אידיאולוגיה שאינה חשה חרטה על פיצוץ נוסעים חפים מפשע או כריתת ראשיהם של כופרים; אידיאולוגיה המתודלקת בכספי נפט סעודיים ומחוזקת על ידי תוכנית הגרעין האיראנית המתפתחת.

יש עוד המון קונטארים שמתאווים לרצוח, חולמים לראות כיצד התרבות המערבית גוועת, נעלמת, נמחית מעל פני האדמה. הבסת הרוע הזה לא תגיע באופן פאסיבי או על ידי שמירה על הסטאטוס קוו. אנחנו מוכרחים להתעורר ולעשות משהו.

שלושת השבועות

אנחנו נמצאים כעת בימי "שלושת השבועות" או "בין המצרים", תקופת השנה שמנציחה את חורבנם של בתי המקדש בידי הרומאים בשנת 70 לספירה, ובידי הבבליים 500 שנה קודם לכן. בית המקדש היה מקור מרכזי להפצת ערכים יהודיים לרחבי העולם, כמאמרו הידוע של ישעיהו: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

על פי המסורת, מיועדים שלושת השבועות האלה להתבוננות פנימית, לבדיקה ובחינה של הדברים שמונעים מבית המקדש להיבנות מחדש; היכן נכשלנו, וכיצד נוכל לחזק את מחויבותנו האישית למטרה?

התשובה נראית ברורה. אם מה שעומד על הכוונת של הברבריות האיסלאמית הם הערכים היהודיים, אז הערכים היהודיים הם גם הפתרון. לימוד תורה והוראתה לאחרים יעזרו להביא את העולם לנקודה שבה לא יהיו עוד התקפות מחבלים, לא עוד מלחמות, לא עוד שואה.

היום, כל אחד מאיתנו נמצא בחזית של הערכים היהודיים שמוקירים חיים ולא מוות. אלדד רגב ואהוד גולדווסר שירתו בגבורה בקו החזית הזו ונהרגו בה. וכעת, כשקבריהם עדיין טריים, זה הזמן להתחייב לחיות למען הערכים האלה.

26/7/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) isaac, 9/8/2008 23:38

To number 3

Well Im in LA on my way home to Israel after 22 years that I m away. There is only one place in earth that safe for us, ISRAEL, BELIEVE ME

(4) אנונימי, 8/8/2008 07:39

אם השלום הוא ערך עליון...,אז יש משהו שלא הבנתי:הערבים הם הריעמלק,צריך לשהמיד ולהכחידם,אז -
איך זה מסתדר?
איך אפשר שלום,אם כה הם מתנהגים????

(3) אחת, 29/7/2008 05:42

זאת ועוד.....

כל עוד אני לא בגלות אלא כאן בארצי שלי-אני מצפה למדינה חסינה שתגן עלי ועל הדורות הבאים שלנו כאן, כך שהנחמה שלנו כעם עם ערכים כאלו או אחרים לא מנחמים אותי ....

(2) אחת, 29/7/2008 05:31

ערכים יהודיים הם גם לדעת כיצד לנקום, להעניש ולמגר טרור על מנת שלא להזמינו אלינו לתוך ביתנו כפי שקורה היום בירושלים, בגבול ובכל מקום בו שורץ הסרטן האיסלמי!! היכן העונש המרתיע? כיצד מבלים האסירים בנופש ואנו ממשיכים לספור גופות? מה התורה אומרת על העמידה מול רוצחים, מול עמלק? אולי זה נושא יותר רלוונטי לדיון?

(1) דן בן יעקב, 27/7/2008 10:05

איסלם מתון - אין חיה כזו

האם רק האיסלם הרדיקלי טובח יהודים ? מתי נכיר במציאות שאין איסלם רדיקלי או מתון !לפי הקוראן יש לטבוח את כל הכופרים - יהודים כנוצרים,דין מוחמד בסייף, נאמר באיסלם. באירופה לא רוצים להכיר בעובדה שזו מלחמת-דת,אז מחפשים מוסלמי מתון - ולא מוצאים.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub