לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הדרך לחופה רצופה בהנהגות טובות

הדרך לחופה רצופה בהנהגות טובות

הרגע המדהים בו זוג צעיר מתחיל את דרך חייו המשותפת, עטופה בהמון מנהגים יפים. לא נתיימר להקיף את כולם אבל ננסה לתת טעימה קטנה.

מאת

סיום הרווקוּת

דווקא בשבוע האחרון שלפני החתונה, נהגו רבים שהחתן והכלה לא ייפגשו בכלל. יש לכך טעם הלכתי, אבל מה שברור הוא שזה מעצים את הגעגועים ועושה את המפגש המחודש מתחת החופה עוצמתי הרבה יותר. זו גם ההזדמנות לחתן והכלה, שאולי קצת הזניחו בחודשים האחרונים את המשפחה לטובת האהוב החדש, להקדיש להם קצת יותר זמן, וגם להרגיש בפעם האחרונה את טעם הבדידות של הרווקות לפני שנפרדים ממנה, והפעם סופית. ומי שבכל זאת לא מסוגל להיפרד אפילו לשבוע? תמיד אפשר לדבר בטלפון או להסמס.

היום האחרון

כתוב בספרי החסידות שיום החתונה הוא היום הגדול בחיי האדם. בְּעֵדות מסוימות נהגו שהחתן והכלה מתענים ביום זה, ונמחלים להם אפילו עוונות שיום הכיפורים אינו מכפר. יש שמבקרים בכותל או הולכים לצדיקים להתברך. יש גם כוח מיוחד לתפילה של חתן וכלה, וכדאי לנצל אותו לטובת כל אלו שעדיין לא זכו להגיע לרגע הזה, עבור כל מי שזקוק לפרנסה, לרפואה או להיפקד בילדים. וכמובן, לא שוכחים... לנוח. צריך הרבה כוחות לערב הגדול!

ליל החתונה

האורחים מתאספים, הכתובָּה כבר מוכנה, החתן בודק בעצבנות מדי כמה דקות שהטבעת עדיין שמורה בכיס החליפה, ו... יוצאים לדרך. בחוץ לארץ, נהוג שכל זוג הורים מלווה את בנו או בתו אל החופה, אך בארץ ישראל המנהג שונה – שני האבות אוחזים בזרועותיו של החתן משני צידיו, ושתי האמהות מלוות את הכלה. אולי יש בזה אמירה ותקווה שמכאן ואילך שתי משפחות שהיו זרות זו לזו יהפכו לאחת, וכעת אבא שלך הוא גם אבא שלי, ואמא שלי היא גם אמא שלך. החתן צועד ברגליים רועדות ובשפתיים רוחשות תפילה אל הכלה שיושבת על הכיסא המיוחד המעוטר בפרחים. רגע אחד לפני המפגש ביניהם יש שנהגו לעצור, וכל זוג הורים ניגש, מניח את ידיו על ראשו של ילדו ומברך אותו בדרך צְלֵחָה, ומתפלל שבורא עולם ישלח לו ברכה בהקמת הבית החדש. גם הקשוחים שבינינו עשויים כבר לחוש איזו לחלוחית בעיניים. לא פשוט. הגוזלים עוזבים את הקן...

החתן מכסה את הכלה בהינומה, ושני האבות מובילים אותו אל החופה, כשלאחריהם יגיעו האמהות תומכות בכלה הנרגשת.

החופה

האשכנזים נהגו לעשות את החופה מתחת כיפת השמים, לסימן של ברכה, כמו שהובטח לאברהם - "ושמתי את זרעך ככוכבי השמים". יש אולמות עם גג נפתח בדיוק מעל המקום בו מוצבת החופה. אצל הספרדים נהוג שהכלה מעניקה את הטלית החדשה שקנתה לחתן מתחת החופה. הוא מתעטף בה ומברך, "ברוך את ה', א-לוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ומכוון גם על הטלית חדשה וגם על הכלה החדשה. יש משהו מיוחד בטלית שהיא בגד גדול הרבה יותר ממידותיו של האדם. יש בזה משהו סמלי שברגע הגדול הזה, בו החתן והכלה מתאחדים, הם יוצרים משהו הרבה יותר גדול מאשר כל אחד לחוד ואפילו שניהם יחד. הם מתחברים אל הנצח, אל האינסוף, וגם יכולים עכשיו ביחד לגעת בעתיד, כשיביאו לעולם את הדור הבא.

אצל האתיופים נהוג, שראשו של החתן עטור בסרט בצבעים לבן ואדום. לבן לסמל את הטוהר והַזָכּוּת של הרגע הזה, ואדום בגלל ברית הדמים שנכרתת בין שניהם.

לשבור את החומות

אצל האשכנזים נהוג שהחתן עומד במרכז החופה והכלה ושתי האמהות מקיפות אותו שבע פעמים. יש למנהג הזה משמעויות עמוקות רבות, אך לרבים זה מזכיר את ההקפות הידועות של חומות יריחו על ידי צבא יהושע, שבסופו של דבר הפילו אותן. אולי גם כאן יש תקווה להפלת כל המחיצות והחומות המפרידות בין החתן לכלה, בתקווה שיהפכו להיות אחד באמת. נוסף לזה יש בזה גם מְעֵין תפילה שהאהבה העצומה שיש כרגע בין הזוג הטרי, תמשיך ותלווה ותקיף אותם כל חייהם, ולאן שלא יפננו יראו אותה לנגד עיני רוחם.

הצלם המתוח בהיכּוֹן – הגענו לרגע המכריע של שבירת הכוס! אסור לו להחמיץ את הרגע הזה בשום פנים ואופן. אם ילך טוב – ייכנס לעמוד הראשון באלבום החתונה המהודר, אם לא – עוד יותר טוב – יישלח ישר ל'פספוסים'.

מסירת הטבעת, שבע הברכות, היין, הכתובה, טישויים עוברים בין הסובבים, וכמו חלום הסתיימה החופה. הבעל החדש, בפעם הראשונה, אוחז בידה של רעייתו, והם צועדים יחד לצלילי התזמורת ושאגות הרוקדים. אצל חסידי חב"ד נהגו להדגיש במיוחד את עניין הריקודים בחתונה, לומר שלמרות שנישואין זה עסק רציני בהחלט, ובניין בית חדש זה דבר שצריך להשקיע בו את כל הלב והנשמה, אסור לוותר גם על הקלילות וההתלהבות וגם הם צריכים ללוות אותנו כל החיים.

חדר ייחוד

יש להימצאות המשותפת של הזוג במקום פרטי סגור תפקיד מבחינה הלכתית כחלק מהיווצרות הנישואין. אומנם זהו מנהג אשכנזי, אך גם בעדות הספרדים יש זוגות רבים שבכל זאת התעקשו עליו, בגלל שזה בעצם הזמן היחיד בו החתן והכלה יכולים לשבת יחד ולהחליף כמה מילים שקטות בתוך הערב הסוער הזה. האוכל כבר מוכן בפנים, אבל מי מסוגל לחשוב על אוכל ברגע הזה?! זה הזמן הנשגב שבו שני חלקי נשמה שחיכו זה לזו שנים רבות וזכו להתאחד סוף סוף, יכולים בפעם הראשונה להרגיש איך זה להיות לבד-ביחד בתור זוג נשוי. אלו רגעים קסומים שמי יודע מתי יהיו עוד כמותם, אבל, חבר'ה, הלו, אל תשכחו לצאת החוצה בסופו של דבר. יש לכם את כל החיים ביחד, וכאן בחוץ מחכים לכם כולם לפתיחת החגיגה...

אז שיהיה בשמחות ובקרוב גם אצלכם!

 

23/2/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) שמעון, 4/4/2008 06:21

לשרית

האתר בא לקרב לכל את המנהגים היהודיים הנוהגים בחתונה
אין מנהג חילוני או דתי יש מנהג יהודי
מנהג סובב על הדת מי שלא משתייך לדת מסויימת לא יכול להיות לא מנהג כי אין לו בסיס...

(5) אנונימי, 5/3/2008 16:48

לנתנאל

גם אצל הרבה אשכנזים פוסקים שצריך לכסות את הראש אחרי חדר ייחוד ולכן גם עושים את זה. בד"כ על-ידי פאה מסורקת יפה שפאנית מסדרת לכלה.

(4) מתי, 27/2/2008 04:56

לשרית 2

יש "מנהגים" חילוניים בחופה? אולי תשתפי אותנו.

(3) שרה, 27/2/2008 02:42

מאמר מאוד מאוד יפה ונכון.....

(2) שרית, 26/2/2008 03:58

פנייה גם לחילונים

מאחר וגם הרבה חילונים קוראים את המאמרים שלכם הייתי שמחה אם המאמר היה מתאים גם לחילונים אבל בעצם רק סקרתם כאן את המנהגים של הדתיים

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub