לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נס או לא? מה זה משנה!

נס או לא? מה זה משנה!

כאשר אנחנו פוקחים עיניים ומבחינים במשהו שנראה לנו חריג – לחיוב או לשלילה – אנחנו אמורים לעצור ולחשוב: מה ה' רומז לי?

מאת

ארבע כלות

אחרי התיכון נכנסתי למסגרת פנימייתית ללימודי יהדות אינטנסיביים. מגורים משותפים של עשרות נשים צעירות בגילאים המתפרשים בין שמונה עשרה לשלושים, הם מתכון לא רע לשמחות אירוסין וחתונות למכביר.

בימי ספירת העומר (בין פסח לל"ג בעומר ו/או שבועות – תלוי במנהג), לא נערכות חתונות. לכן, כל המאורסים ממהרים להתחתן לפני שתתחיל ספירת העומר. ולמרות שכל אחד היה מעדיף להקדים את נישואיו לפני ניסן, העומס הרב באולמות מנתב את האירועים עד לערב פסח ממש.

כך היה גם אצלנו - ארבע כלות בתוך פחות משבועיים, בין ראש חודש ניסן לט' ניסן. ארבע כלות הלומדות ומתגוררות יחד באותה פנימייה, ואני הייתי האחרונה שבהן.

הזעזוע הראשון פקד אותנו כאשר אחיו של החתן - מי שאמור היה להיות גיסה לעתיד של הכלה הראשונה - נהרג בתאונת אימונים בצפון. החתונה התקיימה בתאריך שנקבע מראש, בתוך ה"שלושים".

הבשורה הבאה הגיעה מספר ימים מאוחר יותר – סבה של הכלה השנייה נפטר. החתונה התקיימה והפעם בתוך ימי ה"שבעה".

הכלה השלישית נישאה שבוע לפניי.

כאשר הגיע יום נישואיי, נסעתי עם שתיים מחברותי לתפילה בכותל. משהו באווירה גרם לי לחוש שהן מסתירות ממני משהו. לאחר חקירה קצרה הסתבר שאכן, באותו יום - היום השביעי לנישואיה של הכלה השלישית, היום האחרון 'בשבע הברכות' שלה – נפטרה אמו של החתן.

מן הראוי היה שאשתתף יותר באבלן של ידידותיי, אולם למען האמת, הייתי עסוקה יותר בפחדיי שלי מאשר בהשתתפות בצער הזולת. מה קורה כאן? שאלתי את עצמי, האם כל שמחה צריכה להיות מהולה בעצב? האם עלי ללמוד משהו? מה אני צריכה לעשות?

החתונה

את החתונה ערכנו באולם קטן. רבים מהמוזמנים חששו שמא אחרים לא יגיעו לשמח חתן וכלה בעיצומן של ההכנות לחג הפסח, ולכן טרחו ובאו ולו אך על מנת לאחל "מזל טוב". האולם היה מלא מעל ומעבר למצופה, והשמחה רבה.

אל תוך שמחה זו פסע קבצן וניגש ישירות אל חמי. חמי, ראוי לציין, לא בדיוק התמצא אז בדתיים, והניח שהפונה הוא לכל הפחות ראש ישיבה חשוב. הוא הכניס ידו לכיס ושלף מתוכו סכום נכבד. הקבצן ההמום לקח את הכסף, ולפני שתתברר הטעות נשא רגליים ונעלם.

חתונות, ובפרט חתונות עמוסות מוזמנים, מהוות מוקד משיכה לקבצנים ולאנשים רעבים. מי יבחין באדם נוסף שהצטרף לסועדים? ובכלל, מי מכיר את כל המוזמנים של 'הצד השני'? ככל הנראה החתונה שלנו לא הייתה יוצאת דופן בכך. מה שהיה מוזר הוא, שאחד הקבצנים ניגש ישירות אל החתן וביקש אוכל. בעלי לא היסס, לקח את המנה שלפניו ונתן לעני.

בתוך כל השמחה, הברכות והריקודים, איש שלא שם למעשה החריג. רק כשהגיע הזמן לברכת המזון ולשבע הברכות שמברכים את החתן והכלה, התברר שהחתן עדיין לא אכל. מייד החלו חיפושים אחר לחמנייה שלמה לחתן, אך בכל האולם לא נמצאה כזו ובסופו של דבר הוא נטל ידיו על שאריות שהותירו אחרים...

החתונה עברה בשלום, גם ימי שבע הברכות וכל שנת הנישואין הראשונה.

מה הקשר?

את הסיפור האמיתי הזה סיפרתי לקבוצת תלמידות שלי, וסיימתי בשאלה – אז מה בכלל הסיפור כאן. קרה לנו נס? יש בכלל קשר בין חלקו הראשון לשני?

התלמידות קישרו מייד בין הסיפור האישי שלי לסיפורה של בת רבי עקיבא:

לר' עקיבא הייתה בת. אמרו לו הכלדיים (חוזי עתידות נכריים): אותו היום שנכנסת לבית החופה, מכיש אותה נחש והיא מתה. היה דואג על הדבר הרבה. אותו היום [אחרי החתונה] נטלה את המכבנה (תכשיט לשער האישה), נעצה אותה בסדק [שבקיר]. קרה שישבה בעינו של נחש. בבוקר כשנטלה אותה, נסרך ובא הנחש אחריה.

אמר לה אביה: מה עשית? אמרה לו: בערב בא עני, קרא בפתח והיה כל העולם טרוד בסעודה ואין שומע אותו. קמתי אני, נטלתי את מנתי שנתתם לי ונתתיה לו. אמר לה: מצווה עשית!

יצא ר' עקיבא ודרש: 'צדקה תציל ממות', ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.

למרות שהסיפורים דומים מאוד זה לזה, ההבדל הברור ביניהם הוא העדרם של מגידי העתידות בסיפור הראשון. אלמלא אותם מגידי עתידות לא היינו יכולים לדעת מה נגזר על בתו של רבי עקיבא, וודאי שלא היינו יודעים שארע לה נס – שהרי מי אמר שהנחש היה מכיש אותה? אולי הוא היה יוצא ממחבואו וזוחל בעדינות אל המקום ממנו בא? ובדומה, מי אמר שמה שקרה לשלוש הכלות האחרות אמור היה לרמוז לי משהו? מי אמר שיש קשר בין הצדקה המיוחדת ומאוד לא אופיינית של בעלי, ולמה שלא קרה לנו.

ובכל זאת, האם זה משנה?

האם זה טבעי? אולי. האם זה מעורר מחשבה? זאת כבר הבחירה שלנו

מציאות החיים שלנו היום נקראת 'הסתר פנים'. הקב"ה כביכול מסתתר ונותן לנו אפשרות בחירה 'לראות אותו' ע"י בחינת העולם הזה: היסטוריה, פלאי הטבע, מהלך חיים אישי, פרנסה, 'צירופי מקרים' ועוד. המעניין הוא שלרוב, כאשר האדם בוחר להתעלם מקיומו של האלוקים, ה' משיב לו כביכול במטבע דומה, ומניח לחייו לזרום בהתנהלות טבעית במיוחד. ולעומת זאת, כאשר האדם בוחר לראות את יד האלוקים בכל התרחשות ופרט, ה' משיב אף לו במטבע דומה, ויוצר עבורו הזדמנויות רבות יותר לגלות את מעורבותו ונוכחותו המתמדת.

כאשר אנחנו פוקחים עיניים ומבחינים במשהו שנראה לנו חריג – לחיוב או לשלילה – אנחנו אמורים לעצור ולחשוב: מה ה' רומז לי? נניח שבמשך מספר ימים בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית, אנחנו מוצאים ברחוב מטבע או שטר שמישהו איבד. האם זה טבעי? אולי. האם זה מעורר מחשבה? זאת כבר הבחירה שלנו. ומה כאשר לאחר שהתרגלנו לתוספת הכלכלית המיוחדת הזאת, אנחנו יוצאים מהבית ופתאום לא מוצאים כלום? זה טבעי? למה לא. מעורר מחשבה? תלוי בבחירה שלנו.

גם כאן. שלוש כלות מתוך ארבע, זה יכול להיות טבעי, אבל יכול יותר להיות איתות שמימי. צדקה מיוחדת כזאת יכולה להיות סתמית, אבל יכולה גם יכולה להיות התשובה הנכונה לאיתות – והלימוד המדויק שיועד עבורנו ביום חתונתנו ש"צדקה תציל ממות".

26/1/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-7 דיונים

(7) שירן, 26/4/2011 10:05

חתונות ולויות ? :(

אין ספק שהיה כאן מסר ברור מקהב"ה . "צדקה תציל ממוות". הכל ביד הקהב"ה....

(6) אנונימי, 8/8/2008 07:45

אני,כל כך פחדתי מתגובה על דבר כשלהו,שלא היה מקבול אצלנו במשפחה-ללכת לשיחות,ללמוד ולהחכי. עד שהתברר לי שאמי רצתה גם ללתכ,-בין רגע,כל הדאגה ירדה מליבי, ראיתי אך ה'' עזר לי,ועשה את זה פשוט=סתם דאגתי.

תודה ה''!

לוטם, 26/4/2011 10:09

???

למה פחדת?....

(5) אביגל, 20/2/2008 04:02

מרגש מאד. אין ספק כי היה כאן מסר ברור מהקב"ה.

ליאור, 26/4/2011 10:08

צודקת ב 100%.

הכל בידי הקב"ה!!!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub