לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האדם הוא לא מה שיש לו אלא מה שיש בו

האדם הוא לא מה שיש לו אלא מה שיש בו

כולם רוצים להיות מאושרים, אבל לא כולם יודעים שהגורם לאושר הוא התוצאה של ההשתדלות שלנו להשיג את המטרה ולא המטרה כשלעצמה.

מאת מיכאל קניגסברג

עצי הברוש והאקליפטוס הגבוהים ששכנו במעבה החורש שבקצה העיירה, רגילים כבר היו לשמוע מדי יום את קולות התפילה הבוקעת ועולה בשעת בוקר מוקדמת מבין ענפיהן, נראה היה שאפילו הציפורים שעל גבי צמרותיהם הגבוהות כבר למדו לדקלם את התפילה מילה במילה. הייתה זו תפילה תמימה הבוקעת מעומק הלב, מלווה בקול בכי חרישי ומשתפך, "אנא אבי שבשמים, שמע נא לתפילתי והשפע עלי שפע של חסד שאזכה לחיות מתוך עושר וכבוד, ושאשיג את כל שאחפוץ בקלות ובלא מאמץ..."

היה זה אלכס, בחור צעיר בראשית חייו. אלכס, בן למשפחה פשוטה, החל זה לא מכבר לעבוד בעבודות מזדמנות, ואת הכסף שהרוויח חסך ושמר על מנת שיוכל להתחיל לבנות את עתידו, בלא להיות תלוי בהוריו ובמשפחתו.

בחור תמים היה אלכס, ובעיקר בעל אמונה חזקה. כבר מנעוריו היה יוצא בכל יום את העיירה ופונה אל עבר החורש הענק, יושב במשך שעות ומתפלל מעומק הלב.

יום אחד בעת שסיים להתפלל וכבר התכונן לשוב לביתו, הופיע לפניו זקן הדור פנים. בעוד הוא עומד ומתפעל פותח הזקן ואומר: "תפילתך הזכה והכנה בקעה רקיעים ואני נשלחתי משמים על מנת למלא כל בקשה שתבקש. אמור לי בני מה בקשתך ואמלא אותה תכף ומיד". בהתרגשות רבה מפרט אלכס את בקשתו ומבקש להשיג כל דבר שיחפוץ ובלא מאמץ וטרדה.

"כל זה שלך", אומר הזקן לאלכס ההמום, "אך תנאי אחד אני מתנה אתך"

"החזק בידי", מורה הזקן לאלכס. אלכס עושה זאת, כשלפתע הוא רואה את עצמו מתרומם באוויר ועף במהירות עצומה כשהוא מדלג מעל עיירות כפרים ומדבריות עד שנחתו לבסוף במקום מרוחק ומבודד אי שם בקצה העולם, שם נגלה לעיניו מחזה מרהיב שכמותו לא ראה מעודו. ארמונות פאר ומגדלי שן מרהיבים, משרתים ועבדים המוכנים למלא את כל אשר יבקש.

"כל זה שלך", אומר הזקן לאלכס ההמום, "אך תנאי אחד אני מתנה אתך... הקפד תמיד לתת למשרתיך למלא את כל מבוקשך ולעולם אל תעשה שום דבר בעצמך. כי ביום שבו תעשה פעולה או עבודה כלשהי בעצמך, תוחזר בחזרה למקום ממנו באת."

"אני מסכים!" עונה אלכס הנרגש, והזקן נפרד ממנו לשלום.

***

מאותו יום ואילך היה אלכס מתגורר בארמונות הפאר כשמשרתיו הנאמנים מייחלים למוצא פיו וכל בקשה שביקש נתמלאה באופן מיידי. כך עברו להם ימים רבים ושבועות, אולם במשך הזמן חש אלכס שלא בטוב, נראה היה כי מצב רוחו אינו שפיר וככל שעברו הימים מצב רוחו הלך והתדרדר.

עברו להם שבועות וחודשים נוספים ואלכס מרגיש שדיכאון עמוק השתלט עליו ומתקשה להבין כיצד הדבר הזה נחת עליו. יש לי הכל, לא חסר לי כלום, הכל בהישג ידי וכל הרצונות שלי מתמלאים מיד, אז מדוע אני מדוכא, מדוע אני לא שמח עם כל השפע שיש לי? תוהה אלכס בינו לבין עצמו, אך תשובה אֵין.

יום אחד יצא אלכס לגינה ומצא את משרתיו עמלים לשתול ערוגות של פרחים. הדבר הזכיר לאלכס איך באחת מהעבודות המזדמנות שלו בעבר, עבד בתור גנן וכיצד אהב במיוחד את מלאכת שתילת הפרחים. מאוד התחשק לו לאלכס לחזור קצת לעברו ולעזור בעבודת הגננות סביב ביתו, אולם אז הוא נזכר בתנאי שהתנה אתו הזקן. למרות זאת חשב הוא לעצמו, שאם יעשה עבודה קטנה זו בודאי לא ייחשב לו הדבר, וסביר להניח שאפילו לא ישימו לב לכך. לאחר התלבטות קצרה תפס אלכס את המעדר וניגש למלאכה.

תוך כדי עבודה הוא מרגיש שלאחר חודשים ארוכים של דיכאון וחוסר מעש, רוחו מעט שבה אליו. הוא המשיך לשתול כמה ערוגות וחש בסיפוק רב. התחושה הזו המריצה אותו להמשיך הלאה וככל שהמשיך לעבוד, חש שמצב רוחו הולך ומשתפר וכאילו מישהו הזריק לו את סם החיים שאט אט חוזרים אליו. כך עברו להן כמה שעות של עבודה, עד שבסופו של דבר כוחו לא עמד לו יותר, בשלב הזה החליט לצאת קצת לטייל ולנפוש סביב הטירה.

בעודו מטייל להנאתו, לפתע לנגד עיניו המשתהות נעמדה לה דמות ידועה ומוכרת ועוד לפני שהספיק להתעשת פונה אליו הזקן ושואל:

"נו, אלכס, איך היה...?"

"אומר לך את האמת", עונה אלכס לאחר שהתעשת מהמפגש הלא צפוי, "עד היום חשבתי שהכל פשוט מושלם. יש לי הכל וכל מה שאבקש באפשרותי להשיג מייד, אולם רק היום נתברר לי שאמנם יש לי הכל, אבל אין בי כלום."

"כיצד זה נתברר לך? האם הפרת את ההסכם בינינו?" שואל הזקן בנחת.

"אכן כך", מודה אלכס נבוך.

"החזק מיד בידי!" מצווה עליו הזקן. תופס אלכס בידו של הזקן ובן רגע מוצא הוא את עצמו שוב באותו חורש עבות בדיוק במקום בו פגש בזקן לפני כשנה וכולו משתומם ומשתאה.

***

שוב נשמעה תפילה חרישית בוקעת מתוך דממת היער:

"תודה לך ה' על החיים שנתת לי. אנא עזור לי לעבוד אותך תמיד בלב שלם ושאזכה לאורך שנות חיי לעשות מעשים טובים וישרים."

רוח קלילה נשבה לה ונענעה את צמרות עצי החורש. נראה היה כי אפילו עצי הברוש המהנהנים בראשיהם מעולם לא הסכימו כל כך, גם ציפורי השיר שעפו לכל עבר כבר התחילו לדקלם את התפילה המחודשת.

9/2/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) שירה, 22/3/2014 23:53

תגובה

סיפור חזק. מלמד על מהות החיים. .ה

(6) מירי, 10/4/2012 10:24

מרגש

סיפור יפה, מלמד הרבה..גם כשיש הכל אנו לא תמיד מודים לבורא וכאילו שהכל מובן מאליו.

(5) מלכה דהאן, 5/9/2011 09:05

הסיפור הנפלא

התרגשתי מהסיפור הנ"ל ממש סיפור נפלא

(4) שרה, 8/9/2008 07:09

תגובה למאמר

יפה מאוד יש בו הרבה מסר

(3) אלון, 30/12/2007 05:52

אהבתי גם את המאמר וגם את התגובה של יפה

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub