רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

ארבע חתונות ו-שלוש הלוויות

כ׳ בשבט ה׳תשס״ח כ׳ בשבט ה׳תשס״ח 27/01/2008 | מאת רנית אברמוביץ

כאשר פוקחים עיניים ומבחינים במשהו שנראה לנו חריג – לחיוב או לשלילה – כדאי שנעצור ונחשוב: מה א-לוהים רומז לי?

אחרי התיכון נכנסתי למסגרת פנימייתית ללימודי יהדות אינטנסיביים. מגורים משותפים של עשרות נשים צעירות בגילאים המתפרשים בין שמונה עשרה לשלושים, הם מתכון לא רע לשמחות אירוסין וחתונות למכביר.

וכך היה שארבע כלות נישאו בתוך פחות משבועיים. ארבע כלות הלומדות ומתגוררות יחד באותה פנימייה, ואני הייתי האחרונה שבהן.

הזעזוע הראשון פקד אותנו כאשר אחיו של החתן - מי שאמור היה להיות גיסה לעתיד של הכלה הראשונה - נהרג בתאונת אימונים בצפון. החתונה התקיימה בתאריך שנקבע מראש, בתוך ה"שלושים".

הבשורה הבאה הגיעה מספר ימים מאוחר יותר – סבה של הכלה השנייה נפטר. החתונה התקיימה והפעם בתוך ימי ה"שבעה".

הכלה השלישית נישאה שבוע לפניי.

כאשר הגיע יום נישואיי, נסעתי עם שתיים מחברותי לתפילה בכותל. משהו באווירה גרם לי לחוש שהן מסתירות ממני משהו. לאחר חקירה קצרה הסתבר שאכן, באותו יום - היום השביעי לנישואיה של הכלה השלישית, היום האחרון 'בשבע ברכות' שלה – נפטרה אמו של החתן.

מן הראוי היה שאשתתף יותר באבלן של ידידותיי, אולם למען האמת, הייתי עסוקה יותר בפחדיי שלי מאשר בהשתתפות בצער הזולת. מה קורה כאן? שאלתי את עצמי, האם כל שמחה צריכה להיות מהולה בעצב? האם עלי ללמוד משהו? מה אני צריכה לעשות?

החתונה

את החתונה ערכנו באולם קטן. רבים מהמוזמנים חששו שמא אחרים לא יגיעו לשמח חתן וכלה בעיצומן של ההכנות לחג הפסח, ולכן טרחו ובאו ולו על מנת לאחל "מזל טוב". האולם היה מלא מעל ומעבר למצופה, והשמחה רבה.

אל תוך שמחה זו פסע קבצן וניגש ישירות אל חמי. חמי, ראוי לציין, לא בדיוק התמצא אז בדתיים, והניח שהפונה הוא לכל הפחות ראש ישיבה חשוב. הוא הכניס ידו לכיס ושלף מתוכו סכום נכבד. הקבצן ההמום לקח את הכסף, ולפני שתתברר הטעות נשא רגליים ונעלם.

חתונות, ובפרט חתונות עמוסות מוזמנים, מהוות מוקד משיכה לקבצנים ולאנשים רעבים. מי יבחין באדם נוסף שהצטרף לסועדים? ובכלל, מי מכיר את כל המוזמנים של 'הצד השני'? ככל הנראה החתונה שלנו לא הייתה יוצאת דופן בכך. מה שהיה מוזר הוא, שאחד הקבצנים ניגש ישירות אל החתן וביקש אוכל. בעלי לא היסס, לקח את המנה שלפניו ונתן לעני.

בתוך כל השמחה, הברכות והריקודים, איש שלא שם למעשה החריג. רק כשהגיע הזמן לברכת המזון ולשבע הברכות שמברכים את החתן והכלה, התברר שהחתן עדיין לא אכל. מייד החלו חיפושים אחר לחמנייה שלמה לחתן, אך בכל האולם לא נמצאה כזו ובסופו של דבר הוא נטל ידיו על שאריות שהותירו אחרים...

החתונה עברה בשלום, גם ימי שבע הברכות וכל שנת הנישואין הראשונה.

מה הקשר?

את הסיפור האמיתי הזה סיפרתי לקבוצת תלמידות שלי, וסיימתי בשאלה – אז מה בכלל הסיפור כאן. קרה לנו נס? יש בכלל קשר בין חלקו הראשון לשני?

התלמידות קישרו מייד בין הסיפור האישי שלי לסיפורה של בת רבי עקיבא:

לר' עקיבא הייתה בת. אמרו לו הכלדיים (חוזי עתידות נכריים): אותו היום שנכנסת לבית החופה, מכיש אותה נחש והיא מתה. היה דואג על הדבר הרבה. אותו היום [אחרי החתונה] נטלה את המכבנה (תכשיט לשער האישה), נעצה אותה בסדק [שבקיר]. קרה שישבה בעינו של נחש. בבוקר כשנטלה אותה, נסרך ובא הנחש אחריה.

אמר לה אביה: מה עשית? אמרה לו: בערב בא עני, קרא בפתח והיה כל העולם טרוד בסעודה ואין שומע אותו. קמתי אני, נטלתי את מנתי שנתתם לי ונתתיה לו. אמר לה: מצווה עשית!

יצא ר' עקיבא ודרש: 'צדקה תציל ממות', ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.

למרות שהסיפורים דומים מאוד זה לזה, ההבדל הברור ביניהם הוא העדרם של מגידי העתידות בסיפור הראשון. אלמלא אותם מגידי עתידות לא היינו יכולים לדעת מה נגזר על בתו של רבי עקיבא, וודאי שלא היינו יודעים שארע לה נס – שהרי מי אמר שהנחש היה מכיש אותה? אולי הוא היה יוצא ממחבואו וזוחל בעדינות אל המקום ממנו בא? ובדומה, מי אמר שמה שקרה לשלוש הכלות האחרות אמור היה לרמוז לי משהו? מי אמר שיש קשר בין הצדקה המיוחדת ומאוד לא אופיינית של בעלי, ולמה שלא קרה לנו.

ובכל זאת, האם זה משנה?

האם זה טבעי? אולי. האם זה מעורר מחשבה? זאת כבר הבחירה שלנו

מציאות החיים שלנו היום נקראת 'הסתר פנים'. א-לוהים כביכול מסתתר ונותן לנו אפשרות בחירה 'לראות אותו' ע"י בחינת העולם הזה: היסטוריה, פלאי הטבע, מהלך חיים אישי, פרנסה, 'צירופי מקרים' ועוד. המעניין הוא שלרוב, כאשר האדם בוחר להתעלם מקיומו של הא-ל, הוא משיב לו כביכול במטבע דומה, ומניח לחייו לזרום בהתנהלות טבעית במיוחד. ולעומת זאת, כאשר האדם בוחר לראות את יד הא-ל בכל התרחשות ופרט, א-לוהים משיב אף לו במטבע דומה, ויוצר עבורו הזדמנויות רבות יותר לגלות את מעורבותו ונוכחותו המתמדת.

כאשר אנחנו פוקחים עיניים ומבחינים במשהו שנראה לנו חריג – לחיוב או לשלילה – אנחנו אמורים לעצור ולחשוב: מה א-לוהים רומז לי? נניח שבמשך מספר ימים בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית, אנחנו מוצאים ברחוב מטבע או שטר שמישהו איבד. האם זה טבעי? אולי. האם זה מעורר מחשבה? זאת כבר הבחירה שלנו. ומה כאשר לאחר שהתרגלנו לתוספת הכלכלית המיוחדת הזאת, אנחנו יוצאים מהבית ופתאום לא מוצאים כלום? זה טבעי? למה לא. מעורר מחשבה? תלוי בבחירה שלנו.

גם כאן. שלוש כלות מתוך ארבע, זה יכול להיות טבעי, אבל יכול יותר להיות איתות שמימי. צדקה מיוחדת כזאת יכולה להיות סתמית, אבל יכולה גם יכולה להיות התשובה הנכונה לאיתות – והלימוד המדויק שיועד עבורנו ביום חתונתנו ש"צדקה תציל ממות".

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן